בפני תביעה בגין נזקים שנגרמו, לפי הטענה, לחנות שהושכרה על ידי התובע לנתבע.\

1. בכתב התביעה פירט התובע את הנזקים שהותיר הנתבע בחנות בסיום תקופת השכירות: חלון ויטרינה שבור; פתח בקיר בגודל 60X70 ס"מ; ופנלים שבורים. כן נטען, כי הנתבע ביצע שינויים בתשתית החשמל של הנכס באופן היוצר סיכון בטיחותי.

2. לטענת התובע, עלות תיקון הנזקים הגיעה לסך של 4,250 ₪ והוא הגיש את תביעתו על סך של 7,250 ₪ הכולל גם פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.

3. מנגד, טען הנתבע, כי מדובר בבניין בן 40 שנה. הוא שוכר את הנכס משנת 2009, ובמועד תחילת השכירות מצב הנכס היה גרוע ביותר והוא השקיע בו כספים רבים משלו על מנת להכשירו לשימוש. הוא הכחיש את כל טענות התובע וטען כי לא הותיר את החנות עם ויטרינה שבורה, וככל שנשברה הוויטרינה, היה זה לאחר שעזב את המקום. לגבי החור בקיר טען כי מדובר בחור שהיה בחנות עוד בטרם שכר אותה, וכפועל יוצא מכך שהתובע עקר מזגן בלתי שמיש שהיה קבוע שם. לגבי הפנלים טען כי אלו היו שבורים מתחילת תקופת ההשכרה.

4. הנתבע הוסיף כי בכל תקופת השכירות, התובע לא השקיע בנכס ולוּ שקל אחד ואך העלה שוב ושוב את דמי השכירות. בתום תקופת השכירות הוא ניסה לתאם את מסירת החזקה בחנות לידי התובע אך התובע סירב לקבל את המפתחות ולעשות עמו גמר חשבון. בנסיבות אלו הוא נאלץ לשלוח את המפתח לתובע בדואר רשום, ופינה את הנכס.

5. בדיון שב התובע על טענותיו, וטען בנוסף גם למרצפות שבורות. הוא גם הוסיף על כתב התביעה טענה להפסד של חודש שכירות בשל האיחור בפינוי המושכר על ידי התובע.

6. הנתבע הוסיף בדיון כי תשתית החשמל הייתה לקויה עם תחילת תקופת ההשכרה ופניותיו לתובע לתקנה, לא נענו. באשר לוויטרינה הבהיר כי עם תחילת תקופת ההשכרה היה בה סדק קטן שבאופן טבעי הלך והתרחב עם השנים, אך בשום אופן לא מדובר היה בשבר, שכן ברור לכל כי לא ניתן להשאיר חנות עם חלון שבור המאפשר כניסה לכל. הוא הכחיש קיומו של נזק במרצפות.

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם וכן בתמונות שצורפו לכתב התביעה, לא מצאתי בהם ראייה למכלול הנזקים הנטענים. חרף העובדה שהתובע טרח לצלם את נזקי החנות שעה שקיבלה לידו בחזרה, לא ניתן לראות בתמונות נזק למרצפות החנות. ככל שניתן לראות פגמים כלשהם בפנלים, מדובר בפגמים שהם תוצאת בלאי טבעי בנסיבות בו הבית בנוי כ-40 שנה. הוא הדין בנוגע לשאר טענות התובע על מצב החנות במועד החזרתה. אין מחלוקת כי הנתבע שכר את החנות לתקופה של מספר שנים ובנסיבות אלו ובין היתר בהתחשב בעובדה כי מדובר בבניין ישן, אך טבעי שיהא בו בלאי טבעי שאינו רובץ לפי הדין לפתחו של הנתבע.

8. עם זאת, באשר לחור בקיר, אותו ניתן לזהות באחת התמונות, קשה להעלות על הדעת כי מדובר בחור שנותר כפי שהוא במשך שנות השכירות. בפי הנתבע לא היה הסבר המניח את הדעת לקיומו של חור זה, מלבד הטענה כי נטל מהמקום מאוורר שהוא עצמו קבע שם. בעניין זה מקובלת עלי טענת התובע. כך גם, ניכר בתמונות כי בתשתית החשמל במספר מקומות בבית, הנתבע לא החזיר את המצב לקדמותו.

9. התובע צרף לתביעתו חשבונית על סך 3,000 ₪ בגין צביעה ותיקונים בחנות, ובנסיבות אלו אין מנוס מלקבוע על דרך האומדנה, את היקף גובה הנזק בגינו התובע זכאי לפיצוי (סתימת הקיר ותיקון תשתית החשמל) מתוך כלל עלות התיקון, ואני אומד את גובה הפיצוי לו זכאי התובע על סך של 1,200 ₪.

10. גרסת הנתבע באשר למועד עזיבתו את החנות מקובלת עלי, ומה גם שעניין זה כלל לא הוזכר בכתב התביעה. אין אפוא, מקום לחייב את הנתבע בגין חודש שכירות נוסף.

בשים לב לכל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,200 ₪ וכן הוצאות בסך 400 ש"ח נוספים.

הכספים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ד, 25 יולי 2014, בהעדר הצדדים.