פסק דין

1. בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט מ' תמיר), שניתן בת.א. 19872-12-10, ביום 17.3.14, במסגרתו התקבלה במלואה תביעתה השטרית של המשיבה - חברת י.א. אריזות שיווק (1988) בע"מ (להלן: "המשיבה" או "התובעת") נגד המערערת - מ.מ.מ. אגרו לוג'יק ישראל בע"מ (להלן: "המערערת" או "הנתבעת").

2. הערעור נסב גם נגד החלטת הביניים של בימ"ש קמא, מיום 17.1.2012 במסגרתה דחה את בקשת המערערת להגיש הודעת צד ג' נגד חנן פסטרנק (להלן: "פסטרנק").

3. עוד נסב הערעור על החלטות בימ"ש קמא מיום 31.10.2013 ומיום 17.3.2014 במסגרת פסק הדין, במסגרתן נדחתה בקשה לעיכוב מתן פסק הדין עד להכרעה בתביעת המערערת כנגד פסטרנק בת.א 38860-03-10 (להלן: "התביעה נגד פסטרנק"). למעשה משניתן פסק הדין בתביעה נגד פסטרנק, כפי שיפורט להלן, הרי שהערעור בעניין זה מתייתר.

4. לאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור (17.3.14), ניתן ביום 30.9.14 פסק הדין בתביעה נגד פסטרנק, שדן בתביעה לביצוע 3 שיקים בסך של 400,000 ₪ כל אחד, שהגישה המערערת נגד פסטרנק. בית המשפט קיבל ברובה את ההתנגדות שהגיש פסטרנק והעמיד לביצוע סך של 175,000 ₪. עוד יצוין, כי בשל הגשת ערעור על פסק הדין בעניין פסטרנק - ע"א 48861-11-14 - הוריתי על עיכוב הליכים בתיק שבפניי (החלטה מיום 20.4.15), ואולם התברר כי הערעור שם נדחה בשל אי הפקדת עירבון, עוד ביום 2.4.15. מכאן, שפסק הדין בתביעה נגד פסטרנק חלוט. בשל כך, זומנו הצדדים עתה להשלמת טיעונים, ומתן פסק דין.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

5. המערערת (הנתבעת) הינה חברה העוסקת בשיווק תוצרת חקלאית לחו"ל, אשר התקשרה בהסכם עם פסטרנק, אשר סיפק לה פלפלים.

המשיבה הינה חברה שעוסקת במכירת ציוד לחקלאות. כחלק מפעילותה, מכרה המשיבה לפסטרנק ארגזים.

6. בהתאם להסכם מיום 27.7.09 שנחתם בין המערערת לבין פסטרנק, מסרה המערערת לפסטרנק מס' שיקים כמקדמות על הספקת הפלפלים, ביניהם השיק נשוא הדיון - שיק שמספרו 5000859 ע"ס 175,000 ₪, שזמן פירעונו 15.04.10 (להלן: "השיק"). יצוין, כי מדובר בשיק האחרון מבין 8 שיקים שנתנה המערערת לפסטרנק.

יצוין, כי כנגד השיקים שניתנו כמקדמות, מסר פסטרנק למערערת 3 שיקים, על סך 400,000 ₪ כל אחד, כבטוחה - הם השיקים נשוא התביעה כנגד פסטרנק שהתנהלה בבית המשפט ברמלה.

7. פסטרנק הסב את השיק נשוא הדיון למשיבה תמורת הארגזים שסיפקה לו. יצוין כי מועד הסבת השיק שנוי במחלוקת, כשלטענת המערערת השיק הוסב לאחר מועד פירעונו.

8. בין לבין, התגלעה בין המערערת לבין פסטרנק מחלוקת, כאשר לטענת המערערת, פסטרנק סיפק לה רק 16% מהסחורה אותה התחייב לספק. משהבינה המערערת שפסטרנק לא מתכוון לעמוד בהתחייבויותיו, הודיעה ביום 14.2.10 על ביטול ההסכם, ובעקבות כך ביקשה לבטל גם את השיק.

המשיבה הציגה את השיק לפירעון ביום 18.5.10 (כחודש לאחר זמן הפירעון).

