מבוא

בפניי תביעה, שעילתה שטרית, שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת בגין שטר על סך של 250,000 ₪ ₪ שזמן פירעונו הנקוב 28.2.13 (להלן - השטר או השיק). מדובר בצדדים רחוקים לשטר.

הנתבעת התנגדה לביצוע השטר ולאחר שניתנה לה רשות להתגונן הועבר ההליך להתנהל בסדר דין רגיל בפניי.

המחלוקת בתיק נסבה על שאלה מרכזית אחת והיא :האם הנתבעת, מושכת השטר, היא גם הגורם שביטל את הגבלת הסחרות ששורטטה ונרשמה על חזית השטר שנמשך במקור לטובת חברת שחאדה בע"מ ובכך "הכשירה" העברתו לצדדים שלישיים על ידי הנפרע הרשום?

מההכרעה בסוגיה זו תיגזר כמעט מאליה ההכרעה בתיק כולו.

אין מחלוקת בין הצדדים השטר נמשך על ידי הנתבעת לפקודת חברת אמיר שחאדה לבניין ופיתוח בע"מ (להלן - חברת שחאדה או הנפרע הרשום) ונשא עליו כיתוב בדבר הגבלת סחרות ושרטוט (הכיתוב הינו ככל הנראה "למוטב בלבד").

כמו כן לא הייתה מחלוקת כי החתימה המופיעה בתחתית השיק הינה חתימה אותנטית של מורשה החתימה של הנתבעת וכי השיק נרשם במקור כשיק שסחרותו הוגבלה ועל כן לא ניתן היה להעבירו לגורם אחר כלשהוא, שאינו הנפרע הרשום.

התובע טען במסגרת ההליך כי הגבלת הסחרות שנרשמה בחלקו העליון של השיק נמחקה במועד לא ידוע על ידי מורשה החתימה מטעם הנתבעת בצירוף חותמת וחתימה של אותו מורשה חתימה, ועל כן יש לראות את השיק ככזה שהגבלת סחירותו בוטלה כדין, ועל כן לא הייתה מניעה מביצוע עסקת ניכיון בין הנפרע הרשום ובין חברת נאסא רים בע"מ, שעסקה באותה עת בניכיון שיקים.

התובע טען כי שיק שעל גביו הייתה מחיקה דומה נפרע בנסיבות דומות מאוד זמן קצר קודם לכן.

(במאמר מוסגר יירשם כבר עתה כי על אף האמור בסיכומי התובע לעניין אי יכולת לקבוע מה היה רשום מתחת למחיקה המתוארת, והאם בכלל מדובר בהגבלת סחרות השטר, הרי שהמומחית מטעמו אישרה בחקירתה הנגדית כי הכיתוב מתחת למחיקה היה "למוטב בלבד". כך אישר גם התובע בחקירתו הנגדית. על כן לא ברורה אי הקוהרנטיות בטענות התובע בעניין זה ולטעמי לא הייתה מחלוקת לעניין זה במהלך ניהול ההליך).

התובע הינו מנהל חברת נאסארים בע"מ שהינה חברה שעסקה בעת הרלבנטית בניכיון שיקים על פי רישיון שניתן לה (להלן - נאסארים) ואשר על פי הטענה ביצעה את עסקת הניכיון המתוארת מול הנפרע הרשום. חשוב להדגיש כבר בשלב זה כי במסגרת ההליך דנן - שתחילתו בהגשת בקשה לביצוע השטר בלשכת ההוצאה לפועל - תבע התובע את הנתבעת באופן אישי הגם שהוא, באישיותו המשפטית הנפרדת כאדם פרטי, אינו רשום על השטר כנפרע או נסב.

חברת נאסארים בע"מ, שעל פי טענת התובע ביצעה את ניכיון השיק, אינה בעלת דין בהליך ואף לא הייתה צד לפתיחת תיק ההוצאה לפועל.

הגם שמדובר בתביעה שעילתה לכאורה פשוטה הרי שהדיון בה נפרש על היבטים שונים ומגוונים הנדונים בתביעות שטריות: טענת זיוף בנוגע לביטול הגבלת הסחרות שהופיעה על גבי השיק במקור - סוגיה בגינה הגישו הצדדים חוות דעת של מומחים להשוואת כתבי יד, שאלת מעמדו של התובע בשים לב לכך שעסקת הניכיון לא נעשתה על ידו אישית אלא באמצעות חברה בע"מ, כישלון תמורה של עסקת היסוד וכיו"ב.

תמצית טענות הצדדים

התובע טוען כי הוא הבעלים של חברה לניכיון שיקים, חברת נאסארים למסחר בע"מ, אשר ביצעה עסקת ניכיון לשיק נשוא התביעה. התובע טוען כי עסקת ניכיון דומה בוצעה על יד החברה ביחס לשיק על סך 444,724 ₪ שזמן פירעונו 31.1.13 אשר הופקד ונפרע.

התובע טוען כי בשני המקרים השיק היה משורטט, כאשר הכיתוב מתחת לשרטוט היה מחוק ובסמוך למחיקה מצויה חותמת וחתימה של הנתבעת. עוד נטען כי כנגד עסקת הניכיון של השיק נשוא התביעה נגבתה עמלה של 1,000 ₪ והיתרה בסך 249,000 ₪ שולמה במזומן לנפרע הרשום.

מבלי להסביר את אופן הסבת השיק מחברת נאסארים לידיו, טוען התובע כי יש לראותו כאוחז כשורה בשטר ועל כן לא ניתן להעלות כנגדו טענות הנוגעות לכישלון התמורה בעסקת היסוד.

עוד נטען בסיכומי התובע לעניין אי עמידה בנטל ולאי הבאת עדים וראיות רלבנטיים .

