בפני התנגדות לביצוע תביעה ובקשה למתן אורכה להגשת התנגדות.

המבקש טוען בתצהירו כי מעולם לא נמסרה לו אזהרה, אלא נמסרה לאדם אחר אשר אינו מטעמו. המבקש גילה אודות התיק המתנהל נגדו ביום 02.03.14 עם בואו ללשכת הוצאה לפועל על מנת לברר את פשר צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן כנגדו.

בשאלת הארכת המועד נכתב רבות ועל אף שאין להקל ראש בזכויות המשיבה, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליו הדיוניים של המבקש.

לגוף ההתנגדות טוען המבקש טענת התיישנות שכן החוב החל מצטבר משנת 2004.

הכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו צריך להשתכנע בטענות המבקש, עליו להניח שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנות הגרסה הנטענת. כמו כן בית המשפט אינו בודק בשלב זה את טיב ראיותיו של הנתבע שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה מטעמים של הוכחה בלבד. לנוכח האמור, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") והואיל וטענת המבקש עשויה להקנות לו הגנה מפני התובענה, אני מורה על קבלת ההתנגדות. נוכח סכומה, תידון התובענה בסדר דין מהיר. הצדדים יפעלו להסבת כתבי הטענות. התובעת תגיש השלמת מסמכים ותפרע את הפרשי האגרה בתוך 30 ימים. הנתבע יגיש את השלמת המסמכים מטעמו בתוך 45 ימים, מיום המצאת מסמכי התובע לידיו.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ה, 16 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.