התביעה עניינה בשאלת אחריות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), עו"ד במקצועה, לכספי התובעת, שהופקדו בחשבון נאמנות אותו ניהלה הנתבעת בבנק, הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), כמו גם בשאלת אחריות הנתבע לאותם כספים.

רקע

1. התובעת, גרושה ואם לשתי בנות בזמנים הרלבנטיים, ניהלה קשרים אישיים עם עו"ד מיכאל שר (להלן: "שר"), אותו הכירה במהלך שירותה הצבאי, והקשר עימו חודש בשנת 2008. במהלך הזמן ייצג שר את התובעת בענייניה השונים, ובכלל זה, בהסכם מכר מיום 28/11/10 (להלן: "הסכם המכר"), במסגרתו מכרה את בית מגוריה. בהסכם המכר נקבע, בין היתר, כי סך 500,000 ₪ מכספי התמורה יופקד בנאמנות אצל הנתבעת, שעבדה אותה עת כעו"ד במשרד עו"ד שר, ומתוכו יועבר סך 100,000 ₪ לב"כ הרוכש. לשם כך פתחה הנתבעת חשבון נאמנות על שמה עבור התובעת, היא ה"נהנה" בחשבון, אצל הנתבע (להלן: "חשבון הנאמנות").

2. לחשבון הנאמנות הופקד סך 400,000 ₪ מכספי תמורת המכר (להלן: "כספי הנאמנות"). במהלך הזמן נמשכו מחשבון הנאמנות מלוא כספי הנאמנות באופן כדלקמן:

ביום 13/12/10 הועבר מחשבון הנאמנות סך 220,000 ₪ לחשבון ע"ש אחד בשם ניסים ביתן (להלן: "ביתן").

ביום 13/12/10 הועבר מחשבון הנאמנות סך 30,000 ₪ לחשבון ע"ש חברת DU DILIGENCE בע"מ (להלן: "החברה").

ביום 20/12/10 נמשך מחשבון הנאמנות סך 50,000 ₪ במזומן והועבר מהנתבעת לשר.

ביום 31/12/10 נמשך מחשבון הנאמנות סך 10,000 ₪ במזומן והועבר מהנתבעת לשר.

ביום 05/01/11 הועבר מחשבון הנאמנות סך 60,000 ₪ לחשבון ע"ש ביתן.

ביום 07/01/11 נמשך מחשבון הנאמנות סך 29,880 ₪ במזומן (שווה ערך ל-30,000 ₪ כולל העמלה שנוכתה) והועבר לעו"ד שר.

כל משיכות הכספים האמורות נעשו לאחר שהנתבעת קיבלה הוראה כתובה משר לביצוען (למעט ביחס לסך 30,000 ₪ מיום 07/01/11), והיא מצידה הנפיקה הוראה כתובה מטעמה, כבעלת החשבון, לבנק הנתבע. לאחר מכן, למעשה, לא נותרו עוד כספים בחשבון הנאמנות.

3. הרוכשים שילמו לתובעת סכום נוסף בשיק בנקאי, סך 1,142,330 ₪, בגין יתרת התמורה עבור מכירת ביתה, והתובעת הפקידה שיק זה בחשבונה הפרטי (להלן: "חשבון התובעת"). מתוך סכום זה הועבר ביום 13/02/11 סך 710,000 ש"ח מחשבונה הפרטי של התובעת לחשבון הנאמנות (לאחר שאופס), סך נוסף של 30,000 ₪ הועבר מהחשבון הפרטי לחשבון החברה, וכן סך 309,280 ₪ הועבר מהחשבון הפרטי של התובעת לחשבון ע"ש ביתן.

4. ביום 15/02/11, כשבחשבון הנאמנות מצוי הסך 710,000 ₪, נתנה התובעת הוראה כתובה לבנק הנתבע, במסגרתה היא מאשרת לנתבעת למשוך מחשבון הנאמנות שיק בנקאי ע"ס 590,000 ₪ לפקודת תומר ושירה רוזובסקי (להלן: "הזוג רוזובסקי") "לצורך ביצוע עסקה במקרקעין". בתחתית ההוראה מצוי אישורו של שר לפיו ההוראה נכתבה ונחתמה ע"י התובעת.

בנוסף, ביום 04/04/11 הועבר מחשבון הנאמנות סך 80,544 ₪ לחשבון ע"ש אם התובעת (להלן: "חשבון האם"), וזאת לבקשת התובעת.

ביום 11/04/11 הועברה יתרת הכספים בחשבון הנאמנות, כ-40,000 ₪, לחשבון החברה, בהתאם להוראתו הכתובה של שר לנתבעת, ולאחר מכן נסגר חשבון הנאמנות.

עיקר טענות התובעת

5. הסתבר לתובעת כי עו"ד שר ניצל את יחסי האמון שנוצרו ביניהם במסגרת מערכת יחסיהם האישית, ותוך כדי מעשי עורמה ורמייה, ובאמצעות הנתבעים (בין ברשלנותם ובין בשל עצימת עיניהם), גזל את כספי התובעת מחשבונותיה ומחשבון הנאמנות, והעבירם לידיו ו/או לצדדי ג' אחרים, להם חב כספים. החל בשכנוע התובעת למסור לידיו את הטיפול בעסקת מכר ביתה ובהליך שניהלה במסגרת תיק הפש"ר של בעלה לשעבר, וכן בהמלצתו להפקיד את יתרת כספי תמורת מכר הבית בחשבון נאמנות בתואנה שכך הכסף יישמר עבור התובעת עד לרכישת דירה חילופית על ידה. בדיעבד התברר לתובעת כי הייתה מושא לסיפורי בדים של עו"ד שר, הבטחות ומצגי שווא מצדו כי כספה מוחזק בנאמנות אצלו, במקום בטוח, ויועבר אליה לכשתזדקק לו.

6. מינויה של הנתבעת כנאמנה על כספי המכר של התובעת נעשה עפ"י הצעתו והנחייתו של עו"ד שר, שעה שלא היתה כל היכרות מוקדמת בין התובעת לנתבעת, תוך שציין כי הפקדתם בידיה כמוה כהחזקתם בידיו. משיכות הכספים מחשבון הנאמנות נעשו ללא ידיעתה וללא אישורה של התובעת (למעט הסכום שהועבר לאימה ולזוג רוזובסקי). בדיעבד הסתבר כי הכספים הועברו לביתן ע"ח חוב של שר כלפיו, לאחר שרוקן את חשבון הנאמנות שפתח עבורו. שר גם היה מנהל בחברה אליה הועברו חלק מכספי הנאמנות לצורך תפעולה. ובאשר לרוזובסקי, הסתבר כי שר חב להם כספים לאחר שגזל את כספם, וכספי התובעת הועברו אליהם לתשלום בשל אותו חוב.

7. שר שכנע את התובעת להעביר את יתרת כספי תמורת המכר שהופקדו בחשבונה הפרטי, בסך 1,142,330 ₪, למספר חשבונות נאמנות, שלדבריו, מנוהלים על שמו. התובעת סמכה לחלוטין על שר ופעלה כהוראתו. בדיעבד הסתבר שחלק מהכספים הועברו לביתן ולחברה. לאחר מכן ביקש שר מהתובעת להוציא מחשבון הנאמנות שיק בנקאי עבור הזוג רוזובסקי, שלתובעת לא היה כל קשר אליהם והיא לא ביצעה עימם כל עסקה, בטענה כי הם לקוחותיו, וכי הם יפקידו במקביל את הסכום הנ"ל בחשבון נאמנות אחר עבור התובעת. התובעת בתמימותה האמינה לעו"ד שר ואישרה זאת.

בחודש 08/11, בטרם יצאה התובעת לחופשה בחו"ל, ביקשה לקבל את מספר החשבון אליו הופקד הסך 590,000 ₪, כנגד הסכום שהועבר לזוג רוזובסקי. עו"ד שר מסר פרטי חשבון בנק. לימים הסתבר כי מדובר בחשבון שהתנהל ע"ש פלונית, עימה היה שר בקשר אותה עת.

8. בעת שהות התובעת בחו"ל, נחסם כרטיס האשראי שלה, ולבקשתה, הפקיד שר בחשבונה שיק בסך 40,000 ₪, ברם, השיק חולל, שכן נמשך מחשבון שנסגר בשנת 2006. כאן החל חששה של התובעת לכספיה, ולאחר שובה מחו"ל ביקשה את שחרור כספי הנאמנות ויתרת כספי המכר לחשבונה של אימה. בקשתה זו לא נענתה, תוך ששר מתחמק מהתובעת, אז גם נתגלה לתובעת כי מספר החשבון שנמסר לה ע"י שר, בו לכאורה מוחזקים כספיה, שייך לאותה פלונית. לאחר דין ודברים עם שר, מסר שר לתובעת מסמך התחייבות בחתימתו לפיו יחזיר לה סך 1,419,000 ₪ (שהם הסך 400,000 ₪ שהופקדו בתחילה בחשבון הנאמנות וכן הסך 1,142,330 ₪, בניכוי 100,000 ₪ שהעביר מפעם לפעם לתובעת), עד ליום 28/09/11, התחייבות בה לא עמד. בחודש 07/12 הציע שר מתווה להשבת הכספים, בין היתר, באמצעות מכירת נכס מקרקעין, אך זכויותיו של שר בו התבררו כמצגי שווא.

