02 אוגוסט 2015

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23/2/14 אשר קבעה כי נכותו הנוירולוגית של המערער הינה בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 32(4)(א)(III) וכי מנכות זו יש לנכות נכות בשיעור 10% בהתאם לפריט ליקוי 32(4)(א)(II) בגין מצב רפואי קודם.
2. הוועדה הפעילה תקנה 15 במלואה, כך שלמערער נפסקו 15% נכות יציבה בגין הליקוי הנוירולוגי.
3. המערער, יליד 1949, נפגע בתאונת עבודה ביום 27/9/12. הוועדה התכנסה ביום 1/12/13 ולאחר מכן התכנסה שוב ביום 23/2/14 לצורך דיון בתקנה 15 וסיכום מסקנותיה.
4. להשלמת התמונה יצויין כי בנוסף לקביעתה האמורה קבעה הוועדה שלמערער נכות אורטופדית בשיעור 10% בגין מגבלות בגב בהתאם לפריט ליקוי 37(7)(א) לתקנות. בגין מצב רפואי קודם ניכתה הוועדה את מלוא הנכות האורטופדית שהותאמה, באופן שנקבע כי בגין הליקוי האורטופדי למערער נכות בשיעור 0%.
5. במהלך הדיון שהתקיים ביום 6/1/15 הודיע ב"כ המערער כי נוכח תיעוד רפואי שהוצג לו ע"י המשיב לענין הגבלות התנועה בגב, המערער אינו עומד על הערעור בכל הנוגע לנכות האורטופדית. משכך נותרו הצדדים חלוקים בשאלת הנכות הנוירולוגית בלבד.

טענות הצדדים

1. אלה טענות המערער:
   1. הוועדה שגתה עת ניכתה נכות בגין מצב קודם בהיעדר הנמקה מספקת ומבלי שהדבר מתיישב עם המסמכים הרפואיים.
   2. הוועדה ניכתה נכות בגין מצב רפואי קודם על פי סעיף המתייחס לשיתוק בצורה בינונית בעצם הטביאליס. זאת, למרות שאין כל תיעוד רפואי לשיתוק כאמור.
   3. הוועדה לא נימקה באופן מספק מדוע היא מנכה מצב קודם בגין פריט הליקוי שבו בחרה ומדוע לא בחרה סעיף ליקוי אחר, דוגמת זה שענייננו שיתוק קל בעצם הטביאליס.
   4. טענות המשיב מתייחסות להגבלות בתנועות הגב ולא לפגיעה בעצם הטיביאליס. המשיב אינו מצביע על כל מסמך רפואי התומך בפגיעה קודמת בעצם הטיביאליס. למרות כאבי הגב המופיעים במסמכים הרפואיים המערער קיבל בשנת 2003 אישור בלתי מוגבל לחדר כושר. באישור זה לא צויין דבר על מגבלות.
2. אלה טענות המשיב:
   1. החלטת הוועדה בנוגע לניכוי מצב קודם הינה מנומקת ומפורטת דיה. המחלוקת בענין נכוי מצב קודם היא מחלוקת רפואית ולא משפטית.
   2. הוועדה העניקה נכות נוירולוגית וניכתה נכות בגין מצב קודם לא בגין פגיעה בגפיים, אלא בגין פגיעה בעמוד שדרה תחתון המשליך בפועל על תנועת הגפיים. הנכות הנוירולוגית שניתנה היא בגין פגיעה בעצב L5 משמאל. הוועדה מנמקת ומסבירה היטב כיצד היא למדה על פגיעה בעצב זה עובר לתאונה. הוועדה מפנה למצב קודם עשיר משנת 1998 ועד שנת 2012 בסמוך לתאונה המתעד כאבים בגב תחתון עם הגבלות תנועה. בנוסף, הוועדה מציינת כי בבדיקת CT משנת 2003 יש עדות לבלט דיסק בעצב L5 משמאל וכי באותה בדיקה נמצא גם לחץ על השק והיצרות התעלה באותו עצב.
   3. בנוסף, קיימים מסמכים רפואיים קודמים המצביעים על בעיות נוירולוגיות קודמות וירידה תחושתית.
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין וכן בטענות הצדדים כפי שנטענו בדיון ביום 1/1/15, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

להלן אפרט טעמיי.

