גזר דין נאשמים 2-3

נאשמים 2 ו- 3 (להלן: "הנאשמים") הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון כדלקמן: נאשם 2 הורשע בעבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") (ראה האישומים הראשון והשלישי). נאשם 3 הורשע בעבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק (ראה האישומים הראשון והשלישי), וכן בעבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק (ראה האישום השני).

עובדות המקרה על פי כתב האישום המתוקן פורטו בהרחבה בגזר דינו של נאשם 1, ולא אחזור עליהן. הן תהוונה חלק בלתי נפרד מגזר דין זה.

בהסדר הטיעון שהושג בין הצדדים הוסכם כי התביעה תעתור להשית על הנאשמים עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שאפשר שירוצו בעבודות שירות ואילו ההגנה תהייה חופשית בטיעוניה. עוד סוכם, כי הנאשמים 2 ו- 3 יפקידו ביחד עם נאשם 1 בקופת בית המשפט סכום של 30,000 ₪ כפיצוי לטובת המתלונן עובר למועד הטיעונים לעונש. הצדדים הסכימו על קבלת תסקירי שירות המבחן אודות הנאשמים. תוכנם של אלה יפורט בקצרה.

מתוך תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2 (עיקרי הדברים):

על פי תסקיר שירות המבחן מתאריך 12.2.15, נאשם 2 הינו בן 23, רווק, תושב חורה אשר שוהה כעת במעצר בית אצל קרוב משפחה ועובד כנהג טרקטור. מתיאור חייו עולה כי הפסיק את לימודיו לאחר 8 שנות לימוד. בתחילה עבד בחקלאות ולאחר מכן במסגרייה בבאר שבע. לאחר שהוציא רישיון נהיגה החל לעבוד כנהג טרקטור בחברה לעבודות עפר של בן דודו, שם חזר לעבוד לאחר שחרורו מהמעצר בתיק הנוכחי. אביו נשוי לשלוש נשים, נאשם 2 הוא בנה של אשתו השנייה של האב, והוא השני מבין 12 אחים. נאשם 2 נעדר הרשעות קודמות. בנוגע לעבירה הנוכחית תיאר כי נאשם 1 סיפר לו שהמתלונן, שהיה מעסיקו באותה תקופה, חייב לו כספים ולכן שניהם הלכו לאתר הבנייה של המתלונן וביקשו ממנו את הכסף. נאשם 2 תירץ את מעשיו בפני קצין המבחן באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עובדות כתב האישום. קצין המבחן התרשם מצעיר בעל יכולות תפקודיות תקינות, כן התרשם שהוא מביע מוטיבציה להתרחק מעבריינות וקשר עם חברה שולית – אלמנטים המהווים גורמי סיכוי לאורח חיים נורמטיבי. מבחינת גורמי סיכון, קצין המבחן התרשם שנאשם 2 מתקשה להתבונן באופן מעמיק על התנהגותו השולית, יש לו קושי בוויסות דחפים תוך והוא לוקח את האחריות לביצוע העבירה מתוך עמדה קורבנית ומפחיתה. כל אלה מהווים אלמנטים שיש בהם כדי למנוע בחינה מעמיקה של מעשיו. לנוכח מכלול השיקולים סבור קצין המבחן שיש צורך בהטלת עונש שיבהיר לנאשם את חומרת מעשיו. יחד עם זאת, נוכח גילו הצעיר של הנאשם, ההתרשמות מאישיותו הבלתי מגובשת וההתחשבות ברצונו להתרחק מעבריינות, המליץ קצין המבחן על הטלת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי לנפגע העבירה.

מתוך תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 3 (עיקרי הדברים):