9. ביום 29/12/11 הגישה התובעת קובלנה נגד שר ללשכת עורכי הדין. לאורה, ובשים לב לתלונות של קורבנות נוספים, הושעה שר מעיסוקו כעורך דין, עד למתן פסק דין בהליך הפלילי כנגדו. לימים אף הוגש כנגד שר כתב אישום בעניינה של התובעת וכן בעניינם של אחרים, במסגרתו הוא הורשע, בין היתר, בגניבה בידי מורשה, ביחס לכספיה של התובעת. יצוין עוד כי כנגד שר ניתן צו כינוס נכסים ביום 15/01/13 במסגרת תיק פש"ר 24734-03-12.

10. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את חובות האמון והנאמנות שלה כלפיה ואף התרשלה כלפיה, בכך שהעבירה סך כולל של 439,408 ₪ מכספי הנאמנות לאחרים, בלא הסכמתה ובלא ידיעתה של התובעת. בכך איפשרה את גזילת כספי התובעת כך שביצעה את הוראותיו של שר, מבלי לקבל את אישור התובעת. (לשיטת התובעת, משיקולי אגרה, לא נתבע גם הסך 590,000 ₪ שהועבר לבני הזוג רוזובסקי).

11. מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת בלבד, ולאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, נתקבלה בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה, על דרך הוספת הבנק כנתבע נוסף והעמדת סכום התביעה ע"ס 490,362 ₪.

באשר לבנק, טוענת התובעת כי איפשר לנתבעת ולשר לפעול בחשבון הנאמנות שלא לפי הוראות התובעת או לטובתה כנהנית בחשבון, ובכך הפר את הוראות הדין, הפיקוח על הבנקים ונהלי הבנק. הנתבע קיבל משר מכתב לפיו הוא משמש ב"כ התובעת לענייני כספים, הגם שהתובעת לא הסמיכה את שר לשמש כב"כ כוחה לענייני הכספים בחשבון הנאמנות וממילא לא הוצג בפני הנתבע יפוי כוח לענין זה. הנתבע פעל מבלי לקבל הוראות חתומות מהתובעת לביצוע הפעולות בחשבון הנאמנות תוך התעלמות כי הכספים מועברים לצדדים שלישיים שאין לתובעת כל קשר עימם.

עיקר טענות הנתבעת

12. הנתבעת טוענת כי בזמנים הרלבנטיים לתובענה זו עבדה כעו"ד במשרדו של שר, כך שקיבלה את שכרה ממנו, לרוב באמצעות החברה, כנגד חשבונית שהוצאה על ידה. הנתבעת לא ייצגה את התובעת, והתובעת מצידה לא פנתה אליה לקבלת שירות משפטי. הנתבעת לא היה מודעת לעסקת מכר ביתה של התובעת, ורק לאחר חתימת ההסכם, הודיע לה שר כי מינה אותה, ללא ידיעתה וללא הסכמתה מראש, לשמש כנאמן לסך 400,000 ₪ מכספי התמורה. הנתבעת לא מצאה סיבה להתנגד לדרישת מעסיקה, שר, ופתחה את חשבון הנאמנות. התובעת, שהיתה אותה עת בת זוגו של שר, הורתה לנתבעת על-פה כי עליה לבצע בחשבון הנאמנות כל הוראה שתינתן לה על-ידי שר כבא-כוחה. הנתבעת דרשה כי פעולותיה בחשבון הנאמנות תהיינה על-פי הוראות בכתב, והתובעת הודיעה לה כי שר הינו בא-כוחה, מורשה לבצע כל פעולה בחשבון ועליה לפעול בחשבון על-פי הוראותיו. בהתאם, כל פעילות שביצעה הנתבעת בכספי הנאמנות בוצעה לפי הוראת ביצוע בכתב מטעם התובעת, באמצעות ב"כ, עו"ד שר, עד לאיפוס החשבון ביום 07/01/11, אז פקע מינויה של הנתבעת כנאמן וחשבון הנאמנות חדל מלשמש כזה. הנתבעת המציאה לתובעת דף חשבון והודיעה לה כי אין יתרה בחשבון ובדעתה לסגור את החשבון.

13. ביום 13/02/11 נסעה הנתבעת לסניף הנתבע על-מנת לסגור את חשבון הנאמנות, אך שר הורה לה טלפונית שלא לעשות כן, שכן התובעת מעוניינת להפקיד בחשבון סכום נוסף שאינה יכולה להחזיק בחשבונה הפרטי. ואכן, באותו מעמד הועבר הסך 710,000 ₪ לחשבון הנאמנות. גם כספים אלה הוצאו מהחשבון כמפורט לעיל, ובהתאם להוראות שר או התובעת.

14. למעשה מדובר במעשה תרמית שרקמו התובעת ושר בניסיון להוציא כספים במרמה מהנתבעת. התובעת הייתה שותפתו של שר בפעילויות כלכליות שנעשו בכספים שהועברו דרך חשבון הנאמנות ומחשבון התובעת. כך התובעת עצמה העבירה כספים מחשבונה הפרטי לביתן ולחברה בסכומים גבוהים יותר מהסכומים שאת העברתם היא מייחסת לנתבעת ושבוצעו מכוח הוראות עו"ד שר, בשם התובעת. התובעת אף תבעה בתחילה מהנתבעת במרמה את הסך 590,000 ₪, שאותו אישרה בעצמה להעביר לזוג רוזובסקי, ורק לאחר שהוצגה ההוראה בכתב ידה של התובעת להעביר כספים אלה לרוזובסקי, זנחה טענתה זו כלפי הנתבעת. בשום שלב לא העלתה התובעת כל טענה נגד הנתבעת ולא זימנה אותה לפגישה בה נדונו דרישותיה הכספיות מעו"ד שר. אף כשנפגשה התובעת עם הנתבעת כדי לצלם את המסמכים הקשורים לחשבון הנאמנות והלינה על שר, לא השמיעה טענה כלשהי כלפי התובעת, וטענותיה כיום הינן בגדר גרסה כבושה. לנתבעת לא הייתה טובת הנאה מעסקת מכר הבית ומהיותה נאמן בכספי הנאמנות וביתר הכספים, ואף אין לה קשר לביתן ולחברה.

15. הנתבעת פעלה במקצועיות ובמיומנות, בנאמנות ובהגינות, כפי שהיה פועל עו"ד סביר, כשכל פעולותיה היו ברשות ובסמכות, תוך הסתמכותה על הוראות מעסיקה. העובדה כי פתחה את חשבון הנאמנות לא שינתה את מצבם של התובעת והנתבע לרעה ביחס למצבם אילו שר היה פותח החשבון. ממילא יחסי הנאמנות בין הנתבעת לתובעת מוגבלים לסך 400,000 ₪. משהועבר הסך 710,000 ₪ לחשבון, לא היה עוד החשבון חשבון נאמנות. לנתבעת לא היתה כל ידיעה בכל ענין הקשור לזוג רוזובסקי. מכל מקום, התחייבות שר לתשלום הכספים לתובעת מבטלת בהסכמה כל עילה הקשורה לחשבון הנאמנות. ככל שנגרם לתובעת נזק, הרי שנגרם ברשלנותה המלאה.

16. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הנתבע שיחרר את כספי הנאמנות לפי הוראות שר שנמסרו לו באמצעות הנתבעת, אף שלעו"ד שר לא היה מעמד בחשבון הנאמנות. חרף נסיבות חריגות אלה, לא הודיע הנתבע לתובעת כי בכוונתו לשחרר את כספי הנאמנות, או לנתבעת כי הוא מתנגד לביצוע פעולות על-פי הנחיות עו"ד שר. הנתבע אף איפשר משיכת כספים במזומן מחשבון הנאמנות. הנתבע היה "המבוגר האחראי" אל מול הנתבעת, שהיתה עו"ד צעירה ומתחילה, והיה עליו לפקח אודות הפעילות שנעשתה בחשבון. הנתבע נהג ברשלנות רבתי, תוך עצימת עיניים לתוצאות הצפויות ובניגוד למצופה ממוסד בנקאי.

עיקר טענות הנתבע

17. התביעה כנגדו הוגשה בניסיון למצוא "כיס עמוק", לאחר שההליך התנהל תקופה ממושכת. חשבון הנאמנות נוהל על-פי דין במשך כ-5 חודשים, במהלכם הופקדו ונמשכו ממנו כספים, לפי הוראות הנתבעת, היא בעלת החשבון, ללא נסיבות חשודות בגינן היה על הנתבע לחקור ולבדוק את התנהלות הנתבעת בחשבון או לחסום אותה מלפעול בו. התובעת אפשרה את הפקדת הכספים לחשבון הנאמנות וזיכויו בהתאם, ואף הסכימה למשיכתם של כספים מחשבון זה לצדדי ג', שגם היא עצמה ביצעה אליהם העברות שונות. התובעת ייפתה כוחו של שר לתת הוראות לנתבעת כיצד לנהוג בכספים שהופקדו בחשבון, והנתבע כיבד את הוראות ההעברה שניתנו על-ידי הנתבעת על-פי הנחיות עו"ד שר. מכל מקום, בניהול חשבון נאמנות אין חובה לקבל את אישור הנהנה לביצוע הפעולות בחשבון. גם אם יתברר שהתובעת לא ידעה ולא הסכימה למשיכת הכספים מחשבון הנאמנות, יש לייחס לה אשם תורם במלוא סכום התביעה בשל אופן התנהלותה, אשר שלל מהנתבע את האפשרות לדעת כי הפעולות השונות הנעשות בחשבון אינן לטובתה או לזכותה. בנוסף, יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת את כל הסכומים שגבתה או קיבלה מעו"ד שר, אשר הורשע בדין.