הנתבעת טוענת כי השיק האמור נמסר על ידה לחברת שחאדה במסגרת עסקת היסוד כשהוא נושא שרטוט של שני קווים אלכסוניים בצירוף הביטוי "למוטב בלבד" על מנת להגביל סחרותו. הנתבעת טוענת כי מעולם לא מחקה את הגבלת הסחרות המתוארת על שיק זה וכי החתימה והחותמת המצויים בסמוך למחיקת הגבלת הסחרות זויפו ועל כן אין כל נפקות לסיחור השיק לגורם שלישי וממילא אין חבות כלפיו.

עוד העלתה הנתבעת טענות במישור השטרי כנגד מעמדו של התובע בכלל, למעמדו כאוחז כשורה ולכישלון עסקת היסוד; להיעדר יריבות מצד התובע באישיותו המשפטית הנפרדת מחברת נאסארים בע"מ שהיא על פי הטענה החברה שביצעה את עסקת הניכיון; אי עמידה בנטל ההוכחה, אי הבאת עדים רלבנטיים, ראיות לא קבילות וכיו"ב.

תיאור ההליכים בתיק

השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל לאחר שחולל במועד הצגתו לפירעון.

בקשת הביצוע הוגשה גם כנגד חברת שחאדה שלא הגישה התנגדות מטעמה.

לאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן על בסיס טענות ההגנה שהועלו על ידה בהתנגדותה לביצוע השטר, הועבר הדיון להתנהל בפניי.

בשים לב לטענת הזיוף שהועלתה על ידי הנתבעת ביחס למחיקת הגבלת הסחרות והחתימה שבצידה, הגישו הצדדים חוות דעת של מומחיות בתחום השוואת כתבי היד וכן תצהירים מטעם בעלי הדין.

מטעם התובע הגישו חוות דעת/תצהיר והעידו: מומחית להשוואת כתבי יד - גב' תמר גבעון; התובע בעצמו.

מטעם הנתבעת הגישו חוות דעת/תצהיר והעידו: מומחית להשוואת כתבי יד - גב' פנינה אריאלי; מנהל הנתבעת - מר מדיאן אסלאן.

בתיק התקיימו מספר קדמי משפט ודיוני הוכחות במהלכם נחקרו העדים, לרבות המומחיות.

משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, לרבות לאחר שמיעת הראיות - הוגשו סיכומיהם בכתב והתיק בשל למתן פסק דין.

עקב תקלה שנפלה בסריקת המוצגים לתיק, התקיים דיון נוסף לאחר תום שמיעת ההוכחות להסדרת סוגיית המוצגים. למען הסדר הטוב יוער כי במסגרת כתיבת פסק דין זה אותרו המוצגים בתיק אחר אליו הועברו בטעות ואולם הם תואמים במדויק את המוצגים כפי ששבו וסומנו.

תמצית ההכרעה

לאחר עיון בכתבי בית הדין, בחוות דעת המומחיות מטעם הצדדים, ולאחר שמיעת עדויות המומחיות והעדים מטעם הצדדים - אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי ביטול הגבלת הסחרות נעשתה על ידי הנתבעת או על ידי מורשה חתימה מטעמה ועל כן טענות ההגנה של הנתבעת לעניין זיוף מחיקת הגבלת הסחרות על גבי השטר - מתקבלות. כפועל יוצא מכך ובשים לב לכך שהתובע אינו הנפרע הרשום - דין התביעה להידחות.

עוד יצוין כי טענות הנתבעת לעניין היעדר יריבות בינה ובין התובע, כאדם פרטי, בכל הקשור לשיק בשים לב לכך שעסקת הניכיון נעשתה על פי הטענה לחברת נאסא רים בע"מ, מתקבלות גם הן ועל כן דין התביעה היה להידחות בין כך ובין כך.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי והנמקתה, הנשענת בין היתר על חוות דעת המומחיות בתיק, לא מצאתי כי יש להידרש בהרחבה ליתר טענות ההגנה לרבות לעניין כישלון תמורה והיעדר אחיזה כשורה. הדברים אינם נדרשים בשים לב לכך שלתובע עצמו, באישיותו המשפטית הנפרדת מחברת נאסא רים בע"מ, אין מעמד של "אוחז" ביחס לשטר כפי שיפורט בהמשך.

הערה מקדמית לעניין נטל ההוכחה

נטל ההוכחה בתביעה שטרית יכול לעבור מכתפו של צד אחד למשנהו במסגרת ההליך וחוזר חלילה.

ככלל, בתביעה שעילתה שטרית, נטל ההוכחה מוטל על הנתבע. ואולם, אם העלה נתבע טענת זיוף ביחס לחתימת השטר מועבר הנטל אל הטוען מכוח השטר להוכיח את החתימה באחת מהדרכים המקובלות לכך מאחר ובהעדר חתימה - אין חבות. במקרים בהם מועלית טענת זיוף הרי שככל שהתובע עומד בנטל המוטל עליו להוכיח את חתימת מושך השטר הנטען על השטר, שב ועובר הנטל נטל ההוכחה אל הנתבע פעם נוספת - להראות שעומדת לו איזו מבין ההגנות הקבועות בדין כנגד תביעה שטרית והכול בכפוף לגדר הטענות שהועלו על ידו במסגרת ההליך וליתר הכללים הדיוניים המקובלים. נושא נטל ההוכחה נבחן בכל שלב של הדיון על פי עניינו ומתוך ראייה כוללת של הטענות שהועלו בהליך, תום ליבם של הצדדים, הראיות שהובאו על ידם והפסיקה הקיימת. הדברים ברורים וידועים.

במקרה זה טענת הזיוף אינה מתייחסת לחתימה הראשונית /המקורית המופיעה בתחתית השטר אלא ביחס לחתימה המופיע בצמוד לביטול/מחיקת הגבלת הסחרות. זאת בשים לב לכך שהשיק המקורי כלל הגבלת סחרות באופן שלא ניתן היה להסב אותו לגורם שאינו הנפרע הרשום.

