רקע

1. הנאשם הורשע בפתח ישיבת ההוכחות, בעקבות הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של פריצה למקום מגורים וגניבה. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 9.4.14 בסמוך לשעה 17:00 פרץ הנאשם לביתו של מר נעם בורג, בכך שפתח את הדלת אשר לא הייתה נעולה וגנב מהמקום מקדחה, מברגה, מחשב נייד, מנורת שולחן וסיכת ראש מוזהבת.
2. משהבחין מר בורג בנאשם יוצא מביתו עם שקית השייכת לדיירי הבית, צעק לעברו גנב ורדף אחריו. הנאשם נמלט ממנו, מעד במדרגות והרכוש נפל מידיו. למתלונן הצטרפו שניים נוספים אשר סייעו בידו לתפוס את הנאשם בסמוך לבית.
3. בהמשך בתחנת המשטרה צעק הנאשם לעבר השוטרים מספר פעמים "אני משוגע, אני אתאבד, אני אעשה אינתיפאדה שלישית" והטיח את ראשו בקיר.

טיעוני הצדדים

1. הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין העונש. בא כוח המאשימה הדגיש את החומרה היתרה הכרוכה במפגש בין נפגע העבירה לבין הנאשם בעת הפריצה, דבר שעלול היה להוביל לאירוע חמור יותר. עוד הדגיש ב"כ המאשימה כי מדובר בעבירה של פריצה שהיא עבירה במדרג חומרה גבוה ויש לקבוע את המתחם בהתאם. ב"כ המאשימה הגיש פסיקה באשר למתחם העונש ההולם, ואף טען באשר לשתי הלכות שונות שניתנו מפי בית המשפט העליון ביחס למתחם בעבירה זו, כאשר התייחס לרע"פ 7683/13 דוד פרלמן נ' מדינת ישראל (מיום 23.2.14) ולע"פ 370/14 סלפיתי ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 25.8.14) (להלן: "עניין סלפיתי"), לדידו יש לאמץ את המתחם של 12-24 חודשים, שכן הלכה שנקבעה בעניין סלפיתי הייתה בעקבות ערעור על קולת עונש, ללא התייחסות לענישה הנוהגת בעבירות אלה וכן בהתחשב בעונש שהוטל על שותפים אחרים בביצוע העבירה.
2. אשר לעונש המתאים טען ב"כ המאשימה כי לנאשם עבר פלילי מכביד ואך לאחרונה נדון ל- 14 חודשי מאסר בשל שלוש עבירות לפני בית משפט זה. העבירה בתיק דנן בוצעה שעה שהמתין לגזר דינו ובשעה שעבר הליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, למרות כל אלה הנאשם חזר לצרוך סמים וביצע את העבירה בתיק זה. ב"כ המאשימה טען כי הנאשם בחר שלא לצרף תיק זה לפני השופט מינטקביץ וגם אם היה מצרפו בוודאי שהיה נדון לעונש משמעותי בנוסף.
3. ב"כ המאשימה עתר להטלת עונש ברף העליון של המתחם וכן להטלת מאסר על תנאי מחמיר. הוא ביקש שהעונש שיוטל יצטרף לעונש המאסר אותו מרצה כעת הנאשם.
4. ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המתחם אשר קבע בית המשפט העליון בע"פ 370/14 וביקש להדגיש כי מדובר בפריצה במדרג התחתון הקרובה לעבירה של כניסה לבית מגורים, שכן דלת הבית לא הייתה נעולה, המפגש בין הנאשם לבין המתלונן היה כאשר הנאשם היה בגבו למתלונן כאשר יצא מהדירה, כך שפוטנציאל המסוכנות נמוך יותר והרכוש הושב.
5. אשר לעונש המתאים טען ב"כ הנאשם כי הנאשם השלים הליך גמילה ממושך ולא ביצע עבירות נוספות במשך תקופה ארוכה. בסופו של יום, למרות מאמצים אלה הוא מעד וחזר לצרוך סמים ולבצע את העבירות. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בהליך הגמילה המשמעותי אותו עבר וברצונו של הנאשם להשתקם וכן להתחשב בכך שהנאשם נפצע כאשר נפל והגיש תמונה המעידה על החבלות אשר נחבל. עוד ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בכך שהנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים וכן להתחשב בכך שכעת הוא נדון ל- 14 חודשי מאסר בשל עבירות נוספות שהאחרונה שבהן בוצעה בשנת 2011 וכן להתחשב בתקופה בה היה הנאשם עצור בשל תיק זה.
6. אשר לכך שהנאשם לקח אחריות רק בפתח ישיבת ההוכחות, טען ב"כ הנאשם כי הוא לא יכול היה להודות בכתב האישום המקורי בו הואשם גם בעבירה של החזקת סכין ומיד לאחר שנמחקה עבירה זו בחר הנאשם לקחת אחריות למעשיו.
7. טרם מתן גזר הדין ביקש הנאשם לשאת דברים. הנאשם הביע חרטה על מעשיו והבטיח כי לא ישוב לבצע עבירות. לדבריו הוא מנסה לשקם את עצמו גם במהלך מאסרו הוא מודע לבעיה ממנה הוא סובל ומנסה לטפל בה. הנאשם ביקש להתחשב בבני משפחתו שסובלים ממצבו.

