השאלה בקליפת אגוז- מהי אחריותו של מארגן טיולים בטיול מאורגן?

השאלה שלפנינו פשוטה היא חוזרת חדשות לבקרים בנוסחים שונים בפני בתי המשפט לתביעות קטנות. נוסעת לחו"ל שיצאה לטיול מאורגן באמצעות חברת תיירות ישראלית, ולא קיבלה את השירות והתאכזבה. מהי האחריות של החברה המארגנת? וככלל מה אחריות של הספק נותן השירות?

כבר בשלב זה נעיר כי העיקרון הפשוט וחד משמעי הוא כי המגמה היא להטיל האחריות החברה המארגנת את הטיול המאורגן. שכן היא אחראית לכך שהנוסעת תקבל את השירות שהובטח לה על ידה. ניסיון להטיל את האחריות על נותן השירות בחו"ל איננו יכול להתקבל.

ונדגיש כי גם סוכנויות הנסיעות וגם הספקים אינם יכולים להיות אחראים לכל תקלה ובעיה לא משמעותית, וקשה לקבוע מסמרות בדבר רמת הפירוט שאחראים לה סוכנויות הנסיעות והספקים.

לצורך כך, נתאר בקצרה את הצד המשפטי והמדיניות הרצויה, נתאר בקצרה את עובדות המקרה שלפנינו, ולאור כך נפסוק את הדין .

מהי אחריותו של ספק שירות לחו"ל כלפי מזמין השירות?

(הגישות השונות – מאחריות מוחלטת עד להתעלמות מוחלטת)

מבחינה עקרונית וכמדיניות, ניתן לענות על שאלה זו שתי תשובות קיצוניות. התשובה הקיצונית הראשונה היא להטיל אחריות מוחלטת על ספק חבילת הנופש. קרי, מי שמוכר חבילת נופש, טיסה/בית מלון/סיורים וכו' אחראי על כל מה שסופק לתייר. דהיינו, אין לתייר לתבוע אלא בעל דין אחד, את זה שמכר לו בארץ מוצאו את השירות.

התשובה הקיצונית השנייה רואה את ספק השירות כמקבל הזמנות ומעבירם לנותן השירות בחו"ל. אין הספק כלל וכלל אחראי ואין לו כל נגיעה לשירות שיסופק או לא יסופק לרוכש השירות. אין הוא אלא "פקיד קבלה וירטואלי" ואת כל הטענות והמענות יש להעביר לנותן השירות בפועל. על פי גישה זו, הספק בארץ "שקוף" מבחינת מזמין השירות שצריך לפנות ישירות אל נותן השירות. זו גם בין היתר הייתה עמדתה של הנתבעת לפנינו כי היא אינה אחראית לנזקה הנטען על ידי התובעת אלא חברת התעופה האיטלקית "אל –איטליה" (להלן- "חברת התעופה, אל- איטליה") שמנעה את המשך הטסתה למרוקו.

המגמה המשפטית כיום באירופה היא להטיל אחריות כמעט מוחלטת על ספק השירות/חבילה. יש הרבה היגיון בטענה זו. בדרך כלל רוכש הצרכן חבילה שלמה הכוללת טיסה, מלון, הסעות, סיורים, הדרכות, ביטוח, וכו' וכו'. יהיה זה קל מאוד מבחינת הספק להיפטר מהצרכן ולשולחו לכל אחת מהחברות האחרות. לתלונות על הטיסה? פנה לחברת התעופה, לסיור פנה למדריך, למלון, פנה למלון בחו"ל, היזק בכבודה פנה למוביל האווירי, וכן הלאה. ברור לחלוטין שהצרכן הבודד איננו יכול להתמודד עם כך. והעלאת טענה שכזו מטרתה להיפטר מהתובעים ולמנוע מהם את הכניסה לבית המשפט הישראלי וטענה כזו בוודאי ובוודאי שאי אפשר לקבל.

