המשיבה הגישה בקשות לביצוע תביעה נגד חקלאים בתיקי הוצל"פ, בהן הוגשו ההתנגדויות לביצוע תביעה, כאמור בכותרת. הדיונים אוחדו לפניי ולנוחות ההחלטה בלבד צויין מספר סידורי ליד שם כל מבקש, לפי סדר פתיחת תיקי ההתנגדויות בבית המשפט.

חלק מההתנגדויות הסתיימו בהסכמי פשרה, שקיבלו תוקף של פסק דין.

ב"כ הצדדים הסכימו כי ההחלטה תינתן ללא דיון במעמד הצדדים, על סמך סיכומים בכתב, שהוגשו.

בפתח סיכומי ב"כ המשיבה טען כי ארבעה מהמבקשים, ענבי עמרם, נעים צ'ארלס, שני דוד ורן בוכבינדר הסדירו חובם וניתן פסק דין בעניינם. עניינו של מר רן בוכבינדר אכן הוסדר בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בידי כב' הרשמת הבכירה ליאת דהן חיון בתיק 29925-07-15, ואינו נכלל באיחוד. תיקי שלושת המבקשים האחרים אוחדו לפניי ובדיקתי בתיק לא איתרה פסקי דין בעניינם. לאור ריבוי התיקים, שאוחדו בשלבים שונים, והסכמי הפשרה הרבים, שהוגשו לאורך הדרך, אפשר שהצדק עם המשיבה. ב"כ המשיבה יצרף את פסקי הדין, שניתנו נגד השלושה, והחלטה בעניין מבקשים אלה תושלם במועד מאוחר יותר.

טענת המשיבה בעניין נתבעים, שנזכרו בסיכומי המבקשים, והדיון בעניינם לא אוחד כאן: מרלנגון טויטו ענת, לוי יזהר וצפירה משה, נבדקה על ידי. התביעה נגד גב' מרלנגון טויטו ענת נדונה בתיק 18499-03-10 בבית משפט השלום בפתח תקוה, תחת איחוד תיקים רבים בתיק מוביל 20322-12-09, והסתיימה בפסק דין על דרך הפשרה מיום 15/1/12; התביעה נגד מר צפירה משה אוחדה לתיק זה בתיק מס' 42481-04-15; לא עלה בידי לאתר תיק ע"ש מר לוי יזהר, הוא לא אוחד בתיק זה, וב"כ המבקשים מוזמן להפנותני למס' התיק בבית המשפט, ובמידת הצורך תושלם ההחלטה בעניינו.

תיקו של מר עודד בוכבינדר, ששמו נזכר בסיכומי ב"כ המבקשים, הוסדר בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של ע"י כב' סגן הנשיא השופט יעקב וגנר, והוא אינו נכלל באיחוד התיקים דלעיל.

בנוסף לרשימת התיקים דלעיל, ההחלטה חלה גם על ת"ת 28424-01-16, בעניין מר יעקב רווה, בו ניתנה החלטה ביום 4/2/16, וכמובן על התיק המוביל, ת"ת 53568-06-13 בעניין מר משאלי גדעון.

טענות המבקשים הינן בשני רבדים, הרובד המשותף לכל הבקשות: טענות נגד התנהלות המשיבה: חוסר תום לב, גביה סלקטיבית, חוסר שקיפות לעניין אופן חישוב ההיטל והשימוש בכספים. המבקשים טוענים כי המשיבה אינה פועלת לטובתם, כתפקידה בחוק, אלא לטובת קיומה תוך בזבוז כספיהם.

המבקשים טוענים כי המשיבה אינה מבטחת את המגדלים, שאינם משלמים היטלים, מפני נזקי טבע, אלא הקרן לנזקי טבע, וחלקם מבוטחים באופן עצמאי. המבקשים טוענים כי המשיבה חייבה את המבקשים בתשלום ביטוח, כך שהם נדרשים לשלם בכפל, וקיזזה מכספים שהגיעו להם מהקרן בגין נזקי טבע, עבור חובם למשיבה ללא ידיעתם.

אחת הטענות העיקריות היתה נגד עצם חוקיות גביית ההיטל לפי סעיף 36 לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), תשל"ג-1973. המבקשים חוזרים על הטענה לפיה על המשיבה לתת תמורה בגין ההיטל, שגבתה.

המבקשים טוענים כי תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי מרכז בעניין חיוב מס ערך מוסף על ההיטל.