מתסקיר שירות המבחן עולה כי נאשם 3 הינו בן 19.5 תושב חורה אשר סיים 8 שנות לימוד. כשעזב את הלימודים החל לעבוד יחד עם קרובי משפחה בשמירות באתרי בניה באזור ת"א. לאחר שחרורו ממעצר חזר לעבודתו. אביו נשוי לשלוש נשים, נאשם 3 הוא בנה של אשתו השנייה והוא הילד החמישי מבין 12 אחים. זוהי הרשעתו הראשונה של נאשם 3. ביחס לעבירות של סחיטה באיומים מסר כי בן דודו ביקש שיבוא עימו לאתר הבניה של המתלונן בו עבד. לדבריו לא היה מעורב בנעשה ושהה ברכב בזמן ששותפיו לעבירה שוחחו עם המתלונן. ביחס לעבירת הגניבה הודה ולקח אחריות למעשיו, ואמר שהתקשה לעמוד מול בן דודו שביקש שיסייע לו למרות שחשש ממעצר. קצין המבחן התרשם מצעיר בעל יכולות קוגניטיביות תקינות, שהביע מוטיבציה מילולית להתרחק מעבריינות וחברה שולית, ואלמנטים אלה מהווים גורמי סיכוי לשיקום. עם זאת סבר קצין המבחן שהתנהגות הנאשם ילדותית ומתבטאת בהשלכת האשמה למעשיו על סביבתו, תוך שהוא מתקשה להתבונן באופן מעמיק על התנהלותו השולית. עוד התרשם כי יש לו קושי בוויסות דחפים והוא נוקט בפזיזות בעיקר במצבי קונפליקט ולחץ. כל אלה בצירוף לקיחת אחריות חלקית לביצוע העבירה, הצגת עמדה קורבנית מפחיתה וקשריו עם חברה שולית הם האלמנטים שיש בהם כדי להגביר את הסיכון לביצוע עבירות נוספות. לאור האמור לעיל, ונוכח גילו הצעיר של הנאשם, המליץ קצין המבחן להטיל על הנאשם מאסר בדרך של עבודות שירות, עונש מותנה ופיצוי למתלונן.

טיעוני המאשימה לעונש:

ב"כ המאשימה ביקש להתייחס בחומרה לעבירות שביצעו הנאשמים, עבירות שמבוצעות למען בצע כסף, תוך ניצול חששם ומצוקתם של הקורבנות (ראה בעניין זה את האסמכתאות שהובאו בגזר דינו של נאשם 1, המהוות חלק בלתי נפרד מגזר דין זה). ב"כ המאשימה עתר לאימוץ הסדר הטיעון לגבי הנאשמים. לדבריו, בקביעת תנאי ההסדר שוקללו השיקולים הרלוונטיים ביניהם הודאת הנאשמים, החיסכון בזמן השיפוטי, הפיצוי למתלונן, ועברם הפלילי הנקי של הנאשמים. התובע עתר להשית על הנאשמים עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות בכפוף לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות. בעניין זה הפנה ב"כ המאשימה לתסקירי שירות המבחן בעניינם של הנאשמים המכילים אף הם המלצה להשתת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

טיעוני ההגנה לעונש:

הסניגור עמד על כך שהנאשמים הודו במיוחס להם והביעו חרטה על מעשיהם. הנאשמים חסכו זמן שיפוטי יקר, והסכימו לשלם פיצוי למתלונן. לדידו של הסניגור, ההסדר משקף את האיזון ההולם בין שיקולי הענישה, האינטרס הציבורי וציפייתם של הנאשמים. כתמיכה לטענותיו, הפנה הסניגור לפסיקה בה נגזרו על נאשמים, אף במקרים חמורים יותר לדידו, עונש מאסר בדרך של עבודות שירות [ראה ת"פ 43978-08-11 (19.12.11); ת"פ 52497-02-11 (5.3.12); ת"פ 8270/07 (15.7.09)]. הסניגור הפנה לעובדה שהנאשמים שהו במעצר בתיק זה תקופה של 4.5 חודשים ועתר להסתפק בתקופה זו ולא להוסיף עליה עונש מאסר נוסף, לרבות לא בדרך של עבודות שירות. לחלופין, ככל שבית המשפט לא יסבור שנכון להסתפק בתקופת המעצר עתר הסניגור להטיל על הנאשמים עונש מאסר בפועל לריצוי ממשי לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים, ולנכות מתקופה זו את התקופה שבה שהו הנאשמים במעצר.

גזירת הדין

רבות נכתב אודות עבירות של סחיטה באיומים ומעשי גניבה מאתרי הבנייה, עבירות נפוצות ומטרידות שהפכו לתופעה מדאיגה בחברתנו. לא אוסיף על שנאמר בעניין זה בגזר הדין שניתן בעניינו של נאשם 1, ודי אם אפנה בעניין זה לאסמכתאות שהובאו שם: ע"פ 5145/12 סאבר אבו זאיד נ' מדינת ישראל (פסקה 26 לפסק הדין, 28.1.2013; ע"פ 1725/07 מדינת ישראל נ' פלוני (פסקה ה(4) לפסק הדין, 14.5.07); ע"פ 1430/12 נאיף אבולקיעאן נ' מדינת ישראל (פסקה 15 לפסק הדין (14.4.13); ע"פ 6774/01 מדינת ישראל נ' זיאד אלעלווין (1.11.01).

