1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע בצוותא עם אחרים, של עבירות בניגוד לפקודת הסמים (להלן:"הפקודה").

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למתן צו זמני לפי סעיף 36ו(א) לפקודה, להורות על המשך תפיסת שני כלי רכב שנתפסו במהלך החקירה: רכב מסוג אאודי מ.ר.

91-333-69 (להלן: "רכב האאודי") ורכב מסוג קאיה , מ.ר. 79-157-79 הרשום על שמו של המשיב (להלן:"רכב הקאיה") וזוהי הבקשה שבפני.

3. במעמד הדיון הסכים ב"כ המשיב לבקשה, ככל הנוגע לרכב הקאיה, תוך שמירה על זכותו של המשיב לעתור לשחרורו כל אימת שימצא לנכון לעשות כן וגדר המחלוקת נותרה באשר לרכב האאודי.

4. ב"כ המבקשת ציין כי רכב האאודי רשום על שמה של גב' אבו עמר וודחה אשר הלכה לעולמה. עוד ציין כי קיים זיכרון דברים למכירתו, עליו חתומה המשיבה (להלן:"זכרון הדברים" ) ואולם מאחר והליכי צו הירושה בעניין המנוחה טרם הוסדרו, טרם הועברה הבעלות ברכב האאודי.

הוסיף וטען ב"כ המבקשת כי הגם שהמשיבה חתומה על זיכרון הדברים, קיימות ראיות לכאורה לכך כי רכב האאודי שייך למשיב. בהקשר לכך הפנה ב"כ המבקשת להודעתה של המשיבה ממנה עלה כי לא נטלה חלק ברכישת רכב האאודי אלא המשיב ואף לכך כי לא הציגה כל ראיות באשר למקורות ההכנסה הנטענים היכולים להצביע על כך כי אכן רכשה את רכב האאודי מכספה.

עוד טען ב"כ המבקשת כי היה ויורשע המשיב בסופו של יום ויוכרז כסוחר סמים, ירבוץ על כתפו הנטל לסתור את החזקה שרכב האאודי נקנה מכספי הסמים ועתר לבית המשפט להיעתר לבקשה על מנת לאפשר את חילוטו בסופו של יום.

5. ב"כ המשיב טען להיעדר ראיות לכאורה לכך כי רכב האאודי שייך למשיב . לדבריו, רכב האאודי נקנה על ידי המשיב, עבורה המשיבה, מכספים שהועברו אליו על ידה ומקורם באביה וכן בכספים שהתקבלו כמתנות החתונה. ב"כ המשיב אף הציג לבית המשפט תצהיר עליו חתם אביה של המשיבה (להלן: "התצהיר" ולהלן: "האב") ממנו עלה כי הינו תומך כלכלית בביתו מכספי פיצויים שהתקבלו על ידו וכן מהלוואה שנטל.

עוד טען ב"כ המשיב כי גם החוקרים יצאו מנקודת הנחה בחקירה כי רק רכב הקאיה שייך למשיב ואילו רכב האאודי שייך למשיבה. והפנה להודעותיו של המשיב בהקשר זה.

לנוכח היעדר ראיות לכאורה כי רכב האאודי שייך למשיב, עתר בא כוחו לבית המשפט שלא להיעתר לבקשה ולהורות על השבתו לידיה של המשיבה, אשר תתחייב שלא לבצע בו כל דיספוזיציה, בחתימה על ערבות צד ג' שלה ושל אביה.

דיון

6. המבקשת הודיעה בכתב האישום שהוגש כנגד המשיב כי היה ויורשע במיוחס לו, תבקש להכריז עליו כ"סוחר סמים" ולחלט בין היתר את רכב האאודי. לתכלית זו הינה עותרת בבקשה שבפני, להורות על המשך תפיסתו על ידה.

