1. לפניי תביעה כספית על סך 19,280 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.09.2013 בין כלי רכב מ"ר 15-977-14 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 99-929-56 (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

2. הצדדים אינם חלוקים לעניין עצם קרות התאונה אלא הם חלוקים לעניין נסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1. אין חולק כי רכב הנתבע פגע ברכב התובעת מאחור. הדבר עולה בצורה ברורה הן מעדויות הצדדים והן מתמונות הנזק ברכב התובעת.

5.2. נהג רכב הנתבע לא שמר מרחק מרכב התובעת ולכן בלימת החירום של רכב התובעת, עת אוטובוס יצא שמאלה מתחנת אוטובוס, הביאה לקיצור מרחק הבלימה ולמעשה לפגיעת רכב הנתבע ברכב התובעת מאחור.

5.3. כמו כן, היה על נהג רכב הנתבע ליתן דעתו לכך שהמשך נתיב נסיעתו של רכב התובעת מתמזג עם המשך נתיב נסיעתו של רכב הנתבע, ולעובדה כי אוטובוס חוסם את המשך נסיעתו הישרה של רכב התובעת, ולכך שרכב התובעת ייאלץ לסטות שמאלה לעבר נתיבו. ברם, דומה כי נהג רכב הנתבע לא לקח בחשבון נסיבות אלה ולמעשה המשיך בנסיעתו ופגע ברכב התובעת מאחור.

עצם הפגיעה מאחור ברכב התובעת מעידה כי רכב התובעת היה בשלב מתקדם של הנסיעה ישר והיה על נהג רכב הנתבע לאפשר את התקדמותו התקינה של רכב התובעת, במיוחד לאור יכולות התמרון המוגבלות של רכב הנתבע.

מכאן, שנהג רכב הנתבע נושא בעיקר האחריות לקרות התאונה.

5.4. יחד עם זאת, איני פוטר את נהג רכב התובעת מרשלנות תורמת .

נהג רכב התובעת נהג בפזיזות ובחוסר זהירות כאשר ניצל את המרווח שנוצר בין רכב הנתבע לבין האוטובוס על מנת לעקוף את רכב הנתבע, בעוד שהיה עליו להיות ער לתנאי הכביש ולנהוג במשנה זהירות ולהאט את מהירות נסיעתו, במיוחד בקרבת אוטובוס כמתחייב בדין.

משכך, אני סבור כי נהג רכב התובעת צריך לשאת ברשלנות תורמת בשיעור של 30%.

6. לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ישלם הנתבע לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 13,946 ₪, שהינו 70% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.3. שכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ה, 31 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.