<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עומרית אבני

הנאשם וב"כ עו"ד סגרון

רקע.

בתאריך 20.4.15 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה בכוח וסחיטה באיומים, כפי שיפורט להלן. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים. מסתבר, כי בשלב מסוים שוחרר הנאשם ממעצרו בתנאים מסוימים. משפטו של הנאשם התקיים בעודו משוחרר תחילה בתנאי "מעצר בית מלא" אחר כך "מעצר בית חלקי".

בדיון שהתקיים לפני ביום 18.2.15, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. על פי ההסדר, כתב האישום יתוקן הנאשם יודה ויורשע על פי הודייתו בכתב האישום המתוקן ויופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר. הצדדים הצהירו כי אין ביניהם הסכמה עונשית.

ואכן, כתב האישום תוקן, הנאשם הודה בעובדותיו, הורשע והופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר.

ראוי לפרט האמור בעובדות כתב האישום, שתוקן במסגרת הסדר הטיעון, בהן הודה הנאשם. הנאשם אשר הינו עובד שכיר בחברה לניכיון שיקים בשם "מ. און ליין מימון וסחר בע"מ (להלן: "החברה"), הודה כי ביום 13.4.14 בשעה 20:50 או בסמוך לכך, פגש בקניון "עיר ערים" בעיר נתניה, באקראי, את מר בועז שבח (להלן: "המתלונן") אשר היה חייב לחברה סכום של כ- 25,000 ₪ (להלן: "החוב"). מיד ובסמוך, סחט הנאשם באיומים את המתלונן וזאת במטרה להניעו להחזיר את החוב. הנאשם התקרב אל המתלונן, נצמד אליו ותקף אותו בכך שדרך על כף רגלו השמאלית ושאלו אותו: "איפה הכסף? מה קורה לגבי החוב במשרד, עכשיו שנתקלתי בך אני רוצה את הכסף". בהמשך למתואר לעיל אמר המתלונן לנאשם כי כרגע אין ברשותו את סכום החוב וכי החוב מטופל במסגרת הליך משפטי. אך הנאשם המשיך להיצמד למתלונן ואף דרך שוב על רגלו הימנית של המתלונן. בהמשך הנאשם המשיך להיצמד לגופו של המתלונן תוך שהוא אוחז בידו. אז תקף הנאשם את המתלונן באמצעות רגליו. בהמשך לאמור, הגיעו ילדיו הקטינים של המתלונן לקראתו ועמדו לצידו, והמתלונן אמר לנאשם "לא מתאים כאן יש ילדים" ובתגובה לכך קילל הנאשם את המתלונן באומרו לו "בן זונה". הנאשם המשיך ואיים בפגיעה שלא כדין בגופו של המתלונן וילדיו בכך שאמר לו: "אני אוריד לך ולילדים שלך את הראש", כל זאת במטרה להפחידו או להקניטו ולהניעו מלהחזיר את החוב. בהמשך ולאחר שהמתלונן הרחיק את ילדיו ממנו ומהנאשם, תקף שוב הנאשם את המתלונן בכך שסטר לו בפניו ובעט ברגליו. בהמשך לאמור, ולאחר שהגברת אושרית עטיה – רעייתו של הנאשם, הגיעה למקום ולקחה את ילדם התינוק מידיו של הנאשם, ניסה המתלונן להתרחק מהמקום ואילו רעיית הנאשם ניסתה להרחיק את הנאשם, מהמתלונן תוך שהיא אוחזת בידו ומושכת אותו לכיוון אחר. הנאשם דחף את ידה של רעייתו, הרחיק אותה ממנו, וניסה לתפוס המתלונן בידו. הנאשם התקרב שוב למתלונן ואיים שוב בפגיעה שלא כדין בגופו בכך שאמר לו: "אתה לא תצא מהקניון הזה אתה נתקלת בי היום אתה תיתן את הכסף", כל זאת במטרה להפחידו או להקניטו ולהניעו מלהחזיר את החוב. בהמשך המתלונן החל לברוח מהנאשם תוך שהוא רץ לכיוון אחר.

בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה – לפי סעיף 379 לחוק העונשין ובעבירה של סחיטה באיומים – לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין.

תסקיר שירות המבחן.