9. המשיבה הגישה תביעה שטרית נגד המערערת לביצוע השיק, לאחר שהשיק סורב מחמת הוראת ביטול. המערערת הגישה התנגדות וטענה שהמשיבה איננה אוחזת כשורה בשיק, ואף לא אוחזת בו בעד ערך, כיוון שקיבלה אותו לידיה שלא בתום לב, ומבלי לתת תמורה בגינו. לטענת המערערת, על אף העובדה שהמשיבה ידעה אודות הפרת ההסכם על ידי פסטרנק, והייתה מודעת לביטול השיק לפני שהוסב אליה, היא קיבלה את השיק בהסבה מפסטרנק, לאחר שעבר מועד הפירעון, ופתחה כנגדה בהליכי הוצל"פ במטרה לסייע לפסטרנק להבריח נכסיו. עוד טענה המערערת, כי מכרטסת הנהלת החשבונות של המשיבה עולה, כי השיק הוסב לאחר זמן הפירעון, כי פסטרנק לא קיבל דבר תמורת השיק שהסב, וכי למעשה השיק כבר נפרע מבחינת המשיבה. בשל כל אלה טענה המערערת, כי פתיחת הליכי ההוצל"פ כנגדה ע"י המשיבה נעשתה בחוסר תום לב.

בתמיכה לטענותיה, הדגישה המערערת את העובדה כי המשיבה לא פתחה בהליכי הוצל"פ כנגד פסטרנק, ובכך יש כדי להעיד על שיתוף פעולה ביניהם, ועל חוסר תום לב מצד המשיבה בנקיטת הליכי ההוצל"פ כנגדה.

10. בית משפט קמא קיבל את תביעת המשיבה לביצוע השיק, והורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל נגד המערערת.

בימ"ש קמא דחה את טענת ההגנה של המערערת בדבר "כישלון תמורה מלא", אשר התבססה על כך ששילמה 87% מהמקדמות בגין הסחורה שסופקה לה על ידי פסטרנק, וקיבלה רק 16% מהסחורה. בימ"ש קמא קבע כי די שסופק חלק קטן מהסחורה, כדי לקבוע כי ניתנה תמורה כלשהי בגין השקים שהועברו לפסטרנק כמקדמה, ולפיכך קבע כי המערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה לכישלון תמורה מלא, ולא העלתה בהתנגדות טענה של כישלון תמורה חלקי קצוב.

בית המשפט דחה את טענת המערערת בדבר ניהול הליכי ההוצאה לפועל בחוסר תום לב, וקבע כי תחולת דיני תום הלב הינה צרה יותר ביחס לזכות שטרית מאשר ביחס לזכות רגילה, וכי עצם העובדה שהמשיבה ממשיכה לעבוד עם פסטרנק ובשל כך נמנעת מלנקוט בהליכי גבייה כנגדו, אינה התנהלות בחוסר תום לב המחייבת דחייה של התביעה השטרית. בנוסף קבע בימ"ש קמא, כי המשיבה היא צד רחוק לשטר, ובנסיבות העניין, אין מקום לשלול ממנה מכוח חובת תום הלב את הזכות לבחור מאיזה חייב היא בוחרת לגבות את השיק.

עוד דחה ביהמ"ש את טענת המערערת כי העובדה שהמשיבה ממשיכה לעבוד עם פסטרנק מעידה על כך שהיא כבר גבתה ממנו את חובה. המערערת טענה כי בעשותה כן, המשיבה אינה פועלת בהתאם לסעיף 17א(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, שכן היא אינה זוקפת חלק יחסי של הכספים שפסטרנק מעביר לה מדי חודש כתקבול בתיק ההוצל"פ. לחלופין, נטען כי התנהלות זו מהווה ויתור דה פקטו כלפי פסטרנק ולכן המערערת זכאית לאותה הקלה בדיוק. בימ"ש קמא דחה טענות אלו וקבע, כי אין לראות בהחלטתה של המשיבה לנסות ולגבות את החוב מהמערערת תחילה, כוויתור על החוב כלפי פסטרנק, וכי אין לקבוע כי התנהלות זו של התובעת עולה כדי הפרה של חובת תום הלב.

