נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד נוח רחאל

מטעם הנאשם: הובא ע"י שב"ס וע"י ב"כ עו"ד עמינדב יבור

<#1#>

<#2#>

גזר דין

כתב האישום :

1.  הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של הסגת גבול פלילית – עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977  (להלן :"חוק העונשין") וכן עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.  מעובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם עולה כי במועדים הרלבנטיים לכתב האישום היה מר ישראל ערמוסי (להלן : "המתלונן") יושב ראש מועצה אזורית מגדל (להלן והמועצה") והתגורר יחד עם אשתו גב' אודת ערמוסי (להלן :"האישה") בדירתם ברחוב הארבל במגדל (להלן : "הדירה").

בתאריך 11/4/14 , שעה 10:20 לערך, או בסמוך לכך, הסיג הנאשם גבול דירת מגוריו של המתלונן בכך שנכנס לתוך הדירה מהכניסה הראשית שעה שהדלת הייתה פתוחה. הנאשם פסע בתוך הדירה והגיע עד לחדר השינה בו שהה המתלונן, וזאת חרף בקשת המתלונן מהנאשם שלא יכנס לחדר השינה וימתין בסלון.

הנאשם פנה למתלונן בצעקות שעה שהוא מבקש ממנו לסייע לו לקבל חשמל ומים לעסק רוכלות

שבבעלותו, ותוך שהוא הולך אחרי המתלונן לכיוון המקלחת.

במעמד הנ"ל ומשהבהיר לו המתלונן כי אין עניין זה נתון לסמכותו קירב הנאשם את פניו לפני

המתלונן עד למרחק של כ- 10 ס"מ תוך שהוא אומר לו : בן זונה, זה לא יעבור לך בקלות אתה

תשלם על כך.

על רקע האמור לעיל ומשלא נענה הנאשם לבקשת המתלונן לעזוב את הדירה, בעקבות חששו של

המתלונן מהנאשם יצא המתלונן מהדירה ונסע ברכבו למועצה, וכל זאת שעה שהנאשם ממשיך

לאיים על האישה בכך שאמר לה : "יא זונה, אני אטפל בכם, אין לי מה להפסיד אני אראה לך".

בתאריך 12/4/14 בשעה 12:00 לערך הגיע הנאשם עד לחצר הדירה והחל לצעוק ולאיים על בנו של המתלונן שי ערמוסי שנכח במקום בכך שצעק לעברו אני אזיין אותכם, אני אדע לטפל באנשים כמוכם וכל זאת שעה שהדגים הנאשם בידיו צורת אקדח והוסיף כי הוא קנה כלי כזה בשבילם ובשביל עולמי וכי הוא יהרוג אותם ויחסל אותם באם המתלונן לא יתן לו את מבוקשו וכי יהיה להם חג של הבל."

טיעונים לעונש מטעם הצדדים:

3.  במסגרת טיעוניה לעונש הגישה התביעה טיעונים בכתב.

התביעה טענה כי האינטרס המוגן הינו הצורך בהגנה על הציבור בכלל ועובדי הציבור בפרט. במקרה זה הסיג הנאשם גבול לביתו של ראש מועצה ואיים על ראש המועצה ובני משפחתו.

מידת אשמו של הנאשם גבוהה. אין מדובר באירוע חד פעמי , ניכרת הסלמה בין האירועים מבחינת חומרת העבירות.

התביעה עותרת למתחם עונש הולם בגין עבירת האיומים שבין מאסר קצר בפועל ועד 18 חודשי מאסר בפועל ובגין עבירת הסגת הגבול הפלילית רף עונש הולם בין מאסר מותנה לעונש מאסר קצר שאפשר כי ירוצה בעבודות שירות.

התביעה מבקשת בקביעת העונש כי תינתן עדיפות לשיקולי הגמול וההלימה.

התביעה טוענת כי מספר העבירות שביצע הנאשם בצירוף הרשעותיו הקודמות מלמדים כי הנאשם בחר בעבריינות כדרך חיים.

עוד טוענת התביעה כי יש להחמיר בענישה במקרה זה לצורך הרתעת היחיד והרבים.

לסיכום סבורה התביעה כי יש לקבוע מתחם עונש הולם למכלול העבירות שביצע הנאשם בין   18-26 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

4.         טיעוני ב"כ הנאשם לעונש :

בפרק הראיות לעונש מטעם הנאשם העיד בפני מר יחזקאל עובדיה . עד זה מעיד על עצמו כרב המכיר הנאשם מקרוב. הוא מציין כי הנאשם השתקם , הקים משפחה בעת האחרונה וכי ביקש בהפעלת הקיוסק לשקם את משפחתו וחייו וכי לאשתו קשה מאוד העובדה כי הינו מאחורי סורג ובריח.

