התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעת, בעתירה לחייבה בתשלום סכום של 144,000 ₪ בהקשר להפרה נטענת של הסכם מכר דירה.

התובעים טוענים כי יש הצדק לחייב את הנתבעת בתשלום סכום הפיצוי המוסכם כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים, משום פינוי מאוחר של הנכס שרכשו ממנה ובהעדר היתר בנייה לביצוע עבודות ואישור עירייה בתוקף לעניין תשלום חובות. לחילופין, עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום סכום של 60,000 ₪ בגין עוגמת נפש כפי שנגרמה להם, בסכום של 8,000 ₪ בגין איחור במסירת הנכס ובסכום של 19,000 ₪ בגין שיפוי בדמי שכירות.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעים בהדגישה, בעיקר, מצב עובדתי נתון שאינו ניתן לשינוי עמו התמודדה וכן הסכמות בעל-פה בין הצדדים.

הוסמכתי לפסוק במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, לאחר הגשת סיכומים ובטווחים שבין 15,000 ל- 35,000 ₪.

לאחר עיון בטענות הצדדים והתרשמות מראיותיהם, מהתנהלותם בזמן אמת, מנוסחו של ההסכם מושא הדיון וממכלול נסיבות העניין, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 27,000 ₪.

נוכח מצבה הכלכלי הנחזה של הנתבעת, סכום זה ישולם באופן, כדלקמן –

סכום של 12,000 ₪ ישולם בתוך 60 ימים מהיום. היתרה, בסכום של 15,000 ₪, תשולם ב – 15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1/3/15 והמשך ב – 1 לכל חודש עוקב. איחור בתשלום איזה מן השיעורים הנ"ל, יעמיד לפירעון מיידי את היתרה שטרם סולקה ויחייב את הנתבעת בתשלום סכום נוסף של 2,200 ₪. אחור בן 7 ימים לא יחשב כהפרה לצורך זה.

כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור – כדין.

לידיעת הצדדים.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ה, 10 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.