18. הנתבע הגיש כנגד הנתבעת הודעת צד ג' בטענה כי, ככל שייקבע שקמה לו אחריות כלפי התובעת, יש לחייב את הנתבעת לשפותו. לשיטתו, הנתבעת נתנה הוראות לביצוע פעולות שונות בחשבון הנאמנות ואף העבירה לנתבע אישורים מטעם שר לביצוע אותן פעולות, בהם מצוין כי עו"ד שר הינו בא-כוחה של התובעת, הנהנית בחשבון. בכך הטעתה הנתבעת את הנתבע ויצרה בפניו מצג על-פיו כלל ההוראות הניתנות בחשבון הינן בידיעתה המלאה ובהסכמתה של התובעת, באמצעות בא-כוחה. היה על הנתבעת כנאמנה בחשבון לפעול אישית לביצוע הפעולות לטובת הנהנית בלבד ולוודא דבר היותו של שר מיופה כוחה של התובעת. ככל שלא עשתה כן, עליה לשאת באחריות למעשים אלה גם כלפי הנתבע. ככל שבשלב כלשהו פסקה הנתבעת מלשמש כנאמנה כלפי התובעת, היה עליה להודיע על כך לנתבע ולפעול לשינוי סיווג החשבון, אך היא לא עשתה כן ויש בכך משום הטעיית הנתבע.

מסכת הראיות

19. התובעת, הנתבעת וכן נציג הנתבע, מר בני הלפמן, הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ונחקרו בפני. בנוסף למוצגים שהוגשו, הוגשו גם חלק ממסמכי תיק המשטרה ומפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי שהתנהל כנגד שר. לאחר מכן הגישו ב"כ הצדדים סיכומיהם בכתב.

דיון ומסקנות

אחר שעיינתי בכתבי בית הדין על נספחיהם, במוצגים שהוגשו, בחנתי את העדויות ואת סיכומי הצדדים, להלן החלטתי.

התביעה כנגד הנתבעת

20. הן מעדות התובעת והן מעדות הנתבעת עולה כי בין השתיים לא היתה היכרות מוקדמת וכי התובעת לא ביקשה שהנתבעת תייצג אותה בענין כלשהו או בהסכם המכר, לא כל שכן בענין כספי הנאמנות. התובעת מצידה ידעה על מינוי הנתבעת כנאמנה לכספי הנאמנות, מפי שר ובהצעתו, עובר לחתימת הסכם המכר, ואילו הנתבעת ידעה על כך, גם היא מפי שר ובהנחייתו, רק לאחר חתימת ההסכם. אני מקבלת את גרסתה כי הדבר לא תואם עימה מראש וכי שר הסביר לה שהוא מנוע מלפתוח את חשבון הנאמנות בשמו מחמת היותו בן זוגה של התובעת (ראה חקירת הנתבעת במשטרה, ת/1, בעמ' 2 וכן העימותים בין הנתבעת לשר במשטרה, ת/3 ו – ת/4).

כן אין חולק כי הנתבעת פעלה בחשבון הנאמנות לפי הנחיותיו והוראותיו של שר, רובן בכתב, אך ממילא על דעתו. בנוסף אין חולק כי שר ייצג את התובעת בעניינים שונים בעת הרלבנטית.

השאלה שבמחלוקת היא האם שר ייצג את התובעת גם לענין מתן הוראות באשר לכספי הנאמנות והאם הנתבעת אכן וידאה דבר ייצוג זה?

21. התובעת עומדת בתוקף על טענתה לפיה לא נתנה לשר כל יפוי כוח או הרשאה לפעול בשמה ומטעמה לענין כספי הנאמנות. היינו, לבד מהחיוב לפעול בכספי הנאמנות לפי הוראות הסכם המכר (ביחסים בין התובעת לרוכשים), לא נתנה התובעת הרשאה למאן דהוא למשוך את הכספים מחשבון הנאמנות או לעשות בהם כל שימוש ואלה אמורים היו להיוותר בחשבון הנאמנות, עד אשר ביקשה לעשות בהם שימוש בעצמה.

אכן, גם התובעת מאשרת כי באותה תקופה ייצג אותה שר במספר עניינים, כולל בהסכם המכר. עם זאת אין בייצוגו את התובעת בעניינים שונים או בהסכם המכר כדי להקנות לו הרשאה מטעמה לטפל בכספי הנאמנות וליתן הוראה מה לעשות עימם. לכך יש צורך בהסמכה מפורשת. לא הוכח כי כזאת ניתנה.

22. הנתבעת טוענת שהתובעת אמרה לה על–פה, עת הגיעה חבוקה עם שר למשרדו, כי עליה לפעול בחשבון הנאמנות בהתאם להוראות שר וכי הוא בא כוחה לענין זה. היינו, לשיטת הנתבעת מדובר בהרשאה על-פה מפורשת שנתנה התובעת לשר לפעול בכספי הנאמנות וליתן כל הנחיה בעניינם. טענה זו היה על הנתבעת להוכיח, וסבורני כי, בכל הכבוד, לא עלה בידה לעשות כן.

23. הנתבעת נחקרה באזהרה כחשודה במשטרת ישראל ביום 19/06/12 (ראה ת/1). באותה חקירה השיבה בתחילה כי נתנה הוראה להעברת הכספים מחשבון הנאמנות של התובעת "בהתאם לדרישה של צביה ועו"ד מיכאל שר" (שורה 90 בעמ' 4). את פרטי החשבונות אליהם הועברו הכספים מסר לה שר, אך התובעת ידעה על אותן העברות, וכפי שאמרה הנתבעת בחקירתה במשטרה: "אני התקשרתי לצביה רוטמן לאחר שקיבלתי ממיכאל שר את ההנחיה הזו להעביר את הכספים וצביה אישרה לי" (שם, בשורות 103-104), משנשאלה, האם באותה שיחה אמרה לתובעת שהכספים מועברים לביתן ולחברה, השיבה כי איננה זוכרת את תוכן השיחה (שם, בשורה 108).

מיד לאחר מכן נרשם תיעוד מטעם חוקרת המשטרה כך:

"החשודה פרצה בבכי וניגבה את דמעותיה. הצעתי לה לצאת לשרותים לשטוף את פניה. החשודה יצאה לשטוף את פניה יחד איתי.

שאלה: אני טוענת שאת משקרת. האם צביה רוטמן ביקשה ממך להעביר כספים אלו לחשבונות האלו?

תשובה: לא. קיבלתי את ההוראה ממיכאל שר. את כל הוראות העברות הכספים קיבלתי ממיכאל שר.

שאלה: האם בזמן שביצעת את שתי ההעברות האלו לטובת החשבון של ביתן ניסים ודו דליגנס הודעת על כך לצביה רוטמן?

תשובה: לא. קיבלתי הוראה מעו"ד מיכאל שר שהוא העורך דין ובא כוחה של צביה וטיפל לה במכירת הדירה וייצג אותה במכירת הדירה" (שם, שורה 109 ואילך).

בהמשך אישרה הנתבעת כי שר אמר לה שמשיכת כספי המזומן נעשית לבקשת התובעת, היא לא יידעה על כך את התובעת אישית והסתפקה בהוראה הכתובה שקיבלה לענין זה משר. כן ציינה שיחת טלפון אחת שקיימה עם התובעת לענין העברת הכספים לחשבון אימה של התובעת בחודש 04/11 במסגרתה אמרה לה התובעת "שמה שמיכאל אומר לה אז לבצע כי הוא העורך דין שלה והוא מייצג אותה" (ראה שורות 141-143 בעמ' 5), וכי דיברה טלפונית עם התובעת גם לענין השיק שהועבר לרוזובסקי (יצוין כי בעימות שנערך במשטרה בין הנתבעת לשר ציינה הנתבעת ששוחחה עם התובעת רק לענין משיכת השיק לזוג רוזובסקי. ראה ת/4 שורות 36-39 בעמ' 10). היינו, לכל הפחות באשר ליתר המשיכות, לא יצרה הנתבעת כל קשר עם התובעת ולא אימתה אותן איתה. הנתבעת אישרה בחקירתה כי שר "לא נתן לה" לדבר עם התובעת במשרד וכי את ההוראות לענין הכספים והדיווחים שלה אודות הנעשה בכספי הנאמנות ערכה מול שר.

24. בחקירתה באזהרה ביום 24/06/12 (ת/2) אמרה: "אני שאלתי את מיכאל שר שאני רוצה לדבר עם צביה והוא תמיד אישר שצביה אמרה לו שהכל יעבור דרכו ואמר לי לא להתקשר אליה, ולא היה לי גם את הטלפון שלה" (שורות 39-40 בעמ' 2), ובהמשך היא אף שללה את טענת שר, כפי שהוצגה בפניה, לפיה היא קיבלה אישור טלפוני של התובעת באשר לכל משיכה מכספי הנאמנות (ראה שם, שורה 60 בעמ' 3).

בו ביום, בעימות שנערך בין הנתבעת לשר במשטרת ישראל (ת/3), טענה הנתבעת בפני שר: "אמרת לי שהכל בידיעת צביה ואמרת לי שאתה בן זוג של צביה" (שם, שורה 65 בעמ' 3, וכן שורות 76-78 בעמ' 4), עובדה שאושרה ע"י שר בעימות.