המישור השני הינו טענות פרטניות של המגדלים השונים, בכל אחת מהטענות הכלליות: חלק מהמבקשים טענו כי הם מבוטחים ומשלמים לקרן לנזקי טבע או באופן עצמאי ולמרות זאת מחוייבים ע"י המשיבה בביטוח כולל, שאינו קבוע בחוק; המשיבה קיזזה חוב היטלים מפיצויים בגין נזקי טבע שהגיעו למגדלים; אי קבלת תמורה בעזרה, יעוץ או הדרכה או קבלת פיצוי בנזק טבע; חיוב לפי נתונים לא עדכניים ללא בדיקה בשטח או העדר פירוט אופן החישוב; חלק מהחקלאים מבקשים לנתק את הקשר עם המשיבה בהעדר תועלת או יכולת כלכלית; דורשים לא לשלם דמי ארגון מגדלים שהינם רצוניים, אך נכללו בהיטל; טוענים נגד בחירת עסקני המועצה, וחוזרים על הטענות המשותפות על התנהלותה של המשיבה.

הנתבע, מר כהן נעים משה, נפטר ויש לתקן את התביעה ליורשי עזבונו.

לחלק מהנתבעים טענות בעניין מסירת כתב התביעה, אך אין מקום לדון בהן, מאחר והגשת הבקשות מעידה על ידיעה אודות ההליך, והוסכם כי תינתן החלטה בבקשות לגופן ללא דיון בהארכת המועד, וההליכים עוכבו בהסכמה.

המשיבה בסיכומיה הפנתה להלכות, שנקבעו בבית המשפט העליון בהליכים, שנקטו מגדלים שונים בין השאר נגד המשיבה, באותן טענות, ונדחו.

בבג"צ 6061/08 ישראלי ואח' נ' משרד החקלאות ואח' (19.8.2009, מופיע בנבו), נדחתה העתירה לביטול גביית ההיטל על פי החוק, בשל אי חוקיות או פגיעה בחוקתיותו:

"לאחר עיון בעמדות העותרים, המועצה והמדינה, אני סבורה כי גביית ההיטלים, המוסדרת בסעיף 36 לחוק מועצת הצמחים, נקבעה כחוק ואינה מפרה את זכויותיהם של העותרים. על כן, עמדתי היא כי העתירה אינה מגלה כל עילה לביטול סעיף 36 לחוק מועצת הצמחים, ואין מנוס מדחייתה".

שם הועלו גם טענות, הנטענות כאן, לעניין הקריטריונים להטלת ההיטל, גובהו, והתמורה, שתתקבל בגינו. כמו כן הועלתה שם הטענה לעניין אופן בחירת חברי המועצה.

הטענות נדחו, ונקבע כי החוק מגביל את גובה ההיטלים, ומתווה את אופן חישוב ההיטלים השונים:

"המועצה אם כן מוגבלת בקביעת גובה ההיטלים, ואינה מוסמכת לקבוע אותם ככל שיעלה על רוחה. הגורם היחיד המוסמך, על פי הסעיף, לשנות את שיעורי המינימום והמקסימום של ההיטל, הוא שר החקלאות" (סעיפים 17-18 לפסק הדין).

ועוד נקבע כי פעילות המועצה וקיומה מוצדקים, יש בה יצוג הולם לענפים השונים, ותכלית החוק ראוייה ועומדת בדרישות החוקתיות:

"כל אלה הן תכליות ראויות לגביית היטלים מן העותרים. בנוסף, כפי שצוין מעלה, המועצה מורכבת בחלקה הארי מנציגי המגדלים. על כן, המועצה מורכבת מהחקלאים ומטרתה העיקרית לפעול למען קידום החקלאות, ואין לומר כי מימונה אינו תכלית ראויה להטלת היטלים" (סעיפים 22-26 לפסק הדין).

בבג"צ 5284/10 ישראלי ואח' נ' משרד החקלאות ואח' (12.12.2010, מופיע בנבו) נדונה עתירה בעניין קיזוז חובות היטלים והוצאות משפט מתוך כספים, המגיעים למגדלים כפיצוי בגין נזקי טבע.

נקבע כי המשיבה פועלת על פי חוק כאשר היא מחייבת את המגדלים בביטוח, אשר היא רוכשת עבורם מהקרן לביטוח נזקי טבע, וזאת גם ללא הסכמתם:

"רשאית המועצה לבטח את המגדלים מפני נזקי טבע, בין בהסכמתם ובין ללא הסכמתם, ולחייב אותם בתשלום דמי הביטוח (ראו, סעיף 64(א) לחוק). המועצה אכן פעלה מכוח הוראת סעיף 64(א) לחוק והתקשרה עם קנט – קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ (המשיבה 4, להלן – הקרן) לצורך ביטוח המגדלים מפני נזקי טבע".

