<#2#>

נוכחים:

ב"כ העוררת: עו"ד ליאור שביט

ב"כ המשיב: עו"ד זאב וישניא

המשיב הובא באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

בית משפט קמא חילט 30,000 ₪ ובערר זה לא מופיע, אני מפנה את בית המשפט להחלטת בית משפט קמא.

ב"כ העוררת:

אין מחלוקת זה פשוט נשמט מהערר.

חוזר על הודעת הערר. יסודו של הערר זה בשאלה האם ניתן לתת במשיב אמון. כאשר לצורך מענה לשאלה זו יש לבחון תחילה את נסיבות העבריין. לעניין זה אגיש לבית המשפט את הרישום פלילי של המשיב.

מבחינת המשיב ניתן ללמוד על מיהות המשיב בחקירתו מיום 16.4.14 עת ציין לשאלת החוקר "מדוע יצא לחול למרות שידע שאסור לו לעשות כן" השיב "יצאתי אני אומר לך שאצא עוד מאה פעם מהארץ בשביל הבריאות שלי, אני אומר לך בית המשפט על הזין שלי תעשו מה שאתם רוצים".

מפנה את בית המשפט להודעת המשיב מיום 16.4.14, עמוד 3 שורות 45 – 47.

תוך שאנו נזכרים כי כתב האישום מדבר על עבירות של סחיטה בכוח וסחיטה באיומים, מגיש לבית המשפט את כתב האישום המקורי, הרי המשיב בחקירתו השנייה מיום 17.4.14 מציין כי "מהכדורים אין לי שליטה על עצמי, לקחתי החלטה" בנוסף "כל מה שקרה לי זה לא אני, זה תחת השפעת הכדורים" קרי מדובר במשיב אשר מציין על עצמו כי הוא לא מודע למעשיו וכשאנו זוכרים שכתב האישום המקורי מדבר על עבירות של איומים והחריג שם זה השחרור בערובה, והכלל הוא המעצר, בא המשיב ומעיד על עצמו שאין לו כל מורא מהחלטות שיפוטיות בעניינו ורמת מסוכנותו מתגברת מאותם כדורים, שהוא בעצם מאבד שליטה על עצמו. הכוונה לכדורים רפואיים לטענתו.

אנחנו רואים כשבית המשפט שלח אותו לשירות המבחן למבוגרים, הרי תסקיר המעצר בעניינו מציין כי מדובר על התנהלות בעייתית.

ב"כ המשיב:

חברי מטעה את בית המשפט, בית משפט קמא לא שלח אותו לתסקיר בהחלטת השחרור.

ב"כ העוררת:

שירות המבחן מציין כי מבחינת של רמת הסיכון להישנות מעורבות במצבים אלימים וחומרתם, הרי "דפוסי התנהלותו וחשיבותו הבעייתיים והנוקשים של המשיב אותם מתקשה לבחון ולשנות ולהערכתנו הסיכון הקיים הוא סיכון גבוה כי במידה ותבוצע עבירת אלימות חומרתה בינונית". התסקיר הוא מה – 25.2.14, שניתן לקראת הקלה בתנאים.

מדובר בתסקיר שנעשה לקראת החלטת בית משפט קמא ביום 4.3.14 שעה שהוא הקל את תנאי השחרור בערובה.

מדובר בהפרה לטענת המאשימה ברף הגבוה ביותר, כי בחינת ההפרות נשוא כתב האישום של ההפרה בעניינו (מגיש לבית המשפט) מלמד כי המשיב התקשר לביקורת גבולות, לקח החלטות באופן עצמאי כאשר בחקירתו הוא מציין שמרגע שניתנה החלטת השחרור בעניינו – 4.3.14, הוא סבר שלכאורה הוא לא צריך להיות בכלל בפיקוח, זה עולה משתי החקירות שלו.

ב"כ המשיב:

גם בבית המשפט השלום השופט אמר כי מדובר בהליך פלילי, וזה כתב האישום שנמצא בפניו. כב' השופט העיר לגבי זה.

<#4#>

החלטה

ב"כ המשיב מתבקש להפסיק להפריע שוב ושוב לב"כ העוררת. יש לתת לו את זכות הטיעון, כמו שתינתן לב"כ המשיב.

ההפרעות החוזרות ונשנות מפריעות ויש להימנע מהן.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ב ניסן תשע"ד, 22/04/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ העוררת:

לפי הודעות המשיב מימים 17.4, 16.4 הוא כלל לא עמד לשיטתו בתנאים שקבע בית המשפט קמא בהחלטת השחרור מיום 4.3.14.