פסק הדין בתביעה נגד פסטרנק

11. לאחר מתן פסק הדין של בית משפט קמא, ניתן כאמור, פסק הדין בתביעה נגד פסטרנק, במסגרתו נדונה בקשה לביצוע 3 שיקים על סך 400,000 ₪, כל אחד, שמסר פסטרנק למערערת כביטחון כנגד השיקים שמסרה לו המערערת כמקדמה. בית המשפט, לאחר שבחן את כל הטענות ושמע את העדויות, וערך תחשיבים, קבע כי מתוך כל הסכומים שבמחלוקת, ולאחר ההתחשבנויות השונות, "יתרת המקדמה ששילמה התובעת לנתבע עומדת על הסך 175,000 ₪". בית המשפט דחה את טענת המערערת כי יש לאפשר קיזוז של חובות עבר. עוד קבע בית המשפט כי עיון בהסכם שבין הצדדים מלמד כי פסטרנק לא התחייב לספק 1,400 טון פלפל, וכי השיקים שמסר והועמדו לביצוע היו שיקים לביטחון, אשר לא ניתן להשתמש בהם לגביית הפיצויים אותם דורשת המערערת, וכן קבע כי משהמערערת ביטלה את ההסכם שבין הצדדים יש לבחון לא רק את המקדמות שיש לקזז אלא את כלל החובות שבין הצדדים לפי החוזה. בפסק דינו בתביעה כנגד פסטרנק הוסיף וציין בית המשפט כי בפסק דינו הוא יוצא מנקודת הנחה כי השיק נשוא הדיון שבפניי נפרע. לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי ההתנגדות שהגיש פסטרנק מתקבלת ברובה, והורה על המשך הליכי ההוצל"פ לפי סכום קרן של 175,000 ₪.

12. בעקבות פסק הדין בתביעה נגד פסטרנק, ולאחר הדיון שהתקיים בפניי ביום 17.12.14, הגישה המשיבה בקשה לצירוף ראיות חדשות, כדלקמן:

(א) טופס בקשה לסגירת תיק הוצל"פ שפתחה המערערת כנגד פסטרנק;

(ב) אישור ב"כ המערערת מיום 18.12.14 כי פסטרנק שילם למערערת 220,000 ₪;

(ג) שיק בנקאי לפקודת ב"כ המערערת ע"ס 220,000 ₪ ז.פ. 18.12.14 ואישור קבלת השיק.

ביום 8.4.15 הוריתי כדלקמן: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הנני מתירה את הגשת הראיות כמפורט בבקשה. מדובר בראיות חדשות שלא היו בנמצא עובר למתן פסק הדין ואשר קשורות ורלבנטיות למחלוקת מושא הערעור. הראיות תצורפנה לתיק ביהמ"ש עד ליום 17.4.15".

13. לטענת המשיבה, מראיות אלה עולה, כי פסטרנק שילם למערערת סכום המקביל לסכום השיק נשוא הדיון, כשלטענתה, היה ולא תחוייב המערערת בסכום השיק, הרי שהמערערת למעשה "זכתה" בסכום זה פעמיים, וכי די בכך כדי לדחות את הערעור. המשיבה חזרה על טענות אלה בדיון הנוסף שהתקיים בפני ביום 10.12.15. מנגד, טענה המערערת כי אין המדובר באותו הסכום בגינו נתבעה המערערת, ואין קשר בין התשלום הנטען לבין השיק נשוא המחלוקת בתיק זה.

טענות הצדדים בערעור

14. לטענת המערערת, פסטרנק הסב את השיק למשיבה, חרף הסכסוך בינו לבין המערערת ועל אף שהמערערת הודיעה לו על ביטול ההסכם עימו, ולאחר שהציגה לפירעון המחאות שפסטרנק נתן לה כבטחון ואלו חוללו בשל ביטולן. לטענתה, היא הודיעה על ביטול השיק לפסטרנק, וגם הוא וגם המשיבה ידעו כי הסבת השיק נעשית חרף ביטולו ולאחר חלוף מועד פירעונו, ובימ"ש קמא לא הכריע במחלוקות אלו.

