1. המבקש הוא התובע והמשיבים הם הנתבעים בתיק שבכותרת.

2. המבקש הגיש לבית המשפט ביום 4/5/14 תביעה שהוגדרה כתביעה למתן צו מניעה כנגד המשיבים. לפניי בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה.

כתבי הטענות המקוריים

3. בכתב התביעה המקורי נטען בתמצית כדלקמן:

א. המשיבים 2-1 (להלן: "ארגוב") הגישו בבית משפט השלום בנתניה (ת.א. 14212/01) תביעה כנגד המבקש וכנגד מר יגאל רדיע, להשבת הסכומים ששולמו על ידם כדמי הפיתוח של מגרש 313, הרשום כיום כחלקה 41 בגוש 9142 (להלן: "המגרש"), שהם היו אמורים לחכור במושב שער אפרים.

ב. התביעה התבססה על כך שארגוב ביטלו את עסקת הרכש של המגרש. דמי הפיתוח שולמו על ידם ל- "האגודה השיתופית שער אפרים מושב עובדים להתיישבות שיתופית" בע"מ (בפירוק זמני) (להלן: "האגודה").

ג. בית המשפט שדן בתביעה קיבל את עמדת ארגוב, לפיה ביטול עסקת הרכישה של המגרש מחייב את השבת הכספים ששולמו תמורתו. פסק הדין חייב את המבקש ואת יגאל רדעי להשבת הכספים. זאת מן הטעם שהשניים ערבו להשבת הכספים במקרה של ביטול ההקצאה.

ד. שאר הנפגעים מעצירת העסקאות של מסירת המגרשים בשער אפרים עתרו לבג"ץ בהליך שמספרו 920/10. לאחר מו"מ ממושך אושר בבג"ץ הסכם בין המנהל לבין בנק לאומי לישראל, שלפיו נמסרו המגרשים לרוכשיהם. לרוכשים ניתנה האפשרות להמחות את זכויותיהם לקבלת המגרש לבנק כנגד ביטול תביעותיו כנגדם להשבת ההלוואות שניטלו לצורך הרכישה.

ה. ארגוב לא פרעו את החובות לבנק והוא זכה כנגדם בתביעה לתשלום החוב. לאחר שאושר ההסכם בבג"ץ, ארגוב חזרו בהם מביטול רכישת המגרש וביקשו לקבלו לצורך פירעון חוב ההלוואה. עו"ד אירית ינקוביץ מונתה ככונסת הנכסים של ארגוב לצורך קבלת המגרש ומכירתו מטעמם. ההסכם אושר בבית משפט השלום בת"א.

ו. ארגוב אינם זכאים לקבל פעמיים את שווי המגרש - פעם אחת בגבייתו מהמבקש ופעם שנייה בקבלת המגרש בפועל. מדובר באכיפה לצד השבה.

ז. ארגוב הגישו תביעת חוב למפרק הזמני של האגודה, שלטענתם אישר אותה ואת מכירת המגרש בהתאם להסכם בבג"ץ. ארגוב צורפו על ידי ב"כ הבנק לנספח א' להסכם שאושר בבג"ץ וזאת תוך שהעלימו את העובדה כי הם גובים במקביל את חוב ההלוואה מהמבקש.

ח. כדי להיכלל בנספח א' להסכם בבג"ץ, היה על ארגוב לבטל את ביטול חוזה המכר ולהשיב את החוזה לתוקף. אם נכונה טענת ארגוב שהמפרק הזמני אישר את תקפות החוזה, הרי שבוטל החוב הכספי של האגודה, שהמבקש ערב לו, ומכאן שאין לארגוב זכות להמשיך ולגבות מהמבקש סכום כלשהוא.

ט. לחילופין, אם המפרק הזמני לא אישר את חוזה ההקצאה של המגרש כחוזה תקף, הרי שארגוב לא יכלו להיכלל בנספח א' להסכם בבג"ץ והתוצאה היא שהמגרש צריך לחזור לרשימת נכסי אגודה, כך שיוקצה לטובת משתכנים אחרים וכספי התמורה יתחלקו בין נושי האגודה, ובהם המבקש.

