01 אוקטובר 2015

לפני:

כב' הרשמת דפנה חסון זכריה

החלטה

1. לפניי בקשת המבקשת, שאינה צד להליך, לעיון בתיק בית הדין, על כל מסמכיו.

טיעוני הצדדים בתמציתם

1. לטענת המבקשת, ביום 10.11.13, בעקבות פירוק משרד עורכי הדין רובין-לוז, נכנסה לתוקפה תניית אי תחרות שהסוכמה בין הצדדים, האוסרת על עו"ד בנימין רובין להתחרות במבקשת באופן ישיר או עקיף בייצוג לקוחות אריתריאים בתחום דיני העבודה, וזאת עד ליום 10.2.17.

המבקשת ציינה, כי העיון בתיק דרוש לה, על מנת להוכיח את תביעתה, שהוגשה בבית המשפט המחוזי כנגד עו"ד בנימין רובין ורעייתו, עו"ד רוני רובין, הרשומה כב"כ התובע בתיק זה. המבקשת הדגישה, כי עוד בטרם פורק משרד עורכי הדין רובין-לוז, פתח עו"ד בנימין רובין משרד מתחרה והציב את רעייתו כפני המשרד, וזאת על מנת להסוות את מעשיו תוך ביצוע עוולות מסחריות של גניבת עין, תיאור כוזב, התערבות לא הוגנת וגזל סוד מסחרי.

1. עו"ד רובין, באת כח התובע במסגרת הליך זה, התנגדה לבקשה ועתרה לסילוקה על הסף. לטענתה, הבקשה טורדנית, וגורמת למעמסה קיצונית הן על מערכת בתי הדין לעבודה והן על משרדה, שנדרש להשיב לכמות עצומה של בקשות. עו"ד רובין הוסיפה, כי הסכסוך המתנהל בבית המשפט המחוזי מתנהל בדלתיים סגורות, וכי בעטיה של הבקשות הרבות לעיון בתיקים שהוגשו לבית דין זה, נחשף הסכסוך לקהל רב, ועקב כך נפגע כבודה ושמה הטוב. עוד טענה עו"ד רובין, כי היה על המבקשת לנקוט בהליך של גילוי מסמכים במסגרת בית המשפט בו מתנהל ההליך ולא להגיש בקשה לבית דין זה. לתמיכה בטענותיה צרפה עו"ד רובין מספר החלטות אשר ניתנו ע"י שופטי ורשמי בתי הדין לעבודה (נספחים א'-ה' לתגובה), אשר הפנו את המבקשת לבית המשפט המחוזי. עוד טענה עו"ד רובין, כי המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, בפרט בשים לב לכך שחל חיסיון על ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי. כמו כן נטען, כי פרטים רבים מתוך המסמכים המבוקשים הם חלק מסודותיה המסחריים של עו"ד רובין וביניהם רשימת לקוחותיה ופרטיהם, דבר החושף את התנהלותה העסקית והמקצועית. לבסוף טענה עו"ד רובין, כי המבקשת לא הציגה טעם כבד משקל ואף לא צירפה לבקשתה אסמכתא כלשהי לרבות תצהיר מטעמה ובו פירוט טעם כבד משקל ומהותי בדבר הצורך לעיין בתיק בהיותה מתחרה עסקית. לבסוף טענה עו"ד רובין, כי אין כל סבירות בהקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה כאשר מדובר בעשרות תיקים.
2. המשיבות 2-3, הנתבעות בתיק, הודיעו כי היא מותירות את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית הדין, אולם עתרו לחיוב המבקשת בהוצאות.

דיון והכרעה

1. תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג – 2003 (להלן - "התקנות"), קובעת כדלקמן:

"(א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

(ב) בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו, ובאין אפשרות כאמור, לשופט או רשם שיקבע נשיא בית המשפט.

...

(ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

...

(ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת".

