בעניין: בקשה לבטול פס"ד מיום 17.11.14

1. ביום 22.5.14, הגיש התובע נגד הנתבע, עו"ד במקצועו, כתב תביעה מתוקן בסדר דין מקוצר ע"ס 62,765 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע אצל התובע, המורכבת בעיקרה מיתרת חוב הלוואה מיום 8.4.13 ע"ס 70,000 ₪. לכתב התביעה צורפו מסמכי פתיחת חשבון מיום 4.4.13, הסכם הלוואה מיום 8.4.13, טופס פירוט אשראי ממנו עולה כי בחשבון ההלוואה נצברו כ- 3 חודשי פיגור ומכתב התראה לפי כלל 31 לכללי האתיקה.

2. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, אשר לא נוסחה בקפידה. כך למשל בסעיף 4 לבקשה נטען כי הבנק הגיש תביעה בסך של 1,895,747 ₪. דוגמה נוספת לחוסר ההקפדה מצוי בסעיף 7 לבקשה בו נטען כי הנתבע פתח חשבון בנק בחודש אפריל 2014, כאשר ברור ממסמכי פתיחת החשבון כי החשבון נפתח בחודש אפריל 2013. בסעיף 8 לבקשה, נטען כי הנתבע נדרש לחתום על מספר מסמכים ארוכים הכוללים אינספור תנאים משפטיים המנוסחים בלשון משפטית שאינה שגורה בפיו. טענה זו נטענה מהתעלם מהעובדה שהנתבע הוא עו"ד במקצועו.

3. עוד טען הנתבע כי אין בהסכם סעיף המעמיד את מלוא יתרת ההלוואה לתשלום מיידי עם איחור בתשלום אחד. הנתבע טען כי הוא משלם מידי חודש את התשלום בסך של 1350 ₪. בסעיף 18 לתצהירו אישר הנתבע כי היה לו איחור בתשלום אחד, לפני מעל מ 6 חודשים, אולם התייצב בבנק ומסר שיק לכיסוי הסכום הנדרש בזמנו. הנתבע טען כי לא קיבל את מכתב ההתראה שצורף לכתב התביעה.

4. דיון בבקשת הרשות להתגונן נקבע ליום 17.11.14. הנתבע לא התייצב לדיון. לאחר המתנה בת 16 דקות ביקש ב"כ התובע לדחות את בקשת הרשות להתגונן ובקשתו התקבלה בהחלטה מנומקת. נקבע באותה החלטה כי הטענות שהעלה הנתבע אינן מפורטות כנדרש ואין בהן את ההתייחסות הנדרשת לנתוני כתב התביעה. עוד נקבע כי חלק מהסעיפים שמופיעים בבקשה אינם שייכים, על פני הדברים, לתיק זה. עוד נקבע כי הטענות לפיהן הנתבע עמד בהחזרי ההלוואה נטענו בהתעלם מטופס פירוט האשראי שצורף לתביעה ומלמד על שלושה חודשי פיגור.

5. לאחר מתן ההחלטה, לאחר שב"כ התובע עזבו את האולם, הגיע הנתבע לאולם בשעה 09.30. הנתבע הונחה להגיש בקשה לביטול ההחלטה ועשה כן ביום 18.11.14. כיוון שבינתיים ניתן פס"ד, אני רואה את הבקשה לביטול החלטה כבקשה לביטול פס"ד.

6. באשר לסיבת המחדל, טוען הנתבע כי הודיע לבית המשפט, באמצעות מרכז המידע, על כך שיגיע לדיון באיחור של 40 דקות. הנתבע טוען כי פקידה ממרכז המידע מסרה לו כי פנייתה הועברה לרשם שדן בבקשה ונרשמה אצלו. לגופו של עניין, טוען הנתבע כי שילם יותר ממחצית ההלוואה. הנתבע טוען כי הוא משלם את הפיגורים בתיק לפני העברת ההליך למחלקה המשפטית. הנתבע טוען כי הוא משלם את התשלומים החודשיים שנקבעו בהסכם ההלוואה עד עצם היום הזה.