י. ארגוב לא הודיעו ללשכת ההוצל"פ על פירעון החוב. המבקש הגיש לרשמת ההוצל"פ בקשה להפסקת הליכי הגביה כנגדו בטענה שלא חלה עליו יותר החובה למלא אחר פסק הדין, אלא שהרשמת סברה כי אין לה הסמכות לדון בכך ומכאן התובענה הנוכחית.

יא. בכתב התביעה נתבעו שני סעדים חלופיים - קביעה כי קבלת המגרש בפועל השמיטה את זכאותם של ארגוב לגבות מהמבקש את החוב נשוא פסק הדין ולחילופין קביעה כי ארגוב אינם זכאים להיכלל בנספח א' להסכם שאושר בבג"ץ, כך שהמגרש יחזור לרשימת נכסי האגודה.

4. המשיב 3 (להלן: "הבנק") הגיש כתב הגנה מטעמו בו נטען בתמצית כך:

א. ארגוב נטלו משכנתא מהבנק בסך של 445,202 ₪ לשם מימון רכישת המגרש. המשכון נרשם כדין וכספי ההלוואה הועברו לחשבונה של המוכרת.

ב. ארגוב שילמו את תשלומי המשכנתא כסדרם במשך כשנה ואז חדלו מכך. היתרה לסילוק עומדת של 1,277,862 ₪ נכון ליום 15/5/14.

ג. הבנק הגיש תביעה כנגד ארגוב ביום 13/10/13. לאחר מו"מ ממושך ומורכב נחתם הסכם בין רשות מקרקעי ישראל לבין הבנק, אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת בג"ץ 920/10.

ד. בפסק הדין נקבע כי הזכויות במגרש יועברו לארגוב, שימכרו אותו לצד שלישי והתמורה תסלק את חובם לבנק. אם ארגוב לא יהיו חלק מההסכם, הרי שיתרת חובם לא תימחק ויהיה עליהם לשלמה במלואה לבנק.

ה. ההסכם בבג"ץ אושר כ- 6 שנים לאחר שניתן פסק הדין בהליך שהתנהל בין המבקש לבין ארגוב בבית משפט השלום בנתניה. פסק הבג"ץ ביחס לארגוב ניתן על פי הסכמתם להיכלל בהסכם ולא ניתן לבטלו או להורות על החזרת המגרש לאגודה, שלמעשה מעולם לא הייתה בעליו.

ו. ספק רב אם ארגוב יכולים לאחוז בחבל בשני קצותיו - מחד לטעון לתקפות זכותם במגרש מול הבנק בכדי לסלק את חובם ומאידך לטעון כלפי המבקש לבטלות זכותם במגרש באופן המזכה אותם ממנו לסעד כספי במסגרת פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בנתניה בת.א. 14212/01.

ז. מן הדין כי בית המשפט ידחה את הסעד החלופי הנתבע בתביעה, שהוא הרלוונטי ביחס לבנק.

5. ארגוב הגישו בקשה לסילוק תביעת המבקש על הסף ולמתן ארכה להגשת כתב ההגנה לאחר ההכרעה בבקשה. בבקשה נטען לסילוק על הסף, בין היתר מהטעמים הבאים:

א. היעדר סמכות עניינית - הטענה כי ארגוב חזרו בהם מהודעת ביטול הסכם המכר לרכישת מגרש מהאגודה נוגעת לתקפותו של חוזה מקרקעין, לרבות אכיפתו וביטולו, ואלה מצויים תחת סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי בלבד.

ב. מעשה בית דין - המבקש טען כנגד תקפותו של הסכם פשרה בין ארגוב לבין הבנק. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין בהליך בבג"ץ ובהליך שהתנהל בין הבנק לבין ארגוב בבית משפט השלום בתל אביב.

ג. היעדר עילת תביעה - ההסכם בין ארגוב לבין הבנק הוא הסכם מותנה שטרם מומש ולכן התביעה הוגשה טרם זמנה.