בהקשר זה, מוסיפה וטוענת המערערת, כי היא הציגה בפני בימ"ש קמא ראיות, אשר לא נדונו ולא הוכרעו על ידו, כדלקמן: השיק הוסב כחמישה שבועות לאחר מועד פירעונו; השיק לא הופקד בחשבונו של פסטרנק, בשל עיקולי המערערת על חשבונו; המשיבה הייתה ספק דומיננטי שעמד בקשר יומיומי עם פסטרנק, ומנהל המשיבה היה עד כבר בחודש ינואר 2010 לסכסוך בין פסטרנק לבין המערערת. על כן, טוענת המערערת, היה על בית המשפט לקבוע כי המשיבה לא אחזה בשיק כשורה.

בנוסף לטענתה, בבימ"ש קמא הוכח, כי המשיבה לא נתנה תמורה לפסטרנק בגין השיק, שכן על פי כרטסת הנהלת החשבונות של פסטרנק אצל המשיבה (אשר צורפה על ידי המשיבה) הסתבר כי במועד מתן השיק, יתרת חובו של פסטרנק אצל המשיבה היה אפס. עוד לטענתה, כרטסת הנהלת חשבונות אחרת שצורפה לתצהיר מנהל המשיבה, שונתה ו"שופצה" במטרה להציג כביכול תמורה שניתנה לפסטרנק בגין השיק. בהקשר זה, מוסיפה וטוענת המערערת כי למעשה פסטרנק פרע את החוב, ועל כן גביית השיק ממנה מהווה גביית יתר.

המערערת מוסיפה וטוענת, כי על פי סעיף 8.3 להסכם שבינה לבין פסטרנק, נקבע מנגנון קיזוז מפורש למקדמות הכספיות ששילמה המערערת לפסטרנק, לפיו כנגד כל 1 ק"ג תוצרת מקוזז 1 ₪ מכספי המקדמה. לפיכך, טוענת המערערת, משלא סופקה התוצרת על ידי פסטרנק, הרי שלא ניתנה תמורה בגין השיק, ומדובר בכישלון תמורה מלא. לחילופין, מדובר גם בכישלון תמורה חלקי-קצוב, כאשר לטענת המערערת שגה בית המשפט כשטען כי מדובר בהרחבת חזית, שכן המסכת העובדתית נפרשה בפני בית המשפט ועל כן אין לומר שהטענה המשפטית מהווה הרחבת חזית.

לבסוף, טוענת המערערת, כי שגה בית משפט קמא כשלא אפשר צירופו של פסטרנק כצד ג' לתובענה.

15. לטענת המשיבה, השיק לא נסחר "לאחר שעבר זמנו", שכן מדובר בחודש בלבד בין זמן הפרעון לבין זמן הסיחור, וסיחור של שיקים עתידיים הוא חזון נפוץ בארץ, ובתחום העסקים; המערערת לא הגבילה את השיק בהגבלת סחירות, ונוהג הבנקים הוא לכבד שיקים עד 6 חודשים לאחר זמן הפרעון.

בנוסף לטענתה, לא הוכחה טענת כישלון תמורה מלא, שכן מנהל המערערת הודה כי קיבל חלק מהסחורה, ובנוסף, פסטרנק נתן למערערת שיקים כבטחון. ביחס לטענה כי מדובר בכישלון תמורה חלקי, הרי שמדובר בטענה המהווה הרחבת חזית אסורה, כפי שקבע בימ"ש קמא, ובנוסף, גם טענה זו אינה נכונה, שכן טענה כזו מחייבת כי הסכום הנטען יהא קצוב וניתן לחשוב פשוט, אריתמטי ומדויק, דבר שלא מתקיים במקרה דנן.

עוד טוענת המשיבה, כי המערערת פתחה תיק הוצל"פ נגד פסטרנק, על כל סכום השיקים שמסר לה לביטחון, היינו בסכום של 1.2 מיליון ש"ח, ועל כן, המערערת אינה יכולה לתבוע את אותו סכום פעמיים.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הסיחור בשיק נעשה לפני כישלון התמורה בפועל, שכן על פי ההסכם בין המערערת לבין פסטרנק, על הצדדים לדון בכמויות בתחילת כל עונה. מאחר והמערערת מודה כי ביטלה את ההסכם ביום 14.2.10 - במועד שהוא לפני סיום העונה - הרי שכישלון התמורה יכול היה לקום רק בתחילת העונה הבאה. עוד טוענת המשיבה, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כישלון התמורה, שכן המערערת מודה כי התשלום נשוא השיק היה בגין מקדמה, ועל כן לא מדובר בסכום שהיא זכאית לקבל חזרה, מה גם שלא צרפה מסמכים המעידים על כישלון התמורה.