רק אם יוכח שהנתבעת היא שחתמה על ביטול/מחיקת הגבלת הסחרות יכולה להיווצר בכלל תשתית משפטית להעברת השטר לגורם אחר שאינו הנפרע הרשום. בין שהנטל להוכחת עניין זה היה מוטל על התובע - כפי שאני סבורה - ובין שהיה מוטל על הנתבעת, הרי שבשני המקרים דין התביעה היה להידחות.

כך מאחר ולא הוכח כי מורשה החתימה של הנתבעת הוא שחתם את החתימה בסמוך לביטול הגבלת הסחרות הנטענת. קביעה זו בצירוף הנתון כי התובע אינו הנפרע הרשום מובילה למסקנה כי לא ניתן היה לבצע פעולת הסבה/ניכיון בשיק זה ועל כן דין התביעה להידחות.

להלן הנימוקים.

טענת זיוף חתימה על גבי השטר - דרכים להוכחה

נוכח הרציונל העומד ביסוד דיני השטרות והחזקות הקבועות בדין בעניינם דוגמת חזקת התמורה, הרי שביחס למרבית ההגנות כנגד שטר מוטל נטל ההוכחה על הנתבע.

טענת הזיוף הינה חריג לכך.

ההלכה הפסוקה מורה מימים ימימה כי החתימה על שטר הינה חלק מעילת התביעה ועל כן כאשר נתבע מכחיש את חתימתו על גבי השטר הרי שהנטל להוכיח את אותנטיות החתימה הוא על התובע (ר' לדוגמא ע"א (מחוזי תל אביב) 673/95 לוגסי נ' מרגלית חן (1991) בע"מ (בכינוס נכסים), פורסם בנבו (1997).

בע"א 5293/90 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240 (1993) קבע בית המשפט העליון כי ישנן שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח שחתימה כלשהיא היא אכן חתימתו של פלוני:

הראשונה - עדות ישירה, דהיינו עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה;

השנייה - באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה אמיתית תוך התחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן;

השלישית - על ידי עדות של מי שמכיר היטב את החתימה השנויה במחלוקת ומעיד על מידת התאמתה במסמך השנוי במחלוקת.

עוד מתייחס בית המשפט העליון באותה הלכה להיעזרות בחוות דעת גרפולוגית כאמצעי מותר, ולעיתים אף רצוי בבחינה זו תוך הדגשה שחוות דעת - אם מוצגת - הינה ראיה נוספת שבית המשפט קובע את משקלה בהכרעתו.

מן הכלל אל הפרט

במקרה זה ובהיעדר עדים רלבנטיים לדרכי הפעולה הראשונה והשלישית, בחר התובע להתמודד עם הטענה שהועלתה לפתחו על ידי הבאת חוות דעת מומחית מטעמו וכך עשתה גם הנתבעת.

לאחר עיון בחוות דעת שהוגשו מטעם הצדדים, בחתימות ששימשו בסיס להשוואה על ידי המומחיות, ובעיקר שמיעת המומחיות בחקירתן הנגדית שבפניי והתרשמותי הבלתי אמצעית מעדותן - מצאתי להעדיף את חוות דעתה של גב' אריאלי על פני חוות דעתה של גב' גבעון וכפועל יוצא מכך לקבוע כי החתימה הרשומה בסמוך למחיקת/ביטול הגבלת הסחרות אינה חתימתו של מורשה החתימה של הנתבעת ועל כן דין התביעה להידחות.

חוות דעתה של גב' אריאלי, המומחית מטעם הנתבעת, הייתה מפורטת מאוד, מנומקת היטב, נסמכה על שורה ארוכה של דוגמאות ונקודות דמיון והשוואה לרישומים (חתימות ומחיקות) שלא היו שנויים במחלוקת. מצאתי את הסבריה בחקירתה הנגדית כמלומדים, מקיפים, ברורים והם נתמכו היטב בדוגמאות שהוצגו על ידה בחקירתה.

ניתן היה ללמוד משטף תשובותיה בחקירה הנגדית את דבר בקיאותה הרבה בחתימות הרלבנטיות לבדיקה ביחס לנקודות הדמיון והשוני בחתימת מנהל הנתבעת ובכלל ביחס לנושאים העומדים לבחינה במסגרת ההליך.

עדותה הייתה מהימנה עליי ולא התערערה בחקירתה הנגדית ומצאתי לתת בה אמון מלא ולאמץ את מסקנות חוות דעתה. על בסיס התרשמותי זו מחוות דעת המומחית, מעדותה, בצירוף כלים נוספים שיפורטו בהמשך, גובשו הממצאים העובדתיים הרלבנטיים לתיק זה.

בזהירות המתבקשת ומתוך הכבוד הראוי כלפי המומחית מטעם התובע, עליי לציין כי התרשמותי מעדותה של גב' תמר גבעון, המומחית מטעם התובע - הייתה הפוכה.

עדותה של המומחית מטעם התובע הייתה רפה, מהוססת, לא משכנעת ונעדרת כל שטף או ביטחון. בפועל בעת שמיעת עדותה התרשמתי כי אין בידה לקבוע שום ממצא ברף הראייתי הנדרש לעניין החתימה היחידה השנויה במחלוקת על גבי השטר.

ניכר היה בלבול של ממש אצל המומחית בכל הנוגע לחתימה השנויה במחלוקת לעומת החתימה שאינה שנויה במחלוקת על גבי השטר עצמו.

אזכיר כי כל ליבת התביעה נשענת על סוגיית החתימה הסמוכה למחיקת הגבלת הסחרות על גבי השיק. הא ותו לא. ואולם בעת שהמומחית התבקשה להתייחס לחתימה זו ואליה בלבד, לא עלה בידה לקבוע שום קביעה חד משמעית ביחס לחתימה זו וניכר היה בעדותה כי היא מתחמקת ממתן תשובה ביחס לעניין זה. המומחית עצמה אישרה הן בחוות דעתה והן בחקירתה הנגדית כי אין בידה לקבוע שום ממצא חד משמעי ביחס לחתימה השנויה במחלוקת (שהוגדרה חתימה ב').