סעיף 40ט(א) לחוק מונה שורת נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, אותן נדרש בית המשפט להביא בחשבון בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם.

לגבי נאשם 2, יש לשקול את הנסיבות הבאות:

התכנון שקדם לביצוע העבירות [סע' 40ט(א)(1) לחוק]: נאשם 2 הגיע יחד עם אחרים בשתי הזדמנויות לאתר הבנייה של המתלונן לשם ביצוע הסחיטה.

חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם [סע' 40ט(א)(2) לחוק]: כפי העולה מכתב האישום, חלקו של נאשם 2 הוא מצומצם יחסית לשני הנאשמים האחרים וזאת לאור העובדה שלא נטל חלק בגניבה מאתר הבנייה.

לגבי נאשם 3 יש לשקול את הנסיבות הבאות:

התכנון שקדם לביצוע העבירות [סע' 40ט(א)(1) לחוק]:נאשם 3 הגיע בשתי הזדמנויות יחד עם שני הנאשמים האחרים לאתר הבנייה של המתלוננים לשם ביצוע הסחיטה. באישום השני הגיע לאתר הבניה יחד עם נאשם 1 ושניהם ביצעו את הגניבה.

חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם [סע' 40ט(א)(2) לחוק]: חלקו על פי המתואר בכתב האישום היה קטן יחסית לזה של נאשם 1.

מדיניות הענישה:

עיון בפסיקה המתייחסת לעבירות בהן הורשעו הנאשמים מלמדת על רבגוניות בענישה, וזאת כפועל יוצא מהנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. לאחר בחינת הפסיקה הרלוונטית, ותוך התחשבות בחלקם של הנאשמים כמתואר בכתב האישום המתוקן, אני רואה לנכון להפנות לפסקי הדין אליהם הפניתי בגזר דינו של נאשם 1, וכן להפנות למספר פסקי דין נוספים העשויים לשמש מדד לענישת הנאשמים בהתייחס לחלקם היחסי.

בת"פ 8270/07 מדינת ישראל נ' בטיטו ואח' (15.7.09) הורשעו ארבעת הנאשמים לאחר ניהול הוכחות בעבירות סחיטה באיומים בכך שהטילו איימתם על מתלונן שעסק במכירת ירקות ברחבי אשקלון, ובשני מקרים נוספים איימו על סוכנים משטרתיים שפעלו בעיר, ואיימו עליהם לבל ימכרו מרכולתם בעיר אשקלון משום שיש להם בלעדיות על מכירת פירות וירקות בעיר. על שניים מן הנאשמים הוטלו עונשי מאסר בדרך של עבודות שירות, ועל שני הנאשמים הנותרים הוטל מאסר על תנאי וקנס.

בת"פ 52497-02-11 מדינת ישראל נ' חמזי מטר (5.3.12) הורשע הנאשם ע"פ הודאתו בסחיטה באיומים ועבירות חמורות נוספות לרבות נשיאת נשק, קשירת קשר לביצוע פשע ויריות באיזור מגורים בצוותא. על הנאשם הוטל עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, זאת לנוכח נסיבות אישיות קשות, המלצת שירות המבחן, ו"סולחה" שהושגה בין המתלוננת (אימה של רעייתו) לבין הנאשם.

בת"פ (י-ם) 4149-06 מדינת ישראל נ' זלבאני (8.2.11) הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון בכך שגנב ציוד ממחסן באתר בניה, בין היתר כלי עבודה חשמליים ומזגנים, וכן הורשע בהחזקת רכוש גנוב (דלתות משוריינות שנגנבו מאתר בניה) ובניסיון פריצה. הציוד שנגנב נתפס לאחר הגניבה. נאשם בעל עבר פלילי. בגין מעשיו נגזרו עליו 8 חודשי מאסר בפועל.

בעפ"ג (מרכז) 25434-03-12 אבו שייך נ' מדינת ישראל (4.9.12) הנאשם ערער על חומרת העונש שהוטל עליו בגין הרשעתו בהשגת גבול לשני אתרי בניה וגניבה בצוותא חדא מתוכם. בפעם הראשונה נגנבו משטחי עץ, ובפעם השניה נגנבו דיקטים וכלי עבודה שונים. לנאשם עבר פלילי והוטלו עליו במסגרת הסדר טיעון 8 חודשי מאסר בפועל. ערעורו על חומרת העונש נדחה.