הסנגור מציין בטיעוניו לעונש כי הנאשם אמנם היה עבריין אך שיקם עצמו ומזה 9 שנים אינו מעורב בעבירות פליליות כלשהן. הוא הקים לאחרונה משפחה עם אישה שלה שישה ילדים מנישואים קודמים והוא מטפל בילדים אלו. הסניגור טען בפני כי שליחת הנאשם למאסר תהרוס המשפחה ותחזיר אותו לפשע. אפילו המתלונן ציין בדבריו במסגרת עדותו כי מבקש שלא להחמיר עם הנאשם. גם שאר בני המשפחה ציינו כי היו ביחסים טובים עם הנאשם. לאור כך ביקש הסניגור להקל בעונשו של הנאשם.

לציין כי בתאריך 13/8/14 , לאחר השמעת הטיעונים לעונש מסר המתלונן, ראש המועצה, מכתב לעיון בית המשפט בו  מבקש המתלונן להקל בעונשו של הנאשם, הנאשם היה במשך שנים עובד מועצה מקומית מגדל "ובדרך כלל התנהג בצורה טובה". עוד נרשם במכתב כי "המצוקה שעבר לאחרונה, פיטוריו מהמועצה המקומית והעברת נושא המים והביוב לתאגיד הערימו עליו קשיים והשפיעו עליו באופן ישיר...  ומצוקה זו הביאה אותו להתנהג כפי שהתנהג... במשך כל אותם השנים שעבד מולי, או בדרך הקשר שהיה בנינו מעולם לא התנהג אייל כפי שהתנהג הפעם". לציין כי בתגובת המאשימה למכתב ראש המועצה חזרה המאשימה על עמדתה העונשית וביקשה שלא לתת משקל בנסיבות תיק זה למכתב ראש המועצה.

דיון והכרעה:

גזירת הדין על פי תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן :"חוק העונשין").

1.         גזירת דין מורכבת משלושה שלבים עיקריים כלהלן:

א. קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין).

ב. בחינה האם יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא

(שיקום, הגנה על שלום הציבור).

ג. קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(ב) לחוק

העונשין).

2.         על פי הוראת סעיף 40יג לחוק העונשין, בשעה  שהורשע הנאשם בגין  כמה עבירות, יש  לבחון תחילה האם מדובר באירועים נפרדים, וככל שבית המשפט מגיע למסקנה שהאירועים נפרדים, יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אחד מהאישומים בנפרד. לעומת זאת, כאשר העבירות בגינן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד, יקבע בית המשפט מתחם ענישה הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו.

במקרה שבפני אין מקום לגישתי לקביעת מתחם עונש הולם בנפרד לכל אחת מהעבירות ובנפרד לכל אחד מהאירועים. עבירות האיומים והסגת הגבול הפלילית באירוע הראשון שלובות האחת בשנייה באופן רציף. כמו כן מהווים שני האירועים נשוא כתב האישום רצף אירועים מתמשך ויעידו סמיכות הזמנים (הפרש יום אחד בין האירועים) , זהות הזירות (אזור בית מגוריו של המתלונן) ומהות העבירות (איומים בשני האירועים).

לאור האמור לעיל בכוונתי לקבוע מתחם עונש הולם אחד בגין שני האירועים נושא כתב האישום.

השלב הראשון - קביעת מתחם העונש ההולם

לצורך קביעת העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בשיקולים שלהלן:

א. הערך החברתי שנפגע מביצוע עבירה ובמידת הפגיעה בו.

ב. מדיניות הענישה הנהוגה.

ג. נסיבות הקשורות בביצוע עבירה ומידת אשמו של הנאשם.

א.         הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה וממידת הפגיעה בו

עבירות האיומים פוגעות בערכים של שמירה על כבוד האדם, שלמות גופו ותחושת הביטחון שלו וכן ביכולתו לנהל חיים מוגנים ושלווים. קל וחומר בשעה שעסקינן באיומים המושמעים כנגד נבחר ציבור ועובד ציבור בהקשר להחלטות שמקבל במסגרת תפקידו ואיומים ברצח כפי שהושמעו באירוע השני כלפי בנו של ראש המועצה.

ערך מוגן נוסף הינו הצורך וההכרח כי נבחר ציבור יקבל החלטות מושכלות לטובת כלל הציבור מבלי שיאלץ לחשוש לשלמות הגוף , לחיים ולשלוות החיים שלו ושל בני משפחתו.