בעקבות הסדר הטיעון, כאמור, הופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר. שירות המבחן, כדרכו המבורכת, הגיש תסקיר מפורט, מקיף מעמיק ויסודי בעניינו של הנאשם. שירות המבחן בחן כל הצריך לעניין העונש במקרה זה. סופו של תסקיר, מצא שירות המבחן, כי לאור שיתוף פעולה של הנאשם עם שירות המבחן בתקופת פיקוח המעצר בו היה נתון במשך תקופה ארוכה, מיום 6.5.14, דהיינו, במשך כשנה, והן באבחון שנערך לנאשם, בעת הכנת התסקיר, כמו גם, במסגרת הליך שיקומי – טיפולי ב"בית חוסן" ופרויקט "אוניברסיטה בעם" בו שולב הנאשם, ממליץ שירות המבחן להעמיד הנאשם בפיקוח השירות, למשך שנה שבמהלכה ימשיך השירות לקדם את הנאשם בתהליכי השינוי אותם עורך בשנה האחרונה. עוד מצא שירות המבחן כי במסגרת תקופת המבחן יחזק את הנאשם בדרכו החדשה. שירות המבחן המליץ גם לשלב הנאשם בתכנית שירות לתועלת הציבור (של''צ) בהיקף ניכר של 300 שעות. כמו כן מצא שירות המבחן להמליץ להאריך המאסר המותנה למשך 12 חודשים החל על הנאשם.

טיעוני הצדדים לעונש.

בטיעוני התובעת לעונש, הפנתה תשומת הלב לעקרון יסוד בענישה הפלילית. העיקרון הוא שיש לבחון ולהתייחס, למקרה הנדון, לאו דווקא באשר לעבירות בהן הודה והורשע הנאשם, במובן הפורמלי, אלא לנסיבות המקרה במובן המהותי. רוצה לומר, לנסיבות המקרה במובן של ההתנהגות האנושית של המונח. המתלונן מצוי היה אותה עת בקניון ביחד עם ילדיו, והנה נתקל בנאשם המטיל עליו אימה ופחד עת ילדיו עמו. ואין זה משנה, כך לתפיסת התביעה, מקור העימות בין השניים, דהיינו, אי החזרת חוב שחב המתלונן לחברה בה עבד הנאשם, היא חברה שבבעלות אחיו בה עבד הנאשם אותה עת. עוד הפנתה התובעת לכך שהנאשם לא שעה לעובדה שתינוקו מצוי בידיו, ואשתו עושה כול שביכולתה לעצור האיום שאיים הנאשם על המתלונן ולו בלבד שלא ייפגע תינוקם אותו החזיק הנאשם אותה עת, בבחינת מיקוד והדגשת אלימות הנאשם וקיצוניותה באותן נסיבות.

התובעת עתרה לפיכך, להחמיר עם הנאשם. נגד הנאשם עומד ותלוי עונש מאסר מותנה למשך 12 חודשים שיש להפעילו בגין מעשיו האלימים. עוד הפנתה התובעת תשומת הלב, לעברו הפלילי המכביד של הנאשם, לפיו נדון בפעם האחרונה, בחודש אפריל 2011, בבית משפט המחוזי, בין היתר, לעונש מאסר למשך 30 חודשים. במסגרת גזר דין זה, נגזר עליו עונש המאסר המותנה למשך 12 חודשים שהוא בר הפעלה במקרה שלפנינו. לסיכום טיעוני התביעה לעונש, אשר לקחה בחשבון הנסיבות המקלות במקרה זה לרבות האמור בתסקיר, ולפיכך מצאה כי במתחם העונש ההולם שבין 8 חודשי מאסר לבין 24 חודשים, העונש בתוך המתחם, הרי שלשיטת התביעה העונש ההולם הוא 18 חודשי מאסר. לכך יש להוסיף את המאסר על תנאי למשך 12 חודשים שיש להפעילו.

בא כוח הנאשם, בטיעונו לעונש, למעשה הלך אחר האמור בתסקיר שירות המבחן. הסניגור לא התעלם מעברו הפלילי המכביד של הנאשם, כמו גם לא התעלם ממעורבותו של הנאשם, בעבר, בפשיעה חמורה. אלא, שלפי הטענה מצוי היום הנאשם במקום אחר בו היה מצוי בעבר. לפי האמור בתסקיר שירות המבחן, ולפי הנסיבות הרלבנטיות לעניין, הנאשם עשה ועושה מאמצים כבירים, לשינוי באורח חייו. כיום הינו בעל משפחה, אשר עושה הכול כדי לשקם עצמו מחיי העבריינות. לפיכך עתר הסניגור להאריך המאסר המותנה למשך 12 חודשים שהושת עליו, כמפורט לעיל, ולקבל המלצת שירות המבחן באשר לצו מבחן ולשל''צ.

דיון והכרעה.

