1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) וסעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מדובר באירוע שהתרחש על רקע סכסוך רומנטי. הנאשם שהיה בעת הרלוונטית בן זוגה של אילנית, הורשע בדקירתו באמצעות אולר של מי שהיה בן זוגה הקודם של אילנית. על פי הכרעת הדין עשה זאת הנאשם לאחר שחש מאויים מצד המתלונן אשר ביקש לחזור ולהיות בן זוגה של אילנית, וכאשר בסמוך לאירוע הדקירה עצמו איים על הנאשם באמצעות חפץ חד. כתוצאה מהדקירה נגרם למתלונן חור בכליה והוא היה בסכנת חיים.

הראיות

2. מטעם המאשימה הוגש גיליון הרישום הפלילי של הנאשם. עולה ממנו כי בעברו של הנאשם 11 הרשעות קודמות. 8 מתוכן בגין החזקה/שמוש בסמים, כאשר מחציתן בין השנים 1997-1987 ויתרתן בין השנים 2011-2003; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותגרה במקום ציבורי שבוצעו בשנת 1998 ותקיפת בן זוג ואיומים בשנים 2005-2004.

מטעם הנאשם הוגשה תעודה רפואית ממרפאה כירורגית כלי דם ממרכז רפואי מאיר ככל הנוגע למצבו וכן אוסף של מסמכים רפואיים שלטענת ב"כ הנאשם התעודה הרפואית שהוגשה מהווה סיכום שלהם. כן העידה אשתו לשעבר של הנאשם ואם שלושת ילדיו, הגב' דנה עוקבי.

3. מהתעודה הרפואית עולה כי הנאשם סובל מ-Chronic Venous Embolism and Thrombosis of Unspecified Deep Vessels of Lower Extremity. מדובר בתעודה מנובמבר 2014.

גרושתו של הנאשם העידה כי הנאשם הינו אדם טוב ואבא טוב השומר על קשר טוב וחם עם ילדיהם על אף גירושיהם וכי המעצר מקשה עליהם מאוד. כשעומתה עם העובדה כי בעברו תקיפת בן זוג השיבה כי בעבר אכן התלוננה נגדו לאחר שזרק עליה כרית מאחר ורצתה להוציאו מהבית שכן מצבו לא היה טוב עקב ההתמכרות לסמים. ניכר בעדותה כי היא זועזעה לראות את השנוי שחל לדבריה במצבו הפיזי של הנאשם מאז שראתה אותו לאחרונה, שנוי שבעטיו אף העידה כי היא מתלבטת האם להביא את ילדיהם לבקרו בכלא לאחר שאושר להם עתה ביקור פתוח.

טענות הצדדים

4. לטענת ב"כ המאשימה אין צורך להכביר מילים על הערך החברתי שנפגע של פגיעה בחיים אדם ובשלמות גופו. לעניין מדיניות הענישה הנוהגת הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה המדגישה את הצורך להרתיע על מנת למגר את תופעת האלימות שפשתה בחברה. לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה הפנתה ב"כ המאשימה בעיקר לנזק שנגרם למתלונן כעולה מהכרעת הדין ומהתיעוד הרפואי שהוגש ואשר עולה ממנו כי האירוע יכול היה בקלות להסתיים במותו של המתלונן. עוד מפנה ב"כ המאשימה לכך שהמתלונן היה המבצע היחיד וגרם לכל הנזק. לטענתה לא ניתן לאמר בנסיבות כי מדובר באירוע ספונטאני, שכן המפגש היה ידוע ויזום והנאשם הגיע אליו כשהוא מצוייד באולר בתוך הפאוץ' וזאת כאשר מדובר במפגש מתוח. לטענת ב"כ המאשימה מתחם הענישה ההולם לעבירה בנסיבותיה נע בין 4 ל-7 שנות מאסר.

