1. מונחת בפני תביעה של התבועים לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם תיווך בלעדי עליו חתמו הנתבעים ביום 7.12.2013 (להלן: "הסכם התיווך השני").

2. על פי כתב התביעה, בתאריך 7.12.2013 חתמו הנתבעים עם התובעים על הזמנה לביצוע פעולת תיווך ב"בלעדיות", לצורך מכירת דירתם ברחוב פנינה ומשה 4/16 בראשון- לציון, כאשר ההסכם עצמו נחתם עם סוכן התיווך מטעם התובעים - מר סטניסלב דוברובין (להלן: "סטס").

על פי הסכם זה, ניתנה לתובעים בלעדיות לשווק למכור ולפרסם את הדירה החל מיום 7.12.2013- 7.6.2014.

ההסכם צורף לכתב התביעה.

3. לטענת התובעים, בדיעבד התברר להם, כי על אף הסכם הבלעדיות שחתמו עם הנתבעים, מכרו הנתבעים את הדירה באמצעות מתווך אחר (להלן: "משרד מרינה"), וזאת במסגרת תקופת הבלעדיות החלה. הואיל ועלות המכירה היתה בסך של 1,200,000 ₪ הרי שעלות שכר הטרחה המגיע להם מאת הנתבעים הינו 28,320 ₪- היא עלות התביעה שבפני.

4. הנתבעים מצדם הכחישו את המיוחס להם בכתב התביעה. לשיטתם, כאשר סטס הציע להם עזרה במכירת דירתם הם עדכנו אותו בדבר בלעדיותו של המתווך ממשרד מרינה לתקופה של חודשיים נוספים עד פברואר 2014 וסטס, בתגובה, השיב להם "אל תדאג בעניין הבלעדיות, אנחנו נמכור רק אחרי פברואר (שאז מסתיימת תקופת הבלעדיות עם משרד תיווך מרינה)". לטענתם, הנתבעים לא ידעו על מה הם חותמים וממילא לא היו חותמים על הסכם אשר יעמיד אותם בסיכון של תשלום כפל מדמי התיווך.

5. בדיון בפני העידו התובעים, הנתבעים (שאינם דוברים עברית ועדותם נשמעה באמצעות תרגום על ידי בנם מקסים גורדיינקו), סטס וכן המתווך ממשרד מרינה מר רייכמיסטרובסקי.

לאחר ששמעתי את הצדדים, שקלתי טענותיהם, עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם וכן בראיות בראיות אשר הציגו בפני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

ואלה נימוקי:

א. הן מעדות הנתבעים והן מעדותו של המתווך רייכמיסטרובסקי עולה כי ביום 30.11.13 חתמו הנתבעים על הזמנת תיווך במקרקעין עם משרד תיווך בשם מרינה (להלן: "הסכם התיווך הראשון"), ולפיו הוציאו את דירתם למכירה באמצעות אותה סוכנות תיווך כאשר על גבי ההזמנה ובכתב יד מצויין: "בלעדיות עד 2.14." בהקשר זה, ומבלי להידרש –בשלב זה- לשאלה כיצד מתווך סביר היה מתייחס לטופס ההסכם כפי שהוא נחתם בפועל, הרי ששוכנעתי מעדותם כי במערכת היחסים שבין הנתבעים למשרד מרינה ראו הצדדים בהסכם החתום ביניהם כהסכם "בלעדיות" עד לפברואר 2014. כך העידו הנתבעים וכך גם העיד המתווך רייכמיסטרובסקי באומרו כי: "היה לי הסכם בלעדיות עם הנתבעים. יש טופס ורשום בלעדיות לחודשיים. זה טופס ממוספר". עדותו של העד מהיימנה עלי. לעניין זה יש לציין כי אותה סוכנות תיווך מרינה אכן תיווכה בפועל במכירת הדירה, מצאה קונה מתאים לדירה שנמכרה לו כדין, ואף קבלה את שכרה מאת הנתבעים בעבור ביצוע עסקת המכר וממילא הסכם זה נחתם עוד בטרם נחתם הסכם התיווך השני עם התובעים כך שבין בבלעדיות או שלא ההסכם בינו לבין לנתבעים תקף והוא זכאי היה וכך גם בפועל אכן נפרע ממנו.