1. במועד הדיון הראשון בוועדה, ביום 1/12/13, נבדק המערער בדיקה קלינית מקיפה. ממצאי הבדיקה הנוירולוגית פורטו בפרוטוקול, כדלקמן:

"...בבדיקה נוירולוגית FOOTDROOP צניחת רגל בצד שמאל וחולשה של האקסטנסיה של הרגל שהשמאלית, שאר השרירים וכח בגבול התקין, החזרים גיידיים הופקו, מבחינה תחושתית מוסר על דיסאסטזיה בצד הפנימי של כף הרגל מימין ללא הפרעה בתחושה עמוקה, נציין שאין רומברג, יתר הבדיקה הנוירולוגית בגדר התקין".

1. הוועדה סיכמה את מסקנותיה במישור הנוירולוגי:

"הממצאים הפתלוגיים מצביעים על פגיעה בעצב L5 משמאל אין סימנים של מילופטיה ולכן אין להתייחס לאיקוקטינציה (חוסר שליטה על סוגרים).

בדיקת EMG 28/10/12 מראה אכן רדיקולופתיה L5 – L4  בבדיקות של פרופ' שדה: מ- 18/12/12 ו- 30/12/12, 13/5/13, אותה פתולוגיה פרפרית L5 מבחינה קלינית כאשר פרופ' שדה מציין  MRI ע"ש תקין. מבחינה נוירולוגית נכותו 20% לפי סעיף 32 (4) (א) III אך נציין מצב קודם של מ 1998 הסובל מכאבי גב תחתון עם הגבלה בתנועות ו- CT שנעשה ב 2003 מראה על בלט דיסק בגובה L4-5 משמאל המתאים מבחינת הגובה לפתולוגיה המתוארת לעיל. בנוסף ב CT ממצא לחץ על השק והיצרות בתעלה עם מליאות של פרונמה שמאלי, לכן יש מצב קודם ומנכה 10% לפי ס' 32 (4)(א) II.

מבחינה אורטופדית מצבו מתאים ל- 10% נכות לפי סעיף 37 (7) א'. מאחר ובעברו נמצאו הגבלה בתנועות בע"ש מותני הועדה מנכה על מצב קודם 10% לפי ס' 37 (7) א'".

1. הוועדה ערכה אבחנה ברורה בין מצבו של המערער בתחום האורטופדי לבין מצבו בתחום הנוירולוגי.

הבדיקות הקליניות בשני המישורים תועדו באופן נפרד וכך גם מסקנות הוועדה.

1. לאחר שהוועדה בחנה את המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, היא מצאה כי מצבו הרפואי הקודם, טרם התאונה, מעיד על ליקוי נוירולוגי. בשל כך הגיעה למסקנה לפיה יש לנכות משיעור הנכות הנוירולוגית מחצית בגין מצב רפואי קודם.

החלטת הוועדה בהקשר זה הינה מנומקת כדבעי, מפורטת ובהירה.

מדובר בקביעות רפואיות מובהקות המצויות בסמכותה הבלעדית של הועדה ובית הדין לא יתערב בקביעות אלה.

1. למעלה מן הצורך יצויין כי עיון במסמכים הרפואיים שהגיש המשיב לתיק בית הדין מעלה כי אכן קיים תיעוד רפואי רב ממועדים שלפני התאונה, ביחס לממצאים נוירולוגיים הנוגעים לגב, לרגליים, לירידה תחושתית ולהפרעות תחושתיות. עוד עולה מהתיעוד הרפואי כי למערער בוצעו במועדים שונים עובר לתאונה בדיקות קליניות נוירולוגיות שונות שפוענחו באופן שעשוי להצביע על ליקויים נוירולוגיים וכן בוצעו בדיקות הדמיה דוגמת בדיקות CT שעשויות להצביע על ליקויים נוירולוגיים. כך או כך מדובר בממצאים רפואיים מובהקים המסורים לשיקול דעת הוועדה בלבד.
2. בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין לא יחליף את שיקול דעתה של הועדה בשיקול דעתו ולא ישים עצמו כמומחה לרפואה.

משקיימים ממצאים רפואיים כאמור ונוכח הנמקתה המפורטת של הוועדה נראה כי החלטת הוועדה לפיה עברו הרפואי של המערער בתחום הנוירולוגי מצדיק ניכוי נכות, הינה החלטה סבירה, אשר לא נראה כי נפל בה פגם משפטי המאפשר התערבות בית הדין.

1. החלטת הועדה אף עומדת במבחן ההלכתי שנקבע בפרשת מרגוליס, עת מציינת הועדה כי בגין מצב קודם יש לנכות שיעור נכות מסויים (10%) מכוח פריט ליקוי ספציפי (37(7)(א)) הקבוע בתקנות.
2. סוף דבר, הערעור נדחה.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ה, (02 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.