הערך המוגן בעבירת הסגת הגבול הפלילית הינו השמירה על קניינו של אדם כאשר בכל הנוגע להסגת גבול לביתו של עובד ציבור נוסף האינטרס בהגנה הפיסית וההגנה על פרטיותם של עובדי ציבור לצורך מילוי תפקידם כדין וללא חשש או משוא פנים.

ב.         מידת האשם ומידת הנזק

בהתאם לסעיף 40א לחוק העונשין, מטרתו של סימן א1 "הבניית שיקול הדעת השיפוטי

בענישה" לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם

והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה.

העיקרון המנחה בענישה הוגדר בסעיף40ב לחוק העונשין:

"העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה,

בנסיבותיו, ומידת אשמו של  הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה –

העיקרון המנחה)".

סימן א1 קובע בסעיף 40ט, כי בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה, יתחשב

בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן,

ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשי העבירה ועל אשמו של

הנאשם.

סעיף 40ט מונה לעניין הנסיבות הנזכרות לעיל, הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע

העבירה ונזק שנגרם מביצוע העבירה.

לעניין מידת הנזק קובע סעיף 40ג(א), כי בית המשפט יתחשב בערך החברתי שנפגע

מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות

בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.

מידת האשם של הנאשם במקרה זה הינה מלאה. לא קדמה כל התגרות מצד המתלונן, ראש המועצה או מי מבני ביתו. להיפך הוא הנכון. מהכרעת דינו של הנאשם עולה בבירור כי המתלונן ובני משפחתו ביקשו ככל האפשר שלא להזיק לנאשם, ביקשו מספר פעמים כי יצא מן הבית ומחדר השינה של ראש המועצה ללא הואיל ובוודאי שהנאשם לא הוזמן לביתם למחרת , אז בחר להשמיע ולהדגים איומים חמורים כנגד בני המשפחה.

ג.  מדיניות הענישה הראויה, בגין העבירות שבה הורשע הנאשם, היא מחמירה וכוללת הטלת עונשים מרתיעים:

1. ברע"פ 1825/11 - ראובן פינקו נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(1), 3091 דחה כבוד השופט רובינשטיין בקשת רשות לערער על חומרת העונש בעניינו של נאשם אשר נדון ל 7 חודשי מאסר בפועל בגין איומים על שופט.
2. בע"פ (חיפה) 1292/06 - מדינת ישראל נ' ריקי פרץ, תק-מח 2007(1), 4260 החמיר בית המשפט בעונשה של נאשמת אשר איימה על תובע מטעם המדינה, לא אימץ המלצות שירות המבחן והטיל עליה עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים תוך אמירה כי :

"לא ניתן לאפשר מצב בו שלוחי החברה, עליהם הוטל התפקיד לייצג את המדינה במלחמתה במפרי חוק , יהיו נתונים לאיומים על חייהם. חמור עוד יותר האיום על בני משפחה של אותם תובעים, שהם בוודאי אינם אחראיים למדיניות התביעה הכללית, לטוב או לרע."

1. בע"פ (תל-אביב-יפו) 70003/06 - ויקטור דדוש נ' מדינת ישראל, תק-מח 2007(1), 3497 דחה בית המשפט המחוזי ערעורו של נאשם אשר הורשע בגין עבירות דומות לענייננו – הסגת גבול, איומים והעלבת עובד ציבור על חומרת העונש שהוטל עליו – 7 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים באומרו :

"אין גם כל ספק כי מטרתו היתה השגת טובת הנאה כלכלית, דהיינו להשפיע על ראש העיר לחזור בו מסגירת המזנון אותו הפעילו אשר ניתן לו בעבר כחלק מתהליך שיקום..  אין כל ספק בלבנו כי התנהגותו של המערער היתה במטרה להלך אימים על נציגי הציבור כדי להשיג את מבוקשו. התנהגות שכזו דורשת התייחסות עונשית מחמירה ומרתיעה... יש לדחות מכל וכל ולשרש את הטענה כי השמעת איומים להפוך שולחן הינה "אמירה של כל ישראלי ממוצע". גם העובדה כי המערער לא פגע פיזית באיש מהמאוימים - אין בה כדי להקל עמו. די באלימות המילולית ובאיומים הממשיים החוזרים מפי המערער ... בכדי להצביע על חומרת המעשים". בית המשפט אף מציין כי "הערתו המסיימת של בימ"ש קמא בגזר הדין, כי עונשו היה חמור בהרבה אילולא הנסיבות לקולא שניתן להם משקל כבד, הפן החיובי באופיו והחרטה שהביע -  ראויה אף היא, מצביעה על שיקול דעת מאוזן ומקובלת אף עלינו.