עוד מצאתי את עדותה כמוקשית, לכל הפחות, בסוגיות נלוות לקביעה לעניין החתימה כך לדוגמא בכל הנוגע לסוגיית הדיו בה נעשה שימוש לגביו טענה תחילה כי בדקה אותה ולאחר מכן חזרה בה המומחית מטענה זו ; אופן ביצוע מחיקת הגבלת הסחרות כאינדיקציה לטענתה לכתב ידו של מנהל הנתבעת (הגם שמדובר במעין קשקוש או קו על גבי הכיתוב "למוטב בלבד") ועל כך נסמכה במרבית עדותה; היבטים נוספים לרבות היעדר התייחסות בחוות הדעת לאופן בו נערכה הבדיקה, העזרים בהם עשתה שימוש המומחית, שיעור ההגדלות, אופן ההשוואה וכיו"ב נתונים רלבנטיים שהיה בהם כדי להשפיע מהותית על ההתרשמות מחוות דעתה בעניין.

אי נוחותה של המומחית מטעם התובע ואי בקיאותה בסוגיות הרלבנטיות העומדות על הפרק הייתה ניכרת לעין ככל שחקירתה הנגדית הלכה והתקדמה והדברים הגיעו עד כדי התנערות כליל מכל סוגיית החתימה שבמחלוקת. על כן, בסופו של יום לא מצאתי כי ניתן לגבש ממצא כלשהוא על בסיס עדותה וחוות דעתה ואדגים.

בחקירתה אישרה המומחית כי אין בידה לקבוע ממצאים לעניין החתימה שבמחלוקת:

"ש. למה בדקת את החתימה בתחתית השיק אם אין שום טענה לגבי זיוף החתימה הזאת?

ת. אין עליה מחלוקת. נתבקשתי על ידי עורך הדין לבדוק.

ש. אני מבין שאת החתימה העליונה סימנת באות ב'?

ת. נכון.

ש. שזאת למעשה החתימה שבאה להכשיר את המחיקה?

ת. כן.

ש. אם אני מסתכל בממצאים שלך בסוף חוו"ד, ביחס לחתימה הזאת ואני מצטט : "קובעת שאני לא יכולה לקבוע מי חתם את החתימה הזאת"?

ת. נכון.

...

ש. כלומר, לגבי הרכיב המרכזי בחוו"ד שלך זה החתימה למעלה, את לא יכולה לקבוע אם היא אמיתית או לא?

ת. לגבי הרכיב המרכזי, לא נמסר לי שזה הרכיב המרכזי. נתבקשתי לבדוק שלושה דברים, את החתימה למטה, את המחיקה שלמעלה ואת החתימה הזאת על גבי החותמת. זה היה שליש מחוו"ד".

בהמשך הסבירה עוד כי החתימה המתוארת אינה ברורה עד כדי כך שלא היה שום טעם בזימון מנהל הנתבעת לחתום בפניה מאחר ולא ניתן לשיטתה לבסס שום ממצא או חוות דעת על בסיס אותה חתימה המוסתרת בחלקה על ידי חותמת:

"ת: החתימה הזאת היא חתימה שאני לוקחת עצמי צעד אחורה ואומרת שאני מונעת מעצמי לתת חוות דעת על חתימה זאת כי היא לא מספיק ברורה".

ובהמשך -

"ש. אמרת שהחתימה של המחיקה היא חתימה שלא יכולת להגיע למסקנות לגביה?

ת. נכון".

עוד אישרה המומחית מטעם התובע בחקירתה הנגדית קיומם של הבדלים שונים בין החתימות האותנטיות ובין החתימה שבמחלוקת באופן העולה בקנה אחד עם טענות הנתבעת והאמור בחוות הדעת של גב' אריאלי. לדוגמא:

"ש. את מסכימה אתי שאם מסתכלים בהגדלה פי 500, מבחינת הסיומת של החתימה הרי שבחתימות האותנטיות הסיום בצד שמאל חורג ויוצא מחוץ לחותמת ובחתימה שאנו טוענים שהיא לא אמיתית, חתימה ב' היא מסתיימת בתוך החותמת?

ת. כן, יש בה משהו שונה אך אינני יודעת ממה הוא נובע. אני רואה שיש הבדל אך אני לא יודעת ממה הוא נובע".

...

ש. להבדיל מכל החתימות שלא שנויות במחלוקת הנמצאות על גבי חותמת, החתימה מסתיימת מחוץ לחותמת, את מסכימה?

ת. כן".

במהלך חקירתה הנגדית נסוגה המומחית מטעם התובע כליל מהחתימה שבמחלוקת באומרה:

"אני לא רואה מספיק. העדפתי לסגת מהחתימה הזאת כי היא לא הייתה לי מספיק ברורה לי במאה אחוז. ..אני רוצה להיות זהירה".

ובהמשך -

"הסתייגתי מהחתימה הזאת. אישרתי שאני לא ממשיכה לבדוק אותה כי היא לא ברורה לי".

נוכח אי הבהירות שאפפה בשלב זה את עדותה של המומחית לענין החתימה שבמחלוקת הופנתה אליה שאלה על ידי, עליה השיבה המומחית כי אינה יכולה לקבוע שום ממצא לעניין החתימה:

"לשאלת בימ"ש: אינני יכולה לומר לביהמ"ש שום ממצא לגבי החתימה".

דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם ומפאת כבודה של המומחית אסתפק בכך.

למען הסדר הטוב והגם שלטעמי החתימה היא שעומדת בלב העניין הרי שאתייחס בקצרה לעניין המחיקה והחותמת.