7. ב"כ התובע מתנגד לביטול פס"ד. נטען כי כיוון שהנתבע הוא עו"ד במקצועו חזקה עליו כי ידוע לו שעליו להודיע לבית המשפט שהוא מאחר לפני האיחור ואף להודיע על כך לצד שכנגד. באשר לסיכויי ההגנה, נטען כי מכיוון שהנתבע הוא עו"ד במקצועו אין לאפשר לו להישמע בטענה לפיה לא הבין את מסמכי ההלוואה עליהם חתם. נטען כי דפי החשבון המצורפים לתגובה מלמדים כי אין ממש בטענתו לפיה הוא משלם את התשלומים החודשיים אשר נקבעו בהסכם ההלוואה עד עצם היום הזה. לתגובה צורף מסמך שכותרתו תנאים ויתרת חוב ספציפי, המלמד כי תאריך תחילת הפיגור בהלוואה הוא 15.10.13, סכום הפיגור, נכון ליום 16.11.14, הינו 2657 ₪ ויתרת חוב ההלוואה 54,942 ₪. כמו כן, צורף לתגובה פירוט תנועות בחשבון העו"ש, לתקופה מיום 8.4.13 ועד 19.8.14. בכל הנוגע לטענה לפיה לא היתה הצדקה להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי מפנה ב"כ התובע לסעיף 132 לחוברת התנאים הכלליים, שם נאמר כי פיגור בתשלום כלשהו מסכומי האשראי או בתשלום אחר בתקופה העולה על 7 ימים, מצדיק העמדת כל סכומי האשראי לפרעון מיידי.

במענה לטענה לפיה הנתבע לא קיבל את מכתב ההתראה, מצרף ב"כ התובע אישור מדואר ישראל, לפיו ההתראה נמסרה לנתבע ביום 24.4.14.

8. ביום 12.1.15, הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע. נטען כי יש לבטל את פס"ד מחובת הצדק, בשל פגם בהליך שקדם לקבלת ההחלטה, כאשר הנתבע הודיע לבית המשפט על האיחור והודעתו התקבלה. לחילופין נטען, כי יש לבטל את פס"ד בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט. נטען כי התובע לא צירף דף חשבון המעיד על תשלומים ששולמו ע"י הנתבע. הנתבע טוען כי אין בהסכם ההלוואה סעיף המעמיד את מלוא יתרת ההלוואה לפרעון מיידי בשל איחור של 7 ימים. נטען כי על פי דין ועל פי הנהוג, איחור של 3 תשלומים חודשים בתשלומי הלוואה מביא להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי.

9. שאלה ראשונה לה עליי להידרש היא האם יש מקום לבטל את פס"ד מחובת הצדק, בשל פגם שנפל בהליך אשר קדם למתן פסק הדין. לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין זה, אני סבור כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה. לצורך קביעתי זו, אני מניח כי נכונה טענת הנתבע הן באשר לסיבת האיחור והן באשר להודעה אותה מסר למרכז המידע. עוד אני מניח כי הפקידה מסרה לנתבע שהודעותו בדבר איחור של 40 דקות, הועברה לידיעתי. את כל ההנחות האלה אני מניח לטובת הנתבע, למרות שאין להן שום ביטוי בפרוטוקול הדיון. עם זאת, עיון בתיקיית פניות מזכירות מלמד כי נרשמה הודעה שכזו על ידי מזכירת מדור רשמים. יוער כי גם לאחר שפניתי טלפונית למזכירות בעניין זה לא הצלחתי לדעת מתי הוקלדה ההודעה והאם ההודעה היתה קיימת בתיק במועד מתן ההחלטה. לפיכך , אני מנח לטובת הנתבע כי הודעתו הוקלדה לתיק טרם מתן ההחלטה . הנתבע טוען כי איחר לדיון בשל המהומות שהיו בכפר אבו סנאן, סמוך לביתו של המבקש, בעקבותיהן סגרה המשטרה את הכבישים בכפר עד שעות הבוקר. המבקש טוען כי הצליח לצאת מהכפר רק בשעה 07.30 ובשל פקקים הגיע לבית משפט רק בשעה 09.30. חרף הטיעון המפורש של ב"כ התובע בעניין זה, לא מסביר הנתבע מדוע לא עשה את הפעולה המתחייבת במצב שכזה שהיא, להודיע לב"כ התובע על כך שהוא צפוי לאחר לדיון ולבקש את הסכמתו לדחייה קצרה של שעת תחילת הדיון. גם כאשר מרכז המידע מוסר לנתבע כי הודעתו בדבר איחור של 40 דקות נרשמה והועברה לידיעת הגורם השיפוטי, הנתבע אינו רשאי להניח כי בית המשפט והצד שכנגד ימתינו 40 דקות להגעתו ולו בשל העובדה כי בהחלט ייתכן כי אילוצים אחרים של בית המשפט ושל הצד שכנגד אינם מאפשרים המתנה ממושכת שכזו. במצב דברים שכזה אני סבור כי, העובדה שאין ביטוי בפרוטוקול הדיון להודעה שמסר הנתבע למרכז המידע בדבר איחורו של 40 דקות, אינה מצדיקה לבדה ביטול החלטה משיקול של חובת הצדק בשל פגם בהליך שקדם למתן ההחלטה.

