זוהי תביעה קטנה בסך של 13,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעים. התובע טוען כי ביום 4.3.14 הוא הזמין מן הנתבעים מנוע עבור רכבו. זאת, לאחר שראה מודעה למכירת המנוע בלוח "פוקוס". הנתבעים ביקשו שהתובע יעביר לחשבונם בבנק הפועלים באשקלון את התמורה בסך של 2,500 ₪ וכך עשה התובע. במשך 10 ימים נאמר לתובע כי הרכב בדרך אליו אך המנוע לא סופק, כאשר בזמן זה רכב התובע היה מפורק במוסך. לאחר 10 ימים הודיע התובע לנתבעים כי אין לו עוד צורך במנוע, הואיל והוא רכש מנוע ממקום אחר ולכן ביקש את כספו בחזרה. הנתבעים לא החזירו לתובע את כספו, גם כשהתובע שלח אליהם אדם שיפגוש אותם לקבלת הכסף. בבדיקה שביצע התובע באינטרנט התברר לו כי הנתבעים "נוכלים, רמאים" וכי קיימות יותר ממאה תביעות נגדם בעניינים דומים. התובע הגיש תלונה במשטרה. על כן מבקש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום הנזקים שנגרמו לו בשל תרמית מצד הנתבעים.

הנתבעת מס' 2 טוענת בכתב ההגנה כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף. הנתבע מס' 1, שהינו בעלה, הוא שהתקשר עם התובע למכירת המנוע, היא איננה עובדת בעסק יחד עמו אלא משמשת כמחנכת בבית ספר ואין לה קשר לעסקי בעלה.

לגופו של עניין, הנתבעים אינם מכחישים כי ביום 4.3.14 הועבר לחשבון הנתבעת מס' 2 סך של 2,500 ₪ על ידי התובע עבור רכישת המנוע. לאחר מספר ימים חזר בו התובע מהתחייבותו לרכישת המנוע ולא היה מעוניין בו עוד. הנתבעת מס' 2 התקשרה אין ספור פעמים לתובע לשם השבת הסכום ששילם וזאת בהעברה בנקאית לחשבון הבנק שלו. תחילה התובע לא השיב לשיחות ולאחר מכן סירב בכל תוקף למסור לנתבעת את פרטי חשבון הבנק שלו או לנסות לתאם עמה בכל דרך שיבחר את השבת הסכום האמור. התובע הבהיר מפורשות לנתבעת כי הוא איננו מעוניין לקבל את כספו בחזרה. התובע תובע נזקים שאינם מוסברים ואינם מפורטים, בסכום מופרז של 13,000 ₪, כאשר הוא שילם עבור המנוע סך של 2,500 ₪ בלבד. בכך, ניתן לראות בהתנהגותו עושק ועשיית עושר שלא כדין ואף גזל. הנתבעים מכחישים את טענת התובע בדבר היותם "נוכלים ורמאים", טענה חסרת תימוכין המנותקת מהמציאות.

בדיון שהתקיים בפני היום, התובע והנתבעים העידו וסיכמו את טענותיהם. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

אין חולק כי ביום 4.3.14 הזמין התובע מנוע מן הנתבע ושילם על כך, באמצעות העברה בנקאית לחשבון הנתבעת, סך של 2500 ₪.

עוד אין חולק, כי התובע ביקש לבטל עסקה זו.

התובע טוען כי ביטול העסקה נעשה בשל תרמית מצד הנתבע, אשר לא סיפק את המנוע במשך 10 ימים עד שהתובע הודיע על ביטול העסקה.

הנתבע טען בעדותו, מנגד, כי הוא כבר שלח לתובע את המנוע, אך המוסך סירב לשלם עבור ההובלה ולכן המנוע לא סופק (עמ' 2 שורות 21-27 לפרוטוקול).

התובע הוא הנושא בנטל ההוכחה של תביעתו, כאשר הנטל להוכחת טענת תרמית - זו הטענה שטוען התובע - הינו נטל מוגבר.

הצדדים לא זימנו עדים ולא הגישו ראיות כלשהן לתמיכה בטענותיהם, הן בכל הנוגע להסכמות שסוכמו בין הצדדים בנוגע למועד מסירת המנוע והנשיאה בעלות הובלתו למוסך והן בכל הנוגע לנסיבות ביטול העסקה. גרסאות הצדדים בעניינים אלה נותרו שקולות זו נגד זו, דבר הפועל לחובת התובע, שכאמור נושא בנטל ההוכחה.

כך או אחרת, הנתבע איננו חולק על כך שהתובע ביקש לבטל את העסקה וכי הוא הסכים לכך והסכים להשיב לתובע את כל כספו.

דא עקא, שהתובע סירב לקבל את הסכום ששילם. התובע אישר בעדותו כי הנתבע התקשר אליו ואמר לו שהוא רוצה להחזיר לו את כספו, אך התובע סירב לכך והשיב לנתבע כי משפחת פשע ועבריינים "יחפשו אותו", "יוציאו עליו מידע", יאיימו עליו ו"יעצרו אותו מפעולותיו" (עמ' 2 שורות 8-18 לפרוטוקול). עוד העיד התובע כי כשעורכת דין מטעם הנתבעים פנתה אליו בעניין, הוא אמר לה ש"פחות מ- 10,000 ₪ אני לא מוכן לדבר" (עמ' 4 שורות 16-19 לפרוטוקול).

התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לפיצוי כלשהו מעבר להשבת הסכום ששילם, השבה שכאמור הסכים לה הנתבע. התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק ובעניין זה הועלו טענותיו בעלמא, ללא פירוט כדבעי ובלא שנתמכו בראיות.

באשר לנתבעת מס' 2 - בהתחשב בכך שהתשלום הועבר לחשבונה, על פי עדותה, אין מקום לדחיית התביעה נגדה.

על יסוד האמור לעיל, הריני פוסקת בזאת כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך כולל של 2,500 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לנתבעים.

בנסיבות העניין ונוכח סירוב התובע להשבת כספו כמפורט לעיל, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד חשוון תשע"ה, 17 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.