1. הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, אך נוכח השאלה המשפטית המתעוררת הסכימו כי יינתנו נימוקים בקצרה.

העובדות

2. מדובר בתביעה כספית בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 6.4.13. התביעה הוגשה הן על ידי הבעלים של הרכב (תביעת הפסדים) והן על ידי מבטחתה (תביעת שיבוב).

3. אין מחלוקת על כך שרכב הנתבעת (אלבר) אחראי לתאונה (פגיעה מאחור).

4. נהגת רכב שומרה ונהג רכב אלבר הם קרובי משפחה (אישה ובעלה).

המחלוקת

5. אלבר טענה כי אין מקום לתביעת השיבוב וזאת מכוח סעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: החוק) הקובע כך:

"62. תחלוף

(א). הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם...

(ד). הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד ביניהם"

אלבר טענה כי סעיף זה חל לאור חוזה הליסינג שנחתם בינה לבין השוכר לפיו היחסים בין הצדדים הוכפפו להוראות הפוליסה התקנית (סעיף 20.1 להסכם), ומשכך, יש לראות אותה כ"מבטח", ולהחיל את הוראות החוק בעניינה. אלבר אף הפנתה לסעיף 31 (ה) להוראות הפוליסה התקנית, הקובע הוראה דומה.

6. באשר לתביעת הבעלים של הרכב, אף שלא הייתה הפנייה מפורשת, נראה כי אלבר הסתמכה על הוראות סעיף 15 לפוליסה התקנית, הקובע:

"15. חריגים לחבות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש

המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בשל חבות לעניין נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב, או לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם".

הכרעה

7. אני מוצאת כי דין התביעות להתקבל.

תביעת השיבוב:

8. גם לו ניתן היה לראות באלבר "מבטחת", אני מאמצת את עמדת הפסיקה לפיה סעיף 64 (ד) לחוק אינו חל על תביעה נגד המבטח, זאת מהטעמים הבאים:

א. סעיף 64 (ד) נועד למנוע פגיעה בתא המשפחתי. אין כל פגיעה בתא המשפחתי שעה שהמבטח של המזיק משלם את הנזק. במבחן "המבוטח הסביר" ניתן לומר כי מבוטח סביר לא היה נמנע מהגשת תביעה נגד המבטח של בן משפחתו.

ב. אין כל אינטרס חברתי האמור להגן על חברת הביטוח של המזיק בסיטואציה זו. נהפוך הוא, המבטחת של המזיק הוציאה פוליסת ביטוח וגבתה פרמיה בגינה. בראי האמור, התוצאה לפיה הניזוק לא יקבל פיצוי כאשר אירע מקרה ביטוח, אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם תכליתו הסוציאלית והצרכנית של החוק.

ג. כאשר עסקינן בביטוח צד שלישי, לניזוק יש זכות תביעה ישירה כלפי המבטח של המזיק (סעיף 68 לחוק). פרשנות הרמונית של שני הסעיפים, 64 (ד) ו- 68, וגם על רקע תכליתו הצרכנית של החוק, מובילה למסקנה כי סעיף 64 (ד) לא התכוון ליצור חריג לסעיף 68, והוא מתמקד בתביעת המזיק עצמו (ולא מבטחתו).

ד. במצבים כגון המצב מושא התביעה, התוצאה המתקבלת מפרשנות "אלבר" היא אקראית. אם רכבו של אדם נפגע מאחורנית על ידי בן משפחה – הוא לא יפוצה, ואם נפגע על ידי אדם זר – יפוצה. באופן מקביל, גם הביטוח של המזיק יופעל באופן מקרי בהתאם לזהות הניזוק. מעבר לכך שמדובר בתוצאה אקראית, שאין כל היגיון בצדה, מובן כי תוצאה זו מביאה לקשיים לא מבוטלים עת עסקינן בתאונה לה אחראים מספר גורמים (לדוגמה, "תאונת שרשרת" – וראו בעניין זה תא"מ (שלום ת"א) 70165/07 ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ נ' קובלוב הדסה ואח' (27.6.10) (להלן- עניין קובלוב).

ה. כאמור, הפסיקה נתנה על כך את דעתה, ומספר פסקי דין קבעו כי במצב דברים זה, לא נשללת זכות התביעה נגד חברת הביטוח של המזיק (ע"א (מחוזי ת"א) 2372/03 סהר בע"מ חברה לביטוח נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (31.7.05) וכן ראו עניין קובלוב).

תביעת ההפסדים (של התובעת 2):

9. אין חולק כי התנאי של "בעלות" המבוטח (הוא הנהג המזיק) אינו מתקיים כאן. הרכב שניזוק הוא בבעלות התובעת 2.

10. באשר לנושא "הפיקוח" או "השמירה:

אני מאמצת את עמדתו של כב' השופט עמית כפי שהובאה בבר"ע 149/06 (מחוזי חיפה) חזן חנניה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (7.5.06) (להלן: עניין חנניה). את החריג יש לפרש בצמצום, הן נוכח כלל הפרשנות נגד המנסח, הן נוכח הכלל של "מבחן הציפיות הסבירות של המבוטח" כפי שהוגדר בעניין חנניה. אמנם שם אכן בן המשפחה המזיק לא התגורר עם התובע, אך כב' השופט עמית התייחס גם לאפשרות שהשניים התגוררו יחד, וקבע כי גם במצב דברים זה, אין לשלול את זכות התביעה של הניזוק. באותו עניין נקבע כי הרציונל של סעיף 15 לפוליסה התקנית הוא להחריג רכוש הראוי מטבעו לביטוח נפרד, ולחלופין, רכוש שהמבוטח הוביל במכוניתו. התוצאה מהחלת החריג על תאונה בין בני משפחה היא כי ציבור הנהגים יידרש לרכוש ביטוח נפרד ומיוחד לתאונה בין מכוניות המשפחה, תוצאה שאינה הגיונית (סעיף 4 לפסק הדין).עמדה זו גם אומצה בפסיקה מאוחרת יותר (ת.א. (שלום נצרת) 1584/04 נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ נ' שושנה ישועה ואח' (13.6.06)).

אוסיף ואציין כי לטעמי, נוכח אופן ניסוח התנאי נדרש כי תהיה משמעות או רלבנטיות לפיקוח או לשמירה. כאשר נגרם נזק לרכב התובעת בתאונת הדרכים, לא היה לכך כל קשר ל"פיקוח" או "שמירה" על הרכב.

11. נוכח האמור, תביעת התובעות מתקבלת.

סכום הפיצויים

12. ברכיב הנזק, לאחר עיון, איני מוצאת לאשר את הרכיבים של הפסדי הנחת היעדר תביעות והנחת נהג זהיר. יתר הנזקים נפסקים כמקובל, ויש להוסיף להם אגרת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪. ככל שב"כ הצדדים לא יגיעו להסכמה באשר לסכומים, בהתאם למקובל, ב"כ התובעת יפנה לבית המשפט בתוך 14 ימים מהיום, למתן פסק דין משלים, ויבהיר המחלוקת.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ה, 03 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.