לענין סוגיית המחיקה של הגבלת הסחרות לא מצאתי כי יש להידרש לנושא בהרחבה בשים לב לכך שסוגיית המחיקה יכולה לשאוב תוכן רק אם יוכח כי מנהל הנתבעת הוא הגורם שחתם בסמוך לאותה מחיקה. בהעדר עמידה בנטל ההוכחה לעניין היותו הגורם שחתם בסמוך למחיקת ההגבלה מה לי להידרש לסוגיית אופן המחיקה בקו רצוף או בקווים גליים וכיו"ב?

ממילא לא מצאתי כי הסברי המומחית מטעם התובע לעניין המחיקה יש בהם כדי להתגבר על אי יכולתה לקבוע כל ממצא שהוא לעניין החתימה והסברי המומחית מטעם הנתבעת מקובלים עליי גם בעניין זה.

לעניין החותמת - אין מחלוקת בין הצדדים והדברים אף אינם דורשים מומחיות כלשהיא אלא מראה עיניים בלבד כי החותמת בחלקו העליון של השיק שונה מהחותמת בחלקה התחתון של השיק באופן שהיא גדולה יותר ובפונט אחר. אכן לא ניתן לדבר במונחים של "זיוף" אודות חותמת שהינה מכשיר הנעשה על פי הזמנה אולם יש לתת את הדעת לעדותה של גב' אריאלי כי החותמת ששימשה לחתימה שמחלוקת לא הופיעה בשום מסמך אחר שהוצג לעיונה במסגרת מסמכי הנתבעת. הדברים לא נסתרו במסגרת הבאת הראיות ואפשר שגם הם אומרים "דרשני".

בהעדר בסיס בחוות דעת המומחית מטעם התובע לטענות התובע עצמו באשר לזהות הגורם שביטל את הגבלת הסחרות, ובהיעדר כל ראייה אחרת ביחס לזהות הגורם שחתם בסמוך למחיקת הגבלת הסחרות שיש בה כדי להוביל לקביעה כי מנהל הנתבעת הוא שחתם בסמוך לביטול/מחיקת הגבלת הסחרות - אקבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח במישור העובדתי כי ביטול/מחיקת הגבלת הסחרות נעשה על ידי הנתבעת או גורם מורשה מטעמה.

המסקנה המשפטית הנלמדת מכך היא כי השטר נשוא התביעה לא יכול היה להיות מועבר או מוסב לגורם אחר שאינו הנפרע הרשום על גבי השטר (חברת שחאדה וכו').

בשים לב לכך שהתובע אינו הנפרע הרשום הרי שדין התביעה במישור היחסים שבין הצדדים להליך שבפניי - להידחות.

למעלה מן הנדרש - מעמדו של התובע ביחס לשטר נשוא התביעה

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי כמפורט לעיל וההנמקה שבצידה הרי שההתייחסות לסוגיית נוספות שהועלו על ידי הצדדים הינה בבחינת למעלה מן הנדרש ואתייחס לעיקרי הדברים בלבד.

אין באמור בהמשך פסק דין זה כדי לגרוע מהקביעה כי לא הוכח שביטול/מחיקת הגבלת הסחרות נעשתה על ידי הנתבעת ועל כן לא ניתן היה להסב את השטר לשום גורם אחר והדברים נרשמים מטעמי זהירות בלבד.

הצדדים כי הינם צדדים רחוקים לשטר שלא התקיימה ביניהם עסקת יסוד. התובע טוען, לרבות בסיכומיו, למעמד של אוחז כשורה בשים לב לנסיבות המתוארות על ידו לרבות עסקת הניכיון שגם המסמכים שהוצגו בעניינה חלקיים ולא מספקים.

לאחר שמיעת הראיות בתיק ובחינת המוצגים אקבע כי לא רק שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הוא "אוחז כשורה" אלא אף לא עלה בידו להראות כי הוא "אוחז" בשטר כמשמעו של מונח זה בפקודה, אלא הינו לכל היותר במעמד של מחזיק בלבד.

הגם שהתובע נמנע מלהתמודד עם סוגיית העדר היריבות בסיכומיו הרי שמדובר בטענה שעמדה בליבת ההליך. לשיטת התובע בעצמו השיק נרכש במסגרת עסקת ניכיון על ידי חברה שבבעלותו, חברת נאסא רים בע"מ. אין ולא הייתה כל טענה כי עסקת הניכיון נעשתה על ידי התובע באישיותו המשפטית הנפרדת מהחברה ואף לא בוסס כלל כיצד השיק עבר מהחברה לתובע.

התובע בתצהירו וסיכומיו כלל לא התייחס לסוגיה זו, הגם שהיא הועלתה. גם בחקירתו הנגדית לא ידע להסביר את הדברים ולכאורה כלל לא עמד על ההבדל בין האישיות המשפטית הנפרדת שלו ושל החברה.

זה המקום לציין בקצרה את התרשמותי מעדותו של התובע.

התובע היה עצבני מאוד לאורך כל עדותו על אף האווירה הנינוחה בה התנהל הדיון. התובע התקשה מאוד להשיב על שאלות הנוגעות לאישיות המשפטית הנפרדת שלו ושל חברת נאסארים ועדותו הייתה תוקפנית ומתגוננת כאחד. בפועל לא הצליח להניח בעדותו תשתית כלשהיא ביחס לאופן העברת השיק לידיו באופן אישי ואופן פתיחת תיק ההוצאה לפועל על ידו בנסיבות המקרה. עדותו נעדרה כל שטף או אותנטיות ולאחר שמיעתה אקבע כי התקשיתי לתת בה אמון במיוחד בשים לב לסוגיות הליבה של ההליך.

לדוגמא:

"ש. אני מבין שהחברה שלך זה חברה שעוסקת בניכיון שיקים.

ת. נכון.