תסקיר שירות מבחן

1. בהסכמה הגיש ב"כ הנאשם תסקיר שהוכן במסגרת הליך המעצר במ"ת 495-10-11 כתסקיר לעונש לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם. מהתסקיר מיום 26.10.11 עולה כי נסיבות חייו של הנאשם אינן פשוטות, שכן הוא גדל במשפחה שסבלה ממצוקה כלכלית קשה ומסכסוכים אלימים עם בני המשפחה המורחבת. שלושה מאחיו אף הם משתמשים בסמים. הנאשם לא השלים את לימודיו ובכיתה י"א החל לעבוד. מגיל 18 מעורב בפלילים והחל להשתמש בסמים. בשנת 2005 עבר הנאשם הליך של גמילה מסמים וכך גם היה בשנת 2009 כאשר הנאשם השלים הליך גמילה משמעותי ונדון לעונשים בעלי אופי שיקומי.

מתחם העונש ההולם

1. במשך תקופה של למעלה משנתיים, מאז כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, בשורה ארוכה של גזרי דין קבעו בתי המשפט השלום והמחוזי כי מתחם העונש ההולם בעבירה של פריצה לבית מגורים הוא בין 10 ועד, לכל הפחות, 24 חודשים (ר' עפ"ג
   32050-04-14; עפ"ג 1369-02-14; עפ"ג 18312-12-13; עפ"ג 21338-11-13; ת"פ
   28190-05-12; ת"פ 7177-03-12; ת"פ 47486-01-13; ת"פ 8857-11-13; ת"פ 464-10-11; ת"פ 78-09-13; ת"פ 11683-12-11; ת"פ 48878-03-13). בית המשפט העליון ברע"פ 7683/13 לא התערב במתחם דומה.
2. אכן לאחרונה אימץ בית המשפט העליון בעניין סלפיתי מתחם בעבירת פריצה לדירה נמוך יותר, אולם מקובלים עליי טיעוני ב"כ המאשימה לעניין זה, בין היתר על רקע העובדה שהתקבל הערעור על בסיס נימוק של אחידות בענישה ביחס לעונשים שנגזרו על שותפים אחרים לאותה עבירה.
3. על פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין מתחם העונש ההולם אינו נקבע רק בהתחשב בעבירה עצמה ובערכים המוגנים שבסיס אותה עבירה, אלא אף בנסיבות ביצוע העבירה. במקרה שלפני אין מדובר בעבירה שבוצעה תוך תכנון מוקדם או בתחכום, אלא הנאשם ניצל "פרצה הקוראת לגנב", דלת שאינה נעולה ולקח חפצים בעלי ערך שמצא בדירה. עוד יש להתחשב בכך שהרכוש הושב. מנגד יש לראות כנסיבה לחומרה את המפגש בין המתלונן לבין הנאשם, והעובדה שהנאשם ניסה להימלט ונתפס רק לאחר מרדף ולא התחרט מיד והשיב את הרכוש מיוזמתו. בהקשר זה יוער כי בכל עבירה של פריצה לבית מגורים קיים פוטנציאל מפגש בין הפורץ למתגוררים בדירה העלול להוביל לאלימות. בימ"ש העליון הדגיש לא אחת כי יש להגן על הציבור מפני סיכון זה ולכן יש לראות בחומרה יתרה את עבירת הפריצה לדירה, אשר מעבר לפגיעה ברכושו של אדם ובפרטיותו אף עלולה להוביל לפגיעה בשלמות גופו של אדם. במקרה שבפני חשש זה התעצם, אולם בסופו של יום הנאשם בחר שלא להתעמת עם המתלונן ונמלט מהמקום. בנסיבות אלה אני סבורה כי מתחם העונש ההולם הוא בין 12 ל- 24 חודשי מאסר.