המצב בישראל הוא שאין חקיקה מיוחדת בעניין אחריות הספק (ואולי רצוי שתהיה). אשר לכן, אין מקום לגישה גורפת המטילה אחריות מוחלטת על הספק לכל תקלה במתן השירות. אולם יש לדעתנו לבחון את הפתרון על פי מה שהסברנו קודם לכן. והתשובה תימצא על ידי בדיקת שתי נקודות. ראשית, על הלקוח לקבל את אשר הובטח לו. שנית, הספק צריך להתנהג בהוגנות וחובה עליו לדעת על תקלות שיכול או צריך היה לדעת.

הנקודה הראשונה היא שעל הצרכן הלקוח לקבל את אשר הובטח לו. זאת במסגרת דיני החוזים ודיני הגנת הצרכן החלים על העסקה שלפנינו. כעיקרון, אם לא קיבל הצרכן את אשר הובטח לו בחוזה, האחריות צריכה להיות של ספק השירות. כמובן, יכול הוא תמיד לשלוח הודעות צד ג' לנותני השירות או לנציגיהם בישראל, אך איננו יכול להתעלם מכך. אין היגיון להעביר את האחריות על נותן השירות שפעמים רבות אין לו כל נציג בישראל. אציין בעניין זה כי תניות כלשהן בכל חוזה אחיד אינן רלוונטיות משום שמדובר בתנאים מקפחים שלא קבלו אישור.

אשר על כן, אם אין חולק שהצרכן לא קיבל את שהובטח לו בבירור שיקבל, האחריות היא על הספק.

השאלה היותר קשה (שאיננה מתעוררת לפנינו) היא מהו גבול אחריותו של ספק השירות כאשר מתברר כי השירות אותו הזמין הלקוח שונה ממה שהובטח לו בפועל? בעניין זה התשובה לעיתים קשה. כך למשל אם הובטח לצרכן מלון בין חמישה כוכבים ובפועל ניתן לו מלון בין ארבעה כוכבים, האחריות היא על הספק. שכן ברור שנקודה זו קלה לבירור. טענה של ספק שירות כי לא ידע על המצב הנ"ל או כי לא יכול היה לדעת עליו אינה מקובלת. ספק השירות חב חובת זהירות כלפי הלקוח, ואם לא עשה את מירב המאמצים על מנת לוודא מהו השירות אותו הוא מספק אחראי הוא כלפי הלקוח.

אולם לעיתים התמונה איננה כה ברורה. מה יהיה הדין במקרה שהובטח לצרכן כי במלון שתי בריכות שחייה והתברר כי הבריכות היו סגורות באותו סוף שבוע עקב תקלה? מה הדין אם אחת מהן הייתה סגורה? אם החליק על ריצפת חדרו שלא הייתה שטופה ומנוגבת כראוי? מה הדין אם סבל התייר מקלקול קיבה עקב תנאים לא היגייניים במטבח המלון? חוששנו שלא ניתן לתת פתרון חד-משמעי במקרים כגון אלו. דומה שהפתרון יהיה תלוי נסיבות ועיקרו הוא האם יכול ספק השירות לדעת או צריך היה לדעת על התקלה.

אם למשל יסתבר שכבר עשרות נוסעים קודם התלוננו על קלקולי קיבה, צריך יהיה הספק לדעת על כך ולהזהיר מראש. אך אם אין זה המצב, קשה יהיה במצב המשפטי הקיים בישראל להטיל עליו אחריות.

אולם כל זה לא רלוונטי במקרה שלפנינו.

