1. בפניי בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981 .
2. המערערת מנהלת חשבון בנק אצל המשיב שמספרו 222768 (להלן: "החשבון"). מסגרת האשראי המאושרת בחשבון הינה 60,000 ₪. בחשבון המערערת סורבו מספר שיקים.
3. המערערת עותרת לגריעת 11 שיקים מרשימת ההגבלה. לאחר הגשת הבקשה שבפניי, סורבו מספר שיקים נוספים בחשבון המערערת.
4. המערערת מבססת את בקשתה על עילת הביטול הקבועה בסעיף 10 (א)(3) לחוק, ולפיה היה לה יסוד סביר להניח שהשיקים יכובדו אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרוע שיקים אלו מכוח הסכם עמו. בהקשר זה מפרטת המערערת כי היה על המשיב לכבד את השיקים נוכח הפקדות שנעשו לחשבון כנגד שיקים אלו.
5. המשיב מכחיש קיומו של הסכם מפורש או מכללא. לטענתו, בכל מקרה של אישור אשראי זמני או חריגה, המערערת הוזהרה מפורשות כי אין להתבסס על האישור לפעילות חריגה, שניתן לה, ואין מדובר בהגדלת אשראי קבועה, אלא באישור נקודתי שניתן לפנים משורת הדין. עוד לטענתו, הודגש בפני המערערת מספר פעמים כי עליה לנהל את חשבונה בקפידה ולדאוג לעמוד בתנאי המסגרת המאושרת כנגד השיקים שנמשכו על ידה.
6. לטענת המשיב, בהסכם ניהול החשבון שנחתם על ידי המערערת, נקבע, כי אין לבנק חובה להעמיד אשראי למערערת או להמשיך ולהעמיד לה אשראי, אלא אם הבנק הסכים לכך בכתב במפורש.
7. סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי , התשמ"א- 1981 קובע את המסגרת הנורמטיבית, לפיה רשאי בית המשפט לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו. העילה הרלוונטית בענייננו קבועה בסעיף 10 (א)(3) לחוק המקנה לבית המשפט סמכות לגרוע שיק מרשימת הגבלה כאשר "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבן או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו."

8. להלן ידונו השיקים שסורבו:

שיק מס' 2 ע"ס 7,264 ₪ מיום 7.10.13

9. ביום 7.10.13 סירב המשיב לכבד שיק זה של המערערת בשל חריגה והעדר כיסוי. המערערת טוענת כי ביקשה מהמשיב אשראי זמני לשבועיים כנגד תקבול עתידי אך בקשה זו לא אושרה. לאור האמור, למערערת לא היה יסוד סביר להניח כי השיק יכובד ויש לדחות את טענתה. העובדה כי המערערת פרעה את השיק במזומן לאחר מספר ימים אינה עילה לגריעתו מרשימת ההגבלה.

שיק מס' 3 ע"ס 12,000 ₪ מיום 7.10.13

10. ביום 7.10.13 סירב המשיב לכבד שיק זה של המערערת בשל חריגה והעדר כיסוי. המערערת טוענת כי ביקשה מהמשיב אשראי זמני לשבועיים כנגד תקבול עתידי אך בקשה זו לא אושרה. לאור האמור, למערערת לא היה יסוד סביר להניח כי השיק יכובד ויש לדחות את טענתה. העובדה כי המערערת פרעה את השיק במזומן לאחר מספר ימים אינה עילה לגריעתו מרשימת ההגבלה.

שיק מס' 4 ע"ס 5,750 ₪ מיום 9.12.13

11. ביום 9.12.13 סירב המשיב לכבד שיק זה בשל חריגה והעדר כיסוי . המערערת טוענת כי ביקשה מהמשיב אשראי זמני לשבוע כנגד תקבול עתידי אך בקשה זו לא אושרה. לאור האמור, למערערת לא היה יסוד סביר להניח כי השיק יכובד ויש לדחות את טענתה. העובדה כי המערערת פרעה את השיק במזומן לאחר מספר ימים אינה עילה לגריעתו מרשימת ההגבלה.

שיק מס' 5 ע"ס 7,264 ₪ מיום 16.1.14

12. ביום 16.1.14 סירב המשיב לכבד שיק זה בשל חריגה והעדר כיסוי . המערערת טוענת כי ביקשה מהמשיב אשראי זמני לשבוע כנגד תקבול עתידי אך בקשה זו לא אושרה. לאור האמור, למערערת לא היה יסוד סביר להניח כי השיק יכובד ויש לדחות את טענתה. העובדה כי המערערת פרעה את השיק במזומן לאחר מספר ימים אינה עילה לגריעתו מרשימת ההגבלה.

