נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד לחן

ב"כ המשיבה עו"ד בלנרו

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המערער:

ראיתי את טיעוני חברתי ויש לה טעות לוגית בחוק ההבניה שמדבר על מתחם ענישה, בתוך מתחם הענישה, קובעים היכן עומדת הסקלה וכאן ניתן לחרוג מהמתחם לקולא בהליכי שיקום, סעיף 40 יד' לחוק ההבניה או לחומרה בהתבסס נתונים, למשל מאסר מותנה בר הפעלה וכד'.

נקבע כי הורים מכים חומרתם פחותה יותר וביהמ"ש מראה את ההפך והבאנו פסקי דין שביהמ"ש מסתמך עליהם ואומר את ההפך אומר כי הורים מכים חומרתם רבה יותר כי הקטין תחת מרותו והוא אינו מחזיר והדבר נוטה לחומרה. אם נקבע בין מאסר שרות לבין מאסר מותנה, בוודאי שהמתחם שלו צריך לרדת ואני לא מדבר על נסיבות לקולא. אם נקבע מתחם שגוי בין 10 ל- 18 ללא בסיס משפטי ולא ברור איך בימ"ש הגיע לזה, בית המשפט קיבל ולא בדק את מדיניות הענישה. החוק אינו מנותק, הוא קובע כללים לאחידות ענישה.

כל הנתונים לפי חוק ההבניה ואני מדבר על סעיף 40 ט' מונה פרמטרים רבים, הוא לא תכנן, הוא שתה בליל הסילבסטר והתנהל מבלי שהוא יודע מה הוא עושה, מדובר ב- 40 ט 9 של קביעת סייג לטוב אנו טוענים שהוא קרוב לזה. אך להחמיר בצורה כזה בהרשעה ראשונה בעבירות אלימות? למערער נסיבות חיים קשות, מגיש גזרי דין שבימ"ש עשה תהליך הבניה ותסקיר שלילי, ומתחם הענישה שם שונה לחלוטין. אני מגיש אסופת פסקי דין.

עו"ד בלנרו:

אנו סבורים כפי שאמרתי חברתי בדיון קודם כי כאשר מדובר באדם שמבצע עבירות אלימות ההגיון בשישה ילדים שאנו לא יודעים מה עומד בבסיס ביצוע העבירות, הוא היה שתוי ואלים, אלה נסיבות ביצוע העבירות זה מה שביהמ"ש ראה לנגד עיניו, הוא לא מתייחס לחריגה לקולא או לחומרה. הוא התייחס לעקרון האלימה כאשר מדובר בעבירות אלימות כלפי קטינים כאשר מדובר בעבירות אלימות נגד קטינים זרים, אפשר להגיד שעונש כזה הוא חריג. שאלת עבר פלילי היא שאלה בתוך המתחם. אין פה מתלונן אחד או שניים, מדובר בשישה.

בהקשר העבר, אמנם נדון ללא הרשעה כשהיה קטין אך אם באים ואומרים שמדובר באדם צעיר, אז הקטינות לא כ"כ רחוק. מדובר ב- 17 תיקים משנת 2004.

עו"ד לחן:

התיקים משנת 2004 ונשפט בשנת 2009 ונקבע שלא נזכיר את זה.

עו"ד בלנרו:

מדובר ב- 17 תיקים ולא צריך להסתיר את האינפורמציה מבית המשפט. זה לא נכון שהגיליון שלו הוא נקי. מדובר בעבירות משנת 2004 והוא יליד 1991,הוא נשפט בשנת 2009. הוא היה בן 13.

עו"ד לחן:

נסיבות חייו של המערער קשות.

מאז גיל 13 אין לו עבירת אלימות.

<#5#>

פסק דין

המערער הורשע במסגרת כתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפת קטין שהסבה חבלות של ממש ועבירת תקיפה. על פי עובדות כתב האישום בהן הודה המערער, ביום 1/1/2014 באישון לילה, בגינה ציבורית באשדוד תקף המערער, בעת שהיה נתון בגילופין, שישה קטינים במכות אגרוף ובבעיטות, באירוע שהלך והסלים שבמהלכו הגנו הקטינים על עצמם וחבלו במערער, וגרמו לו פציעה מדממת. לקטינים נגרמו חבלות גוף. למקום הוזעקה המשטרה, והמערער תקף גם את אחד השוטרים, קילל אותו ובעט בו. המערער ניסה להתנגד למעצר, לא ציית להוראות השוטרים להתלוות אליהם והשתולל במהלך ניסיון לכבלו.

למערער לא היה כל הסבר להתנהגותו הבריונית ונראה שפעל בהשפעת האלכוהול שלטענתו, אין הוא זוכר פרטים מהאירועים האלימים ואולם, הוא מודה באחריותו למעשים, גם במצב דברים זה.

בית המשפט קמא, הטיל על המערער, מאסר בפועל תקופה של 14 חודשים, 12 חודשים מאסר מותנים למשך 3 שנים, פיצוי בסך של 1,000 ₪ לכל אחד מן הקטינים (6,000 ₪ סה"כ), וחתימה על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות.

הערעור מופנה כנגד חומרת המאסר וצוין כי בית המשפט לא נתן ביטוי לכך שהמערער פעל במצב של אובדן שליטה עקב השפעת האלכוהול, לכך שעברו אינו מכביד ולנסיבותיו האישיות והמשפחתיות. בהקשר זה נטען, כי בגזר הדין נקבע מתחם ענישה שבין 10 ל-18 חודשי מאסר, כאשר מסגרת ענישה זו, אינה תואמת את רמת הענישה במקרים דומים וכי לא ניתן ביטוי ממשי לנסיבות המקלות שתוארו.

מנגד, טוענת ב"כ המשיבה, כי העונש שהוטל הולם את חומרת המעשים, ואף צוין כי בשנת 2004 ביצע המערער עבירת תקיפה והפרעה לשוטר, עליהם נידון בשנת 2010 בפני בית המשפט לנוער באשדוד ואולם נציין בעניין זה, כי נתון זה לא הובא בפני בית משפט קמא, ככל הנראה בשל כך שמדובר בעבירות קדומות שחלה עליהן התיישנות ואין בנסיבות אלה, כדי להטות את הכף לחומרה.

המעשים בהם הודה המערער הינם חמורים למדי; על פי הנסיבות שתוארו בהכרעת הדין, החל העניין בהיטפלות מיותרת של המערער כלפי אחד הקטינים, וכאמור העניין הלך והסלים לכלל אלימות רבתי, כאשר גם הקטינים (בני 16 לערך), לא טמנו ידם בצלחת.

אירוע זה אינו מאפיין את דרכו של המערער בשנים האחרונות, ואכן צוינו נסיבות אישיות שמצדיקות התחשבות, זאת בצד החשיבות שרואים אנו בכך שהמערער הודה במעשים, וקיבל עליהם אחריות, חרף כך שלא היה מודע באופן צלול ובהיר למלוא ההתרחשויות ביום האירוע.

בנסיבות אלה, הגענו לכלל מסקנה, כי ניתן להקל במידה מסוימת בעונשו של המערער, באופן שעונש המאסר יופחת, ויועמד על 10 חודשים לריצוי בפועל, שמניינם מיום מעצרו של המערער.

בהוראות העונשיות האחרות, שנקבעו בגזר הדין קמא, לא יחול שינוי.

<#6#>

ניתן והודע היום ד' תמוז תשע"ד, 02/07/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אילנית רוימי