עניינה של עתירה זו הוא דרישת תשלום עבור דמי ארנונה, שנדרש העותר לשלם לעיריית בית שאן, בגין נכס המצוי בתחום שיפוטה, במהלך התקופה בה שימש העותר כנאמן ומפרק של חברה, שהנכס היה בבעלותה.

הרקע:

1. העותר הגיש עתירה מנהלית המכוונת כנגד דרישה לתשלום ארנונה שנשלחה אליו ביום 25.2.14 על ידי המשיבה 1, עיריית בית שאן, (להלן: "העירייה"). דרישת התשלום התייחסה לנכס השייך לחברת אלום פילו בע"מ (להלן: "החברה"), שהעותר שימש כנאמן וכמפרק שלה, במסגרת ההליכים בתיק פש"ר 631/10 (בית המשפט המחוזי בחיפה).

2. במסגרת העתירה, ביקש העותר למחוק את החוב הרשום על שמו, בספרי העירייה, בהתבסס על הסכם פשרה שנערך בין הצדדים ביום 29.7.04 ואושר על ידי בית המשפט ביום 18.7.05, (להלן: "הסכם הפשרה"), ולפיו, כל תביעות החוב של העיריה כנגד חב' אלום פילו בע"מ, הוסדרו בהסדר נושים ובהליכי פרוק החברה.

המשיבים לא חלקו על כך שנערך עם העותר הסדר, שלפיו, כנגד תשלום חלק מן החוב, תמחק יתרתו, אולם טענו כי מחיקת החוב מותנית בקבלת אישורו של הממונה על המחוז מטעם משרד הפנים. המשיבים עתרו למתן ארכה להגשת תשובה לעתירה, על מנת שיתאפשר להם לפנות לממונה על המחוז כדי לקבל את אישורו.

3. בסופו של יום, ומבלי שהתקיים דיון בעתירה, נתקבל אישורו של הממונה על המחוז למחיקת החוב, ובכך נתייתר הצורך להכריע בטענות הצדדים בעתירה. הצדדים נותרו חלוקים ביניהם בשאלת הוצאות ההליך, וטיעוניהם הוגשו בסוגיה זו בלבד.

טיעוני הצדדים:

4. העותר מבקש לפסוק לו הוצאות ופיצויים על הנזקים והטרחה שנגרמו עקב כך שנאלץ להגיש את העתירה. לטענתו, המשיבים התרשלו באי רישום הפעולה לביטול יתרת חובות החברה שהתפרקה ובשלב מסוים העבירו – שלא כדין - את יתרת החוב של החברה, שאמור היה להימחק, ושמו אותו על שם העותר.

עוד נטען כי העתירה הוגשה רק לאחר שחמש פניות קודמות לעירייה לא הביאו למחיקת החוב.

5. העותר מבקש לחייב את המשיבים בהוצאות בשל התרשלות מתמשכת מצדם, לאור העובדה כי למעלה מ-10 שנים, מאז שנחתם הסכם הפשרה ביום 29/07/04, נמנעו מלפנות לממונה על המחוז לקבל את אישורו למחיקת החובות, והאישור ניתן רק לאחר ובעקבות הגשת העתירה.

6. בטיעוניו, מבקש העותר להשית על המשיבים תשלום הוצאות ודמי נזק בסכום אשר יכלול את הרכיבים הבאים: הוצאות המשפט של העותר שלטענתו הסתכמו בפועל בסך 3,205 ₪, הוצאות טרחה עבור 35 שעות עבודה המתומחרות ב-400 ₪ לשעה, פיצוי בגין הטרדתו לשווא וחששו המתמשך, מאז קיבל את דרישת התשלום, מנקיטת הליכי גבייה אוטומטיים כנגדו ופגיעה במוניטין ובשמו הטוב של העותר בשל רישום החוב על שמו.

מנגד, מבקשים המשיבים לדחות את בקשת העותר לפסיקת הוצאות. לטענת המשיבים, בניגוד לטיעוני העותר, החוב הנדון הוא חוב של העותר באופן אישי, בתוקף תפקידו כנאמן וכמפרק החברה, היה רשום על שמו מאז ומתמיד ולכן גם הסכם הפשרה נחתם בינו לבין העירייה. בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים, אין העירייה מוסמכת למחוק חובות של חייב כלפיה במסגרת הסכם פשרה, מבלי שקיבלה קודם לכן את אישור הממונה על המחוז במשרד הפנים. נוהל זה הובא לידיעת העותר לפני שהוגשה העתירה, ולמרות זאת מיהר להגיש את העתירה. הובהר לו גם כי לא ינקטו כנגדו הליכי גבייה מנהליים.

7. לעמדת המשיבים, פנייתו של העותר לעירייה בקשר לחובות נשוא העתירה טופלה על ידה בצורה מקצועית וללא כל דיחוי.