שיק מס' 9 ע"ס 22,000 ₪ מיום 17.3.14

13. ביום 17.3.14 סירב המשיב לכבד שיק זה בשל חריגה והעדר כיסוי . המערערת טוענת כי ביקשה מהמשיב אשראי זמני לשבוע כנגד תקבול עתידי אך בקשה זו לא אושרה. לאור האמור, למערערת לא היה יסוד סביר להניח כי השיק יכובד ויש לדחות את טענתה. העובדה כי המערערת פרעה את השיק במזומן לאחר מספר ימים אינה עילה לגריעתו מרשימת ההגבלה.

שיק מס' 1 ע"ס 3,000 ₪ מיום 30.7.13

14. ביום 30.7.13 סירב המשיב לכבד שיק זה בשל חריגה והעדר כיסוי. לטענת המערערת, סוכם ביינה לבין המשיב כי זה יכבד את השיק בתנאי שהמערערת תפקיד סך של 17,000 ₪ למחרת. המערערת טוענת כי הסך של 17,000 ₪ הופקד בחשבונה ביום 31.7.13, אך הבנק לא עמד בהסכם. המשיב מכחיש את הסיכום הנטען. המערערת לא שיכנעה אותי בקיומו של הסכם שכזה וגם אילו הייתי מאמינה לטענתה הרי שמעיון בתדפיס החשבון עולה כי הפקדת סך 17,000 ₪ נועדה לכיסוי פעולות אחרות בחשבון שבוצעו בתאריך זה (פירעון הלוואה ופרעון שיקים אחרים) ולא כנגד השיק שסורב.

שיק מס' 6 ע"ס 590 ₪ ושיק מס' 7 ע"ס 1,643 ₪ מיום 10.2.14

15. ביום 10.2.14 סירב המשיב לכבד שיקים אלו בשל חריגה והעדר כיסוי. לטענת המערערת, סוכם מראש עם הבנק כי כנגד שיקים אלו יופקד ביום 10.2.14 סך של 3,500 ₪ ותבוצע העברה בנקאית ע"ס 2,800 ₪. לטענת המערערת היא פעלה על פי סיכום זה וביום 10.2.14 הופקדו לחשבון סך של 5,600 ₪ במזומן. בנוסף, לטענתה, הבנק ידע שב- 15/2/14 נפרע שיק ע"ס 8,000 ₪ מן השיקים "הדחויים" אשר הופקד בבנק למשמרת אשר אף ניתן אשראי זמני בגינם. עוד לטענתה, ביום בו הוחזרו השיקים , כובדו שני שיקים נוספים כאשר החשבון חרג מן המסגרת המאושרת.

מתדפיס החשבון עולה כי הפקדת הסך של 3,500 ₪ וכן ההעברה הבנקאית ע"ס 2,800 ₪ התבצעו ביום 13.2.14, 3 ימים לאחר הסיכום הנטען כך שגם אם תתקבל טענת המערערת לפיה היה סיכום בין הצדדים, הרי שהיא לא עמדה בו, ולא הפקידה את הכספים במועד לו התחייבה . גם את טענתה באשר לשיק ע"ס 8,000 ₪ יש לדחות מאחר ועל פי גרסתה ניתן כנגד שיק זה אשראי זמני בעבר ולא ניתן להסתמך עליו פעם נוספת.

תדפיס חשבון הבנק מעלה כי בניגוד לטענת המערערת לא כובדו שיקים נוספים באותו יום אלא יומיים לאחר מכן , וככל הנראה הסכומים שהופקדו ב13.2.14, נועדו לפירעון אותם שיקים נוספים.

לפיכך, טענת המערערת באשר לשיקים אלו נדחית.

שיק מס' 8 ע"ס 32,000 ₪ מיום 9.3.14

16. ביום 9.3.14 סירב המשיב לכבד שיק זה בשל חריגה והעדר כיסוי. לטענת המערערת, ביום 10.3.14 הופקד כנגד שיק זה, שיק ע"ס 26,000 ₪ מלקוח של המשיב אשר איתנותו הפיננסית מוכרת. בנוסף, הופקדו 3,300 ₪ במזומן. לטענת המערערת , השיקים סורבו בנימוק שלא ניתן להפקיד שיק כנגד שיק אלא רק כנגד הפקדת מזומן וזאת על אף שפעולה מעין זו בוצעה עשרות פעמים בחשבונה.