1. מעיקרון פומביות הדיון וחוק חופש המידע נגזר הכלל כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה חקיקתית או טעם כבד משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437).
2. בבג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.09), קבע בית המשפט העליון, כי הכלל הוא כי יש להתיר את העיון, ואי התרתו היא בבחינת חריג. בנסיבות אלה, על המתנגד לבקשה לעיון מוטל הנטל לשכנע לספק הסבר משכנע מדוע הוא עלול להיפגע כתוצאה מהעיון.
3. במסגרת אותה פרשה, הדגיש בית המשפט העליון את חשיבות עקרון פומביות הדיון והיותו בעל מעמד חוקתי וקבע שלושה שלבי בחינה לתקנות העיון:

"ראשית, נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו: "הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ראו עניין גהל, בעמ' 437). "עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 714 (2004) (להלן: עניין גל)). אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי. בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת ([פורסם בנבו], 1.5.2006))".

1. בית הדין הארצי לעבודה אימץ אף הוא הלכה זו, והדגיש, כי נקודת המוצא לבחינת בקשות לעיון היא שיש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט וכי הנטל לשכנע שאין להתיר את העיון מוטל על כתפי המתנגד לעיון ((בר"ע 9668-08-14 שגב דאדו נגד ארגו תקשורת בע"מ (12/1/15)).
2. יישום שלבי הבחינה שהתווה בית המשפט העליון והעקרונות שנקבעו בפסיקה למקרה שלפניי, הביאוני לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

להלן טעמיי לאמור.

1. ראשית, לא מצאתי, כי קיים איסור שבדין לעיין בחומר המבוקש.

אמנם, עו"ד רובין טענה כי התרת העיון עשויה לפגוע בסודותיה המסחריים, ואולם טענה זו נטענה בעלמא, בלא שלא הוכחה לפניי מידת הפגיעה הנטענת, טיב הפגיעה ומהותה, ולפיכך אין בידי לקבל את הטענה.

1. שנית, שוכנעתי, כי במקרה שלפניי, העיון מוצדק.

כעולה מבקשת המבקשת, עניינה של התובענה שהגישה בבית המשפט המחוזי כנגד עו"ד בנימין רובין ועו"ד רוני ורבין, הוא הפרת תניית אי תחרות והפרת זכויות יוצרים. משכך, המסמכים המצויים בתיק זה, עשויים לצרום לבירור המחלוקות בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי,

יתר על כן. בהתאם לדין - "ככלל טענה לפיה מסמכים המצויים בתיק דרושים לצורך התדיינות משפטית אחרת מהווה סיבה לגיטימית לעיון וזאת אף מבלי להיזקק לבחינה מדוקדקת של הזיקה בין ההליכים" (תע"א (ת"א) 7567-05 קרקובסקי נגד לבבי (8/4/15)).

1. כמו כן, לא מצאתי לקבל את טענת עו"ד רובין לפיה על הסוגיה להתברר בבית המשפט המחוזי, שכן תקנה 4(ב) לתקנות, קובעת כי בקשת העיון תידון על ידי השופט או הרשם שהתיק נדון לפניו.

1. לבסוף, לא מצאתי לקבל את טענת עו"ד רובין לפיה העיון כרוך במשאבים רבים, זאת בשים לב לכך כי אין המדובר בעשרות רבות של מסמכים, ומכל מקום, במקרה שלפניי, אין המדובר בטעם שיש בו כדי לגבור על כלל פומביות הדיון.
2. נוכח כל האמור, בשים לב לכך שהכלל הוא כי יש להתיר את העיון, ואי התרתו היא בבחינת חריג, ומשלא שוכנעתי כי במקרה שלפניי מתקיים טעם המצדיק את מניעת העיון – דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר

1. הבקשה מתקבלת. התיק יהא פתוח לעיונה של המבקשת למשך 10 ימים.
2. המזכירות תאפשר למבקשת לעיין במסמכים כאמור בהחלטה זו ובהתאם לנהלים.
3. המבקשת תפנה לגב' רחל חיימוב ממזכירות בית הדין לשם יישום ההחלטה.
4. במכלול נסיבות העניין, לא מצאתי מקום לחייב מי מהצדדים בהוצאות.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ו, (01 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.