4.  בע"פ (באר-שבע) 7040/05 - מדינת ישראל נ' ליברטי שמעון אליהו, תק-מח 2005(3), 9122 הוחמר עונשו של נאשם אשר איים על ראש העיר באופן שהוטל עליו בנוסף לעונשים להם נדון בבית משפט קמא , גם עונש מאסר לתקופה של 4 חודשים תוך שבית המשפט המחוזי מציין בהחלטתו כי -

"בימים אלה כאשר האלימות גואה יש להטיל עונשים חמורים על אנשים המאיימים בכלל ועל עובדי ציבור בפרט למען יראו הם וזולתם וייראו... " וכי רק בשל העובדה כי מדובר בערכאת ערעור אין בית המשפט המחוזי ממצה הדין עם הנאשם.

ד.         על פי הוראות סעיף 40 ח', לחוק העונשין התשל"ז - 1977, בקביעת מתחם הענישה ההולם שומה על בית המשפט לבחון את יכולתו הכלכלית של הנאשם כחלק מהשיקולים לקביעת מתחם הענישה, ולמעשה, ניתן לומר כי באשר לעונשי קנס, קיימת אינדיווידואליות בקביעת מתחם העונש הנובעת מכך שבקביעת מתחם זה, אין בוחנים רק את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אלא גם את יכולתו הכלכלית של הנאשם.

הגם שלא הוגשו בפני אסמכתאות בנוגע למצבו הכלכלי של הנאשם אני יוצא מנקודת הנחה כי מצבו הכלכלי של הנאשם קשה בשעה שמהעדויות בפני עלה כי הנאשם ביצע העבירות המיוחסות לו על רקע מצוקה כלכלית עקב פיטוריו של הנאשם מהמועצה המקומית והפסקת פעילותו של המזנון אותו הפעיל הנאשם לאור חוב סכום כסף גבוה שחב הנאשם בגין השימוש בחשמל לצורך הפעלת המזנון.

ה.  בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה שקלתי לחומרה העובדה כי הנאשם תכנן הגעתו לבית המתלונן. אני למד זאת מן העובדה כי אין מדובר באקט שגרתי של הגעה למשרדי המועצה אלא לבית פרטי של עובד ציבור , במועד לא שגרתי – יום השישי. קל וחומר כאשר באירוע השני, יום לאחר האירוע הראשון, לגביו לא ניתן לדבר על מקריות. הנזק שהיה צפוי להיגרם כתוצאה מהעבירה הינו רב, בין אם אציין את הוצאת איומיו של הנאשם ברצח לפועל , בין את הטרדת שלוותם של ראש המועצה ובני ביתו והן החשש שמא יצלחו האיומים וההטרדות ו"יאלצו" את עובד הציבור להיעתר לבקשות בלתי ראויות הפוגעות בכלל הציבור ובקופת הציבור.

לחומרה עומדת לנאשם העובדה כי ביקש להשיג טובות הנאה כלכליות באמצעים אלימים ולקולא אציין כי הרקע לביצוע העבירות הינה מצוקה כלכלית אמיתית.

ו.   נוכח האמור לעיל, אני קובע להוראות  בהתאם לסעיף 40 יג' לחוק העונשין , כי מתחם העונש ההולם הינו החל ממאסר בדרך של ריצוי בעבודות שירות וכלה ב- 16 חודשי מאסר בפועל וכן עונשים הלווים של מאסר מותנה, קנס כספי שינוע בין 1000 ₪ ל – 5000 ₪ או פיצוי למתלונן בסכום זהה.

קביעת העונש הראוי :

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:

בהתאם לסעיף 40 יא' לחוק העונשין, בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדר מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה . לצורך גזירת דינו של הנאשם שבפני נתתי את הדעת לנסיבות הבאות:

א.  פגיעת העונש בנאשם – הנאשם בפני אמנם בן 50 אך ריצה בעבר עונשי מאסר ושוהה במעצר עד תום ההליכים בגין התיק הנוכחי מספר חודשים. כמובן שלעונש מאסר ממושך השלכה על הנאשם שבפני באשר התחתן לאחרונה ולא הסתבך בפלילים תקופה ארוכה אך אין השלכה זו כהשלכה על אדם שזה לו מעצרו או מאסרו הראשון. יפים הדברים גם בכל האמור בפגיעה האפשרית בכלתו הטרייה של הנאשם וילדיה כפי שהעיד על כך עד האופי בפני אך אציין בנקודה זו כי האישה עצמה לא העידה במסגרת הטיעונים לעונש.