כפי שנאמר במקרים אחרים, רבים, מלאכת גזירת הדין במשפט הפלילי, לעיתים, היא מלאכה קשה ביותר. השאלה העומדת לדיון במקרה שלפני היא שאלת האיזון בין מעשי העבירה החמורים, לבין נסיבות השיקום של הנאשם המחייבות ענישה מקלה יותר. ואמקד השאלה ביתר שאת, עד כי אשאל: מה דינו של אדם, שחייו עד לשחרורו ממאסר חודשים מספר לפני המקרה, היו חיי עבריינות, חיים של עבירות פליליות, מאסרים מאחורי סורג ובריח ועונשי מאסר על תנאי, והנה לאחר שהשתחרר מעונש מאסר ממושך, ומצא לשנות מדרכו העבריינית, מעד פעם נוספת, וזו הפעם משום עבודה אצל אחיו – מעבידו. מעידה בנסיבות של המתלונן אשר חב לאחי הנאשם חוב בסכום של 25,000 ש''ח ואינו מחזיר חובו.

על פי התסקיר, גמלה בלב הנאשם ההחלטה, לאחר שחרורו ממאסר ממושך למשך 30 חודשים, לשנות מדרכו העבריינית. יש להדגיש כי בעקבות כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר הנאשם עד תום הליכים, בהליך זה שוחרר הנאשם, למעצר בית. במסגרת מעצר הבית, שולב הנאשם בהליך טיפולי בקבוצה לעצורי בית ב"בית חוסן", שם טופל במסגרת הרשות לשיקום האסיר והשתתפותו בפרויקט ייחודי מטעם אוניברסיטת תל אביב. כיום, ולאחר שחרורו ממאסר, עובד הנאשם בקונדיטוריה בבעלות משפחתית. הנאשם שירת שירות מלא בצה"ל כטבח, לאחר שסיים 12 שנות לימוד בתיכון מקצועי. הנאשם החל באורח החיים העברייני, לאחר שחרורו מצה''ל. הנאשם חבר לחברה שולית ועבריינית וניהל אורח חיים בשולי החברה, עברייני וחסר יציבות תעסוקתית. הנאשם היה מוכר בעולם העברייני בעיר נתניה. בכך הוקנתה לו תחושה של כבוד, קשרים, השגת כסף קל וזמין, ואף תחושה של גבריות וכוח. דברים אלה ידועים לכל העוסקים בתחום המשפט הפלילי. להיות אדם חי בעולם עברייני יש לעיתים כדי "יתרונות", במיוחד לאותם אלה הזקוקים להכרה בכוח, להשגת כסף קל, ולהכרה בחברה, לעיתים, לצערנו, בחברה הנורמטיבית, המעלה על נס כי הנה לפניה אדם שהגיע למעלה בסולם המעלות של העולם העברייני. הדוגמאות לצערנו רבות אך אין ספק שיש לגנותן בכל פה ולב.

עברו הפלילי של הנאשם מכביד. הנאשם נדון בחודש אפריל 2011 ל- 30 חודשי מאסר בפועל, בגין עבירות חמורות של קשירת קשר לפשע ומתן אמצעים לביצוע פשע. לאחר שחרורו ממאסר מצא לעבוד אצל אחיו, שגם לו עבר פלילי מכביד, שניהל עסק של ניכיון שיקים. במסגרת עבודה זו, חייב היה המתלונן סכום של 25,000 ש''ח לאחי הנאשם. ומשפגש בו הנאשם, באקראי, בקניון שבעיר נתניה ארע האירוע בגינו הסתבך הנאשם. בעבר היה הנאשם נשוי לאשה שהיא אם שלושת ילדיו, בגילאים שבין 17 ל- 27 כיום. בעת אחד ממאסריו, התגרש מאשתו, ולאחר שחרורו ממאסרו האחרון, נישא לאשתו הנוכחית. הנאשם אינו צעיר לימים כבן 52, נישא לפני זמן לא רב, בשנת 2012, ולו ילד כבן שנתיים.

אל מול הנסיבות לחומרה במקרה זה, והן נסיבות כבדות משקל, שיש בהן כדי להחמיר עם הנאשם ולקבל עמדת התביעה לעונש מאסר ממושך של כ- 30 חודשי מאסר, יש ועומדת תמונה שונה שיש בה כדי להקל בעונשו של הנאשם.

כאן המקום להדגיש, בהדגשה יתירה, שכן אם הנחת המוצא אותה אציב להלן לא מתקבלת ממילא גזר דין זה, חייב להיות מחמיר ולא מקל. הנחת המוצא אחת היא: תסקיר שירות המבחן מבטא נאמנה את נסיבותיו של הנאשם. והצד השני של המטבע, פשוט הוא, הנאשם לא התל בשירות המבחן, כמו גם בדבריו בסיום הטיעונים לעונש לפני - לא היה בדברים אלה כדי שקר או מרמה.