אחריותה של חברה המוציאה טיול מאורגן

חברה המארגנת טיול היא מקרה פרטי של ספק שירות, ומקרה שבו אחריותה גדולה יותר. דבר ידוע כי אדם הבוחר ברכישת טיול מאורגן (בשונה מטיול עצמאי) מצפה שהחברה המארגנת את הטיול תדאג לכל מרכיבי הטיול מהפרט הקטן והשולי ביותר ועד לגדול ביותר. מצפה הוא כי החברה המארגנת תדאג לו לכל ענייני הבירוקרטיה והשירותים הכלולים להצלחת הטיול עד שובו לביתו לשלום. בין היתר משתוקק הוא כי החברה המארגנת תדאג לספק לו: טיסה (כולל טיסה חלופית), לינה (כולל מקום לינה חלופי), מזון, מדריך, שירותי הסעות, חוויות, מסלול, עמידה בלוח הזמנים, עמידה בציפיות הטיול בהתאם לכתוב בפרוספקט הפרסום ולהסכם עליו חתם המטייל, ועוד.

אין ספק כי מטייל הבוחר במסלול של טיול מאורגן מעוניין הוא להסיר מעצמו את האחריות הכרוכה בהכנת הטיול על כל המשתמע מכך. ובסופו של יום להפיק מהטיול חוויה מוצלחת ולקבל תמורה הולמת לכסף ששולם בגין כך.

נהיר הוא כי אדם המזמין חבילת נופש באמצעות טיול מאורגן מצפה הוא כי החברה המארגנת תישאה באחריות לכל נזק העלול להיגרם בעטיו של הטיול / במהלך השהות שלו בחו"ל. בנוסף, סמוך ובטוח הוא כי לחברה יש את הניסיון, היכולת ואת האמצעים (כולל טכנולוגיים) לטפל בבעיה/ בתקלה שעלולה להיווצר במהלך הטיול כולל במצבי חירום.

ניתן לומר כי המזמין חבילת נופש באמצעות טיול מאורגן תולה את יהבו בכל הנוגע לטיול לטוב (וחלילה לרע) בחברה המארגנת את הטיול ובניסיונו של המדריך מטעמה.

בעניין זה יפים דבריה של כב' השו' ר' שרון כפי שנאמרו ת"א (פ"ת) 17552-12-09 ימין נ' אופקים טיולים 2003, מיום 20.07.14:

"התובעים- מנגד (הכוונה לקבוצת המטיילים- תוספת שלי א' טננבוים), כמי שבחרו בטיול מאורגן ולא עצמאי- משולים ל'תינוקות של בית רבן', הסומכים על הנתבעת ועל המדריך, שהינו נציגה של מי שבידיה הפקידו את שלומם ורווחתם, כאשר רכשו ממנה את הטיול.

לאור האמור, אין ספק כי על החברה המארגנת מוטלת אחריות מוגברת למתרחש, בהיותה אחראית לגורלם של המטיילים.

אחריותו של מדריך בטיול מאורגן

בעניין אחריותו של מדריך בכלל (ובפרט בטיול מאורגן) כבר נפסק לא אחת כי יש לו אחריות כבדה למתחרש במסגרת הטיול (להוציא מקרים חריגים שאינם תלויים בו). זאת, מהסיבה הפשוטה שהוא נציג החברה המארגנת, האחראי והגורם המקצועי שעמו באה באינטראקציה הקבוצה מראשית הטיול (בדרך כלל עוד בשדה התעופה) ועד סופו. זאת ועוד, בדרך כלל המדריך הוא זה המתכנן את המסלול, אורכו, הימשכותו וכו'. הוא זה הידוע את רמת הקושי ובהתאם לניסיונו מתאים את המסלול לרמת הקבוצה המטיילת (ת"א 33003-12-09 אמיר נ' בן יוסף, מיום 08.06.14).

משום שכך, הוא זה האמון על שלומם וביטחונם של המטיילים מרגע שהקבוצה עברה "לחזקתו". הוא למעשה "האורים ותומים" עבור הקבוצה הרואה בו דמות שניתן לסמוך עליה בכל עתה (ת"א 17552-12-09 ימין נ' אופקים טיולים 2003, מיום 20.07.14).

האמור מקבל משנה תוקף כשעסקנן בטיול עליו מופקד המדריך בארץ זרה, שבה מטבע הדברים המטיילים תלויים בו ביתר שאת כיוון שאינם יודעים את המקום, השפה, הבירוקרטיה, תרבות, ועוד.