7. בבש"פ 5769/12 תמר מזרחי נגד מדינת ישראל ([פורסם בנבו],20.08.12 ) נקבע בהקשר לכך כדלקמן:

"עסקינן בשלב ביניים, בו נדרש בית המשפט לבחון את ההצדקה להמשך תפיסת הרכוש בידי המאשימה, עד לסיום ההליך הפלילי, וזאת באופן שיאפשר את חילוטו. כל זאת, במידה שהנאשם יורשע בביצוע עבירה של עסקת סמים, ובהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 36 א (ב) לפקודת הסמים (לתכליות החילוט, ראו ע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 04.11.2010), פסקה 45 וההפניות שם).

בשלב זה, די שיוצגו בפני בית המשפט, הבוחן את תפיסת הרכוש, ראיות לכאורה, המצביעות על פוטנציאל חילוטו של הרכוש, בתום ההליך הפלילי. במילים אחרות: "מן הבחינה הראייתית, לשם תפיסת רכוש, כמו גם לשם קביעתו של כל אמצעי מגביל אחר להבטחת מימוש החילוט, די בשלב הביניים, בדומה לדין בעניין מעצר נאשם עד תום ההליכים, בקיומן של ראיות לכאורה המצביעות על 'פוטנציאל חילוט', קרי על קיומו של סיכוי סביר שאם יורשעו הנאשמים, יביא הדבר לחילוט הרכוש שבמחלוקת" (בש"פ 3750/09 אל הואשלה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 02.06.09))."

8. משנקבע בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, קיים פוטנציאל להרשעתו בעבירות הסמים המיוחסות לו, להכרזתו כ"סוחר סמים" ולחילוט כל רכוש שהושג בעבירה של עסקת סמים, כמפורט בסעיף 36א(ב) לפקודה.

9. מכוח סעיף 31 (6)(א) לפקודה, קמה חזקה באשר לרכוש שהושג בעבירה של עסקת סמים (להלן:"החזקה") כלהלן:

"(א) כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו ושל ילדיו אשר טרם מלאו להם עשרים ואחת שנים, וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, ייראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנידון אחד מאלה:

(אא) האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים;

(בב) הרכוש הגיע לידיו או לידי בעליו לא מאוחר משמונה שנים שקדמו ליום הגשת כתב האישום בשל העבירה שעליה נדון;

(ב) כל רכוש שנמצא בחזקתו או בחשבונו של הנידון ייראה כרכוש שלו אלא אם כן הוכיח שהרכוש הוא של זולתו, שאינו אחד האנשים המפורטים בפסקה (א)."

10. ייאמר תחילה כי כמפורט לעיל, גם רכושו של בן זוג, בא בגדר החזקה והינו בר חילוט, בסייגים המפורטים לעיל.

ובענייננו, טען למעשה ב"כ המשיב כי לא אך שרכב האאודי הינו רכושה של המשיבה אלא אף כי האמצעים להשגתו, היו חוקיים, שכן כעולה מהאמור בהודעתה של המשיבה ובתצהיר, נרכש בחלקו מכספים שהתקבלו כמתנות בחתונת בני הזוג ויתרתו בסך של 120,000 ₪, מכספים שהועברו למשיבה מהאב.

11. ואולם הראיות לכאורה הקמות על פי החזקה כי רכב האאודי הינו רכושו של המשיב, לא נסתרו על ידו וגרסתם של המשיבה והאב לא באה לידי כל ביטוי בהודעותיו. נמצאנו למדים כי המשיב בחר לשמור על זכות השתיקה כל אימת שנשאל אודות רכב האאודי ונסיבות רכישתו ולפיכך לא סתר לכאורה את החזקה, כי הינו רכושו שהושג בעבירה של עסקת סמים ועל כן לכאורה הינו בר חילוט (ר' בש"פ 9126/04 עבדאללה חוסייני נגד מדינת ישראל ).

12. בשלב זה בו מצוי הדיון, אף לא היה בגרסתם של המשיבה והאב, כדי לחתור תחת החזקה, לנוכח העולה מהן והסתירות שנתגלו ביניהן.