הנחת היסוד היא שמדובר באדם, אשר חי שנים רבות, בשוליים העבריינים של החברה. יתירה מזו, בשוליים של החברה העבריינית האלימה אשר בה מצא הנאשם דרך חיים של עבריינות. אם נקבל הנחת המוצא כי הנאשם, העבריין לשעבר, מצא לשקם עצמו בדרך של טיפול שיקומי במסגרת הרשות לשיקום האסיר ובפיקוח שירות המבחן, וכיום מצוי הוא במקום אחר, מקום של חיים נורמטיביים המנותקים מעברו, אזי לדעתי התשובה לעונש ההולם פשוטה – יש להקל עם הנאשם עד כדי אי גזירת עונש של מאסר בפועל.

בתוך כך, על מנת שהתמונה תהא ברורה ומושלמת מצאתי לציין כי הניסיון השיפוטי כמו גם ניסיון החיים בתחום המשפט הפלילי הפרקטי במשך שנים רבות, יש ויוביל לכך, שמדובר באדם אשר מחמת החרב המתהפכת מעל ראשו, חרב המאסר המותנה למשך 12 חודשים שיש להפעילו כמו גם להוסיף חודשי מאסר נוספים, משמע חרב הענישה המחמירה, תוביל הנאשם לעשות הכול כדי להתל במערכת אכיפת החוק, כמו גם בשירות המבחן. משום כך, שאלה היא אם יש לומר לנאשם: רמאי אתה ולהחמיר עמו משום אי האימון בדבריו ובהתרשמות שירות המבחן. האם יש לומר לנאשם: אין ברצונך לצאת ממעגל הפשיעה, כל רצונך הוא להתחמק מעונש מאסר ממושך וכול התנהלותך הינה מניפולציה אחת מתמשכת ומתוחכמת, לפיכך, האם אומר לנאשם שלפני, דע כי נחמיר עמך הדין?

שתי גישות שעלי להחליט במה לבחור: שיקום אמתי, או שמא מניפולציה מתוחכמת של הנאשם. במקרה זה, על פי מכלול הנסיבות שלפני, והתרשמותי מהנאשם, אני מעדיף הגישה האופטימית, זו האומרת – תן לנאשם להוכיח כי פניו אל עבר השיקום ואל עבר החיים הנורמטיביים השונים מאלה שבהם היה עד כה. עוד מצאתי להוסיף, כי על פי הניסיון המצטבר במשך שנים, חזיתי באלה וגם באלה. חזיתי בנאשמים ששינו אורחות חיים עברייניים משום שקצה נפשם בחיים אלה, חיים ללא תכלית, שסופם יכול ויהיה מר ונמהר, וראיתי גם כאלה שהתלו ורימו את מערכת אכיפת החוק לרבות את בית המשפט, ודבריהם בדבר שיקום לא היו אלא דברי מרמה והולכת שולל. איני תמים אלא ההיפך מכך. איני מתעלם כי יש והנאשם מהתל בכולם לרבות בבית המשפט, וכי כל דבריו אינם אלא מן השפה אל החוץ. אלא שבמקרה זה, כאמור לעיל, מצאתי כי יש ואכן, דרכו של הנאשם כפי המומלץ בתסקיר שירות המבחן וכפי דברי הנאשם לפני, היא לדרך חיובית ונורמטיבית.

באשר למתחמי ענישה לפי תיקון 113 לחוק העונשין. אני מקבל מתחם הענישה שעליו הצביעה התובעת: בין 8 חודשי מאסר בפועל עד כדי 24 חודשים. כל כך, לנוכח חומרת מעשי הנאשם, וחומרת העבירות, במיוחד לנוכח הנסיבות החמורות כפי דברי התובעת, לפיהן, מצא הנאשם להתעקש ולאיים על המתלונן שיחזיר חובו, אל מול ילדיו הקטנים של המתלונן, כמו גם עת הנאשם עצמו, החזיק בבנו התינוק בידיו. שאלתי עצמי האם נסיבות אלה מצביעות על חומרה? שאלה ששאלתי עצמי בבואי לאתר נסיבות לקולא, שמא בנסיבות הפגישה באקראי, בקניון, בעת שהנאשם מחזיק בידו בבנו התינוק, שבא אל העולם לאחר שחרור ממאסר ממושך ובניית חיים חדשים עם אשתו הנוכחית. האם אלה נסיבות לחומרה או שמא דווקא לקולא, שיש בהן כדי להצביע על אי הכוונה לפגוע במתלונן, בנסיבות הללו? אודה על האמת שלא ירדתי לעומקה של תשובה ברורה.

