לפניי תביעת התובע, ששכר מהנתבע דירה ברח' החלוץ 54, חיפה. התובע טוען כי הדירה, אליה הופנה בסיוע עירית חיפה, לא היתה ראויה למגורים, והוא גר בה עם אחיו, החולה במחלה סופנית, בו הוא מטפל. התובע טוען כי הנתבע גבה את הכספים שקיבלו התובע ואחיו ממשרד השיכון כהשתתפות בשכר הדירה, אך לא תיקן דבר בדירה. התובע עותר להשבת הכספים שגבה הנתבע, ושהועברו לחשבונו ישירות ממשרד השיכון (באמצעות מתן חן בע"מ).

עוד טוען התובע כי בעוד החוזה בין הצדדים היה בתוקף, הכניס הנתבע דייר אחר לדירה, וכתוצאה מכך נעלמו מהדירה 1,000 דולר שחסך אחיו, מר שלמה סמדג'ה, ומזגן, שהביא לדירה.

לדיון התייצבו התובע ואחיו מר סמדג'ה שלמה, עד, מר משה בן נעים, ועדה, גב' בת שבע לוי, והוגש מכתב העובדת הסוציאלית, גב' אפרת, הנתבע התייצב בעצמו, והגיש ברשות לאחר הדיון מכתב עיריית חיפה, היח' לטיפול בדרי רחוב, ללא שם החותם. לא הובאו העדים שהתובע ציין בכתב התביעה, והוא טען כי הסיבה לכך הינה שותפותם ל"הונאה" כדבריו. הנתבע לא הביאאת העדים, לטענתו, מאחר וסבר כי בית המשפט יזמין אותם.

לא שמעתי את עדות הגב' לוי, מאחר והתברר כי היא מבקשת להעיד על דירה אחרת ששכרה מאת הנתבע, ועל התנהלותו שם, דבר שאינו רלוונטי לדיון. הצדדים ושאר העדים נשמעו.

סכום התביעה, 30,000 ₪, לא פורט וניתן להבין כי הוא מורכב מדמי השכירות, שהתובע טוען שאינם תואמים למצב הדירה שהושכרה ושולמו לנתבע גם על תקוה שלא גר בדירה, ומפיצוי בגין גניבת 1,000 הדולרים והמזגן.

התובע הגיש ראיות על הסכומים ששולמו עבורו לנתבע, והוא אינו מכחיש קבלתם: 9 תשלומים בסך 1,170 ₪ עבור התקופה 1/6/13 עד 28/2/14 ועוד 6 תשלומים בסך 1,140 ₪ עבור התקופה 1/1/14 עד 30/6/14 התובע. כן צורפו הסכמי שכירות, שהחתימה עליהם מוכחשת ע"י התובע, ותלונה למשטרה, שהגיש מר שלמה סמדג'ה בעניין התפרצות ביום 28/12/13. התובע הגיש גם חוזה שכירות נוכחי בדירה ברח' החלוץ 50 מיום 9/12/13 חתום על ידו ועל ידי אחיו, מר שלמה סמדג'ה (המשכיר, מר גרשוני).

הנתבע אישר כי ביום 2/2/12 הגיע אליו מר שלמה סמדג'ה, שהופנה ע"י העירייה, ונערך בין הצדדים חוזה בכתב לפיו אישר השוכר כי הדירה מתאימה לצרכיו ושכר הדירה נקבע על 1,500 ₪. הנתבע אישר כי סיוע משרד השיכון אושר מיום 2/3/12, וכי לא קיבל דמי שכירות על החודש הקודם, לא על ההפרש ולא עבור ארנונה, חשמל ומים. הנתבע אישר כי מר שלמה סמדג'ה הביא עימו מזגן לדירה וטען כי הפעיל אותו ללא הפסק. הנתבע טען כי התובע הצטרף אל אחיו שלמה וגר עימו בדירה מתחילת החוזה למרות שהדירה הושכרה רק למר שלמה סמדג'ה, וכי הוא יעץ לתובע לעתור לקבל סיוע בשכר דירה וזה אכן אושר מיום 2/6/13. הנתבע טוען כי ביום 9/2/13 עזבו התובע ואחיו את הדירה, אך לדעתי מדובר בטעות הקלדה, והדבר היה ביום 9/12/13. הדבר עולה מהסדר הכרונולוגי של הדברים ומחוזה השכירות בדירה האחרת, שצירף התובע לכתב התביעה. הנתבע טוען כי הסכים לעזיבה מאחר ולא רווה נחת מהתנהלות הדיירים, שהיו זורקים פסולת מהחלונות והתובע מנע ממנו להיכנס לדירה והיה מגדף אותו, עד כי נזקק לתיווך המטפל של הדיירים בכל תקשורת עימם.