היינו מגיעים עם כתב אישום מתוקן. נתקלנו בקושי לאיתור המפקחים כי רצינו לדעת מה גבולות ההפרה, מצאנו מפקח שהודה בהפרה והמפקח השני נעלם. זה על פי ההחלטה הראשונה מ- 4.12.13.

ב"כ המשיב:

חברי אומר דברים ברמה של להטעות את בית המשפט. שלחו מישהו שלא מכיר את התיק. לדוגמא חברי לא יכול לענות לבית המשפט כשהתיק קבוע להקראה ליום 28.5.14 שהדיונים בו החלו.

ב"כ העוררת:

מבחינת מהות ההפרה, מדובר בהפרה בוטה לנסיעה לחו"ל שלכאורה המשיב טוען שהוא נסע לטיפול רפואי לרומניה, אך שהרופא שהפנה אותו שלח אותו בכלל לסלובקיה והוא נסע לרומניה.

נכון שבמכתב הרופא שלח אותו לרומניה. מגיש לבית המשפט.

כאשר נתבקש המשיב ליתן מסמכים על המוסד הרפואי שהוא קיבל טיפול ברומניה, לא הוצגו המסמכים.

מבחינת טיב ההפרה, מדובר מבחינת המשיב על נסיעה רפואית לחו"ל כשהוא נשאל איפה המסמכים הרפואיים לגבי הנסיעה ברומניה ענה מהשיב לא זוכר איפה שמתי אותם. עמוד 3 שו' 61-62 להודעה מיום 17.4.14. מסמכים מרומניה לגבי טיפול רפואי המשיב לא הציג.

מדובר על הפרה שמדברת על נסיעה לחו"ל לתקופה של חמישה ימים ומדובר על הפרות נלוות לצורך הוצאת דרכון וביקורים אצל הרופא, בכל יציאה בוצעה למעשה הפרה.

אבקש לחדד נקודה נוספת שעצם ביצוע ההפרות כל הפרה מהווה עילת מעצר עצמאית.

ב"כ המשיב:

הוא הגיע לארץ ב – 14.4.14. השוטרים אמרו לו תישאר בבית ותבוא אלינו ב – 17.4.14. מה – 17 הוא כרגע נתון במעצר עד היום, כלומר מדובר על שישה ימים כיום.

ב"כ העוררת:

לסיכום, אנו סבורים שבית המשפט קמא טעה בכך שעבר לשלב המפקחים (נפלה גם שגגה שלא נבחנו על ידי שירות המבחן המפקחים שנקבעו בהחלטה מיום 20.4.14), אבל לטעמנו השגיאה נפלה בכך שהוא קפץ על המשוכה שבכלל האם ניתן לתת במשיב זה אמון לאור האמירות, ההתנהלות וכמות ההפרות וטיב ההפרות.

לשיטתנו במשוכה של האמון שם נופל המשיב, שכל המפקחים נועדו רק כי ביתה משפט סבור שאפשר לתת בו אמון אבל לאור האמירות המפורשות שלו שלצורך המצב הבריאותי שלו אמר שהוא יעשה את זה פלוס התייחסות לבית המשפט לדבריו הוא.

אני סבור שבעוד בית המשפט קמא בהחלטת השחרור הראשונה ביצע איזון ושקלול בין נסיבות העושה למעשה ותוך בחינת הראיות שבית המשפט המחוזי בערר שהוגש דאז בהחלטה מיום 16.12.13 היא מציינת שלא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא, אך מדובר בהזדמנות שניתנה למשיב והמשיב העיד בהפרה בוטה, גסה שמלמדת מעל הכל על טיב העושה שאי אפשר לתת בו אמון, כי גם באמון החריג שניתן בו הוא הפר אותו תוך אמירות קשות.

מגיש לבית המשפט את ההודעות וכן את המכתב של הרופא.

בית משפט קמא שחרר אותו לחלופה בתל אביב, וזה היה בעצם מקום האירוע בכתב האישום שהיה בתל אביב.

לפיכך אבקש לקבל את הערר ולעצור את המשיב עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב:

אני מאוד פרגמטי בטיעוניי אל מול בית משפט, ובית משפט מחוזי בפרט.

כב' השופט קרשן, ב- 20.4.14 נתן החלטת שחרור נשוא ערר זה. הוא הגיע לארץ ביום 14.4 ותראה מתי כתוב שהם דיברו איתו.