ש. אני רואה שחשבונית המס שהנפקת עבור עסקת הניכיון היא של חברת נאסא רים למסחר בע"מ.

ת. נכון.

ש. איך אתה בתור אדם פרטי התובע בתיק?

ת. החברה ואני זה אותו דבר.

ש. אבל אתה אדם פרטי והחברה זה חברה שיש לה ח.פ. ?

ת. זה אותו דבר. החברה זה שלי והחברה כבר לא פועלת.

ש. מה הזיקה שלך לשיק? איך אתה קשור אליו?

ת. אני לקחתי את השיק ושילמתי עליו 249,000 ₪.

ש. אתה או החברה?

ת. החברה".

עוד הוברר במהלך עדותו כי לתובע, כאדם פרטי, אין רישיון לעסוק בניכיון שיקים והתובע התקשה להסביר כיצד נפתח תיק ההוצאה לפועל על בסיס הנתונים המצויים בתיק. לדוגמא:

"ש. הרישיון הונפק לחברה?

ת. כן.

ש. אתה בתור מוסא ערטול אין לך רישיון ?

ת. החברה עבדה בניכיון שיקים לא אני.

ש. אז לך אין רישיון?

ת. יש לחברה ואני בעל החברה. אני מנהל את החברה.

ש. לך אישית יש רישיון על שמך?

ת. אם אני לא עוסק בזה באופן אישי למה אני צריך רישיון?

עוד טען התובע כי החברה שבבעלותו מסרה את התשלום לנפרע הרשום (חברת שחאדה) במזומן אך לא הוצג אישור בדבר ביצוע התשלום באופן המתואר לנפרע הרשום. עוד נטען כי במשרדו ישנו אישור לפיו חברת שחאדה חתמה על אישור בדבר קבלת הסכום האמור, אישור המופיע על גבי עותק המקור שלא הוצג במסגרת ההליך. התובע אישר כי על גבי ההעתק אין חתימה של מי מטעם הנפרע הרשום לעניין קבלת הסכום במזומן. עוד התקשה להסביר את ההבדלים בין האמור בתצהירו לעניין העברת הכספים מחברת נאסארים לכאורה לנפרע הרשום ולא הצליח ליישב את הסתירות שהוצגו לו ביחס לסכום שלפי טענתו נמשך על ידו, אופן משיכתו וכיו"ב. עוד התעוררה אי בהירות לגבי הגורם שטיפל בעניין מטעם חברת נאסארים בשים לב לכיתוב המופיע על גבי הנספח שצורף ואף נראה כי קיים בלבול כלשהוא אצל התובע ביחס לגורמים עמם לכאורה נשא ונתן עובר להגשת התביעה.

עוד יצוין כי בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הכיתוב על השיק טרם המחיקה הנטענת היה "למוטב בלבד" וגם בעניין זה יש לעורר תמיהה בשים לב לנטען מטעמו בכתב הסיכומים. התובע אף אישר כי ביחס לשיק זה לא יצר קשר עם הנתבעת עובר לפירעון השיק, בניגוד לשיק הראשון ממנו הוא מבקש ללמוד גזירה שווה לעניין שבפניי.

בשים לב לאמור לעיל, לסתירות שנפלו בעדות התובע לעומת הנטען על ידו בכתבי הטענות והתרשמותי מעדותו הרי שאקבע כי אין לקבוע על בסיסה ממצאים עובדתיים מהימנים.

התובע גם במסגרת סיכומיו לא התייחס לאופן הגעת השטר לידיו או לאי קיומה של שרשרת היסבים תקינה של השטר, שכבר נקבע כי עצם העברתו לידי חברת נאסארים בע"מ הייתה פגומה מלכתחילה בשים לב להגבלת הסחרות. הדברים נרשמים על מנת להמחיש כי גם אילו היה התובע מתגבר על סוגיית הגבלת הסחרות לא היה בו כדי להיות בעל דין נכון בהליך ודין טענות הנתבעת גם בעניין זה להתקבל גם כך.

בפועל, התובע לא התמודד כלל במישור המשפטי או העובדתי, לרבות בשלב הסיכומים, עם טענות הנתבעת בשאלת היריבות ואלה נותרו ללא מענה. לכאורה די היה בכך על מנת לקבל את טענות הנתבעת לעניין העדר יריבות לרבות בפן של העדר רישיון לתובע לבצע עסקת ניכיון באישיותו המשפטית הנפרדת, היעדר ציון שמו על גבי השיק, אי יכולתו להסביר את האופן בו נפתח תיק ההוצאה לפועל בנסיבות העניין, אופן העברת השיק לידיו וכו'.

למען הסדר הטוב אתייחס בתמצית לטענת התובע כי יש לראותו כאוחז כשורה, הגם שדינה להידחות. התובע אינו בעל מעמד כלשהוא בשטר, למעט החזקתו הפיזית בו, ומשאינו יכול להיחשב כ"אוחז" מקל וחומר שלא יוכל להיחשב כ"אוחז כשורה".

לעניין אחיזה כשורה:

סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן - הפקודה) מגדיר מיהו אוחז כשורה.

סעיף 37 (2) לפקודה מעניק לאוחז כשורה את המעמד הייחודי ולפיו לא ניתן להעלות כנגדו טענות הגנה אישיות או טענות שמקורן בפגם בזכות קניינם של הצדדים הקודמים לו. הנטל להוכיח התקיימות הרכיבים של אחיזה כשורה מוטל על הטוען לאחיזה זו.

הגם שהדברים ברורים וידועים יצוין בתמצית כי אחיזה כשורה דורשת קיומם של מספר תנאים מצטברים:

מתן ערך- כשהפסיקה פירשה מונח זה כתמורה ממשית שניתנה בפועל;

תום לב ובצדו העדר ידיעה על פגמים בזכות הקניין של המסחר במועד בו סוחר השטר;

דרישה צורנית לפיה על השטר להיות שלם ותקין על פי מראהו וצריכים להיות כלולים בו כל הפרטים החיוניים או ההכרחיים לעצם הגדרתו כשטר וזאת להבדיל מפרטים מהותיים אותם ניתן להשלים בשלב מאוחר יותר בתנאים מסוימים;

והתנאי הרביעי - אחיזת השטר לפני זמן פירעונו.

