1. לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 4.10.15.
2. המבקש טוען, בבקשה שהוגשה ביום 27.12.16, כי אף שידע על קיום הדיון באותו מועד לא יכול היה להתייצב אליו מפאת מחלתו (וכי מפאת העדר ביטוח רפואי אין באפשרותו להציג אישור רפואי).
3. המבקש מתייחס בבקשתו לדיון מיום 10.3.15 ולפסק דין מיום 10.9.16, ובגוף הבקשה מתייחס אף לדיון מיום 19.2.16 ולדיון נוסף מיום 20.12.16.
4. לא מצאתי כי מועדים אלו אכן משקפים דיונים שהתקיימו בתיק – מרישומי בית המשפט עולה כי מועד ראשון לדיון נקבע ליום 19.2.15 (ואליו לא התייצב המבקש מפאת מחלה) ומועד נוסף לדיון נקבע, והתקיים, ביום 4.10.15 (ואז ניתן פסק הדין, כאמור).
5. מנספחי הבקשה עולה כי בתאריך 20.12.16 התקיים דיון בתיק אחר (ת"ת 54003-11-16; שלום (פ"ת), כב' הש' כפיר) – ובו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה ישלם המבקש למשיבה את הסכום שנקבע וזאת מבלי לגרוע מטענותיו לעניין ביטול פסק הדין בהליך שבפני.
6. משמע, כי על אף שהמבקש טוען בהרחבה שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק בשל אי ביצוע המצאה כדין של ההזמנה לדיון (ובכפיפה אחת טוען, מנגד, להעדרות מהדיון מפאת מחלה) – הרי שכלל אין מדובר בטענות ביחס לדיון בו ניתן פסק הדין, כאמור.
7. בנוסף, טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט – שכן הוא אזרח זר שאינו בקי בשפה העברית וכי נגרם לו עוול בתיק ההוצאה לפועל.
8. המשיבה הגיבה לבקשה. מהתגובה עולה כי לאחר שניתנו החלטות בית המשפט בתיק זה הגיש המבקש התנגדות נוספת ובמסגרת הדיון בה ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים (הדיון מיום 20.12.16, כאמור). המשיבה תמהה על בקשתו של המבקש לבטל את פסק הדין, שכן טענותיו נבחנו בהתנגדות הנוספת שהגיש – בטרם ניתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שגובש.
9. המבקש לא השיב לתגובה.
10. לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.
11. בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.
12. יצוין כי נדמה שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר, וללא בקשה להארכת המועד. המשיבה לא טענה כי יש לדחות את הבקשה מטעם זה, ולפיכך איני נדרש לסוגיה זו כעת.
13. פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994);
14. לא מצאתי כי נפל פגם בפסק הדין שניתן באוקטובר 2015. כמצוין בהחלטה, ההזמנה לדיון הומצאה למבקש על פי הכתובת שציין בהתנגדות - ומשכך, המבקש לא זכאי לביטול פסק הדין משיקולי צדק.
15. בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. כידוע, שניים המה השיקולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה: הטעם למחדלו של המבקש מזה, וסיכויי הגנתו מזה; כאשר לרוב ינתן משקל רב לסיכויי ההגנה, מתוך הנחה שתרופה למחדלו של המבקש ניתן להשיג באמצעות השתת תשלום הוצאות (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקאות 10-11 (22.5.2012); רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ, פסקה 16 ופסקה 22 (14.6.2016)).
16. הכלל הנקוט בפסיקתנו הוא כי כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. (רע"א 7612/16 עבאס נ' עבאס (החלטה מיום 21.12.16).
17. לא מצאתי שבוססו סיכויי הגנת המבקש. המבקש הסתפק באמירה כללית אודות חוסר שליטה בשפה העברית ולא הבהיר מהי טענת ההגנה הנובעת מכך, אם בכלל. אין די באמירה כללית וכוללנית כזו שנטענה, ללא פירוט או נימוק של ממש.
18. מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקש באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על ביטול פסק הדין.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 350 ₪.

1. ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.