בבואי לגזור דינו של הנאשם לא התעלמתי ולו בשמץ מהטענה כי המתלונן הינו דווקא האדם שגרם לעוול, וכי תלונתו אינה אלא במי שיש ויראוהו כמי שמזיל "דמעות תנין". שהרי המתלונן הוא אשר חייב סכום של כ- 25,000 ש''ח, ואינו עומד בהתחייבותו להחזיר החוב. לכאורה, טרוניית הנאשם במקומה. תחת אשר המתלונן יחזיר חובו, עומד הוא לדין ומצוי בסיכון של מאסר בפועל.

תופעה זו, מעשי אלימות של בעלי חוב כלפי החייבים, שאינם מחזירים חובם, חוזרת על עצמה לעיתים מזומנות. יש ומבחינה של תגובה אימפולסיבית, יאמר אדם, אכן יש דברים בגו. אדם חייב סכומי כסף לאחר, מתעלם מחובו, אינו מחזיר החוב, וכלשון העם "מצפצף" עליו. עומד בעל החוב ואומר לעצמו, אפנה בהליכים משפטיים? הרי הדבר יארך זמן רב ביותר. הדרך הקצרה היא גביית החוב באלימות. עלינו להציב ולהעמיד דברים על דיוקם או עקרונות על מכונם. לא יהא כדבר הזה במקומותינו. גביית חוב של אדם מרעהו תהיה אך ורק בדרך החוק והמשפט. דרך אחרת, במיוחד דרך האלימות, פסולה היא מעיקרא ואין כלל לראות בה פתרון. יש לומר הדברים באופן נחרץ, שמא מאן דהוא, יבין אחרת לנוכח תוצאות גזר דין זה.

במקרה שלפני הולך אני אחר העיקרון שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין, אשר כידוע לא היה בו ולא כלום עם שינוי מהותי באשר היה קיים עובר לתיקון זה, והעיקרון הוא בשיקולי שיקום. לפי עקרון זה, הקיים מקדמת דנא, עד כי לא היינו זקוקים לתיקון 113 כדי להכיר בקיומו, יש ובשיקולי שיקום יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם. אני סבור שהמקרה שלפני הוא מהמקרים שיש ללכת אחר עקרון זה.

כשאני סומך על האמור בתסקיר שירות המבחן ועל פי מכלול הנסיבות שלפני, בא אני לכלל מסקנה כי לפני אדם שחי, בעבר, חייו כעבריין, ואף עבריין השקוע עד צוואר בעולם העבריינים, כמי שלא היה בבחינת קוטל קנים באותו עולם, אשר החליט לשנות מדרכו העבריינית. אני משוכנע כי הפעלת מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והוספת חודשי מאסר נוספים, כדרישת התביעה, עד כדי עונש מאסר למשך 30 חודשים, יהיה בכך כדי להסיג הנאשם אחור. יהיה בכך כדי לסכל כל מאמצי הנאשם לשקם עצמו.

אשר על כן, אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

אני מורה על הארכת המאסר המותנה, למשך 12 חודשים, שהושת על הנאשם בתיק פלילי 34956-02-10 מבית משפט המחוזי מרכז על פי גזר דין מיום 12.4.11 למשך שנתיים.

קנס בסך 1,000 ש''ח או 7 ימי מאסר תמורתו.

אני מחייב הנאשם לפצות המתלונן בועז שבח ת.ז. 024100463 בסך 3,000 ש''ח.

הקנס והפיצוי ישולמו עד ליום 1.12.15.

אני מחייב הנאשם לבצע של''צ בהיקף של 300 שעות על פי תכנית שהוכנה עבורו על ידי שירות המבחן. הסברתי לנאשם משמעות השל''צ הבין הסכים.

אני מחייב הנאשם להיות בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

עותק מגזר הדין יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 ימים.<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אלול תשע"ה, 09/09/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

אבקש עיכוב ביצוע השל"צ.

ב"כ הנאשם:

תחילת השל"צ לא מיידתית ורוצה המדינה להגיש ערעור תגיש.

<#4#>

החלטה

אין זאת כי אם אני מורה לשרות המבחן לפעול למען תחילת השל"צ מיום 25/10/2015.

על המזכירות לשלוח העתק הפרוטוקול לשרות המבחן.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אלול תשע"ה, 09/09/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי יפעת מינאי