1. בפניי "בקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982" (להלן: "החסד"פ").
2. עסקינן בהודעת תשלום קנס מספר 90502219125 שעניינה מהירות, אשר נרשמה לחובת רכב מספר 4883964 ביום 08.08.13.

טענות המבקש:

1. המבקש לא קיבל את הדוח בזמן, מאחר והדוח הגיע לכתובת מגוריו הקודמת.

את הדוח ראה המבקש לראשונה עת הוכפל הדוח ונשלח לכתובתו העדכנית של המבקש

1. המבקש טוען כי אינו הנהג בפועל וכי ביום העבירה ( 08.08.13) נהג ברכבו מר איציק מרזוק שהינו שותפו לעבודה.

בנסיבות אלו עותר המבקש להטיל את הקנס על מר איציק מרזוק וכן להחזיר הקנס לסכום המקורי.

טענות המשיבה

1. ביום 19.08.13 נשלח דבר דואר רשום לכתובתו של הנאשם כפי שמעודכנת במשרד הפנים.
2. המבקש לא צירף כל אסמכתא לכך שבמועד הרלבנטי העתיק מקום מגוריו לכתובת אחרת וכן לא צירף אסמכתא לפיה שינה כתובת מגוריו במשרד הפנים.
3. לנוכח העובדה שדבר הדואר הרשום נשלח לכתובת המבקש כפי שרשומה במשרד הפנים ומשחלפו 90 הימים, אין מקום להיעתר לבקשה.

בנסיבות אלו, לגישת המשיבה, אין מקום להיעתר לבקשת המבקש.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו ע"י ב"כ המבקש ובתגובת התביעה, החלטתי שלא להיעתר לבקשה, שכן הודעת תשלום הקנס נשלחה למבקש בדואר רשום, וכי היה עליו להגיש בתוך 90 ימים, המועד הקבוע בחוק, הודעה על רצונו להישפט.

טענת המבקש לפיה ביום העבירה הוא אינו הנהג בפועל כאמור בבקשתו להישפט וכי ביום ביצוע העבירה נהג ברכב נהג אחר, אין בה כדי להצדיק השיהוי בהגשת הבקשה ובמצב דברים זה אין הסבר סביר בפי המבקש.

1. מעיון בתצהירים שהוגשו על ידי המבקש ועל ידי מר איציק מרזוק, רב הנסתר על הגלוי ואין כל הסבר המניח את הדעת לשיהוי שבהגשת הבקשה. התצהירים סתמיים ונטולי כל פירוט לאן נסע מר מרזוק איציק, האדם שעל שמו עותר המבקש להסב את הדוח. נראה כי בקשת המבקש נובעת משיקולי "צבירת נקודות" ולכן נדחית.
2. בעפ"ת (באר שבע) 10328-03-10 יצחק ניסים ספורטה נ' תביעות תעבורה נגב, מפי כבוד השופט יעקב שפסר נפסק כדלקמן:

" אינני סבור כי נתקפחה זכותו וכי נגרם למערער עיוות דין כלשהו, ונראה לי כי כל תכליתה של בקשתו והערעור, הינה להתחמק "מאמצעי תיקון" שבסמכות רשות הרישוי להטיל על נהג שצבר נקודות, תכלית שאינני סבור כי יש להביאה במסגרת שיקוליי כאן".

1. ברע"פ 8651/13 משה סקה נגד מדינת ישראל , נקבע בבית משפט העליון מפי כב' השופט א. שוהם לעניין טענת העורר כי:

"בעקבות השיפוצים בבניין בו הוא מתגורר , הדו"ח המקורי לא הגיע לידיו, ואולם המבקש לא הציג כל ראיה שבכוחה להראות מדוע מנעו בעדו השיפוצים שנערכו בבניין לקבל דברי דואר, ודומה כי טענה נטענה בעלמא.... לא מצאתי כי המבקש הצביע על נימוקים מיוחדים כלשונו של סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, המצדיקים מתן אורכה כה ממושכת לקיום משפטו"".

1. המבקש לא הצליח לסתור את חזקת המסירה המעוגנת בתקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, אלא טען טענה בעלמא כי לא קיבל את לידיו את הודעת התשלום, בו בזמן שנמסרה למבקש הודעת תשלום בדואר רשום כמפורט בתגובת המשיבה.
2. בניגוד לדעת המבקש, ובהיעדר טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, לא נראה לי כי קיים חשש כלשהו לעיוות דין, ולכן הבקשה נדחית.
3. המזכירות תמציא העתק מהחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תשע"ד, 24 יוני 2014, בהעדר הצדדים.