13. אודות נסיבות עריכת זיכרון הדברים, למדנו לכאורה מהאמור בהודעתו של מר רסמי אבו מעמר. עלה לכאורה כי רכב האאודי שרכשה המנוחה שהינה דודתו , היה בחזקתו. עוד עלה לכאורה כי רכב האאודי נמכר "לבחור ובחורה" ושמה של זו האחרונה מופיע בזיכרון הדברים ובצילום תעודת הזהות שצורפה אליו (המשיבה). עוד לדבריו, המשיב הוא שפנה אליו על מנת לרכוש את רכב האאודי , בעת שנפגשו באקראי בתחנת דלק והוא שיצר עימו קשר, על מנת להביא את עסקת המכירה לכלל מימוש והגיע להיפגש איתו ביחד עם המשיבה, על מנת לחתום על זכרון הדברים ולהעביר לידיו את התשלום.

14. מהודעתה של המשיבה עלה לכאורה, כי רכב האאודי נרשם על שמה בעקבות חתימתה על זיכרון הדברים והיה בשימושה. זאת בעוד שכאמור לעיל, אין חולק כי הבעלות טרם הועברה אליה. עלה בנוסף כי המשיבה אינה מודעת לנסיבות רכישת רכב האאודי, אלא כלל ההליכים בוצעו על ידי המשיב ואביה בלבד.

בניגוד לאמור בהודעתו של מר רסמי אבו מעמר, טענה המשיבה כי מעולם לא נפגשה עימו. גם טענתה כי אביה הוא שהתלווה למשיב בעת רכישת רכב האאודי, לא זכתה לכל תמיכה לכאורית בהודעת המוכר ואף האב לא טען כאמור בתצהיר.

המשיבה טענה אמנם כי נעזרה באב לרכישת רכב האאודי ואולם לא פירטה את הסכומים לאשורם, ואף לא היתה מודעת למחיר בו נקנה רכב האאודי, הגם שהיה נקוב על זיכרון הדברים עליו חתמה.

15. מהתצהיר עליו חתם האב עלה אמנם לכאורה כי לשם רכישת רכב האאודי, העביר למשיבה סך של 120,000 ₪, כספי פיצויים שקיבל בנו מתאונת עבודה וכן כספי הלוואה שנטל ביום 31.12.13, בעוד שהחתימה על זכרון הדברים היתה ביום 2.3.14. ואולם כאמור לעיל, בניגוד לעולה מהודעתה של המשיבה, עלה לכאורה מהתצהיר כי כלל לא התלווה למשיב בעת רכישת הרכב.

16. סך האמור לעיל מקים ראיות המצביעות לכאורה על פוטנציאל לחילוטו של רכב האאודי בתום ההליך הפלילי.

עם זאת על בית המשפט לבחון האם תכלית התפיסה תושג גם באמצעי מידתי של "חלופת תפיסה", שפגיעתה בזכות הקניין של המחזיק ברכוש, פחותה (ר' בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.03.2006 ובש"פ 5769/12 תמר מזרחי נגד מדינת ישראל דלעיל וכן בש"פ 3616/11 זגורי נגד מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 24.05.2011)

17. באיזונים המתחייבים ותוך מתן הדעת לשווי רכב האאודי, באתי לכלל מסקנה כי ישוחרר לידי המשיבה לאחר מילוי כלל התנאים שלהלן:

א. רישום עיקול על רכב האאודי במשרד הרישוי.

ב. איסור עשיית כל עסקה ברכב לרבות העברתו לחזקתו או לשימושו של אחר.

ג. עריכת ביטוח לטובת המבקשת.

להבטחת התנאים דלעיל והעברת רכב האאודי לידי המבקשת היה ויקבע כי יש לחלטו, אני מורה כדלקמן:

א. תחתם התחייבות עצמית של המשיבה בסך של 100,000 ₪.

ב. תחתם ערבות צד ג' בסך של 50,000 ₪ שיכול ותיחתם על ידי מר מחמוד אלבנה ת.ז. 057621526.

ג. יופקד סך במזומן של 40,000 ₪ או ערבות בנקאית בסך זהה.

18. ההחלטה תיכנס לתוקפה בחלוף 7 ימים.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ה, 01 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.