בית משפט קמא נתן החלטה שהיא עומדת על 4 רגליים ולא כמו הערר שעומד על כרעי תרנגולת. לא בכדי לא ראיתי את חברי מראה לבית המשפט החלטה של בית משפט עליון שמדבר על הפרות, אך מה השופט קרשן שהוא מאגן, מבסס את החלטתו ומפנה לעמ' 19 שם הוא מפנה לפסיקה של בית משפט עליון לפרמטרים של העליון ובאים לבית משפט זה ואומרים שבית משפט קמא טעה טעות איומה ובית משפט זה צריך לתקן את הטעות ולא אומרים כי בית משפט עליון קבע הלכה מסודרת בעניין ההפרות, שם הוא קובע לאמור בסעיף 5 להחלטה בבש"פ 6718/11 מפי כב' השופט פוגלמן, שם עסק לנו בתיק סחיטה בכח, סחיטה באיומים, הצתה במסגרת פעילות של ארגון פשיעה של דומרני ואז ההפרה המדוברת ירדה לשורשם לדברים בתיק עצמו, כי איתו מפר מר בן חמו אסור היה לו לדבר במסגרת תנאי השחרור עם מי מהנאשמים בתיק והוא בחר שלא רק לדבר עם הנאשמים, אלא עם הנאשם העיקרי, מר דומרני. משמע, הטענה כי בגינה הגיעו לעליון, אין לנו עסק בהפרה, אלא בעבירה נלוות של שיבוש לכאורה, ואז אומר בית משפט עליון בזו הלשון, אני מפנה לסעיף 5 בהחלטת בית משפט עליון (מצטט). לא בכדי בית משפט שאל את חברי באיזה שלב נמצאים ההליכים בתיק העיקרי ובין היתר בית המפשט העליון מפנה לצפי לסיום ההליכים ולמצבם של הנאשמים האחרים בתיק, הנאשם 3 עצור בתיק אחר ולכן הוא הסכים למעצר כאן ועניינו לא נדון לגופו. לגבי הנאשם 2, הוא משוחרר בתנאים ונכון לרגע זה בת"א, הוא לא שוחרר בהסכמה אלא למרות התנגדות העוררת וכיום הוא נמצא משוחרר ולא בתנאי מעצר בית מלאים אלא חלקיים בהם הוא רשאי להסתובב ברחבי המדינה משעה 08:00 בבוקר עד השעה 22:00 בלילה.

מוסיף ואומר בית משפט קמא, לאחר שהוא עיגן מבחינת פסיקה הוא מדבר לגופם של דברים. מישהו פה נותן מתנות לנאשם הזה, כב' השופט מזרחי קבע ברחל בתך הקטנה ומפנה להחלטתו מיום 4.12.13 וכגיבוי אני מפנה להחלטתו של כב' השופט קרשן, ש' 20 הוא מצטט את הקביעות בעניין הבעייתיות, אמר פה חברי בלשון רפה, כשהדגיש את החלטתה של השופטת שירה בן שלמה, מדובר בתיק בעייתי.

היו בתיק שתי החלטות של השופט מזרחי, הראשונה מיום 4.12.13 שקבעה את שחרורו בגין בעיות ראייתיות. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט מחוזי מרכז וכב' השופטת בן שלמה בהחלטה מיום 16.12.13, אישרה את החלטת כב' השופט מזרחי. כעבור 4 חודשים הוגשה בקשה מהמשיב לכב' השופט מזרחי בגינה ביקש לעבוד, מדובר בבקשה לעיון חוזר ואז כב' השופט החליט ביום 4.3.14 בניגוד לתסקיר שירות מבחן מיום 16.2.14 שפה הציגו לבית המשפט תסקיר שלילי בעניינו של הנאשם, וכב' השופט מזרחי קובע בעמ' 10 ש' 17, נספח ה' לערר, החלטת כב' השופט מזרחי מיום 14.4.14, בהם אומר ש' מזרחי את המילים הבאות: "...לאחר שקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אולם הן בעייתיות ביותר.." וממשיך וקובע... על החלטה זו, אף אחד לא ערער.

כב' השופט קרשן עשה עבודתו נאמנה וציטט גם את ההחלטה מיום 4.3.14, תוך שהוא אומר לפרקליטות שהציגו לו את התסקיר שהוא יודע שהיה תסקיר שלילי אבל אז הוא אומר למדינה בזו הלשון, ע"י כך שהוא פנה לבש"פ בעניינו של בן חמו. בהתאם לרוח הדברים של בית משפט עליון אומר כב' השופט קרשן שחורג מההלכה לחומרה, כי בעניינו של בן חמו, בית משפט עליון לא חילט את כל הכסף.