הנתבע מאשר כי ביום 27/12/13 נכנס דייר אחר לדירה, שפינו התובע ואחיו, וכי נחתם עימו חוזה. הנתבע טוען כי התובע הוא שפרץ לדירה בעזרת מפתח שהיה לו וגנב את כל הציוד של הדייר החדש. גם הנתבע מצרף עותק תלונה שהגיש למשטרה בקשר עם איומים.

הנתבע דוחה את התביעה, טוען כי לא קיבל כל סכום מהתובע, וכי התשלום בוצע דרך סיוע לדיירי רחוב, וגם לא כיסה את כל דמי השכירות והוצאות הדירה.

הנתבע צירף לכתב ההגנה, והגיש גם אחרי הדיון, מכתבים המעידים על פועלו לסיוע בשיכון דרי רחוב בשיתוף פעולה עם עיריית חיפה.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. עולה מהדברים כי התובע ואחיו, שלמה, גרו בדירת הנתבע למצער כשנתיים, במהלכן קיבל תחילה האח, שלמה, סיוע בשכר הדירה ובהמשך גם האח התובע, והכל באמצעות "מתן חן בע"מ". התובע טוען כי הנתבע לא הודיע לו כי גם הוא, התובע, זכה לסיוע בשכר דירה וקיבל את הכספים במשך 7 חודשים, בהם לא גר התובע בדירה.

אין חולק כי התובע ואחיו לא גרו בדירת הנתבע לאחר חודש דצמבר 2013. אישור מתן חן מיום 13/1/14, שצורף לכתב התביעה מעיד לכאורה כי הנתבע קיבל כספי השתתפות בשכר דירה עבור התובע גם לאחר פינוי הדירה בשנת 2014. אין התאמה בין הכתוב בכתב יד למודפס באישור, והדבר גם תמוה. חזקה על משרד השיכון שלא יתן סיוע בשכר דירה לתובעים בשתי דירות שונות.

ממילא אם קיבל הנתבע כספים שלא הגיעו לו, זכות התביעה הינה של מי ששילם את הכספים, משרד השיכון, ולא של התובע.

יתר טענות התביעה לא הוכחו. אני מקבלת שהדירה שהושכרה קטנה ולא נוחה, אך התובע טען כי לא חתם על חוזה שכירות עם הנתבע, וגם הנתבע מאשר זאת, על כן ספק אם יש לו עילת תביעה כלשהי, ממילא לאחר שהתובע ואחיו גרו בדירה שנתיים ימים, אין הם יכולים לתבוע סכומים, שכאמור לא הם שילמו, בגין אי התאמת שכר הדירה לדירה שהושכרה.

איני מקבלת את טענות התובע לגניבת המזגן ו-1,000 הדולרים ע"י הנתבע או הדייר שהביא. המדבור בטענות בעלמא, שלא נתמכו בכל ראייה חיצונית, וקשה לקבל כי דר רחוב הצליח לחסוך 1,000 דולר, והשאיר אותם בדירה, בה לא גר עוד, אלא הגיע אליה על מנת להעביר את הציוד, כעדותו. התובע ואחיו שכרו דירה אחרת ביום 9/12/14, דבר התואם את טענת הנתבע כי עזבו את הדירה במועד זה. לא יעלה על הדעת כי התובע ואחיו יחזיקו בשתי דירות במקביל, אין לתובע ולאחיו, לטענתם, כל חוזה שכירות עם הנתבע, ומכאן לא ברור על מה התובע מסתמך בטענתו כי החוזה היה בתוקף עד ליום 31/12/13. התובע לא שלל את העובדה כי היה ברשותו מפתח של הדירה, ואין לשלול אפשרות שהרכוש נלקח ע"י התובע.

הסיכום הינו כי התובע לא הוכיח את התביעה, אינו זכאי להפרשי השתתפות בשכר דירה, אם שולמו לנתבע ביתר, מאחר ואין מדובר בכספים שלו, ולא הוכח קשר בין הנתבע לאובדן המזגן והכסף המזומן. אני דוחה את התביעה בגין מצב הדירה, בה גרו התובע ואחיו במשך שנתיים, עד שעברו לדירה אחרת סמוכה.

התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד חשוון תשע"ה, 17 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.