<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר עו"ד כץ

ב"כ המשיבה פקד ממן

פרוטוקול

ב"כ הצדדים:

העורר לא הובא ואנו מבקשים לדון בהעדרו.

ב"כ העורר:

בתיק זה בית משפט לא קבע בהחלטתו שקיים חשד סביר לעבירה של האמל"ח.

כל התיק הזה התחיל בכך שהוציאו כנגד העורר בקשה לצו חיפוש סמים ומצאו באחד מארונות הבית, לא בארון ששייך לעורר, נמצא רימון הלם. בבית מתגוררים, מלבד העורר, אמו, אחיותיו ואח שהוא קצין בצבא. הרימון הוא רימון צהלי. מדברים עם האח, יש מזכר בתיק, שוטרים דיברו איתו והאח מאשר שהדברים שקשורים לצבא שנתפסו בבית, שייכים לו. אי אפשר להגיד שזה שייך לעורר. אין שום ראיה שקושרת אותו לרימון ההלם ולכן בית המשפט לא התייחס לכך ולא קבע חשד סביר. עשו חיפוש ברכב ובתא מטען מאחור עם מחבתות וסירים נתפסה סכין מטבח. הוא נתן הסבר שלקראת החג לקח את הכלים להכשיר אותם. זו הטענה שלו. הוגשה בקשה להאריך את המעצר בששה ימים. הטענה שלנו, שכאשר אין חשד סביר לעבירת החזקת אמל"ח, אי אפשר לקבל ימים. בעבירה של החזקת סכין, אם יש חשד סביר, למרות שנתן הסבר, אין שום פעולה שצריך לעשות. טענתי בפני בית המשפט למה עשו אצלו חיפוש ברכב אם הצו הוא לדירה. החוקר אמר שניתן לחפש גם בכלים וברכב, זה שייך לבית. טענתי אותה טענה שאם מכוח הצו מותר לו לחפש ברכב גם, כי זה חלק מהבית, החוק מאפשר להחזיק סכין למטרה כשרה ברכב. אם זה קשור לחצר, הרכב זה חצר. החוק מאפשר להחזיק בחצר סכין. אין שום ראיה שהחזיק למטרה לא כשירה. בית המשפט איפשר לבצע 4 פעולות חקירה. כל הפעולות קשורות לעבירה של האמל"ח. אין הצדקה להשאיר אותו במעצר, כאשר אין חשד סביר כנגדו לגבי עבירה זו. אין שום ראיה שמסבך אותו בעבירה יותר מהאמא או האחיות שגרות בבית, הן נחקרו ולא נעצרו. רוצים לחקור את האח שהוא קצין בצבא, מי שחוקר אותו זה מצ"ח. בנסיבות אלו יש מקום לקבל את הערר, להורות על שחרורו מהטעמים שאין חשד סביר, גם אם יש חשד סביר שהחזיק סכין למטרה לא כשירה. אפשר להמשיך את החקירה כשהוא משחרר. מבקש לקבל את הערר ולהורות על שחרורו. אין פעולות חקירה הנוגעות לאגרופן. מבקש להורות על שחרורו בתנאים שבית המשפט ימצא לנכון.

ב"כ המשיבה:

לגבי הפעולות שנשארו לביצוע, שום דבר לא בוצע.

מעיון בפרוטוקול של הדיון שהתקיים, קשה לי להבין, כמו שחברי מבין, שנקבע שאין שם ראיות לכאורה לעניין האמל"ח. כתוב שהחשוד קושר עצמו ומודה לגבי הסכין ומכחיש לעניין האמל"ח. לא הבנתי כמו חברי. לעניין פעולות החקירה ולעניין הטענה ששוטר שוחח עם אחיו של העורר, נכון שהיתה שיחה כזו אך לא נאמר ע"י האח שהרימון שלו. האח ביקש לדעת מהשוטר, האם יש על מה לדבר, כלומר לעשות עסקה עם השוטר והשוטר ענה בשלילה וכך נותקה השיחה. עדיין פעולות החקירה עומדות ונדרשות. טרם בוצעו בגלל אילוצים של המשפחה עצמה. הייתי מצפה משאר בני המשפחה שירתמו לטובת העורר, ויבואו לחקירה כמה שיותר מהר, אך כל אחד וסיבותיו הוא, זה לא יכול להגיע היום או מחר ואנו ממתינים.

ב"כ העורר:

מפנה לעמוד 2 לפרוטוקול שורות 18 – 19 שם הוא אומר שבגדול יש אמירה שהאמל"ח שייך לאח.

גם אם לא היתה אמירה כזו, כאשר באים לחפש סמים, אי אפשר לייחס לו את רימון ההלם, אין שום ראיה שקושרת אותו לעומת בני המשפחה האחרים. מפנה להחלטת בית המשפט שלא מציין שיש חשד סביר.

<#3#>

החלטה

מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום להיום בתיק מ"י 14571-04-14 בה הוחלט להורות על מעצרו של העורר עד ליום 11.04.14. הבקשה למעצר היתה בגין חשד להחזקת / רכישת נשק שלא כדין והחזקת סכין שלא למטרה כשרה. בית משפט השלום סבר כי מתוך עיון בחומר חקירה עולה חשד סביר, כאשר מהודעת העורר, הוא קושר את עצמו לכל הפחות לעניין העבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה בעוד שהעורר מכחיש את החשד המיוחס לו באשר לעבירה של החזקת אמל"ח. כמו כן סבר בית משפט השלום, כי בהתאם לדוח הסודי בדעת המשטרה לבצע מספר פעולות חקירה וכי יש מקום לפקח על התקדמות החקירה. לכן העמיד את תקופת המעצר לתקופה האמורה.

לטענת ב"כ העורר לא היה מקום להורות על המעצר לתקופה האמורה הואיל ולמעשה לא היה יסוד סביר לחשד ביחס לאמל"ח אלא רק ביחס לסכין והאגרופן שנמצאו ברכב. באשר לאמל"ח – הדברים נמצאו בדירה בה מתגוררים אנשים נוספים ויש יסוד סביר להניח שהרימון שנמצא היה של אחיו של העורר ועל כן לא היה בכך כדי לבסס יסוד סביר לחשד נגד העורר.

לאחר עיון בחומר שהועמד לעיוני נחה דעתי כי יש יסוד סביר לחשד וכי יש מקום לאפשר למשטרה להשלים את החקירה במסגרת ימי המעצר שנקבעו.

לאור זאת אני דוחה את הערר.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט' ניסן תשע"ד, 09/04/2014 במעמד הנוכחים.