1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם ביום 29.4.14, כדין. התביעה מתנגדת לבקשה.
2. המדובר בעבירה של נהיגה ברכב שנמסרה לגביו הודעת אי שימוש, עבירה מסוג הזמנה לדין עליה חתם הנאשם.
3. המבקש לא התייצב לדיון ואין לו על מי להלין אלא על עצמו. אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר [עיין: רע"פ 2584/09 אהרון בהרי נ' מ"י, כב' הש' א. א. לוי, 26.3.09, רע"פ 206/10 ג'אבר אל שייך נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 5.10.10].

אין בטענת המבקש כי היה צריך להסיע בנו לצורך בדיקה בכדי למנוע ממנו להגיש בקשת דחייה טרם מועד הדיון.

1. אף לעניין טענות ההגנה לגופו של עניין, המבקש לא צירף לבקשתו כל מסמך המאמת טיעוניו. טענות בעלמא אין בהן כדי להניע את גלגלי ההליך מחדש (עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מ"י, הרכב הש': א. ברק, ת. אור, א. מצא, 2.10.03).
2. אף אם נתפס המבקש לידי טעות, אין בכך כדי להוות הגנה לגופו של עניין. מי שבוחר לנהוג ברכב אינו יכול לפתור עצמו בטיעון כי אינו מכיר את החוק, קל וחומר כשמדובר בנהג רכב מקצועי.
3. אין עיוות דין.
4. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ד, 17 יוני 2014, בהעדר הצדדים.