ברי כי די באי התקיימותו של תנאי אחד כדי למוטט את הטענה בדבר אחיזה כשורה כולה (ר' לעניין זה ש. לרנר דיני שטרות מהדורה שנייה (תשס"ז – 2007) 227 ואילך, להלן - לרנר).

בנסיבות אלה ניתן היה לשלול את טענת התובע להיותו אוחז כשורה מכמה היבטים לרבות :

מתן ערך - בין היתר בשים לב לכך שאין טענה כי התובע עצמו שילם את התמורה אלא חברה בע"מ שבבעלותו;

הדרישה הצורנית - השיק נערך בתחילה כשהוא נושא הגבלת סחרות שנמחקה וכי בצידה הובאה חתימה וחותמת. בנסיבות אלה היה מתבקש כי יבוררו נסיבות המחיקה לאשורן והתמורה המלאה שעל פי הטענה שולמה אך מחזקת לכאורה את הצורך בכך;

תום הלב - בשים לב מכלול הנסיבות בהן הועבר השיק והטענה כי ביחס לשיק קודם יצר התובע, בתפקידו כמנהל נאסארים בע"מ, קשר טלפוני עם הנתבעת היה מצופה כי הדברים יעשו גם ביחס לשיק דנן . העמימות האופפת את כל מהלך עסקת הניכיון על אף שיעורה הנטען, והימנעות התובע מלהיא לעדות את הגורמים הרלבנטיים לעסקת הניכיון אצל הנפרע הרשום בנסיבות אלה בהן ישנה מחלוקת של ממש ביחס לתקפות העיסקה, גם היא מטילה צל של ממש על תום לבו של התובע באופן שלא ניתן לקבוע כי התובע הוא אוחז כשורה וזאת במיוחד בנסיבותיו של תיק זה.

מטעמי זהירות ואפשר שלמעלה מן הנדרש בנסיבות אלה, אציין כי לא רק שהתובע אינו אוחז כשורה אלא שאף לא ניתן לקבוע כי היא "אוחז" בשטר כמשמעותו של מונח זה בפקודת השטרות ומכך מסתמא כי הוא מחזיק בו בלבד.

התובע אישר כי לא נעשתה כל העברה פורמאלית של השיק מחברת נאסארים לרשותו כאדם פרטי. לשיטתו הוא והחברה אחד הם וברי כי לא כך הם פני הדברים במישור המשפטי.

מדובר באישיות משפטית נפרדת לכך דבר ועניין, שהיה צורך לבסס את אופן העברת השיק בין שני הגורמים בפרט כאשר התובע כבר פועל לפתיחת תיק הוצאה לפועל על שמו כזוכה (להבדיל מחברת נאסארים שכלל אינה מצוינת בבקשת הביצוע שהיוותה את כתב התביעה בהליך).

כך מאחר והעברת שטר לפקודה - שנזכיר כי כבר נקבע כי ביטול סחרותו נעשתה שלא כדין - ללא חתימת היסב אינה מהווה סיחור שכן הנעבר במקרים אלה אינו "אוחז" בשטר לפי סעיף 1 לפקודת השטרות.

על מנת שגורם ייחשב כ"אוחז" בשטר לפקודה נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים: הוא מחזיק בשטר, במישרין או באמצעות שומר, והוא נפרע או הנסב של השטר. (ר' לעניין זה לרנר עמ' 206). אחד היתרונות מהם נהנה "אוחז" כשמשמעו של מונח זה בדין הוא האפשרות שאחיזתו תוכר כאחיזה כשורה על ההגנות המוגברות שמקנה אחיזה מסוג זה. ואולם, מי שאינו אוחז בשטר ממילא לא יוכל להיות מוכר כאוחז כשורה (ר' לרנר עמ' 209 וכן ע"א 537/89 רמטקס בית חרושת לאריגה בע"מ נ' Rainbow Window Fashion Inc. פ"ד מו (4) 573 (1992) להלן – פסק הדין בעניין רמטקס).

התובע לא הוכיח, ולא היה יכול להוכיח בכל מדרג שהוא כי הוא אוחז כשורה בשיק והוא אף אינו בגדר "אוחז" בשטר על כל המשמעויות הנודעות לכך.

הקביעה המקדמית לגבי אי מחיקת הגבלת הסחרות של השיק על ידי גורם מוסמך מייתרת את המשך הדיון בשאלת מעמדו של התובע ביחס לשטר נשוא התביעה ומה עליו להוכיח בשים לב למעמדו זה ועל כן כל האמור הוא למעלה מן הנדרש ונרשם מטעמי זהירות.

העובדה שהתובע מחזיק פיזית בשטר לפקודה מבלי שהוטבעה בו חתימת הסבה ע"י הגורם שקדם לו היה יכול להוביל לכל היותר לקביעה כי הוא מחזיק בשטר, הגם שאינו אוחז בו. החזקה זו, כשלעצמה, על פי פסק הדין בעניין רמטקס מקימה עילה שטרית ואולם בשל העדר האחיזה נדרש המחזיק בשטר להוכיח את כל היסודות המשפטיים והעובדתיים של החזקתו בשטר ותכלית החזקתו. משכך, על התובע היה מוטל לבסס את היסודות המשפטיים והעובדתיים שמכוחם הגיע השטר לחזקתו ומהן הזכויות שאותה העברה התכוונה להקנות לו. נתונים אלה - לרבות אלה המבססים העברת השיק מחברת נאסארים אליו - לא בוססו ולא הוכחו והתובע לא ידע להסביר דבר אודותיהם במסגרת חקירתו הנגדית הגם שניתנה לו ההזדמנות לכך.