ב . אני קובעת כי כאשר נחתם התיווך השני, ידע סטס על קיומו של הסכם התיווך הראשון. בהקשר זה טענו הנתבעים, "סטניסלב (סטס- ד.א) ידע שיש בלעדיות כי אבא אמר לו וגם הראה לו, גם אמא היתה בפגישה זו. ההסכם נחתם בעברית, סטס הבטיח שזה יכנס לתוקף רק בעוד חודשיים." גרסתם איפוא היא כי התובעים הבטיחו להם כי הם יפעלו למציאת קונה לדירה, אולם הדירה תמכר רק אחרי תום תוקפו של הסכם התיווך הראשון.

ג. גרסתם של הנתבעים אמינה עלי ומצאתי אותה מהימנה.

גרסתם לפיה קיים היה הסכם בלעדיות נתמכה הן בגרסתו של המתווך רייכמיסטרוסקי, שאישר דברים אלו ואף הוסיף וטען כי התובעים פנו אליו מתוך ידיעה כי קיים הסכם בלעדיות וביקשו לשתף עמו פעולה והן בהודעות ה- sms, שנשלחו, מטעם התובעים והמעידים על ידיעתם כי בפועל היה קיים הסכם בלעדיות בין משרד מרינה לנתבעים. כך למשל בהודעה אחת נכתב: "מקסים [בנם של הנתבעים- ד.א.], אצלנו רשום, שאתם חתמתם לאישהו מתווך על בלעדיות. האם זה נכון?" וכן בהודעה הנוספת, שנשלחה, מהתובעים למשרד מרינה נכתב: "מרינה, בוקר טוב! רציתי להתעניין בבלעדיות שלכם ברחוב פנינה ומשה 4 בגני אסתר. האם הדירה עוד אקטואלית." תוכן מסרונים אלה מאשר כי התובעים ידעו כי הדירה בבלעדיות ומתיישב עם עדותם של הנתבעים ואף עם עדותו של המתווך רייכמיסטרובסקי כי הדירה בבלעדיות.

מצאתי לנכון לציין, בשלב זה, כי איני רואה בעין יפה את התנהלותם של הנתבעים, באמצעות בנם, ככל שנוגע לאופן שבו פעלו למכור את דירתם. משידעו הנתבעים כי הם חתומים על הסכם בלעדיות לפרק זמן קצוב של עם משרד מרינה הרי שלא היה מקום כי "ירעו בשדות זרים" ויפנו, באמצעות בנם, אל מר דוברובין בבקשה לעזור להם למכור את הדירה. בהקשר זה אישרו הנתבעים כי לאורך תקופת הבלעדיות עם משרד מרינה שלחו התובעים מטעמם לקוחות פוטנציאלים לראות את הדירה. כאשר נשאל הנתבע 2, במהלך חקירתו, על ידי בית המשפט כיצד היה מתמודד עם קונה אשר היה מגיע לביתו והיה מעוניין ברכישת הדירה, בעוד הם חתומים בתקופה זו על בלעדיות עם משרד מרינה, השיב כי: "אם סטס היה מביא קונה והוא היה רוצה לקנות את הדירה, סטס הבטיח שהוא היה יודע מה לעשות עם זה".

התנהלות זו של הנתבעים, מהווה חוסר תום לב. יחד עם זאת, אין בכך כדי להצביע על העדר ידיעתו של מר דוברובין כי קיים כבר הסכם בלעדיות בין הנתבעים למשרד מרינה.

ד. אני קובעת כי הצירוף "בלעדיות עד 2/2014" הופיע במקור במסמך שהוצג לסטס.

בנושא זה העיד סטס ואישר גם הוא כי ראה וידע על הסכם התיווך הראשון, אלא שבנוסח שהוצג בפני לא הופיע הכיתוב בכתב ידי "בלעדיות עד 2.14" וכיתוב זה הוסף מאוחר יותר.