יתרה מזאת טוענת המשיבה, כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח קיומה של קנוניה ומרמה בין פסטרנק לבין המשיבה, וכי טענתה ביחס לכרטסת הנהלת החשבונות שזויפה אינה נכונה, שכן מדובר בכרטסת הנושאת תאריך אחר, מה גם שפסטרנק שילם באמצעות שיקים עתידיים אשר מועד פירעונם טרם הגיע.

דיון והכרעה

16. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, ובכל המסמכים הרלוונטי, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

17. אקדים ואציין כי עיון בפסק הדין שניתן בתביעה נגד פסטרנק מלמד כי בית המשפט שם דן במכלול מערכת היחסים בין המערערת לבין פסטרנק, ובחן את החיובים השונים העולים מההסכם בין הצדדים ומהתשלומים השונים שהוחלפו בין הצדדים, כשבסופו של יום, קבע כאמור בית המשפט כי נותר תשלום מקדמה בסך 175,000 ₪. לעומת זאת, בענייננו, מדובר בשיק ספציפי ובשאלה האם המשיבה זכאית להיפרע ממנו, לאור טענות כנגד אחיזתה כשורה וכישלון תמורה. אומנם שני הסכומים זהים, ואולם אינני סבורה כי מדובר בסכומים הנובעים מאותו מקור, זאת לאור השאלות השונות שנבחנות בכל מקרה, כאשר אין להתעלם מכך שבפסק הדין בתביעה נגד פסטרנק, בית המשפט יצא מנקודת הנחה שהשיק נשוא הדיון כאן - נפרע. העובדה שלטענת המערערת, בסופו של יום היא נדרשה לשלם סכומים גבוהים בשל פתיחת תיק הוצל"פ נגדה, אין לה להלין אלא על עצמה. על כן אינני סבורה שדי בתשלום שנעשה בהתאם לפסק הדין בתביעה נגד פסטרנק כדי להוביל לדחיית הערעור, ויש לבחון את טענות הצדדים לגופן.

כישלון תמורה מלא

18. המערערת טענה בבית משפט קמא לכישלון תמורה מלא בעסקת היסוד בינה לבין פסטרנק. בית המשפט קבע כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את טענת ההגנה של כישלון תמורה מלא.

19. כישלון תמורה מלא מתקיים כאשר מוכר סחורה או ספק שירות אינו מספק כלל את הסחורה או השירות, או כאשר המוכר מספק חלק מהסחורה, או שהסחורה אינה מתאימה והרוכש מודיע על ביטול ההסכם. "...נתבע הטוען לכשלון תמורה גורס כי הצד השני, התובע, הפר את עסקת היסוד.... נתבע הטוען לכשלון תמורה מודה, כי מלכתחילה נעשה או נמשך השטר על ידו כנגד התחייבות נגדית של הנפרע, ואולם הלה, לטענתו, לא קיים את חלקו בהסכם... לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה... חזקה זו מניחה הנחה כפולה: 'כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך, רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה...'" [ש' לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, תשס"ז) (להלן: "לרנר"), בעמ' 291-292, 294).

20. בענייננו, טענה כאמור המערערת לכישלון תמורה מלא בעסקת היסוד מול פסטרנק. בית משפט קמא דחה טענה זו וקבע כי 16% מהסחורה סופקה. זאת ועוד, בפסק הדין בתביעה נגד פסטרנק, שקביעותיו חלוטות, קבע למעשה בית המשפט כי "הנתבע (פסטרנק - ר.ל.ש) לא התחייב לספק 1,400 טון פלפל, ולכל היותר רישום מספר זה בחוזה הייתה משאלת לב של שני הצדדים". לא יכולה להיות מחלוקת כי יש לקביעה זו השלכה על שאלת כישלון התמורה, כאשר למעשה בית המשפט דחה את טענת המערערת בדבר היקף התמורה שלטענתה פסטרנק צריך לספק לה.