המשיבים מבקשים לדחות את הבקשה לפסיקת הוצאות משפט בטענה כי לו המתין העותר זמן סביר עד לקבלת המלצת משרד הפנים, לא היה צורך בהגשת העתירה. לחלופין, על פי ההלכה, יש לפסוק הוצאות רק בגין הוצאות ריאליות שהוצאו על ידי בעל הדין, וכאן לא הוכחו הוצאות כאלה, מעבר לאגרה. לא התקיים כל דיון והעותר לא היה מיוצג. באשר לדרישה לפסוק פיצויים נזיקיים, אין זה בסמכותו של בית המשפט בהליך זה, לפסוק פיצויים בגין נזקים, המוכחשים ממילא על ידי המשיבים.

דיון

8. בבג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון (25.5.94) (להלן: "פסק דין נסאסרה"), הותוו הקריטריונים לחיובו של משיב בהוצאות לטובת עותר, במסגרת עתירה שתכליתה הושגה, בלא צורך בהכרעה של בית המשפט לגופו של עניין, כמפורט:

האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם העותר מיצה את ההליכים מול המשיב עובר להגשת העתירה, האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התעוררה בבית המשפט.

לצד האמור, נקבעה בפסיקה חזקה הניתנת לסתירה, לפיה אם העותר קיבל את הסעד לו עתר, במלואו או בעיקרו, הרי יש להניח כי העתירה שהגיש הייתה מוצדקת והנטל עובר למשיבים להוכיח כי לא הייתה הצדקה להגשת העתירה או כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד (בג"צ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים (21.4.2010) ובג"צ 7505/10 - ראש מועצת הכפר חרבתא בני-חארת נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית (25/07/2011)).

לעניין גובה ההוצאות, נקבע בפסק דין נסאסרה כי בבואו של בית המשפט לשקול את גובה ההוצאות שיש להשית על משיב שהסכים להיענות לעתירת העותר, עליו להתחשב באלה: השלב שבו הוגשה הבקשה לביטול העתירה, מספר מועדי הישיבות שנקבעו לדיון ע"י ביהמ"ש טרם שהסכים המשיב לדרישת העותר, היקף העבודה שהושקעה בהכנת העתירה כפי שהוא משתקף מהחומר שנמצא לפני בית המשפט, והמאמצים שעשה העותר אצל המשיב טרם שהגיש את העתירה לבית המשפט.

9. במקרה דנן, לא שוכנעתי מטיעוני המשיבים כי לא הייתה הצדקה להגשת העתירה.

עובר להגשת העתירה, וסמוך לאחר שקיבל את דרישת התשלום, פנה העותר אל המשיבים

במספר הזדמנויות ומחה כנגד דרישת התשלום. אמנם, בתשובה הודע לו כי העירייה מחויבת לקבל את אישור הממונה על המחוז, ופועלת לקבלת האישור, ואף תמנע מלנקוט כנגדו בהליכי גביה, אך בפועל, (כפי העולה מסעיף 6 לבקשת המשיבים למתן אורכה להגשת תגובתה) פנתה העירייה לממונה בבקשה לקבלת אישורו למחיקת החוב רק ביום 12.6.14 וזאת לאחר שהוגשה העתירה. משכך אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי פניותיו של העותר טופלו על ידי העירייה ללא כל דיחוי וכי אין קשר סיבתי בין הגשת העתירה ובין ההיענות לסעד שנתבקש.

10. יתרה מזאת, היה על העירייה, כרשות מנהלית ציבורית, לפנות את הממונה אף קודם לפניית העותר, בהסתמך על הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים לפני כעשור. לא זו בלבד שהמשיבה לא פעלה למחיקת החוב, היא המציאה לעותר דרישה לתשלומו. בנסיבות אלו ניתן לקבוע כי היה צידוק בהגשת העתירה, העותר מיצה את ההליכים עובר להגשת העתירה, לא קיים שיהוי בהגשתה, והגשת העתירה אכן הניעה את המשיבים לפעול לקבלת אישור הממונה למחיקת החובות נשוא העתירה.

11. בפסיקת סכום ההוצאות נתתי דעתי לשיקולים הבאים: העותר איננו מיוצג על ידי עורך דין, הגשת העתירה לא הייתה כרוכה בהוצאות מיוחדות, לא התקיים כל דיון בעתירה, לכך שרשות ציבורית חייבת לשמש דוגמא ומופת בהתנהלות ראויה, ובשים לב לכך שמדובר בכספי הרשות כרשות ציבורית.

12. הבקשה לפסיקת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לעותר, כתוצאה מדרישת התשלום וניהול ההליך נדחית, שכן אין מקומה להידון במסגרת פסיקת הוצאות ההליך.

13. נוכח כל האמור, מורה על מחיקת העתירה. המשיבים ישלמו לעותר הוצאות משפט סכום בסך כולל של 7,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, בהקדם.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.