על משמעות תפקידו של מדריך טיולים בטיול מאורגן מן הראוי להביא את דבריה המעלפים של כב' השו' ח' פלינר בת"א (ת"א) 20410/08 חיים נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ, מיום 23.06.09). הדברים שם נאמרו בהקשר של חוסר ידע של מדריך בטיול, אך רלוונטיים וניתן להשליכם באופן כללי למהות תפקיד המדריך:

"דומני שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר המשקל הרב שיש למדריך בטיול מאורגן. המדריך משול לרועה של העדר; הוא זה שמדריך, מכוון, מארגן, מרצה. המדריך הוא זה שמספק את הידע וחומר הרקע הדרוש לביקור בכל אתר ואתר; המדריך הוא זה שאמור להכיר את האתרים גם מהפן הלוגיסטי, דהיינו כיצד יש להגיע לאתר, מהן השעות המתאימות לביקור, מהו הלבוש הראוי באותו אתר. אין ספק כי נוסע שבוחר להשתתף בטיול מאורגן, מעוניין להסיר מעצמו את הצורך בהכנת מסלול הטיול, לימוד החומר הקשור אליו וליהנות מהערך המוסף שנותן המדריך".

וכן נפסק כי מדריך טיול מאורגן מביא עמו מטען של ידע, ניסיון שצבר את אופיו ואת מזגו האישי, לעיתים עליו להשתדל להתאים את עצמו לקבוצה, או לכל הפחות לרובה, גם אם הדבר כרוך מבחינתו במאמץ והשתדלות שהרי בסופו של דבר מדובר במקור פרנסתו, הוא זה שאמור להנחות את הקבוצה , לכוון אותה , להעביר את החומר הנלמד בצורה הטובה ביותר, לצורך כך עליו להכיר היטב את היעדים, כיצד להגיע אליהם, מהו קוד ההתנהגות באותם יעדים ועוד כהנה וכהנה , על מנת שייחשב כמי שביצע את תפקידו (ראו את פסק דינו של כב' השו' ניר נחשון בת"ק (י-ם) 690-10-13 בנבנשתי נ' חברת רימון טיולים בע"מ (מיום, 18.03.14).

ומכאן לעובדות שבפנינו.

שכחו אותי בשדה התעופה

התובעת שלפנינו הגב' רחל אימתי (להלן- "התובעת") כבת 80, יוצאת מדי שנה ושנה לכמה וכמה טיולים במקומות שונים בעולם. בחודש אוגוסט אשתקד רכשה חבילת נופש לטיול מאורגן במרוקו באמצעות הנתבעת חברת "אשת ארגון שירותי תיירות בע"מ" (להלן- "הנתבעת, אשת טורס").

ביום 18.09.13 פגשה התובעת בשדה התעופה בן גוריון את הקבוצה המאורגנת שכללה כ- 40 איש, ואת מדריך הטיול מטעם הנתבעת מר דוד אלמלם (להלן- "הנתבע 2, המדריך אלמלם").

משדה התעופה בן גוריון המריאה הקבוצה לתחנת ביניים ברומא.

במהלך הטיסה התובעת חשה ברע, רופא שהיה בטיסה בדק אותה ונתן לה טיפול במקום. לדבריה, לקראת הנחיתה ברומא כשנשאלה ע"י המדריך לשלומה ואם מעוניינת היא בפינויה לביה"ח, השיבה כי הרגשתה השתפרה ויכולה להמשיך בטיול כמתוכנן.

זאת ועוד, בהגיעם לשדה התעופה באיטליה, נענתה להצעת המדריך לפיה תיקח אותה דיילת מחברת התעופה אל- איטליה, בכיסא גלגלים לטיסת ההמשך על מנת להקל עליה. באותה הזדמנות הסכימה התובעת גם להצעת המדריך כי הוא ייקח במקומה את את תיק היד לטיסת ההמשך.