העונש המתאים

1. הנאשם יליד 1980, נשוי ואב לשלושה ילדים, הוא לקח אחריות למעשיו לאחר שכתב האישום תוקן, חסך זמן שיפוטי והרקע לביצוע העבירה הוא התמכרות לסמים ממנה הוא סובל מאז גיל 18. עוד התחשבתי בנסיבות חייו הלא פשוטות של הנאשם ורצונו הכן להיטיב את דרכיו ולהיגמל מסמים, והוא אף עשה בשנתיים האחרונות מאמצים ניכרים לצאת ממעגל זה, דרך בה גם נקט בשנת 2005 ו-2009.
2. אולם כאמור, למרות שלושה ניסיונות קודמים לצאת מהמעגל הסמים ולהיגמל לא נמצאו לנאשם הכוחות והוא חזר להשתמש בסמים וביצע את העבירות מושא תיק זה שעה שהוא ממתין לגזר דין בתיק אחר. הנאשם צבר לחובתו 9 הרשעות קודמות בשורה של עבירות רכוש, אלימות וסמים. הוא נדון בעבר ל- 3 עונשי מאסר ואך לאחרונה ביום 31.7.14 נדון לעונש של 14 חודשי מאסר.
3. מכאן שדרך השיקום לא צלחה למרות התחשבות רבה של בית משפט בעבר, אשר נקט לא אחת בהליכי שיקום וגם כאשר דן את הנאשם לעונש של מאסר, הנאשם נדון לקופות מאסר קצרות, לכן יש לתת דגש לשיקולי הרתעת היחיד והגנה על הציבור בעניינו של הנאשם.
4. לפיכך החלטתי להטיל על הנאשם עונש ברף העליון של המתחם ורק מאחר שהנאשם לקח אחריות למעשיו ועשה מאמצים ניכרים להיטיב את דרכיו, לא הטלתי את העונש המקסימאלי במתחם, ואף לא חרגתי מהמתחם, למרות שניתן היה לחרוג מהמתחם לצורך הגנה על שלום הציבור נוכח עברו הפלילי המשמעותי של הנאשם.
5. אשר על כן החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים כדלהלן:
6. 19 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו מיום 9.4.14 עד 13.7.14. מאסר זה יצטבר לעונש המאסר אותו מרצה הנאשם כעת.
7. 12 חודשי מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על עבירת רכוש מסוג פשע.
8. 6 חודשי מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על עבירת רכוש מסוג עוון.
9. פיצוי למתלונן בסך 2,000 ₪.

זכות ערעור לבימ"ש המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בנוכחות ב"כ הצדדים והנאשם.