זו תביעה בין שכנות שיש ביניהן גם קשר משפחתי, כאשר התובעת היתה לפני הרבה שנים נשואה לבנו של הנתבעת.

ביום 24.04.2014, התובעת טוענת שהנתבעת שברה פסל במגרש החנייה של התובעת.

כמו כן, טוענת התובעת שבמשך 10 שנים שקדמו לכתב התביעה, הנתבעת ובני ביתה הורסים לה את החיים, פוגעים ברכושה ומאיימים על חייה.

בימים 27/4 ו-29/4, התנהל דיון בין הצדדים, כאשר התובעת ביקשה צו הרחקה מאת ביהמ"ש כנגד הנתבעת וזאת בהתבסס על אותו אירוע של זריקת הפסל.

כב' השופט עוז ניר נאוי ראה לנכון לתת צו הרחקה והאריך את תוקפו עד 01.07.2014.

בפועל, בדיון זה התובעת עכשיו עותרת לנזקים כספיים בגין אותו אירוע וטוענת שהיא סבלו נזק פיזי ונפשי היא וילדיה כתוצאה מהאירוע ומעמידה את סכום הנזק ב-5000 ₪.

לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין, לא מצאתי מקום לקבל את התביעה וזה ממספר נסיבות:

1. מדובר בסכסוך משפחתי עתיק וממושך והאירוע נשוא התביעה כבר נדון בביהמ"ש.

2. הנתבעת מודה בקשר חלקה באירוע של זריקת הפסל והסבירה לביהמ"ש שזה מעשה של טיפשות. הנתבעת למדה קרמיקה בחוג והפיסלון שהיא זרקה זה פיסלון שהיא יצרה לפני זמן מה במטרה לתת אותו מתנה לתובעת כדי להתפייס איתה.

אומנם, כאשר הבינה שאין אפשרות להתפייס, אכן זרקה את הפיסלון ושברה אותו בצמוד למגרש החנייה של התובעת.

יחד עם זאת, הנתבעת טוענת שלא נגרם כל נזק כספי לתובעת כתוצאה מהמעשה.

3. לא הוכח שנגרם נזק כספי או נפשי לתובעת ו/או לילדיה. עובדה היא שאין תביעה מטעם הילדים ו/או מי מהם והם לא השתתפו בדיון בפני.

לאור כל האמור, לא מצאתי בסיס לפצות את התובעת ולכן אני דוחה את תביעתה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ה, 10 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.