בענייננו כושל התובע כבר באבן הדרך הראשונה בשים לב לכך שלא התובע (וגם לא חברת נאסארים בע"מ לצורך העניין) היו יכולים להתגבר על הגבלת הסחרות של השיק כפי שנקבעה לעיל. כבר בכך היה מתמוטט כל האדן המשפטי והעובדתי של החזקת התובע בשטר.

בניגוד לנטען על ידי התובע הרי שגם אם הייתה מתקבלת טענתו לעניין מחיקת הגבלת הסחרות על ידי גורם מוסמך מטעם הנתבעת הרי שגם אז מעמדו היה לכל היותר כ "מחזיק" בשיק ולא אוחז הרי שעליו היה מוטל הנטל להביא ראיות לעניין הזכויות אותן הייתה ההחזקה האמור להקנות לה על כל המשמעויות הראייתיות והדיוניות הנודעות לכך ולא על הנתבעת.

בהעדר כל התמודדות של התובע עם הכשלים המשפטיים ובהעדר כל גרסה מטעמו לסוגיות שהועלו, אם במישור עובדתי ואם במישור משפטי, דין תביעתו במישור היחסים אל מול הנתבעת כאן - להידחות.

כל האמור כאן הינו מעבר לנדרש בשים לב לקביעה המקורית בדבר אי יכולת של הנפרע הרשום לסחר את השיק לצד שלישי.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי ביחס לטענות המרכזיות הרי שלא מצאתי כי יש להידרש ליתר ההיבטים שהועלו על ידי הנתבעת לרבות כישלון תמורה וכיו"ב. יובהר כי בשים לב לכך שנקבע כי התובע אינו יכול ליהנות ממעמד של אוחז הרי שמקל וחומר הוא אינו יכול להיות אוחז כשורה וניתן היה ממילא להעלות כלפיו כל טענה שמקורה בעסקת היסוד ואולם הדבר אינו דרוש להכרעה בתיק זה והדברים פורטו.

למען הסר ספק - כל יתר טענות התובע נדחות הן בפן הדיוני והן בפן המהותי.

ראיות הנתבעת

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי הרי שההתייחסות לראיות הנתבעת תהיה ככל שיש בה כדי להוסיף על מה שנאמר עד כה לרבות לעניין חוות דעת המומחיות בתיק וסוגיית היריבות.

כאמור לעיל נתתי אמון מלא בחוות דעת המומחית מטעם הנתבעת לעניין סוגיית החתימה הסמוכה למחיקת הגבלת הסחרות והדברים כבר פורטו כדבעי.

כמו כן מצאתי לקבל עמדת הנתבעת ביחס להיעדר יריבות בין התובע - כגורם שפתח את תיק ההוצאה לפועל על בסיס השיק נשוא התביעה - ובין הנתבעת וגם הנימוקים לכך פורטו לעיל.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מנהלה שנחקר עליו במועד שמיעת הראיות.

לעניין עדותו של מנהל הנתבעת - חלק ניכר ממנה מהחקירה הנגדית יוחד לבירור טענת כישלון התמורה ואולם בשים לב לתוצאה אליה הגעתי הרי שלא מצאתי כי יש בדברים כדי לסייע לעניינו של התובע ואפשר שגם ההפך הוא הנכון. אפשר והיה בדברים כדי להסביר את הנסיבות בהן בוצע ניכיון השיק במועד בו בוצע ובאופן בו בוצע, שכשלעצמו לא הוכח ובכל מקרה אין בנושא כישלון התמורה כדי לסייע במישור היריבות בין הצדדים להליך כאן.

מנהל הנתבעת עמד בעדותו על כך שביחס לשיק נשוא התביעה - שהוא השיק היחיד העומד לבחינה במסגרת זו - לא בוטלה או נמחקה על ידו הגבלת הסחרות ועדותו בעניין זה לא נסתרה ולא הופרכה לרבות בחקירתו הנגדית הממושכת. עדותו נתמכה בחוות דעת המומחית מטעמו, שגם היא לא נסתרה. יובהר כי גם אם היה מקום לקבוע כי הנטל להוכיח את ביטול הגבלת הסחרות היה על הנתבעת הרי שהיא עמדה גם בנטל זה ועל כן תוצאת הדברים גם כך היא: דחיית התביעה.

בשים לב לסוגיית אי הבאת עדים או ראיות רלבנטיים הרי שלא מצאתי ממש בטענות התובע בסיכומיו כלפי הנתבעת בעניין זה. אזכיר כי נקבע כי לא רק שהתובע אינו "אוחז כשורה" בשטר וכלל לא היה צורך להידרש לטענותיו במישור זה אלא הוא כלל אינו "אוחז" בשטר אלא לכל היותר מחזיק בלבד. ככזה היה מוטל עליו הנטל להוכיח את נסיבות החזקתו ותכליתה ועל כן הנטל להביא לעדות את הגורמים הרלבנטיים מחברת שחאדה היה מוטל על התובע ולא על הנתבעת.

על מנת שלא להרחיב את היריעה שלא לצורך אין אני נדרשת לטענות בדבר כישלון התמורה של השיק.

סוף דבר

התביעה נדחית.

לעניין ההוצאות - בשים לב לתוצאת ההליך, לסכום התביעה, וההוצאות שהוצאו במסגרתה לרבות חוות דעת מומחה בתחום השוואת כתבי יד, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 20,000 ₪ (עשרים אלף ₪) שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

בשים לב לכשלים שאפשר ונפלו בפתיחת תיק ההוצאה לפועל בשים לב לזהות הצדדים לשטר ולבקשת הביצוע - הרי שאני מורה כי פסק הדין יועבר גם לעיון ראש רשות האכיפה והגבייה.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ח, 26 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.