כב' הנשיא (בדימוס) גרוניס מסביר כי באופן פעולתה זה, מועברים כספי התגמולים במקרה נזק מהקרן למשיבה, והיא המעבירה אותם למגדלים.

באותה נשימה נקבע כי זהו "ביטוח חובה" וביטוח מורחב, רשאים המגדלים לרכוש במישרין מהקרן.

העתירה נדחתה מאחר ונקבע כי ראשית, למבקשים אין עניין בעתירה, שכן להם לא קוזז כל סכום, שנית, הם לא ידעו את בית המשפט כי אינם משלמים את ההיטלים וכי מתנהלות נגדן תביעות המשיבה בבית משפט השלום בפתח תקווה. נקבע כי דין הטענה להתברר בתביעה כספית, שיגישו המגדלים, הטוענים נגד הקיזוז.

ההליך האחרון, ע"א 9208/12 דרור מזרחי נ' מועצת הצמחים (12.5.2014, מופיע בנבו), דן בתביעה יצוגית, שביקש המערער להגיש בטענה לפיה המשיבה גבתה ממגדלי הצמחים היטלים בחוסר סמכות.

הבקשה לאשר את התביעה היצוגית נדחתה בבית המשפט המחוזי מרכז. הערעור נדחה.

נקבע כי התקנות, מכוחן מחייבת המשיבה את המגדלים בהיטלים הינן בתוקף, ומקור סמכות המשיבה הינו בחוק.

1. "זאת ועוד: סמכות הגבייה מקורה בסעיף 36 לחוק מועצת הצמחים ולא בתקנות, אשר נועדו לקבוע רק את גובה ההיטל. אולם, בסעיף 36 נקבע רף מינימום ורף מקסימום והמשיבה, לנוכח מגבלות אלה, גבתה היטל בגובה של כמחצית בלבד מהתקרה (סעיף 33 בתגובת המשיבה). המשיבה, כמובן, הייתה יכולה להגדיל את גובה ההיטל במסגרת הכללים לכשתקבע אותם, אולם המשיבה לא השתמשה בסמכותה זו, מה שפועל במידה מסוימת לטובת מגדלי הצמחים. אני סבורה שנסיבות עובדתיות אלה יש בהן כדי להקהות קמעא את העוקץ של ההליכים שבפנינו. הגם שמן הראוי היה שהמשיבה תפעיל את סמכותה ולא תשתהה שנים ארוכות, הרי שפגיעה במגדלי הצמחים לא נגרמה מכך" (סעיף 13 לפסק הדין).

בשולי פסק הדין, ובהתייחסה לשאלה האם היתה המשיבה חייבת להתקין כללים, קובעת כב' המשנה לנשיא (כתוארה אז) נאור כי גם אם היה ראוי כי המשיבה תתקין כללים, אין בכך כדי לקבוע כי הגבייה שבוצעה מכח התקנות אינה כדין, והוכר שוב תוקף התקנות.

"על כן גם אם אניח שבהליך משפטי אחר – אילו היה מתבקש סעד שכזה – היתה המועצה מחוייבת להתקין כללים, עדיין אין בכך כדי ליצור עילת תביעה בגין הגביה שנעשתה לפי הכללים".

פסק הדין האחרון ניתן לאחר הגשת חלק ניכר מההתנגדויות, והדיון אף נדחה בהסכמה בהמתנה להכרעה זו. לאור קביעות בית המשפט העליון אני דוחה את כל טענות המבקשים בעניין אי חוקיות הטלת ההיטלים; בחירת נציגי המועצה; קיום המועצה ומימון פעילותה; אי מתן תמורה מאת המשיבה; חיוב בגין ביטוח חובה באמצעות הקרן לפיצוי בגין נזקי טבע.

הטענות הועלו ע"י המבקשים באורח סתמי, ונדחו בפסיקה מפורטת ומחייבת.

רוב המבקשים טענו כנגד העדר פירוט מרכיבי החוב בכתב התביעה. עיון בכתבי התביעה מלמד כי נספחיהם פשוטים להבנה. החיובים מפורטים לפי השנים, נושא (היטל, דמי ביטוח), ובכל שנה סוג הגידול, השטח והתעריף.

על המבקשים, הטוענים לחיוב שלא לפי נתוני אמת, היה להציג תחשיב נגדי, לציין את השטח הנכון, את הגידולים שנעקרו או נוספו, וככלל לפרט את טענותיהם מבחינת מועדים, סכומים ונסיבות (ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 193).