25. מכל האמור עולה כי גרסת הנתבעת באשר להוראתה המפורשת של התובעת אליה, בהגיעה למשרד כשהיא מחובקת עם שר, לפעול בהתאם להוראותיו לענין כספי הנאמנות וכי הוא משמש ב"כ התובעת גם לעניינם, כלל לא הועלתה בסמיכות ל"התפוצצות הפרשה" ולחקירתה במשטרת ישראל. להיפך, בתחילה ניסתה הנתבעת לטעון כי קיבלה אישורים מהתובעת עצמה לביצוע הפעולות בחשבון הנאמנות. בדיוק אז "נשברה" בחקירתה, בכתה, ואישרה כי את ההוראות קיבלה אך ורק משר. גם בעימות מול שר לא טענה כי התובעת הודיעה לה שהוא מיופה כוחה לענין כספי הנאמנות. מתקשה אני לקבל את ניסיונה להסביר זאת בהיותה נסערת בעת חקירתה במשטרה, שכן יש לזכור כי היא נחקרה באזהרה כחשודה בעצמה בגניבה בידי מורשה ובקשירת קשר להונות יחד עם מיכאל שר, על דרך הוצאת כספי הנאמנות של התובעת במירמה. במצב כזה, אך סביר כי לו היתה לה אכן הרשאה מטעם התובעת לפעול כהוראת שר, וגם אם זו ניתנה על-פה, היתה היא ממהרת לציינה בחקירתה על מנת לנסות להסיר את החשד לגניבה על ידה. הנתבעת לא עשתה כן.

26. לא בכדי נטלה הנתבעת על עצמה אחריות, ולו חלקית, בפן האזרחי למעשיה כלפי התובעת. בחקירתה השניה במשטרה, ת/2, נשאלה: "עו"ד מיכאל שר לטענתך, היה עורך דינה ומיופה כוחה של צביה רוטמן. מדוע לדעתך רשאי היה מיכאל שר לבצע העברות ומשיכות כספים מחשבונה של צביה רוטמן?", והשיבה: "אני לא יודעת מה להשיב לך. לאחר שכל הסיפור הזה התפוצץ ובעקבות פנייתו של עו"ד של צביה רק אז הבנתי כמה המצב מסובך ועד כמה נעשתה פה תרמית על חשבון הגב שלי. פניתי לעו"ד דרור חורב ולחברת הביטוח לקבלת ייעוץ, הייתה התנהלות בין עו"ד של צביה לבין עו"ד שלי במידה מסוימת על רשלנות מצידי. אבל מכאן ועד למצב של גניבה ואישומים המרחק הוא עצום. אני מוכנה לקחת אחריות על המעשים האזרחיים שעשיתי מתוקף תפקידי גם כעובדת במשרדו של עו"ד מיכאל שר" (ראה שם, שורות 26-32 בעמ' 2). והדברים מדברים בעד עצמם.

27. נראה שהנתבעת הניחה והסיקה כי שר מייצג את התובעת לענין כספי הנאמנות והוסמך ליתן לה הוראות מטעם התובעת בעניינם, בין אם הנחה זו נבעה מהסתמכותה על דברי שר ובין אם הסיקה זאת מיחסיהם האישיים של התובעת ושר או מהעובדה ששר ייצג את התובעת בהסכם המכר. ברם אין לקבל טענתה לקבלת הוראה מפורשת מאת התובעת לענין זה באותה פגישה במשרד, טענה שהועלתה לראשונה רק בשלב עדותה של הנתבעת בהליך הפלילי (בשנת 2014, בחלוף למעלה משנתיים מעדותה במשטרה). יצוין כי עת הגיע שלב העדויות בהליך הפלילי שהתנהל נגד שר, כבר הגישה התובעת התביעה שבפני.

28. ניסיונה של הנתבעת לטעון ליפוי כוח כתוב מהתובעת לשר לא גובה בראיה. הנתבעת נשאלה: "ש. את יכולה להציג לי יפוי כוח של צביה לעו"ד שר לגבי הטיפול בכספים?", והשיבה: "ת. שאני אציג לך? אין לי את זה פה. כאשר הוצג הסכם המכר ויפוי הכוח, היה יפוי כוח שהיא היתה חתומה עליו. אני מניחה שיש יפוי כוח בלשכת רישום המקרקעין" (ראה שורות 23-25 בעמ' 31 לפרוטוקול).

דבר לא מנע מהנתבעת לפעול להמצאת יפוי הכוח האמור, ככל שהופקד בלשכת רישום המקרקעין, או לעתור לצו לשם גילויו. ממילא, ככל שקיים יפוי כוח לייצוג התובעת בעסקת המכר, ספק אם היתה בו הסמכה לפעול לענין כספי הנאמנות גופם ומשיכתם, לאחר שנתקיימו תנאי הנאמנות לפי הסכם המכר והיה מקום לשחררם לידי התובעת עצמה. בכל מקרה אין בהסכם המכר הוראה להפקדת הסך 710,000 ₪ בחשבון נאמנות וממילא נראה כי יפוי הכוח, ככל שקיים, לא יכול היה לכלול הוראה לגביהם.

מכל האמור אף לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה לפיה מדובר ב"העברת יפוי כוח" מטעם שר לנתבעת, לפי הוראת סעיף 92 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961, אף בשים לב למינויה הספציפי והישיר של הנתבעת כנאמנה בחשבון.

29. אין צורך להידרש לשאלה האם די היה בהסמכה על-פה מצד התובעת לשר לשמש כב"כ בכספי הנאמנות אם לאו, שכן ממילא, כמפורט לעיל, הדבר לא הוכח.

לאור כל האמור, אני קובעת כי התובעת לא הסמיכה את עו"ד שר לפעול בשמה בכספי הנאמנות וממילא לא נתנה לו יפוי כוח (בכתב או על פה) עליו יכולה היתה הנתבעת להסתמך בפועלה בכספי הנאמנות לפי הוראותיו של שר, להבדיל מהוראותיה הישירות של התובעת עצמה.

התובעת הצהירה בחקירתה הנגדית: "מבחינתי הוא (שר – ג.א.ש.) היה נאמן על כספים שלי כשהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני לא יודעת את מי הוא ממנה ואת מי לא, זה אחריות שלו" (עמ' 22 שורות 27-18 לפרוטוקול. ראה גם העימות בינה לבין שר במוצג ח/50 בעמ' 11). אין באמור כדי לאיין את מסקנתי האמורה. התובעת התייחסה לכך ששר ייצג אותה בעסקת המכר והיה אמון מכוחו על הבטחת הכספים שלה. מבחינתה היה לו "חופש פעולה" במינויו את הנתבעת כנאמנה לכספים. אין בכך כדי להשפיע על מישור היחסים בין התובעת לנתבעת, כנאמנה, שעה שלא הוכח שהתובעת הסמיכה מפורשות בפני הנתבעת את שר לייצוגה לענין כספי הנאמנות וליתן בשמה הוראות למשיכתם.

30. אין צריך לפרט אודות חובת הזהירות, המסירות והנאמנות שחב עו"ד כלפי לקוחו. במקרה דנן, החובה היא יתירה שעה שהנתבעת, כעו"ד, שימשה כנאמן בחשבון הנאמנות לכספים המופקדים בו עבור התובעת, היא הנהנה.

סעיף 1 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: "החוק") קובע כי: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". בסעיף 2 לחוק נקבע כי: "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש". אין מחלוקת כי בענייננו חל חוק הנאמנות.

31. כאמור, על הנאמן לפעול בנכס המוחזק בידיו הנאמנות לטובת הנהנה. סעיף 10 לחוק מורה לנאמן "לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות, ומוסמך הוא לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו", וכי "במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות".

החובה לפעול בסבירות מוטלת על עו"ד גם מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח - 1968: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות".

תוצאת אי מילוי חובות הנאמן נקבעה בסעיף 12 לחוק הנאמנות כדלקמן:

"12. (א) נאמן אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן; על

אחריותו לאבדנם ולנזקם של נכסי הנאמנות המוחזקים בידו יחולו הוראות חוק

השומרים, תשכ"ז- 1967; לענין זה יראו את הנאמן כשומר ואת הנהנים כבעלי

הנכסים.

(ב) בית המשפט רשאי לפטור נאמן מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום לב

ונתכוון למילוי תפקידיו".

בת.א. (ת"א) 44018-08-17 אליהו נ' עו"ד סימן טוב נקבע: "חובת הנתבע כעורך דין מתחזקות שבעתיים נוכח היותו נאמן לכספים... מתוך ספרו של המלומד כרם... על הנאמן לפעול בתום לב, בצורה המצדיקה אמון במעשיו, בשיקוליו ובמניעיו... בגדר חובת השמירה על הנאמן לאסוף מידע שיסייע בידו לקבל החלטות כאשר בידו מירב הנתונים כדי להימנע מטעויות... על הנאמן לשקוד על ניהול ענייני הנאמנות, לפני ביצוע פעולה כלשהי עליו ללמוד ביסודיות את הדרוש לשם קבלת החלטה".

32. בענייננו, הנתבעת היתה צריכה לפעול בכספי הנאמנות לפי תנאי הנאמנות ולטובת התובעת. אין כל טענה לפיה הנתבעת לא פעלה בכספי הנאמנות כדבעי בכל הקשור ליחסים בין התובעת לרוכשים. היינו, מדובר בבחינת מהלכיה של הנתבעת בכספים בשלב בו ניתן היה כבר להעבירם לתובעת, בהתאם להסכם בינה לבין הרוכשים. היה על הנתבעת לנהוג בשקידה, כפי שנאמן ועו"ד סביר היה נוהג באותן נסיבות. החל מבדיקת הסכמתה ומודעותה של התובעת לכך שהנתבעת מונתה כנאמנה על הכספים, בדיקת מטרות הנאמנות ואופן שחרור הכספים, לאחר שנתמלא התנאי להעברתם לתובעת לפי הסכם המכר. במיוחד כשהנתבעת לא הכירה קודם לכן את התובעת ולא קיבלה את מינויה כנאמנה במישרין מאת התובעת. היה על הנתבעת לבדוק עם התובעת עצמה מה בדעתה לעשות עם כספי הנאמנות ולקבל הנחיות במישרין ממנה לענין זה, בין אם בהעברת הכספים לחשבונה הפרטי של התובעת או לכל גורם אחר עליו תורה התובעת עצמה. הנתבעת כלל לא פעלה לפי הוראתה המפורשת והישירה של התובעת (למעט ביחס לכספים שהועברו לחשבון אימה ולבני הזוג רוזובסקי). היה על הנתבעת ליצור קשר עם התובעת ולוודא מהן הנחיותיה באשר לפעילות באותם כספים. אלא שהנתבעת מאשרת שאפילו לא היה בידיה מספר הטלפון של התובעת. גם באשר להעברת השיק לבני הזוג רוזובסקי, עולה מהעדויות כי היה זה פקיד הבנק שיצר קשר טלפוני עם התובעת ולא הנתבעת. לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת בחקירותיה במשטרה כי שר "מנע" ממנה לדבר עם צביה, וודאי לא כשעסקינן בעו"ד שהסכימה לבסוף ליטול על עצמה את האחריות שבפעילותה כנאמנה על כספי התובעת.