נכונה טענת המשיב כי הפקדת שיק בחשבון אינה מספקת לקביעת יתרת החשבון; ניתן להתחשב בסכום השיק המופקד רק לאחר פרעונו בפועל של השיק ,בתום שלושה ימי עסקים מיום הסליקה (ראה לעניין זה הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב השיקים), התשנ"ב- 1992).

ביום 10.3.14 טרם הגיע מועד הזיכוי הסופי של השיק שהופקד והמשיב לא היה אמור להתחשב בשיק זה לעניין יתרת החובה.

גם אם אקבל את טענת המערערת לפיה על אף הוראות החוק הוסכם בינה לבין המשיב כי השיק יכובד עדיין עליה להוכיח כי הפקדת השיק נעשתה כנגד השיק שסורב. מעיון בדפי החשבון עולה כי ביום 7.3.14 הופקד השיק בסך 26,000 ₪ , דהיינו יומיים לפני מועד ההסכמה הנטענת והוא שימש לצורך הקטנת יתרת החובה במועד זה. ניתן לראות בירור כי בתאריך 7.3.14 עומדת יתרת החובה של המערערת ע"ס למעלה מ-100 אלף ₪ בחריגה בוטה מהמסגרת המאושרת כאשר במועד זה מופקד סך במזומן של 2,000 ₪ ושיק בסך 26,000 ₪ ומועבר סכום נוסף של 14,000 ₪. פעולות אלו הביאו להקטנת יתרת החובה תוך חריגה קלה מהמסגרת המאושרת (60,950 ₪) וברור כי לא ניתן להשתמש באותה הפקדה כספית פעם נוספת כנגד השיק שסורב. לפיכך, לא נתתי אמון בגרסת המערערת, וטענתה נדחית.

שיק מס' 10 ע"ס 2,561 ₪ מיום 30.3.14 ושיק מס' 11 ע"ס 2,540 ₪ מיום 30.3.14

17. ביום 30.3.14 סירב המשיב לכבד שיקים אלו בשל חריגה והעדר כיסוי. לטענת המערערת, ביום 30.3.14 הופקד כנגד המשיכה שיק ע"ס 10,000₪ משותפה, לקוח של המשיב, אשר איתנותו הפיננסית מוכרת למשיב . בנוסף, הופקדו 4,000 ₪ במזומן. לטענת המערערת, השיקים סורבו בטענה כי לא ניתן להפקיד שיק כנגד שיק אלא רק כנגד הפקדת מזומן וזאת על אף שפעולה מעין זו בוצעה עשרות פעמים בחשבונה.

לטענת המשיב, הפקדת סך 10,000 ₪ הינה הפקדה מאוחרת לאחר שהשיקים הוצגו לפירעון אשר לא היה בה כדי למנוע את החריגה. בנוסף, לטענתו, המערערת ידעה כי לא מכובדים חיובים כנגד שיקים מופקדים אלא לאחר פירעונם המוחלט, ולא היה כל סיכום ספציפי אחר כנטען על ידי המערערת. עוד לטענתו ההפקדה בסך 4,000 ₪ ביום 31.3.14 נעשתה לאחר שהחריגה כבר נוצרה וסכום ההפקדה לא הספיק לכיסוי החריגה.

כמפורט לעיל הפקדת שיק בחשבון אינה מספקת להקטנת יתרת החובה עד לפרעונו בפועל בתום 3 ימי עסקים. לא נתתי אמון בגרסת המערערת בדבר קיומו של הסיכום הנטען על ידה. המדובר במי ששיקים רבים מחשבונה סורבו והיה עליה לפרט מי מטעם המשיב היה צד לסיכום שכזה באלו נסיבות הושג הסיכום ועוד. לא נתתי אמון בטענת המערערת כאשר גרסתה נטענה באופן סתמי ובלתי משכנע.

לא למותר לציין כי ביום 31.1.14 בוצעו פעולות נוספות בחשבון המערערת (פרעון הלוואה ופרעון שיקים נוספים) ובסופו של יום עמדה יתרת החובה על סך 57,679 ₪. כך בכל מקרה לא היה די בסכומים שהופקדו כדי להביא לפירעון שני השיקים בתחומי המסגרת המאושרת.

לפיכך, גם טענת זו של המערערת נדחית.

18. לאור האמור, המערערת לא הוכיחה כי התקיים אחד התנאים המנויים בסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי , התשמ"א- 1981.

הערעור נדחה.

הצו הזמני שניתן בטל.

המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 750 ₪.

הפיקדון שהופקד על ידי המערערת יועבר למשיב על חשבון ההוצאות שנפסקו.