תקנה 7 לתקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (היטלים), תשס"ז-2007 מטילה את חובת הדיווח על הפסקת גידול על המגדל:

"פסק מגדל מלגדל, מכל סיבה שהיא, ידווח על כך מיד למועצה; לא דיווח כאמור – ימשיך לחוב בתשלום ההיטל ואם גידל אחר במקומו, יחובו בתשלום ההיטל הוא ומי שמגדל במקומו, יחד ולחוד".

מאחר וב"כ המשיבה הסכים לתת רשות להתגונן למבקשים, שהעלו את הטענות בשני העניינים: ביטוח עצמאי והיקף השטחים והמינים, אני מקבלת את ההתנגדויות לביצוע תביעה, שפורטו בנספחים ב' ו-ג' לסיכומים בהסכמה וללא צו להוצאות. ניתנת רשות להתגונן למבקשים מס' 5, 7, 10, 12 עד 15, 19, 21 עד 23, 28, 30, 33, 35, 41, 42 ו-45 בטענה לפיה ערכו ביטוח באופן עצמאי, ולמבקשים מס' 1, 2, 4, 5, 7, 9, 13, 14, 16, 19, 21 עד 23, 25, 30, 31, 39, 42 ו-45 בטענת אי התאמת היקף החיוב לגידולים בשטח.

חלק מהמבקשים העלו טענה, שניתן להבינה כטענת קיזוז, לפיה המשיבה קיזזה מתוך פיצויים, שהיה על המגדל לקבל בגין נזק טבע את ההיטלים, שהיה חייב. הטענה, שיש לפרטה ברמה של תביעה עצמאית, נטענה על דרך הסתם, והמבקשים אפילו לא התייחסו לעובדה שנתבעו רק בגין חלק מהשנים, למרות שצברו חובות בשנים קודמות.

על מנת לא לסגור את דלתות בית המשפט בפני מבקשים אלה, ומאחר והמשיבה הגישה את התביעות בגין השנים 2008-2011 רק בשנת 2013, ניתנת למבקשים 7, 10, 23, 25, 39 ו-44, לשם רמי, גפן נמרוד, גארלה נתנאל (נתי), שיצר חגי, אשר גרף וצפירה משה, שהעלו את הטענה, רשות להתגונן גם בטענה זו, על אף חוסר הפירוט.

ניתנת רשות להתגונן למבקש מס' 17, שנטען כי נפטר, מר כהן נעים משה ז"ל, מאחר ואין עילת תביעה נגדו, ועל המשיבה לבקש לתקן את כתב התביעה בעניינו.

אני דוחה את הטענה לפיה כתב התביעה אינו כולל את הפירוט הנדרש, וקובעת כי ככלל הגנת המבקשים אינה עומדת בחובת הפירוט, הנדרשת בתביעות בסדר דין מקוצר, ותביעות לסכום קצוב בכללן.

גם הטענה ל"חוסר שקיפות" של פעילות המשיבה לא הועלתה בפירוט הנדרש, המבקשים שטענו זאת, לא פירטו כיצד הטענה מצדיקה אי תשלום היטלים על ידם במשך שנים, בניגוד לפסיקה מחייבת. הטענה נדחית מלשמש הגנה בהיותה סתמית.

אני דוחה גם את הטענה, שנטענה לראשונה בסיכומים, בעניין מחלוקת בשאלת המע"מ. הטענה "האם ניתן לבדוק מע"מ על ההיטלים" לא נטענה בבקשות, הובלעה בין טענות שונות, לא פורטה ולא נערכה הפנייה למס' התיק בבית המשפט המחוזי, בו נדרשת הכרעה.התביעה היצוגית ת"צ (מחוזי מרכז) 7411-07-11 נשוא ע"א 9208/12 הנ"ל, אינה עוד תלויה ועומדת.

הסיכום הינו כי ניתנת למבקשים, שפרטיהם נזכרו לעיל, רשות להתגונן בטענות, שהוגדרו. תצהיריהם יהוו כתב הגנה, ואני מפנה לבקשה מס' 4(א) בתיק, בה הוגשו תצהירים מתוקנים ע"י חלק מהמבקשים.

ב"כ הצדדים יבהירו, עד ליום 15/9/16, את השאלה האם הושג הסדר פשרה עם המבקשים מס' 32, 36 ו-38, כנטען ע"י המשיבה בסיכומים.

בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקשים מס' 3, 6, 8, 11, 18, 20, 24, 26, 27, 29, 34, 37, 40, 43 ו-46 נדחית.

מאחר ולא התקיים דיון נפרד בבקשותיהם, אין צו להוצאות.

הליכי ההוצל"פ נגדם יחודשו, אם לא יגיעו להסכמה אחרת, עד ליום 6/10/16.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.