בת"פ 3322-09 מדינת ישראל נ' מחמד עלי ואח' (14.2.13) נאשם 3 הורשע במסגרת הסדר טיעון בהתפרצות לאתר בניה וגניבת שני גנרטורים, משאבה וכלי עבודה, ובאישום נוסף – בגניבת כלי עבודה ממכולה. בהטלת העונש התחשב בית המשפט בחלוף הזמן שעבר מעת ביצוע העבירות (בשנת 2005) ובתסקירו החיובי של הנאשם. על הנאשם הוטלו 6 חודשי עבודות שירות.

מתחם העונש ההולם

באישומים הראשון והשלישי, מיוחסת לנאשמים עבירת הסחיטה באיומים. בגין עבירה זו, ותוך התחשבות בפסיקה הרלוונטית, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הוא: עבודות שירות עד 12 חודשי מאסר בפועל.

באישום השני מיוחסת לנאשם 3 עבירת גניבה. מעיון בפסיקה לגבי עבירה זו, בנסיבות המקרה בתיק זה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הוא: בין עבודות שירות ל-8 חודשי מאסר בפועל .

אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות (סעיף 40יא לחוק):

לזכות הנאשמים אני רואה לנכון לזקוף את הנתונים הבאים:

נטילת אחריות [סעיף 40יא(4) לחוק]: הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון בטרם החלה שמיעת הראיות ובכך חסכו זמן שיפוטי.

מאמצי הנאשמים לתיקון תוצאות העבירה ופיצוי על הנזק שנגרם בשלה [סעיף 40יא(5) לחוק]: הנאשמים הפקידו לטובת המתלונן, כל אחד על פי חלקו, פיצוי מוסכם כולל של 30,000 ש"ח .

עברם הפלילי של הנאשמים [סעיף 40יא(11) לחוק]: הנאשמים נעדרי עבר פלילי.

שיקולים נוספים שיש להביא בחשבון בגזירת העונש [סע' 40 יב']: מתסקיר שירות המבחן שהוגש אודות נאשם 2 עולה כי הנאשם מביע מוטיבציה כנה להתרחק מעבריינות ומקשריו עם חברה שולית. יחד עם זאת, קצין המבחן סבר שיש לו קושי בוויסות דחפיו, וכי עמדתו ביחס לעבירה היא קורבנית ומפחיתה מחלקו. כך באופן כללי גם לגבי נאשם 3 בצד המוטיבציה שהביע להתרחק מעבריינות ומקשרים עם חברה שולית, קצין המבחן התרשם מקושי בוויסות דחפיו ומעמדה קורבנית ומפחיתה ביחס לעבירות שביצע.

העונש הראוי לנאשמים:

במכלול השיקולים והאיזונים הייתי נכונה לאשר את הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים ברף העליון שלו ולהטיל על הנאשמים עונש מאסר של 6 חודשים בדרך של עבודות שירות, וזאת ללא קשר או התחשבות בתקופה בה שהו במעצר בתיק זה. ואולם, הנאשמים הביעו חוסר רצון וחוסר נכונות לבצע עבודות שירות וביכרו לרצות את עונש המאסר שיושת עליהם מאחורי סורג ובריח (תוך ניכוי התקופה שבה שהו במעצר), עתירה שלה לא התנגד ב"כ המאשימה. בכל מקרה, לאור חומרת העבירות, והפרופורציה הראויה שבין הנאשמים לנאשם 1 (שדינו כבר נגזר), איני רואה לנכון להספק בהטלת מאסר בפועל של 4.5 חודשים, היא התקופה שבה שהו הנאשמים במעצר.

סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 6 חודשים החל מהיום.

מתוך התקופה ינוכו הימים שבהם שהו הנאשמים במעצר בתיק זה דהיינו מיום 23.3.14 עד 10.8.14.

2. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים שהנאשמים לא יעברו עבירה לפי סעיפים 427, 428 ו-430 או ניסיון לעבור אחת מן העבירות הנ"ל, תוך 3 שנים מיום שחרורם ממאסר.

3. מאסר על תנאי של 6 חודשים שהנאשמים לא יעברו עבירה של גניבה בתוך 3 שנים מיום שחרורם ממאסר.

4. כל אחד מהנאשמים ישלם קנס בסך 2,000₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון שבהם ביום 1.6.15. אי פירעון אחד התשלומים יביא לפירעון מיידי של הקנס כולו.

5. כל אחד מהנאשמים יפצה את המתלונן בסך 10,000 ₪. הסכום שהופקד במזכירות בית המשפט לטובת הפיצוי יועבר לידי המתלונן על פי רפטים שיימסרו על ידי התביעה.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ה, 16 אפריל 2015, בנוכחות הצדדים.