לא היה מקום לפעול להעברת כספי הנאמנות ללא בדיקה עם התובעת, אף לא בדיעבד, תוך פעילות לפי הנחיות עו"ד שר מבלי להפעיל שיקול דעת או לתהות האם הנעשה בכספים הינו לטובת התובעת. הנתבעת בחקירתה במשטרה הצהירה שפעלה לפי הוראות עו"ד שר "ולא הפעלתי שום שיקול דעת עצמי שלי" (ראה שורה 16 בעמ' 2 לת/2). ברם, דווקא הנתבעת היתה אמורה להיות ה"מגן" של אותם כספים בייחוד שכמדובר בסכום כספי לא מבוטל, בהעברות לצדדי ג' שונים או משיכות במזומן. גם ההעברות לחברה היו צריכות "להדליק" אצל הנתבעת "נורה אדומה", שעה שהיא עצמה קיבלה את שכרה מאותה חברה וידעה, לגרסתה, אותה עת, כי שר הוא מנהלה. לא היה עליה להסתפק בהסברו של שר כי לתובעת "חלק" בחברה, אלא היה עליה לוודא אישורה להעברת הכספים לאותה חברה. תחת זאת, בחרה הנתבעת לפעול לפי הוראותיו של שר, "להסתפק" באמירותיו שלו כי התובעת מודעת לאותם מהלכים בכספי הנאמנות, לפעול כשהוא היחיד שנותן לה מספרי חשבונות בנק של צדדי ג' אליהם יש להעביר כספים, תוך שהיא נמנעת מליצור עם התובעת קשר טלפוני או למסור לה בעצמה דיווח או תדפיסים מחשבון הנאמנות (אותם מסרה לשר). היה עליה לפעול לפי מטרת הנאמנות ולטובת התובעת, תחת לשמש אך כ"צינור" להעברת הכספים לפי הוראות שר. אלמלא עשתה כן, כספי התובעת היו שמורים עבורה לשם רכישת דיור חלופי והיו מועברים לידיה שלה, ולא לצדדי ג', כפי שביקשה במכתבה סמוך לפני התפוצצות הפרשה (בסוברה כי הכספים עדיין מוחזקים בחשבון הנאמנות). ברם, הנתבעת לא פעלה כדי למלא באופן סביר אחר חובת הנאמנות המוטלות עליה, וממילא המסקנה היא כי פעלה ברשלנות.

33. ערה אני לכך שהנתבעת הסתמכה על ידיעתה כי שר והתובעת הינם בני זוג, כהבנתה. גם אם הנחה זו היתה נכונה, לא היה בכך כדי לפטור אותה מחובתה לפעול במישרין אל מול התובעת בלבד ועפ"י הוראותיה של זו האחרונה. ערה אני גם לכך שהנתבעת פעלה מצידה כעו"ד לפי הוראות מעסיקה, כשבוודאי יש להניח כי יחסים אלה מושתתים על אמון כי המעסיק, שהינו עו"ד, פועל לטובת ועבור לקוחתו ובהוראתה. טוענת הנתבעת, כי קביעה לפיה היא תחויב במצב דברים זה, תקעקע את בסיס האמון ויחסי העבודה במשרדי עו"ד בין עו"ד אחד למשנהו, ובוודאי בין עוה"ד המעסיק לעוה"ד העובד תחתיו. עם זאת, שונים היחסים בין עוה"ד בינם לבין עצמם, מהחובות החלות על עו"ד כלפי לקוחו, ובוודאי על נאמן כלפי הנהנה. הראשונים אינם יכולים לבטל את אלה האחרונים. שומה היה על הנתבעת, וכך היה על עו"ד-נאמן סביר לפעול, לנהל את כספי הנאמנות ולמשכם בהתאם להוראותיה המפורשות של התובעת ולטובתה. ואם ההוראות ניתנו ע"י שר, שומה היה עליה לוודא כי התובעת הסמיכה אותו לפעול בשמה, ולכל הפחות, לוודא כי התובעת אכן מאשררת אותם. הנתבעת אף לא פעלה לקבלת מספר הטלפון של התובעת על מנת לשוחח איתה, הן עם קבלת מינויה כנאמנה ובטרם פתיחת החשבון והן במהלך ניהולו ובמשיכת הכספים. הנתבעת לא וידאה המצאת תדפיסי החשבון לתובעת עצמה אלא העבירה אותם לשר. אין מדובר בפעולה אחת של משיכת כספים שנעשתה בחשבון הנאמנות אלא במספר פעולות, בסכומים לא מבוטלים, כולל אף משיכות כספים במזומן עד לאיפוס החשבון כולו, שעה שמדובר בכספי תמורת מכר וכשהנתבעת מודעת לכך שהתובעת תרה אחר נכס חלופי לרכישה, באמצעות שר. ביחס לכל אלה לא פעלה הנתבעת לקבלת אישור התובעת ובכך התרשלה. לבד מרשלנותה, יש בפועלה זה גם משום הפרת חובות האמון והנאמנות אותן היא חבה לתובעת בהיותה נאמנה על כספיה.

34. אין באמור כדי לקבוע כי לא נמצאו בעדות התובעת בקיעים וסדקים. עלתה ממנה התנהלות בלתי אחראית של התובעת, תוך שהיא פועלת בהתאם להוראותיו של שר, גם אם אין בהן הגיון כלכלי או מסחרי. בין בעשותה כן מחמת תמימותה, בין מחמת רגשותיה אליו וניסיונה לשאת חן בעיניו ולתת בו את מבטחה. כך העידה על עצמה בחקירתה בהליך הפלילי נגד שר, עת נתבקשה להסביר מדוע הופקדה יתרת תמורת המכר בשלושה חשבונות, כולל סך 710,000 ₪ שהופקד בחשבון הנאמנות בו עסקינן, כעצת שר: "הוא אמר לי את לא מנהלת את העניין את אף פעם לא סומכת את תמיד יש לך שאלות, אני אומר לך שזה בסדר אז תאמיני לי שזה בסדר, אז האמנתי לו" (ראה נ/4 בעמ' 175). ובהמשך, ביחס לכספים שהועברו לביתן ולחברה, היא מאשרת: "אני חתמתי, נשבעת לך שאני חתמתי כמו מפגרת אבל אני חתמתי... כי אני לא מבינה כי הוא העורך דין והוא הנאמן ואני שואלת יותר מדי שאלות ליד הפקיד בנק וזה לא בסדר... לא קראתי את השמות כאילו קיבלתי מהפקיד הוא אמר את המספרים הפקיד העביר הוא נתן לי לחתום ואני חתמתי" (שם, בעמ' 176). "אני יודעת שאני נשמעת נורא מטומטמת, אני נורא מתנצלת... אבל אני באמת מרגישה מטומטמת... אני באמת כתבתי כאילו מה שהוא ביקש, לא התעסקתי בזה לא שאלתי בזה, האמנתי לו שאני כותבת מה שהוא מבקש כי הכסף עובר כאילו כי זה לא עניין שלי בכלל... באמת האמנתי לו לכול דבר שהוא אמר לי" (שם, בעמ' 181). וכן "אני לא כזאת טיפשה אבל אני יודעת שאני נשמעת נורא טיפשה וההתנהגות שלי הייתה מתוך זה שכול כך האמנתי לו שהוא היה כל כך דואג ואוהב ואפשר לסמוך עליו" (שם, בעמ' 201).

התובעת אף הסכימה להעביר סכום כה גבוה, 590,000 ₪ לזוג רוזובסקי, עימו אין ולא היתה לה כל היכרות או עסקה, תוך הסתמכותה על אמירות שר כי הכספים יצאו מחשבונה ויחזרו לחשבון עבורה. היא אף חתמה על אישור לבנק לפעול להעברת אותם כספים מאחר שמדובר בעסקה במקרקעין, הגם שלא היתה כזו. כל אלה מעידים על הסתמכותה ואמונה המוחלט בשר, מבלי שביקשה לרדת לעומק הענין ולבוחנו.

(ערה אני לטענת הנתבעת באשר להעדר אמינות של התובעת, כגון, במוסרה תצהיר על העדר מקורות הכנסה לשם קבלת הנחה מדמי ארנונה. עם זאת, לא מצאתי בכך כדי לקעקע את מסקנתי והתרשמותי ממכלול הדברים שהובאו בפני).