לעניין העונש ההולם בתוך המתחם מפנה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי של הנאשם ממנו עולה לטענתה כי המסגרת העבריינית אינה זרה לו. כמו כן לא ניתן לזקוף לזכותו הודאה וחיסכון בזמן שיפוטי. אשר למצבו הרפואי של הנאשם טענה ב"כ המאשימה כי מהתעודה הרפואית שהוגשה לא עולות נסיבות רפואיות המצדיקות הקלה משמעותית בעונש ובכל מקרה ההתחשבות בשיקול זה היא בתוך המתחם ולא בחריגה ממנו. אשר על כן עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש בחלקו העליון של המתחם, כמו גם מאסר על תנאי מרתיע וכן פיצוי למתלונן.

5. לטענת ב"כ הנאשם הגם שלא ניתן לחלוק על הערך החברתי המוגן, מתעלמת ב"כ המאשימה מהנסיבות הספציפיות של המקרה ומהנסיבות האישיות של הנאשם. לטענתה הנאשם כן נטל אחריות והודה במעשה הדקירה מרגע מעצרו אלא שלטענתו פעל מתוך הגנה עצמית ולטענת ב"כ הנאשם על אף שבהכרעת הדין נדחתה טענה זו, מהכרעת הדין כן עולה קירבה לסייג האחריות הפלילית של ההגנה העצמית. לטענת ב"כ הנאשם פסקי דין רבים אימצו מדיניות של ענישה מקלה בנסיבות בהן הנאשמים או שהותקפו או שהיו מאויימים לפני התקיפה.

עוד טענה ב"כ הנאשם כי לא במקרה לא הסתיים הארוע באופן טראגי שכן הנאשם דקר המתלונן באולר, דקירה אחת, ביד שמאל כאשר הוא ימני, ולא ניסה להמשיך ולתקוף לאחר דקירה את זו, כאשר למרות היות הפציעה ככל הנראה קשה ומסוכנת התגבר עליה המתלונן יחסית מהר ובקלות. לטענתה היה צורך בניהול הליך הוכחות על מנת שיובהרו נסיבות ביצוע העבירה, האיום כלפי הנאשם והגעתו לפגישה בין היתר על מנת להגן על בת זוגו אז מפני המתלונן. לטענתה אירוע הדקירה עצמו כן היה ספונטאני והיוזמה לעצם המפגש באה מהמתלונן.

לטענת ב"כ הנאשם הגם שכבר בשנת 2008 היה הנאשם מיועד לקטיעת רגל וחרף העובדה שהוא מוכר בביטוח הלאומי כנכה 100% בגין המחלות מהן הוא סובל, אף מהסרטון בו נצפה הנאשם כשהוא דוקר את המתלונן ניתן להתרשם ממצבו התפקודי התקין בעת ביצוע העבירה. מצב זה התדרדר לטענתה במהלך ניהול המשפט עת נאלץ הנאשם להיעזר בקביים, נראה נפוח והתקשה ליטול חלק פעיל בדיונים. לטענתה פניות חוזרות ונשנות לשב"ס בה קבלה על היעדר טיפול הולם בין כתלי הכלא, לא זכה למענה ואילו עתירת אסיר בעניין זה חשש הנאשם להגיש. לטענתה יש להתחשב במצבו של הנאשם לעניין גזירת העונש.

אשר לעברו טענה ב"כ הנאשם כי רב ההרשעות קשורות בהתמכרות לסמים ונסיבות חייו הקשות של הנאשם אשר בניגוד לרצונו הוכנס בעודו ילד לפנימיה על ידי הוריו. על אף האמור עובר למעצרו התגורר עם הוריו והיה המטפל היחיד בהם. על כן לטענתה מתחם הענישה ההולם בעניינו של הנאשם נע בין 6 חודשי מאסר בפועל לשנה וחצי ובנסיבות ניתן להסתפק בתקופת מעצרו עד כה, כשנה, כעונש ההולם.

לטענתה אין מקום בנסיבות גם לחייב את הנאשם לפצות את המתלונן אשר כעולה מעדותו לא היה מעוניין בהרשעתו של הנאשם ובוודאי שאינו מעוניין בפיצוי.