יאמר מיד כי אינני נותנת אמון בטענה כי הכיתוב הוסף מאוחר יותר, המסמך הוצג בפני על ידי הנתבעים. המדובר בטענה בעלמא שלא הוכחה. בעניין זה העיד כאמור המתווך רייכמיסטרובסקי ממשרד מרינה, אשר לא היה לו אינטרס לטעון אחרת שכן ממילא ביצע בפועל את העסקה וקיבל את דמי התיווך בעבור המכירה. בכל מקרה לא טענת זיוף או הוספה מאוחרת לא הוכחה על ידי התובעים.

ה. גרסתם זו של הנתבעים לפיה סטס ידע כי קיים הסכם בלעדיות עד לחודש פברואר 2014 בין הנתבעים למשרד מרינה נתמכת גם במסרונים שהועברו בין הצדדים, ולפיהם הסכם התיווך הראשון לא היה בבחינת תעלומה עבור התובעים והם ידעו על קיומה של הבלעדיות בהסכם הראשון או למצער אפשרות אמיתית כי קיימת בלעדיות כאמור. אף בעניין זה העיד המתווך רייכמיסטרובסקי שאמר כי: "התקשר וקבלנו אס אמ אס מאולג שעובד ב- יועצי נדל"ן אם אם יש לנו בלעדיות ואם אנחנו מסכימים לשיתוף פעולה, אמרנו שיש לנו לקוחות". עדות זו תומכת בגרסת הנתבעים לפיה סטס ידע כי קיים הסכם בלעדיות באותה העת למשרד מרינה.

ו. בהקשר זה אציין כי עדותו של סטס לא נשמעה לי אמינה ואינה מתיישבת עם עדותם שהנתבעים, המתווך רייכמינסטרובסקי והודעות ה- sms .

אני מקבלת את טענת התובעים כי הסכם התיווך הראשון לוקה באי דיקדוק פורמלי של הוראות חוק המתווכים באשר לאופן החתמה על הסכם בלעדיות, אולם לצורך ההכרעה בעניננו, אינני מוצאת מקום לדון בשאלה זו, שכן הן הנתבעים והן סוכנות התיווך מרינה ראו בהסכם זה – ביחסים שבינם לבין עצמם – הסכם בלעדיות מחייב. משקבעתי כי בהסכם התיווך הראשון היה כתוב במקור כי הדירה בבלעדיות, וסטס היה מודע לבלעדיות זו הרי שלא היה זה מתפקידם של התובעים לחפש פגמים בהסכם התיווך הראשון, על מנת להשיא את הנתבעים לחתום עמם על הסכם בלעדיות תוך הבטחה כי הוא יוצא אל הפועל רק לאחר שיפוג תוקפו של הסכם התיווך הראשון.

ז. התובעים לא התנהגו בתום לב במסגרת המו"מ לכריתת הסכם התיווך השני, וחוסר תום לב זה יורד לשורשו של ההסכם, מה גם שידיעת העברית של הנתבעים מוגבלת מאוד ואין לי ספק כי לא יכלו לקרוא או להבין את שכתוב בו.

6. סופו של דבר שהסכם התיווך השני לא בוצע כלל והדירה לא נמכרה באמצעות התובעים, אלא באמצעות מרינה, ולמעט מספר הכנות מוקדמות למכירה שאולי נעשו על ידם, לא עלה בידיהם למצוא קונה כל שהוא, ולא בטוח כלל שהם היו בכלל מצליחים במציאת קונה.

סוף דבר- התביעה נדחית.

הואיל, כאמור, והנתבעים, עם כל אי ידיעת העברית שלהם, היו ערים, באמצעות בנם וכן ישירות בשיחות ברוסית עם סטס, כי הסכם התיווך הראשון נתן בלעדיות לסוכנות מרינה, וגם הם אינם "נקיים" לחלוטין בענין זה שפנו לסטס שיעזור להם במכירת דירתם, והרי שלא אזכה אותם בהוצאות במשפט זה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.