בכל מקרה, בצדק קבע בית משפט קמא בענייננו, כי משחלק מהסחורה סופק (16%) לא ניתן לטעון לכישלון תמורה מלא. לטעמי, אין מדובר בענייננו בחלק זניח או שולי [תא"מ (ראשל"צ) 5849-10-12 י.ע. דיזיין אופיס בע"מ נ' מנרב הנדסה ובנין בע"מ (פורסם בנבו, 12.7.15)]. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר בית המשפט בתביעה נגד פסטרנק דחה למעשה את כמות התמורה עליה הוסכם לטענת המערערת, וכאשר הטענות נטענו בטרם הסתיימה עונת הפלפלים. לאור כל זאת, בצדק דחה בית המשפט את הטענה לכישלון התמורה המלא.

21. בכל הנוגע לטענת ההגנה בדבר כישלון תמורה חלקי קצוב - טוענת המערערת כי על אף שהטענה בדבר כישלון תמורה חלקי קצוב הועלתה על ידה רק בסיכומים לא מדובר בהרחבת חזית שכן מדובר בטענה משפטית, כאשר הבסיס העובדתי נפרש בכתבי הטענות.

אני סבורה כי בענייננו, בצדק קבע בית המשפט כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. הרציונל בבסיס הכלל האוסר על הרחבת חזית הוא למנוע מצב שבו בעל דין "יופתע" ולאפשר לאותו בעל דין להיערך כראוי להתמודדות עובדתית ומשפטית עם הטענות המועלות על ידי הצד שכנגד בכתבי טענותיו [א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמ' 146-145].

בכל מקרה, אני סבורה כי יש לדחות את הטענה גם לגופו של עניין. בענייננו, השאלה היא האם כאשר מדובר בתשלום מקדמות עבור הספקת סחורה חקלאית על פני עונה שלמה - ניתן לומר שמדובר בכישלון תמורה חלקי קצוב, דהיינו ש"די בפעולה חשבונאית פשוטה יחסית, ללא צורך בדרישה ובחקירה של עדים, כדי לעמוד על היחס שבו פחת שווי הממכר שנמסר בפועל מן הממכר המוסכם" (לרנר, בעמ' 295), או שמא לכל היותר מדובר בכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, טענה שאינה מהווה הגנה בתביעה שטרית (לרנר, בעמ' 295).

מחד, טוענת המערערת כי בסעיף 8.3 להסכם בין הצדדים נקבע מנגנון קיזוז מפורש לפיו, כנגד כל 1 ק"ג תוצרת מקוזז 1 ₪ מכספי המקדמה. מאידך, המחלוקת בין הצדדים התעוררה באמצע העונה, מה גם שכפי שציין בית משפט קמא, ההסכם אינו מציין כמות מסוימת שיש לספק בגין כל שיק שנמסר, טענה שלמעשה גם לא נטענה, אלא ההסכם מדבר על כמות כוללת של תוצרת, כאשר אין להתעלם מקביעת בית המשפט בתביעה נגד פסטרנק שקבע כי פסטרנק לא התחייב לספק את הכמות הנטענת על ידי המערערת.

לאור כל זאת, נראה כי לא ניתן לקבל טענה של כישלון תמורה חלקי קצוב.

אחיזה כשורה

22. המערערת טענה עוד כי בית משפט קמא למעשה לא התייחס למחלוקת לגבי המועד בו הוסב השיק מפסטרנק למשיבה, וכי לטענתה יש השלכה לעניין מעמדה של המשיבה כאוחזת כשורה.

כפי שקבע בימ"ש קמא בצדק, לא היה במקרה זה כישלון תמורה מלא, ולפיכך מתייתר הצורך לדון בשאלת האחיזה כשורה.

מעבר לכך יצויין כי ביהמ"ש קבע עובדתית שלא היה חוסר תום לב מצד המשיבה, ועל כן גם דין טענות המערערת בהקשר זה להידחות.

סוף דבר

23. לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.

הנני מחייבת את המערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ.

הפיקדון שהפקידה המערערת, יועבר למשיבה, באמצעות בא כוחה, על חשבון ההוצאות הנ"ל.

ניתן היום כ"ג בטבת תשע"ו, 4 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.