למרות הגשת כתב אישום נוסף על הגשה לעיון חוזר, ואז קובע השופט פוגלמן החילוט הוא לא לעולם בגובה כל הסכום. צריכים להבדיל כב' השופט קרשן עשה מעשה, הוא חילט 30,000 ₪ שזה סך כל הערבות במזומן, בו בזמן שבית המשפט העליון לא מחלט 100%. השופט קרשן אומר הוא היה משוחרר 12 שעות ביממה, ללא איזוק והנה כעת שונו התנאים הוא עם איזוק ובמעצר בית מוחלט ועכשיו על מה צעקתו של חברי, שהוא יצא מטייבה, אך כב' השופט קרשן נתן החלטה הגיונית בדיוק בגין כך. הוא אמר שבטייבה יש בעיה ויעביר אותו למקום אחר וישנה את הקונספט. יש פה העברת מסר. עם כל הכבוד להפרה הבוטה. אנחנו מודים בהפרות הנטענות.

כותב בעמ' 19 ש' 20 – 23, כב' השופט קרשן שהיציאה נועדה לשם בריחה מהליכי שפיטה, יש לנו עסק עם מישהו טיפש אשר זילזל בהחלטת בית משפט. מכאן לבוא למצב שבית משפט העליון לא נותן יד. לא יעלה על הדעת שבעבירה המינורית תכניס אותו לבית סוהר.

לשאלת בית המשפט, לא הוגש תסקיר לגבי שני המפקחים ובהחלטה התייחס כב' השופט קרשן למפקח אחד.

מדוע בית משפט קמא, כב' השופט קרשן עשה נכון, כי לא הראו לבית משפט קמא מה המשמעות מבחינת התיק שהוא יצא, הרי לא טענו לשיבוש הליכים, נהפוכו. הוא אמר להם, אז הם הלכו לרופא, הם חשבו שהוא זייפן של מסמכים. קראתי את הודעת הרופא שמאשר בעיה. גם ברומניה הוא באמת טעה, הוא באמת הפר. אך לעולם לא יעלה על הדעת להענישו במעצר עד תום ההליכים בתיק שהוא פחות חמור מהתיק העיקרי.

אני מפנה לבש"פ 9510/08 בהחלטת כב' השופט אדמונד לוי, בעניין משה אוחנה, רצח כפול משוחרר, נטען על הפרות חוזרות ונשנות. הוא שוחרר עקב התמשכות ההליכים בתיק העיקרי בעניינו, תחילה היה עצור ואז שוחרר. ואז נטען להפרות של אי הגעה בזמן לבית משפט, יציאה ללא מלויים, אי הגעה למקום הפיקוח בזמן. כב' השופט ג'ובראן קבע שיש להחמיר בעניינו את תנאי השחרור ואז הדיון הוחזר לכב' השופט נויטל במחוזי, שם הוא כותב וזה מצוטט בהחלטת העליון. למרות ההסכמה של עו"ד וישניא שיחולט 10,000 ₪ מהפיקדון קובע כב' השופט אדמונד לוי לא מקצה ולא מיני, ביטל את החילוט תוך שהוא קובע בפסיקה שניה, ש' אחרונה "... לחילוט פן עונשי, ולפיכך כל עוד לא הורשע הרי שההפרות... היה מוטב להימנע.." ופה אנו מדברים על 10,000 ₪ מסף הפקדה של 250,000 ₪.

ב"כ הצדדים:

מסכימים להמלצת בית המשפט לפיה החלטת בית משפט קמא מיום 20.4.14, תישאר על כנה בתוספת אחת ולפיה בסעיף ו' שם נקבע שלהבטחת כל תנאי השחרור תינתן בין היתר הפקדה בסך של 40,000 ₪, האמור לעיל יתוקן באופן שתתווסף הפקדה נוספת של סכום נוסף של 20,000 ₪.

מוסכם שתינתן למשיב ארכה להפקיד את ההפקדה הנוספת בסך 20,000 ₪ בלבד וזאת עד ליום 22.7.14. מעבר לשינוי כאמור לעיל, ההחלטה של בית משפט קמא מיום 20.4.14, בעינה.

מבקשים לתת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

<#5#>

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

בהמשך לכך, אני חוזר על הסיפא להחלטת בית משפט קמא מיום 20.4.14, לפיה קבועה בעניינו של המשיב תזכורת ערבויות ליום 23.4.14 שעה 08:30 בפני שופט תורן בבית משפט קמא, בית משפט שלום בראשון לציון.

המשיב יובא לדיון שם באמצעות שב"ס.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ב ניסן תשע"ד, 22/04/2014 במעמד הנוכחים.