בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה למתן אורכה להגשת התנגדות.

אליבא דמבקש בתצהירו, האזהרה לא הומצאה לידיו, ונודע לו אודות ההליך עקב עיקולים.

בשאלת הארכת המועד נכתב רבות ועל אף שאין להקל ראש בזכויות המשיבה בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליו הדיוניים של המבקש.

באשר לטעמי ההתנגדות, המבקש מעלה כי לאחר סיום קורס ראשון אצל המשיבה נירשם לקורס שני, מסר שקים למשיבה עבור אותם הקורסים, אך בשל קושי עם השפה העברית סיכם עמה כי במידה שיהיה לו קשה מידיי, תהיה אפשרות לעבור לקורס יותר קל. לאחר שני שיעורים אשר בהם נכח, פנה המבקש למשיבה בבקשה לעבור לקורס אחר. המשיבה סירבה לבקשתו ובנוסף סירבה להחזיר לו את השקים נשואי תביעה זו.

הכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו צריך להשתכנע בנכונות טענות המבקש בתצהירו, עליו להניח שיש אמת בדברים, ואין לו צורך לבחון את מהימנות הגרסה הנטענת. כמו כן אין בית המשפט צריך לבדוק את טיב ראיותיו של הנתבע בשלב זה, שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה מטעמים של הוכחה בלבד. לנוכח האמור, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), והואיל וטענות המבקש עשויות להקנות לו הגנה לכאורה מפני התביעה, אני מורה על קבלת ההתנגדות. יחד עם זאת, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 2,215 ₪. לא יופקד סכום זה בתוך 30 ימים, תדחה הבקשה. יופקד הסכום, תינתן למבקש רשות להתגונן והתביעה תועבר לסדר דין מהיר. הצדדים יפעלו להסבת כתבי הטענות בהתאם לפרק ט"ז1 לתקנות. התובעת תגיש את השלמת המסמכים ותפרע את הפרשי האגרה בתוך 30 ימים. הנתבע יגיש את השלמת המסמכים מטעמו בתוך 45 ימים, מיום המצאת מסמכי התובעת לידיו.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ד, 14 מאי 2014, בהעדר הצדדים.