הדיון מיום 29/10/14 והבקשה לתיקון כתב התביעה

6. לפי קביעת בית המשפט, הצדדים התייצבו לדיון ביום 29/10/14. בדיון נשמעו דברים מחוץ לפרוטוקול ועם סיומו הוסכם כי המבקש ישקול את עמדתו ביחס למתכונת התביעה.

7. ביום 25/11/14 המבקש הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה שתמציתה כדלקמן:

א. התביעה כנגד הבנק תימחק, תוך ויתור על הסעד החלופי לקביעה כי ארגוב אינם זכאים להיכלל בנספח א' להסכם שאושר בבג"ץ וכי המגרש יחזור לרשימת נכסי האגודה.

ב. לתביעה יתווסף סעד של הצהרה על בטלות פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בנתניה בת.א. 14212/01.

ג. די בהסכם שאושר בבג"ץ כדי לקבוע עובדתית שמתבטלת זכותם של ארגוב לגביית פסק הדין עם שינוי הנסיבות.

ד. לאחר הגשת כתב התביעה המקורי המבקש למד עובדות חדשות מתוך כתב ההגנה של הבנק, שהביאו אותו למסקנה, כי במסגרת ההליך בבית משפט השלום בנתניה ארגוב לא הציגו מסמכים הנוגעים ליחסיהם מול הבנק.

ה. המבקש מקבל את הטענה שפסק הבג"ץ הוא מעשה עשוי ומסיק שחוזה הרכישה של המגרש לא בוטל ושארגוב אף לא היו יכולים לבטלו טרם ביטול המשכון.

ו. התביעה בבית משפט השלום בנתניה הייתה נגועה במרמה של ארגוב, שהסתירו את העובדה שחוזה הרכישה לא בוטל ואף לא יכול היה להתבטל, שכן זכויותיהם של ארגוב היו ממושכנות לבנק. פסק הדין הושג לפיכך במרמה.

ז. הפסיקה קובעת כי ניתן לבטל פסק דין חלוט שניתן במרמה על ידי תובענה לקיומו של משפט חוזר.

ח. לפי הפסיקה אין לסלק תביעה על הסף כאשר תיקונה יכול למנוע זאת.

ט. תובענה לביטול פסק דין צריכה להתברר בבית המשפט שנתן את פסק הדין ואולם המבקש סבור כי ההצהרה על בטלותו של פסק הדין נדרשת אגב אורחא לסעד העיקרי, שהוא הצהרה על כך שאין לגבות את סך פסק הדין. עם זאת, ככל שבית המשפט סבור כי יש להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט שנתן את פסק הדין, אין למבקש התנגדות לכך.

8. ארגוב טענו בתגובתם לבקשה כך:

א. למעשה הבקשה היא לקיום "משפט חוזר אזרחי", שיש להגישה אך ורק לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין ובמקרה זה בית משפט השלום בנתניה.

ב. הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר, תוך שהמבקש ממציא יש מאין טענה של תרמית, לפיה ארגוב הסתירו את קיומו של משכון לטובת הבנק. ארגוב טוענים כי המבקש ידע גם ידע על קיומו של המשכון, שכן המסמכים המעידים על כך צורפו לכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום בנתניה.

9. בתשובתו טען המבקש כי לא הגיש את תביעתו בשיהוי, שכן רק מכתב ההגנה של הבנק הוא למד על קיומו של המשכון הרשום, להבדיל מן ההתחייבות לרושמו אשר הייתה ידועה לפני כן. לראיה, המשכון אף לא הוזכר בפסק הדין של בית משפט השלום בנתניה ועל כן אין לגביו כל השתק פלוגתא או מעשה בית דין.

המבקש טען עוד כי אין טעם בהעברת התובענה לבית משפט השלום בנתניה, מאחר שהמותב שדן בתיק המקורי התחלף.