10. השאלה השניה לה עלי להידרש היא האם יש הסבר למחדל, שאינו מלמד על זלזול של הנתבע בחובתו כבעל דין. לשאלה זו אני משיב בחיוב, לאור התיאור המפורט שנתן הנתבע לסיבת המחדל. הסבר זה מצביע לכל היותר על התרשלות של הנתבע בכך שלא ניסה ליצור קשר טלפוני עם ב"כ התובע. התרשלות שכזו אינה מצדיקה סגירת שערי בית המשפט מבלי לבחון את טענות ההגנה.

11. השאלה השלישית הינה, האם עלה בידי הנתבע להצביע על טענות הגנה אשר בכוחן להביא למתן החלטה שונה בבקשה הרשות להתגונן, אם יתקיים דיון נוסף בבקשה. לשאלה זו אני משיב בשלילה, לאור נימוקי ב"כ התובע, הנתמכים בנתוני התיק ובמסמכים הבנקאיים, אשר צורפו לתביעה ולתגובה. למרבה הצער, הנתבע לא נתן את ההתייחסות הנדרשת למסמכים אלו, הן במסגרת הרשות להתגונן והן במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין והתשובה לתגובת התובע.

12. לא ברור כיצד הנתבע, עו"ד במקצועו, יכול לטעון בסעיף 8 לבקשה כי מסמכי ההלוואה כוללים תנאים המנוסחים בלשון משפטית שאינה שגורה בפיו. לא ברור כיצד הנתבע יכול לטעון בסעיף 9 לתצהיר התומך ברשות הבקשה להתגונן, כי פתח את חשבון הבנק בחודש אפריל 2014, כאשר מסמכי פתיחת החשבון שצורפו לתביעה, מלמדים בבירור כי החשבון נפתח בחודש אפריל 2013. טענות חסרות ממשות שכאלה, שלא ניתן להן כל הסבר גם במסגרת הבקשה והתשובה, מחזקות את הרושם לפיו טענות הנתבע כולן הן בבחינת הגנת בדים, אשר דינה להידחות כבר בשלב זה.

13. לא ברור כיצד הנתבע טוען במסגרת התשובה לתגובה כי התובע נמנע מלצרף את דפי התנועות בחשבון הבנק, כאשר דפי חשבון רבים צורפו לתגובה, כנספח ד' וקיומם צוין במפורש בסעיף 39 של התגובה.

14. הטענה של הנתבע בדבר קיומה של הוראת דין ונוהג לפיה רק 3 חודשי פיגור מצדיקים מעמד ההלוואה לפרעון מיידי, היא טענה המנוגדת לסעיף 132 לתנאים הכלליים וכן למציאות המוכרת לכל מי שעוסק בתביעות של בנקים כנגד לקוחות. העובדה כי הנתבע העלה טענתו זו גם לאחר שהופנה במסגרת התגובה לסעיף הרלוונטי , היא דוגמה נוספת לחוסר הממשות של טענות ההגנה של הנתבע. דוגמה נוספת היא הטענה, לפיה הנתבע שילם מחצית מתשלומי ההלוואה אשר נטענה בהתעלם מהמסמך שצורף כעמוד הראשון של נספח ד' לתגובה ומלמד כי נכון ליום 16.11.14, נותרו 42 תשלומים מתוך 60 תשלומים.

15. חוסר הפירוט של טענות ההגנה של הנתבע בולט במיוחד לאור האמור בסעיף 3 להחלטת הביניים מיום 18.11.14 במסגרתה ציינתי כי בקשת הרשות להתגונן נדחתה לא רק בשל היעדר התייצבות אלא גם בגלל אופן הצגת טענות ההגנה במסגרת הבקשה. הנתבע התעלם מנימוק זה במסגרת הבקשה והתשובה ואף לא טרח להפקיד את הסך של 5000 ₪, אשר הפקדתו נקבעה כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

16. לאור האמור לעיל, אני קובע כי הטענות שהועלו במסגרת בקשת הרשות להתגונן מהוות הגנת בדים לא מפורטת, אשר ניתן היה לדחותה על אתר, גם ללא קביעת דיון בבקשת הרשות להתגונן. הטענות הנוספות שהועלו בבקשה ובתשובה אין בהן די כדי להגיע למסקנה לפיה ניתן להגיע להחלטה אחרת לאחר דיון נוסף בבקשת הרשות להתגונן במעמד הצדדים.

17. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1000 ₪.

על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי בחיפה תוך 30 יום ממועד קבלתה.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.