דברו של הנאשם

6. הנאשם בדברו לבית המשפט ציין כי מצבו מתדרדר, לדבריו כל היום הוא שוכב במיטה וכלל אינו מצליח לפתוח את עיניו וביקש לקצר את מאסרו על מנת שיתאפשר לו לטפל בעצמו מחוץ לכתלי בית הסוהר.

הכרעה

7. אין מחלוקת כי הערך המוגן במקרה הנוכחי הוא חיי אדם ומדובר בפגיעה מהותית בערך זה.

ככל הנוגע לנסיבות הרלוונטיות לביצוע העבירה, יש לשקול את הנזק שנגרם למתלונן ואשר העמיד אותו בסכנת חיים. מעצם הגדרתה של סכנת חיים שעלולה להיגרם גם תוצאה טראגית שלמרבה המזל נמנעה. עם זאת יצויין כי מדובר בדקירה אחת, בגב, באמצעות אולר שעשויה היתה גם להסתיים באופן קל יותר.

המניע למעשה כאמור סכסוך על רקע רומנטי ובו דרישתו בעלת האופי המאיים של המתלונן כי הנאשם יפסיק את יחסיו עם בת זוגו אז. במועד האירוע עצמו אויים הנאשם באמצעות חפץ חד על ידי המתלונן. עם זאת, כעולה מהכרעת הדין, בביצוע הדקירה בגבו של המתלונן עת שוחח האחרון עם אילנית ועם אדם נוסף בשם ששון ששון, לא הגיב הנאשם לאיום מידי.

עוד יצויין לגבי הנסיבות כי הנאשם הגיע כשהוא מצויד באולר למפגש טעון בין אילנית לבין המתלונן שתכליתו הייתה החזרת תחליף סם שהמתלונן לקח מאילנית קודם לכן ללא רשותה ואשר השליך אותם על הרצפה במהלך המפגש. עם זאת, אין ראיה לכך שאירוע הדקירה עצמו לא היה ספונטאני.

8. אשר למדיניות הענישה הנוהגת.

ב"כ המאשימה הפנתה לת"פ 57547-09-11 מדינת ישראל נ. הדרה שם השית בית המשפט המחוזי עונש מאסר בן 4 שנים על מי שיזם פגישה עם המתלונן, היכה אותו, דקר אותו ברגליו וניסה לדקרו בבטנו ובחזהו, וכן איים לאחר יומיים על המתלונן ועל בתו ברצח וזאת על רקע חשד לניהול רומן ביניהם.

פסק דין נוסף אליו הפנתה ב"כ המאשימה הוא ע"פ 935/14 אוסטרחוביץ נ. מדינת ישראל שם אישר בית המשפט העליון מתחם ענישה הנע בין 3.5 ל-5 שנות מאסר ומאסר בפועל בן 50 חודשי מאסר שהוטלו על מי שדקר את המתלונן, ככל הנראה בהשפעת אלכוהול, וגרם לו לחתכים ביד ובכתף שמאל ולאחר שפנה לברוח דקר אותו שוב דקירה עמוקה בשכם. עיון בפסק הדין מעלה כי בית המשפט מציין באותו מקרה כי העונש שהושת מצוי ברף הגבוה של הענישה.

ב"כ הנאשם היפנתה מצידה לע"פ 5174/13 מדינת ישראל נ. אבנר סויסה, שם החמיר בית המשפט העליון בעונשו של מי שהורשע בדקירתו של מי שעבד איתו בשל סכסוך של מה בכך, והעמידו של 10 חודשי מאסר בפועל לאחר שבית המשפט המחוזי השית עליו 6 חודשי מאסר לרצוי בעבודות שירות. באותו מקרה מציין בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי קבע שיתכן שהנאשם הותקף ואולי בדחיפה על ידי המתלונן. עם זאת יצויין כי עיון בפסק הדין מעלה כי בית המשפט גם מציין כי "ברגיל ענישה בתיקים כאלה היא מחמירה בהרבה, ונוטה לכוון של שנתיים ומחצה של מאסר ויותר".