דיון והכרעה

הבקשה לתיקון כתב התביעה

10. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כך:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

11. ההלכה קבעה את מסגרת השיקולים שיש לשקול במסגרת בקשה לתיקון כתב התביעה. כך ברע"א 5818/12 עזרות מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) נ' נטפים בע"מ (פורסם בנבו):

"בסוגיית תיקונם של כתבי תביעה נקטה הפסיקה בגישה ליברלית. אולם, לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה, שכן עליו להביא בחשבון גורמים נוספים על זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת שבין הצדדים (רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998)). על אלה נִמנִים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי; השלב שבו מוגשת הבקשה; האפשרות פן ישלול התיקון מן הצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אילו הוגשה התביעה במועדהּ ולא במסגרת תיקון, כגון התיישנות (ע"א 728/79 קירור - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 131 (1980)). כך גם לא יתיר בית המשפט תיקון של כתב טענות שאין תועלת בצידו, כגון שהתיקון אינו מראה עילה (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה(1) 1585 (1951)). כל אלה מהווים שיקולים מנחים ככל שמדובר בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכמובן יחבור אליהם תמיד השכל הישר".

12. בענייננו הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בשלב מוקדם, עוד טרם הגשת כתב ההגנה מטעם המשיבים 2-1 ואולם לאחר שהוגשה מטעמם הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

13. לא ניתן לומר כי התיקון המבוקש ישלול הגנה מהמשיבים 2-1 או שאין תועלת בתיקון.

14. זאת ועוד, בכתב התביעה המתוקן מוותר המבקש על התביעה כנגד המשיב 3 וחשוב מכך, משמיט את התביעה לסעד החלופי אשר נדמה שאינו בסמכותו העניינית של בית משפט השלום - מניעת מכירת המגרש לפי ההסכם שאושר על ידי בג"ץ והעברתו לבעלות האגודה השיתופית.

15. לפיכך אני רואה לנכון לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה וזאת בכפוף לתשלום הוצאותיהם של המשיבים 2-1 בסך של 2,000 ₪. כתב התביעה המתוקן יוגש לתיק עד לא יאוחר מיום 15/2/15.

בית המשפט המוסמך לדון בכתב התביעה המתוקן

16. בכתב התביעה המתוקן המבקש טוען כי התביעה בבית משפט השלום בנתניה הייתה נגועה במרמה של המשיבים 2-1. דעתי כדעתם של המשיבים 2-1 שהמדובר הלכה למעשה בתביעה לביטולו של פסק הדין, אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בנתניה בת.א. 14212/01.

17. בהקשר זה מן הראוי לציין כי בבקשה הוגדר פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה כ- "פסק הדין השגוי". קשה להבין מנין נטל לעצמו ב"כ המבקש את החרות לכנות כך פסק דין חלוט של בית המשפט. מדובר בהתנהלות מזלזלת ולא ראויה.

18. מכל מקום, האפשרות לקיומו של "משפט אזרחי חוזר" נוצרה בפסיקת בית המשפט העליון. נקבע שאם פסק דין הושג במרמה, מן הראוי שבית המשפט ישית סעד לצד הנפגע על אף העיקרון של סופיות הדיון. באיזון הנכון ייסוג עיקרון סופיות הדיון מפני כללי הצדק והיושר.

19. ע"פ ההלכה, הדרך לביטולו של פסק דין שהושג במרמה, היא על ידי הליך של תקיפה ישירה של פסק הדין על ידי בקשה לביטולו, אשר יש להגיש לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין (ר' ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ ואח', פ"ד נז (3) 366 ; ע"א 417/89 סעד אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מה(4) 641).

20. המבקש לא הגיש את התביעה בבית משפט השלום בנתניה, שהוא בעל הסמכות לדון בה. בהתאם להוראותיו של סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מקום שבו מוצא בית המשפט שאין הוא יכול לדון בעניין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט שהעניין בסמכותו.

21. אשר על כן אני מורה על העברת הדיון בתובענה זו, במתכונתה המתוקנת, לבית משפט השלום בנתניה.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"ה, 31 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.