35. אכן, כסברת הנתבעת, יכול כי לו היתה נשאלת "בזמן אמת", היתה התובעת מאשרת לנתבעת לפעול כהוראותיו של שר או שהיא עצמה היתה נותנת לנתבעת הוראות שהן פרי הנחייתו של שר. יכול שאף זו היתה תוצאת הדברים, לו היה מתמנה שר עצמו לשמש נאמן על הכספים. עם זאת, לא כך היה הלכה למעשה ואין באפשרות תיאורטית זו, שנודעה "לאחר מעשה", כדי לפטור את הנתבעת מחובתה לפעול בנאמנות ולטובת התובעת כנאמנה בכספיה. הנתבעת היא שהיתה אמורה לשמש "שומרת הסף" גם מפני מה שהסתבר בסופו של יום כמעשה הגניבה והרמייה של שר. שעה שהנתבעת שימשה נאמנה על כספי התובעת ולטובתה כ"נהנית", שומה היה עליה לפעול לטובתה ובהתאם להוראות הנאמנות. הא ותו לא. לא מן הנמנע כי התובעת לא היתה מאשרת העברת הכספים לצדדי ג' אחרים, בהבדל מכספים אחרים אותם אישרה להעביר, על-מנת לשמר את כספיה לצרכיה שלה, ובכלל זה לשם רכישת דירה חלופית.

36. אינני רואה לפטור את הנתבעת גם מחבותה להעברת הסך 39,408 ₪ לחברה, לא מכספי הנאמנות הראשונים שהופקדו, אלא מתוך הסך 710,000 ₪ שהופקד לאחר איפוס חשבון הנאמנות. יכול, כטענת הנתבעת, שאין מדובר עוד בפועלה באותם כספים כ"נאמן", שכן הנאמנות פקעה עם איפוס החשבון. אם כך הוא, מדוע איפשרה הנתבעת הפקדת אותו סכום בחשבון המיועד להיות חשבון נאמנות לפי הסכם המכר? מכל מקום, משהועברו אותם כספים לחשבון והנתבעת איפשרה העברתם לחברה רק לפי הוראת שר, להבדיל מהוראת התובעת, הפרה בכך את חבותה כלפיה, גם אם לא כנאמנה, הרי כשלוחתה.

37. אין במעשיו של שר עצמו, הגם שהם חמורים ביותר, כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה האמורה או כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין מעשיה (וליתר דיוק, מחדליה) לבין הנזק שנגרם לתובעת. שאלה זו נבדקת בהתאם למבחן הצפיות. התערבותו של גורם זר מנתקת את הקשר הסיבתי רק מקום בו התערבות זו לא היתה צפויה מבחינתו של המזיק, ובענייננו, הנתבעת. אלא שאם החובה המוטלת על המזיק נועדה למנוע, בין היתר, מעשים מסוג אלה שעשה הגורם הזר, המזיק אינו יכול לטעון שאותו מעשה, שאירע בשל התרשלותו שלו, ניתק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק (ראה ע"א (נצ') 5228-02-17 ל.מ. רויאלטי בע"מ ואח' נ' עו"ד בייניש ואח'). לו פעלה הנתבעת בהתאם לחובת הנאמנות והזהירות שלה ולא היתה מתרשלת בביצוען, שר לא היה יכול לבצע את מעלליו או, לכל הפחות, יכול שהיקפם היה מצטמצם.

כך גם, ההתחייבות של שר לתובעת להשיב לה הכספים איננה מבטלת את עילת תביעתה כנגד הנתבעת בשל הפרת חובת הנאמנות שלה ורשלנותה. אף אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי יש לזקוף לחובת התובעת את אי הבאת שר לעדות מטעמה. לעדות התובעת יש חיזוקים רבים ונוספים ואין היא עומדת בפני עצמה. כך, בהרשעת שר בהליך הפלילי, בהודעות הנתבעת במשטרת ישראל ובהודאתה כי לא קיבלה הרשאות מפורשות מהתובעת לענין העברת כספי הנאמנות, ועוד כמפורט לעיל. אם סבורה הנתבעת שיכול ושר השיב לתובעת כספים מעבר לאלה שנטענו על ידה, היה באפשרותה לזמנו כעד מטעמה.

כך גם אין באי הגשת תביעה מטעם התובעת כנגד שר, המצוי בהליך פש"ר, או באי הגשת תביעת חוב מצידה לתיק הפש"ר, כדי לאיין או לפגוע בזכות תביעתה של התובעת כלפי הנתבעת או במסקנותי המפורטות לעיל.

38. אוסיף כי גם אין לקבל טענת הנתבעת כי יש לזקוף לחובת התובעת את אי זימונו לעדות של עו"ד בן פורת ממשרד שר, שהיה, עפ"י הטענה, נוכח בהתפרצות הפרשה. לא מצאתי מה היה להוסיף מעדות זו על הנסיבות שהובאו בפני. כך גם באשר למר ביתן, כשלא היתה מחלוקת להעדר היכרות או התחשבנות בין ביתן לתובעת ושר הורשע גם בגניבה בידי מורשה בעניינו של ביתן.

39. באשר לטענת הנתבעת לפיה התובעת לא פנתה אליה מלכתחילה בדרישה להשבת הכספים, יצוין כי מכתב ההתראה לנתבעת הינו מיום 29/11/11, כחודשיים ימים בלבד לאחר גילוי הפרשה ע"י התובעת ובכך אין כל שיהוי או מניעות היכולים לפעול לחובתה.

40. על אף כל האמור, סבורני כי במקרה דנן על בית המשפט להפעיל הסמכות הנתונה לו בסעיף 12(ב) לחוק הנאמנות, לפטור את הנאמן מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום לב ונתכוון למילוי תפקידיו.

הגם שאין להקל ראש בחובת הנתבעת לפעול לפי חובותיה כנאמנה בחשבון עבור התובעת, כפי שפורט לעיל, נראה כי במקרה הספציפי בו עסקינן, יש להביא מספר נסיבות שיש בהן כדי להפחית ממידת אחריותה של הנתבעת לנזקיה של התובעת. בראש ובראשונה ייאמר כי הנתבעת לא הניבה כל טובת הנאה מפועלה בהתאם להנחיות שר, והנחת התובעת, לפיה הנתבעת ושר עשו יד אחת כדי לגזול ממנה את כספיה, כלל לא הוכחה. יוער כי, הגם שהנתבעת, כאמור, נחקרה כחשודה במשטרת ישראל, התיק כנגדה נסגר מחוסר אשמה. יש אף להביא בחשבון את העובדה שהנתבעת הועסקה אותה עת ע"י עו"ד שר ופתחה עד אותה עת שני חשבונות נאמנות, שניהם במסגרת עבודתה תחת עו"ד שר ובהנחייתו, שניהם מושא לאישומים שהוגשו כנגדו ובהם הורשע. כן יש להתחשב בכך שהנתבעת הסתמכה על הוראות מעסיקה, עו"ד במקצועו, שניתנו ביחס למי שהיתה בת זוגו אותה עת, ובאופן שיכול היה שלא לעורר את חשדה. הוא סיפק לה "הסברים" לכאורה למטרת משיכות הכספים. באשר לחברה, טען שלתובעת יש חלק בה. באשר לרוזובסקי, סברת הנתבעת היתה ששר רכש עבור התובעת דירה חילופית, ובאשר לכספי המזומן, הוא טען שהעבירם לתובעת.

למעשה, כשם שהתובעת נפלה קורבן למעלליו של שר, כך גם הנתבעת. שר הצליח לטוות את רשתו שלב אחר שלב, תוך שהשתיים נתנו בו את אמונן, כל אחת מתוקף יחסיה עימו. התרשמתי כי, הגם שהנתבעת התרשלה ופעלה בניגוד לחובותיה לפי חוק הנאמנות, עדיין נתכוונה בתום לב למלא אחר תפקידה זה, שמלכתחילה נכפה עליה, במובן מסוים. יוזכר כי כל אותה עת לא פעלה התובעת מצידה ליצירת קשר ישיר עם הנתבעת, לבירור מצב החשבון או כדי לוודא את אופן הפעילות בו. גם בכך היה כדי לתרום להסתמכותה (השגויה) של הנתבעת על פעילותו של שר מטעם התובעת לענין כספי הנאמנות.

כאשר מחד גיסא, יש לעמוד על חובת נאמן, ובוודאי עו"ד, לפעול בנאמנות ובשקידה בהתאם להוראות החוק, ומאידך גיסא, קיימות נסיבות, כבענייננו, שיש בהן כדי לרכך במידת מה את המחדל אותו יש לייחס לנתבעת, אני מוצאת להעמיד את אחריות הנתבעת על שיעור 70% לנזקי התובעת.

41. ובאשר לנזק – בשים לב להפרת חובת הנאמנות של הנתבעת כלפי התובעת והתרשלותה כלפיה עומד נזקה של התובעת על היקף הכספים שהוצאו מחשבון הנאמנות שלא על פי הרשאתה. כך, מלוא הסך 400,000 ₪, כספי הנאמנות שהופקדו לפי הסכם המכר, והוצאו כולם בהוראת שר ושלא בהוראת התובעת עצמה, כמו גם הסך 39,408 ₪ שנותר בחשבון הנאמנות לאחר הפקדת הסך 710,000 ₪, והועבר לחברה, לפי הוראת שר בלבד. יתרת הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות – הסך 590,000 ₪ (שהועבר לרוזובסקי) והסך 80,000 ₪ (שהועבר לאימה של התובעת) – הועברו לפי הוראת התובעת.

(לא אדון בטענת התובעת לפיה היה על הנתבעת למנוע ממנה אף את העברת הכספים לחשבון הזוג רוזובוסקי מן הטעם שהשבת סכום זה לא נתבעת כאן וביחס אליו התובעת נתנה מיוזמתה הוראה כתובה לבנק למשיכת אותם כספים).