ב.  הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו ולא הוכיח בפני בית המשפט חזרה למוטב או מאמץ לחזור למוטב.

ג.   לחובת הנאשם עבר פלילי עשיר הכולל עבירות אלימות כגון תקיפה , חבלה במזיד ברכב, איומים,  תגרה, תקיפת בת זוג, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, סיכון אדם בנתיב תחבורה ועוד. כמו כן כולל עברו הפלילי מספר עבירות של הסגת גבול פלילית ועבירות רבות המעידות על חוסר כבוד לחוק ורשויות החוק כגון העלבת עובד ציבור , תקיפת שוטר והפרות הוראה חוקית.

ד.  במסגרת גזר הדין נתתי דעתי לעמדת המתלונן, ראש המועצה, המביע יחס סלחני כלפי הנאשם. אציין בהקשר זה כי העבירות אמנם בוצעו כלפי המתלונן אך לא כוונו כלפי המתלונן באשר הוא אזרח מן השורה אלא כלפי המתלונן בתפקידו כראש מועצה מקומית ומנהיג ציבור וכך גם כלפי בני משפחתו ומכאן חומרתם. זאת להבדיל מסכסוך בין שני אנשים פרטיים שגלש למעשים אלימים. מכאן כי המתלונן מוחל על כבודו כאדם פרטי אך לגישתי אינו יכול למחול על כבודו כאיש ציבור ועובד ציבור ואין לתת לעמדתו הסלחנית משקל רב בנסיבות תיק זה והעבירות שבוצעו כלפי עובד ציבור באשר הוא עובד ציבור.

שיקום הנאשם:

18.  סעיף 40ד לחוק העונשין מורה כי בשלב שלאחר קביעת טווח הענישה הראוי בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם כאשר קיים סיכוי של ממש לשיקומו של הנאשם. לא הובאו בפני ראיות לעונש בגין שיקומו של הנאשם, אם בתקופת מעצרו ואם בכוונתו המוכחת לשנות את דרכיו.

הרתעה אישית

לאור התנהגותו שלוחת הרסן של הנאשם במהלך ביצוע העבירות בגינן הורשע , חציית "קווים אדומים" לרבות חדירה לחדר השינה והשירותים בביתו של ראש מועצה בביתו הפרטי והשמעת איומים במקומות אלו כלפיו, היעדר נטילת אחריות מצידו של הנאשם בגין מעשיו וחוסר הבנתו במהלך הדיונים שהתקיימו בבית המשפט בהליך זה את החומרה והפסול במעשיו  סבורני כי על העונש שיוטל על הנאשם להרתיע הנאשם מלחזור לסורו ולעבור שוב העבירות בגינן הורשע.

הרתעת הרבים :

על העונש במקרה זה לבטא סלידתו של בית המשפט מהפרה בוטה של פרטיות עובדי ציבור ונבחריו לרבות זו של בני ביתם ומתן הגנה הולמת לעובדי הציבור ובני משפחתם. רשויות אכיפת החוק אינן יכולות להגן בגופם על כל עובד ציבור בכל זמן נתון, בוודאי שלא בביתו הפרטי ובשעות בהן אינו פועל במסגרת תפקידו. לשם כך על בתי המשפט לספק הגנה לאותם עובדי ציבור בדרך של שליחת מסר ברור לעבריינים פוטנציאליים הבאים במגע יום יומי עם עובדי הציבור. רק בדרך זו נוכל לצפות מעובדי הציבור כי יפעלו בלא מורא פן יבולע להם ולבני משפחתם באם יפעלו כשורה ולטובת הציבור בכללותו.

24.  לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ המאשימה ואת טיעוני הנאשם והראיות שהובאו לעונש , ובהתחשב בנסיבות, אני  גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.  אני מטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 18 חודשים, מהם 11 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי שלא יעבור על אחת מן העבירות בגינן הורשע בתיק זה ויורשע בגינה תוך תקופת התנאי או לאחריה.

מתקופת המאסר בפועל תנוכה תקופת מעצרו של הנאשם מיום 13.4.2014 עד היום , 24/8/14.

ב.  קנס בסך 1000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו שירוצה במצטבר לכל עונש מאסר אחר שמרצה הנאשם. הקנס ישולם ב - 4 שיעורים חודשיים שווים ורצופים, תשלום ראשון החל מיום 1/6/15 ובכל 1 לחודש ועד התשלום המלא בפועל.

אי תשלום אחד מהשיעורים, יעמיד את היתרה לפירעון מידי.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בנצרת.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ח אב תשע"ד, 24/08/2014 במעמד הנוכחים.