עוד היפנתה ב"כ הנאשם לת"פ 31737-05-1(ראשל"צ) מדינת ישראל נ. עידן כהן שם השית בית המשפט עונש של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות על מי שאחז בבקבוק בירה והכה בצווארו של המתלונן אשר כתוצאה מכך נפצע ודם רב ניגר מראשו ומצווארו. בית המשפט באותו מקרה מייחס משקל ניכר לכך שהמתלונן איים לדקור את אביו של הנאשם תוך שהוא אוחז בחפץ חד.

תיק תיק ונסיבותיו.

9. בשים לב לערך המוגן, נסיבות המקרה ומדיניות הענישה הנוהגת סבורה אני כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות המקרה נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר.

10. אשר למיקומו של הנאשם בתוך המתחם.

הנאשם הינו יליד 1968, גרוש ואב לשלושה. בעברו 11 הרשעות. עם זאת, מרביתן בתחום השימוש בסמים, האחרונה בהן משנת 2011, ואלו הכרוכות באלימות – תקיפת בן זוג, לאחרונה בשנת 2005. אמנם הנאשם ניהל הליך הוכחות כך שלא ניתן לזקוף לזכותו הודאה וחיסכון בזמן שיפוטי. עם זאת, הנאשם לא חלק על עצם מעשה הדקירה על ידו אלא על הנסיבות בהן בוצע המעשה.

אשר למצבו הרפואי. כעולה מהתעודות הרפואיות שהוגשו, הנאשם סבל מבעיות רפואיות של קרישת דם שנים רבות קודם למעצרו וכבר בשנת 2007 היה מועמד לקטיעת רגל ימין בשל תהליך נמקי. בהמשך צויין כי הוא מתקשה בעליית מדרגות. עוד עולה מהתעודות הרפואיות כי הנאשם סובל כבר שנים מכאבים עזים בשל הבעיות הרפואיות.

לא הוגשה חוות דעת ככל הנוגע להתדרדרות במצבו של הנאשם במהלך המשפט וב"כ הנאשם ביקשה כי בית המשפט כך יקבע על סמך "ידיעה שיפוטית". קיים קושי עם בקשה זו, שכן מדובר בעניין שבמומחיות רפואית, שאינה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. אכן הנאשם נראה סובל עד מאוד במהלך המשפט, התקשה לשבת בדיונים ובמקרה אחד אף פונה במהלך ישיבת הוכחות לצורך בדיקה רפואית על מנת לראות אם ניתן להמשיך בשמיעת ההוכחות, ואולם במסמך הרפואי שהוגש בעקבות אותו ארוע לא צויינה בעייה המונעת שמיעת ההוכחות. גם לא הוגשה ראיה לכך כי הנאשם אינו מקבל את הטיפול הרפואי ההולם לו הוא זקוק בין כתלי בית הסוהר, ובעניין זה עומדת לנאשם הדרך לפנות בעתירת אסיר. עם זאת, נראה כי יש מקום ליתן למצבו הרפואי של הנאשם, כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו, משקל במסגרת גזירת הדין.

בנסיבות, אין לאמר כי יש בעבר הפלילי כדי להכריע ולהטות את הכף לחומרה. רובו לא רלבנטי וחלקו לא מהעת האחרונה. מצבו הרפואי של הנאשם אינו פשוט גם אם אין ראיה לכך שהוא החמיר עקב המעצר. בעיקר בשל מצב רפואי זה רואה אני לנכון למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם ולהטיל עליו 30 חודשי מאסר. לא ראיתי בנסיבות מקום לפסוק פיצוי למתלונן אשר על פי עדותו, כעולה מהכרעת הדין, כלל לא היה מעוניין בהרשעת הנאשם.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. עונש של מאסר בפועל בן 30 חודשים החל מיום מעצרו.

ב. עונש של מאסר על תנאי בן 6 חודשים כשהתנאי הוא שבמשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירת אלימות.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, במעמד הצדדים.