אכן, גם התובעת איפשרה העברת כספים מחשבונה הפרטי לביתן ולחברה, כשם שהועברו לביתן ולחברה כספים מחשבון הנאמנות בהוראת שר. אין בכך כדי לקבוע כי התובעת היתה פועלת לעשות כן גם בחשבון הנאמנות, לו היתה מתבקשת ליתן אישורה מראש טרם העברת אותם כספים לאותם גורמים. התובעת העידה שכלל לא הבחינה למי הועברו הכספים ששר הורה לה להפקיד בשלושה חשבונות, הוא טען שמדובר בחשבונות נאמנות המיועדים לשמירת כספיה, וממילא אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מחבותה לפעול לטובת הנהנה בחשבון הנאמנות.

42. לסיכום, כפועל יוצא מהפרת חובת הנאמנות של הנתבעת ומרשלנותה, נמשכו מחשבון הנאמנות סך 439,408 ₪ שלא כדין. כספים, שלשיטת התובעת, יועדו לרכישת דירת מגורים חילופית עבורה ועבור בנותיה (נוסף על הכספים הנוספים ששר גרם לה להעביר מחשבונה הפרטי לאחרים). התובעת טוענת כי בסך הכל קיבלה משר במהלך הזמן סך 100,000 ₪, כלומר, סך 80,000 ₪ שנמשך לחשבון אימה, ועוד 20,000 ₪, סך-כל הכספים ששר נתן לה מפעם לפעם. (כאן יצוין כי אין להפחית הסך 35,000 ₪, כטענת הנתבעת, בהסתמך על תרשומת שערכה התובעת, ת/137, שכן התובעת כבר הפחיתה מסכום זה את הסכומים אותם היא חבה לשר, ואת היתרה בסך 20,000 ₪, אישרה כי יש להפחית מהסכומים שהופקדו בחשבון הנאמנות. מכאן גם אין מקום לקבל את טענת הנתבעת בדבר הסתרה, כביכול, של מסמך ההתחשבנות ת/137 מבית המשפט, שעה שהתובעת ציינה בתביעתה כי יש להפחית סך 20,000 ₪ כאמור). מנגד לא הוכח כי שר שילם לתובעת כספים מעבר לכך. לפיכך יש להפחית מהסכום האמור את הסך 20,000 ₪, ולהעמידו ע"ס 419,408 ₪. משהעמדתי את שיעור אחריות הנתבעת על 70%, הרי יש לחייבה לשלם לתובעת הסך 293,585 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11/04/11.

43. סמוך לפני חתימת פסק דין זה, הובאה בפני היום, בקשת הנתבעת לצירוף אסמכתא משפטית לתיק, פסק דינו של כב' בית המשפט העליון בע"א 8124/18 בענין יורשי המנוח עו"ד אלקנה ביישיץ ואח' נ' ז'רוט ואח', שניתן ביום 04/08/20. מחמת המועד בו עלי לחתום את פסק דיני בשל פרישתי מכס השיפוט, לא ניתן היה לקבל את עמדת יתר בעלי הדין לבקשה זו.

לגוף הבקשה, אין בקביעות פסק הדין האמור כדי לסייע לנתבעת. באותו הליך נקבע כי בהעדר "סימני התראה" ומאחר שעו"ד אינו בלש או חוקר פרטי, לא ניתן להטיל עליו אחריות מוחלטת להתחקות אחר לקוחו ולאמת כל הצהרה ודיבור שניתנו על ידו. שם נדון מקרה בו לקוחו של עוה"ד התחזה כלפיו כבעל זכות במקרקעין והציג בפני עוה"ד מסמכים מזויפים לענין זה. נקבע, לפיכך, כי ממסמכי הזיהוי שהציג המתחזה קשה היה להבחין ב"סימני התראה" לזיוף ולהתחזות. אך בענייננו שונים הדברים, שכן לא קיבלתי את טענתה העובדתית של הנתבעת אודות הסכמת התובעת להעברת כספי הנאמנות כפי שהועברו או למתן הרשאה מצד התובעת לפעול לפי הוראות שר. ובאשר להסתמכות הנתבעת על המצג שהציג בפניה שר, פרטתי ביתר פירוט את מסקנותי לעיל.

44. אין לי אלא לסיים פרק זה בדברים שנאמרו בת.א. (ת"א) 70754-11-16 בשארי ואח' נ' מרום ברנר ניהול ואחזקות בע"מ ואח': "התוצאה אליה הגעתי הינה תוצאה קשה, חיוב אישי של עורך דין במאות אלפי שקלים. יחד עם זאת, מוסד הנאמנות הינו מוסד חשוב מאוד להתנהלות הכלכלית והמסחרית. האפשרות של הפקדת כספים בנאמנות היא "מעין בטוחה" חלק חשוב מארגז הכלים העומד לרשות עולם המסחר ועולם העסקים. יש לשמר אפשרות זאת ולהגן עליה מכל משמר. התנהלות הנתבע פגעה באופן אנוש באמון הציבור במוסד הנאמנות, פגיעה שיש לשלם עליה את המחיר".

התביעה כנגד הנתבע וההודעה לצד ג'

45. כזכור, התובעת תיקנה את כתב התביעה המקורי שהגישה בהליך זה על דרך הוספת הבנק בו נפתח חשבון הנאמנות, כנתבע נוסף. זאת כשנתיים וחצי לאחר שנפתח ההליך, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת והנתבעת וסמוך לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות. לטענת התובעת, הבנק הנתבע לא פעל כדין עם פתיחת חשבון הנאמנות, לא וידא שהפעולות המבוצעות בחשבון הינן לטובת התובעת, כנהנית, או נעשות בהוראתה, ואף לא טרח לקבל יפוי כוח בכתב מאת התובעת לעו"ד שר. חלף זאת הסתפק במכתב מאת שר לפיו הוא משמש כב"כ התובעת. כל אלה נעשו ברשלנות, תוך עצימת עיניים, בניגוד לנהלי הבנק, הפיקוח על הבנקים ובניגוד להוראות הדין, כך לטענת התובעת.

הנתבעת, בכתב הגנתה ובהגנתה מפני ההודעה לצד ג' שהגיש כנגדה הנתבע, מלינה אף היא על התנהלות הנתבע, בניגוד לנהלים, לשיטתה, ותוך שהיה עליו לשמש "המבוגר האחראי" אחר הפעילויות הנעשות בחשבון.

אחר שעיינתי בעדויות הצדדים לענין זה ובמוצגים שהוגשו, כמו גם בסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע.

46. התובעת מלינה על כך שהנתבע איפשר פתיחת חשבון הנאמנות, על אף שהנתבעת לא הציגה בפניו את הסכם המכר מכוחו הוסמכה לפעול כנאמנה ושהוביל לפתיחת החשבון. ברם, גם אם נסתמך על נוהל מס' 117/01 מיום 12/12/01 שצורף לתצהיר הנתבעת ועניינו פתיחה וניהול של חשבונות נאמנות (להלן: "הנוהל"), הרי נקבע בו, בסעיף 4.5, כי אין צורך לשאול את הנאמן האם קיים הסכם נאמנות או שהבנק יתמצא בתוכנו "ולכן אין מקום לקבל העתק ממנו או לעיין בו" (ראה גם חקירתו הנגדית של נציג הנתבע בשורה 36 בעמ' 42 לפרוטוקול וכן שורות 11-13 בעמ' 43). מכל מקום, גם אם היה מועבר הסכם המכר לבנק, הרי ההסכם מתייחס לתנאי שצריך להתקיים, ביחסים בין התובעת לרוכשים, ורק בהתקיימו, קמה זכות התובעת לקבלת כספי הנאמנות. התביעה דנן אין עניינה במישור זה, שכן אין טענה כי לא נתקיימו התנאים לשחרור כספי הנאמנות לידי התובעת לפי הסכם המכר. עסקינן בשלב בו ניתן היה להעביר את הכספים לתובעת, אלא שאלה הועברו או נמשכו לגורמים אחרים, שלא על דעתה. בהקשר זה, ממילא לא היה בצירוף הסכם המכר כדי לסייע, משלא נכללו בו הוראות לענין זה.

(יוער כי טענת הנתבעת לפיה הנתבע לא גילה את ההנחיות או הנהלים הקיימים לענין זה איננה ברורה, שכן אין חולק על כך שבוצע הליך גילוי מסמכים במסגרת התובענה שבפני).

47. בסעיף 4.3 לנוהל נקבע כי "הפעילות בחשבון תתבצע אך ורק על ידי הנאמן. אין לאפשר לנהנה לעשות כל פעולה בחשבון, ואין למסור לו כל מידע על החשבון". אין בהוראת הנוהל הוראה המטילה חובה על הנתבע לקבל את אישור הנהנה לכל פעולה הנעשית ע"י הנאמן בחשבון. להיפך, הנוהל מורה מפורשות כי הבעלים של החשבון הינו הנאמן ויש להקפיד על קבלת הוראות ביחס לחשבון רק ממנו ולא מהנהנה (ראה גם חקירתו הנגדית של נציג הנתבע בשורות 28-31 בעמ' 39 לפרוטוקול וכן שורות 7-8 בעמ' 44). במקרה דנן, הנתבע קיבל הוראה כתובה מאת הנתבעת עצמה, היא הנאמן, היא בעלת החשבון, ביחס לכל פעולה שבוצעה בחשבון. ביחס לחלק מהפעולות אף נרשם כי נציג הבנק שוחח טלפונית עם הנתבעת וכי הפעולה אושרה על ידו. להוראות אלה נתווספו, לעיתים, גם פניותיו של שר, כשהוא מציג עצמו כב"כ התובעת, אך אלה לא עמדו לבדן, אלא גובו, כאמור, בהוראותיה של הנתבעת עצמה, כבעלת החשבון.

