בתאריך 8.12.11, הוצפה דירתם של התובעים, דירת דופלקס בקומה העליונה בבית משותף שברח' יעקב חזן 15 שבחיפה, בכמות גדולה מאוד של מי גשמים, וזאת עקב כשל בניקוז תעלת מרזב שבגג הרעפים של דירתם (להלן: "ההצפה").

כתוצאה מכך, נגרמו לתובעים נזקים, הן לקירות הבית ותיקרותיו והן לציוד שהיה בדירתם ונפגע מהמים.

אין חולק כי התובעים היו מבוטחים אצל הנתבעת בביטוח לדירה "הבית שלי", כאשר הביטוח מתייחס לדירה ולתכולתה, כעולה מהפוליסה שצורפה לכתב התביעה וסומנה כנספח א'.

אין אף חולק כי בגין נזקיהם של התובעים באותה הצפה, שילמה הנתבעת לתובעים לפני הגשת התביעה סך של 690 ₪ וסך נוסף של 2,860 ₪ ובסה"כ 3,570 ₪, כעולה אף מנספחים ד'1 ו-ד'2 שצורפו לכתב התביעה.

כל זאת, לאחר שהנתבעת קיזזה מסה"כ הסכומים שקבעה כי התובעים זכאים להם, את דמי ההשתתפות העצמית בסך של 525 ₪ וסך של 25 ₪ בגין הכינון.

לטענת התובעים, נזקיהם בגין ההצפה היו גדולים הרבה יותר, כמפורט על ידם בכתב תביעתם, והינם תובעים את ההפרש מהנתבעת.

לטענת הנתבעת, פוצו התובעים בגין מלוא נזקיהם בהצפה.

לאחר שנשמעו מלוא העדויות והובאו בפני ביהמ"ש מלוא הנתונים, הנני קובעת, כדלקמן:

הנני מקבלת את הצעות המחיר שהגישו התובעים לביהמ"ש, בכל המתייחס לשיפוץ דירתם ומעדיפה נתונים אלה על פני קביעות השמאי בדבר עלות התיקונים בדירה עצמה.

בחוות דעתו, אין השמאי מפרט על בסיס אלו נתונים נקבעה הערכתו באשר לתיקון המבנה.

לקביעתי, הערכתו של השמאי כי "גירוד קירות חדר מגורים עליון ומרפסת + חדר שירותים, מקלחת ועבודות סיוד מקומיות", כמפורט בפרק א' לחוות דעתו השניה – יעמוד על הסך של 1,000 ₪ (בערכי כינון) או על הסך של 800 ₪ (בערכים ריאליים) – הינה הערכה בלתי ריאלית בעליל.

הנני מקבלת את טענת התובעים כי בגין תיקון המבנה כתוצאה מנזילת המים לתוכו, נגרמו להם נזקים בסך כולל של 2,500 ₪, כמפורט בסע' 7 לכתב התביעה ובנספח ג'2 שצורף.

סך זה אינו כולל מע"מ, כאשר התובעים לא המציאו קבלה כי שילמו מע"מ בגין עבודות אלה.

הנני מקבלת את טענת הנתבעת כי, עפ"י קביעות הפוליסה, אינה חייבת בפיצוי התובעים עבור הוצאותיהם בשל תיקון פתח המרזב ממנו חדרו מי הגשמים לדירה ואיטומו וכן אינה חייבת בתיקון ובהחלפת רעפים שבורים בגג המבנה.

לעניין נזקי הרכוש, הנני מקבלת את קביעות השמאי מטעם הנתבעת כי שווי הנזקים לרכוש יעמוד על הסך של 3,030 ₪, גם אם התובעים שילמו בגין רכישתם סך של 3,490 ₪, כנטען על ידם.

כל זאת, כאשר יש להפחית ממחירם בגין הבלאי של המכשירים שאף התובעים עצמם גרסו כי היו ישנים.

על בסיס כל הנ"ל, הנני קובעת כי סה"כ נזקי התובעים בגין ההצפה, הן באשר למבנה והן באשר לרכוש הינו בסך של 5,530 ₪.

יש לנכות מסכום זה את הסך של 3,570 ₪ ששולם לתובעים על ידי הנתבעת.

כן הנני קובעת את נזקיהם הכלליים של התובעים, על דרך האומדנה, בסך של 1,000 ₪.

בסה"כ – סך של 2,960 ₪.

בשולי פסק דיני זה, הנני מוצאת לנכון לציין כי מצאתי ממש בתרעומתם של התובעים על כך שפניות בא כוחם אל הנתבעת כלל לא נענו ועל כך שסוכן הביטוח מטעם הנתבעת, מר ישראל מור, מצא לנכון להודיע לתובעים, במכתב בוטה וחסר כל הנמקה, כי אינם רצויים עוד כלקוחות הנתבעת וזאת לאחר תקופת ביטוח ארוכה של כ-20 שנה, ללא כל תביעות קודמות.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעים, במאוחד ובמיוחד, את הסך של 2,960 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.12 ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעים, במאוחד ובמיוחד, את הסך של 1,200 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ה, 05 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.