48. הנוהל אף קובע (בסעיף 4.8) כי אין לאפשר לנאמן להעביר כספים מחשבון הנאמנות לחשבון פרטי שלו או של קרוביו, וכי יש לפנות לייעוץ המשפטי בכל מקרה שמתבקשת פעולה חריגה בחשבון או אם מתעורר ספק לגבי פתיחת החשבון או ניהולו. במקרה דנן הנתבעת לא העבירה כספים מחשבון הנאמנות לחשבונה הפרטי או למי מקרוביה.

49. באשר לטענה כי לא היתה התאמה בין גובה הסכום שיופקד בחשבון, לפי הודעתה הראשונה של הנתבעת (500,000 ₪), לבין הסכום שהופקד בפועל (400,000 ₪), אין בה כדי להועיל לתובעת, שכן אין כל קשר סיבתי בין הסכום שהופקד בפועל לסכום שצוין ע"י הנתבעת אל מול הנזק הנתבע.

50. עם זאת, בפסיקת בתי המשפט הוכרה חובת הזהירות של בנק גם כלפי מי שאיננו לקוחו (ראה ע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ), ואף כלפי הנהנה מכוח חשבון נאמנות. ברם, חובה זו סויגה והוגדרה כך: "נראה לי כי ככל שעסקינן בחובת זהירות כלפי מי שאיננו לקוח הבנק, מן הראוי הוא כי גבולותיה של החובה יהיו מצומצמים מאוד... ככלל אין להטיל על הבנק חובה לבלוש, לדרוש , לחקור ולפשפש בפעולות השונות שמבצע מנהל עיזבון בחשבון העיזבון, או שמבצע עורך-דין בחשבון פיקדונות, אפילו אם מקום שהיה חוקר כך ומפשפש היה יכול לגלות כי הנציג, בעל החשבון, מבצע בו פעולות שלא כדין ביחסיו עם בעל העניין בחשבון. בעיניי יש לצמצם את חובתו של הבנק לדעת כי הנציג כבעל החשבון עושה בו פעולות המהוות הפרה של חובות האמון כלפי בעל עניין בו רק מקום שמתקיימות נסיבות מחשידות, חריגות ויוצאות דופן במידה כזו שהבנק אינו רשאי להישאר אדיש אליהן ולהעלים מהן עין. במקרים כאלה קמה חובה על הבנק לדרוש בדבר, ובלבד שהאמצעים שיידרש הבנק לנקוט בנסיבות אלה כ"בנק סביר" יהיו פשוטים וברורים. כל גישה אחרת יש בה כדי להרחיב את היקף האחריות הנזיקית המוטלת על בנקים מעבר למידה הראויה, מכוח הסטנדרטים האובייקטיביים הקבועים בעוולת הרשלנות. הרחבה כזו אינה רצויה בעיניי". (ההדגשות שלי – ג.א.ש. השיקולים השונים שהביאו לגישה זו מפורטים גם בע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל ואח').

השאלה האם היו במקרה דנן "סימני אזהרה" שהיה בהם כדי להעיד על נסיבות מחשידות ולהביא את הנתבע, כתאגיד בנקאי סביר, לפעול באופן שונה מזה שפעל? לדעתי התשובה לשאלה זו הינה שלילית.

51. החשבון נפתח ע"י עו"ד, היא הנתבעת. בבנק הופקד בתחילה סך 400,000 ₪. בוצעו בו מספר משיכות והעברות כספים לחשבונות אחרים, כמפורט לעיל בסעיף 2. כל ההעברות והמשיכות בוצעו לפי הוראות בכתב ובחתימת הנתבעת, בעלת החשבון. לחלקן גם צורפו הוראות מטעם שר, שהציג עצמו כב"כ התובעת. אין מדובר במקרה בו הבנק פעל לפי הוראת שר בלבד, שהציג עצמו כב"כ התובעת, ללא יפוי כוח בכתב שהומצא לבנק. הוראותיו של שר ניתנו בהמשך ובנוסף להוראות הנתבעת, בעלת החשבון, שהן הרלוונטיות מבחינת הנתבע. מנקודת מבטו של הנתבע, הוא פעל בהתאם להוראת בעלת החשבון, שאף גובתה, לכאורה, בהוראה מטעם עו"ד נוסף, שהציג עצמו כב"כ הנהנית. אף הנתבעת הציגה בפני הנתבע מצג לפיו שר הינו ב"כ התובעת, בהעבירה או באשררה את הוראותיו.

52. אכן, ברגיל, כספי תמורת מכר נכס מקרקעין מועברים לתשלומי חובה כאלה ואחרים, ולא לכך יועדו הכספים שנמשכו מהחשבון בו עסקינן. עם זאת, לא מן הנמנע כי מוכר נכס יבקש להעביר כספי התמורה, כולם או חלקם, לצדדי ג' אחרים. ודוק, אין מדובר במקרה בו הכספים הועברו לנאמן עצמו באופן שצריך היה לעורר את תשומת ליבו של הבנק אלא לצדדי ג' אחרים.

יכול שהבנק צריך היה לברר, לאחר איפוס חשבון הנאמנות, מדוע הועבר הסך 710,000 ₪ לחשבון הנאמנות, שעה שמלכתחילה הודיעה לו הנתבעת כי התקבולים בחשבון יעמדו ע"ס 500,000 ₪ בלבד. יחד עם זאת, משביקשה הנתבעת לאחר מכן למשוך באמצעות שיק בנקאי את הסך 590,000 ₪ לבני הזוג רוזובסקי, אכן ביקש הנתבע את אישור התובעת לביצוע אותה פעולה, ואישור כזה אף ניתן. היינו, גם בדיעבד מנקודת מבטו של הבנק הנתבע, הפעולה אושרה ע"י התובעת, ומכאן שאף לא היה עליו להסיק כי פעולות קודמות, שלא היה בהן כדי לעורר חשד, בוצעו שלא על דעתה. אין בכך שהנתבע ביקש את אישור התובעת בכתב להעברת הכספים לרוזובסקי, כדי ללמד על מחדלו מעשות כן ביחס לכל אחת ואחת מהפעולות האחרות שבוצעו בחשבון. הכספים שהועברו לרוזובסקי הועברו בשיק בנקאי, בסכום גבוה ומתוך הכספים שהופקדו לאחר איפוס חשבון הנאמנות. חיוב הבנק לוודא ביחס לכל פעולה, האם הינה על דעת הנהנה או לטובתו, או לבחון האם צדדי ג' אליהם הועברו כספים הינם מכריו של הנהנה אם לאו, כסברת התובעת, הינו מרחיק לכת (ראה גם ת.א. (ת"א) 28651/04 גבע נ' בנק אוצר החייל).

ויוזכר, התביעה איננה עוסקת בסך 590,000 ₪ שהועבר לרוזובסקי. לכן גם אין להשליך מפועלו של הבנק בעניינם על הכספים הנתבעים כאן, הסך 400,000 ₪, ושנמשכו עוד קודם להפקדת הסך 590,000 ₪. גם הסכום האחרון שנמשך מאותם כספים, 39,408 ₪, נמשך לחברה אליה כבר הועברו כספים מכספי הנאמנות ולאחר שהבנק כבר קיבל את אישור התובעת להעברת הכספים לרוזובסקי. כך שמנקודת מבטו של הנתבע לא צריך היה להתעורר חשד שהיה אמור להובילו לביצוע בדיקות נוספות קודם שחרור כספי הנאמנות.

53. לבד מטיעון כללי, התובעת או הנתבעת לא הצביעו על הוראה ספציפית בדין אותה הפר לכאורה הנתבע. אף אין בידי לקבל טענת הנתבעת לפיה היה על הנתבע לשמש ה"מבוגר האחראי", נוכח חוסר ניסיונה הנטען, העולה, לשיטתה, מרישיון עריכת הדין שלה. בכל הכבוד, הנתבעת הינה עו"ד במקצועה, ומשנטלה על עצמה לנהל חשבון נאמנות (גם אם לא ידעה מלכתחילה על מינויה כנאמנה), חלות עליה כלל החובות החלות על עו"ד-נאמן בהקשר זה, ואין היא יכולה "להסתתר" אחר חוסר ניסיונה הנטען ולהטיל יהבה על הבנק, כמי שישמש "מגן" עבורה.

54. מכל האמור, לא מצאתי כי התובעת הראתה עילה מכוחה יש לחייב את הנתבע בתביעה דנן. כפועל יוצא, ממילא נדחית ההודעה לצד ג' שהגיש הנתבע כנגד הנתבעת.

ויובהר, אין באמור כדי לקבוע, ככלל, כי אין על תאגיד בנקאי לבחון הסכם נאמנות מכוחו נפתח חשבון, או כי אין עליו לקבל יפוי כוח כדין מעו"ד הבא עימו בדברים בשם לקוחו, או כי אין על הבנק לבחון את דרישות הנהנה או טובתו. הדברים אמורים בשים לב לנהלים שהיו בתוקף בעת הרלבנטית ושהוגשו לתיק בית המשפט ומסקנתי מתייחסת למקרה שבפני בלבד. בהקשר לפסקי דין אחרים אליהם הפנו התובעת ו/או הנתבעת, מדובר במקרים בהם מלכתחילה נמצא פגם בפתיחת חשבון הנאמנות או שהפעילות בו היתה צריכה לעורר חשד אצל הבנק (כגון, העברת כספים לחשבון הנאמן עצמו), שלא כבענייננו.

סיכום

55. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 293,585 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11/04/11. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת, וכן בשכ"ט עו"ד, שיעמוד ע"ס 43,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבע נדחית. כפועל יוצא, נדחית אף ההודעה לצד ג'. בנסיבות המקרה דנן, אין צו להוצאות הנתבע או צד ג'.

.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' אלול תש"פ, 30 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.