לאחר המתנה של התובעת כשעתיים במטוס ומשאיש לא שש לפנות אליה, פנתה היא מספר פעמים לאנשי הצוות של חברת התעופה אל איטליה, במטרה לברר את שעת היציאה של טיסת ההמשך. אלא שכעבור זמן מה ובאופן מפתיע נתבקשה התובעת על ידי אחת הדיילות לרדת מהמטוס, בטענה שהמטוס ממשיך לטיסה אחרת. אי לכך הדיילת ליוותה התובעת עד לעלייתה לאוטובוס שהסיעה לבניין הטרמינל.

אלא שמכאן והלאה, למרבה הצער מתפתח המקרה שבפנינו. התובעת שאינה דוברת את השפות אנגלית או איטלקית, הבינה בשלב כלשהו, לאחר המתנה ארוכה בטרמינל כי קבוצתה המריאה בטיסת ההמשך ושהטיסה הבאה למרוקו תהא רק בשעות הבוקר של יום למחרת. כיוון שכך, עובד חברת התעופה אל- איטליה הציע לתובעת שתשהה לילה בבית מלון, ותצא לבדה בטיסת הבוקר לקזבלנקה.

בלית ברירה ומשלא היה כל מנוס, התובעת הסכימה להצעה. עובדת חב' התעופה אל-איטליה ליוותה את התובעת לתחנת האוטובוס והשאירה אותה שם, וכל זאת מבלי לתת לתובעת את שם המלון ומיקומו או הוואוצ'ר. לדבריה, כשהגיעו האוטובוסים, הנהגים סירבו להסיעה מפני שלא היה לה את פרטי המלון.

לאחר המתנה ארוכה בתחנת האוטובוס, ומשהרגישה חסרת אונים ובודדה, ללא מזון או אפשרות להתקשר לארץ, נאלצה התובעת לחזור לטרמינל בתקווה לפגוש ישראלים דוברי עברית שיסייעו לה. כלשונה: "בזמן זה הרגשתי חוסר אונים שכן אני אישה בת 80, ואינני יודעת קרוא וכתוב, ולכן לא הצלחתי לתקשר עם האנשים סביבי ולא היה לי ברור לי מה עליי לעשות. חזרתי לבניין הטרמינל והסתובבתי אובדת עצות ותרתי אחר דוברי עברית אשר יוכלו לסייע לי" (ראו כתב תביעה פסקה 9).

בעודה יושבת אומללה בבניין הטרמינל, לפתע שמעה זוג ישראלים מדברים בעברית, התובעת עטה אליהם, וביקשה את עזרתם. בני הזוג בר חנין שהבחינו באישה מבוגרת מבולבלת ונסערת מיד נרתמו לעזרתה ודאגו לה למזון ולשתיה וקישרו אותה עם בתה בארץ, הגב' תמר ברס (להלן- "הבת, גב' ברס").

בתום השיחה, הגב' ברס התקשרה לסניף הנתבעת בארץ, ונענתה ע"י נציגת הנתבעת שאין אפשרות לסייע לתובעת כעת שכן ערב חג סוכות ואין מוקד חירום. נציין גם כי גם ניסיונות התובעת ובתה להשיג את המדריך טלפונית עלו בתוהו.

בסופו של יום משלא היה כל מענה מצד הנתבעת, ולאחר שחברת אל- איטליה יידעה את התובעת כי הקבוצה כבר סיימה את המסלול בקזבלנקה והמשיכה הלאה. ומשלא נותרה כל ברירה, נאלצה התובעת להזמין כרטיס טיסה חזרה לישראל בעזרתם של בני הזוג בר חנין. וכאן יש לציין לשבח את בני הזוג שעמלו ועזרו לנתבעת ואין לנו אלא לקוות שרבים ינהגו כמותם במצבים דומים.

התובעת ציינה כי המתינה למעלה מ- 13 שעות בשדה התעופה באיטליה עד לחזרתה הביתה לשלום.

עוד ציינה כי קיבלה את מזוודתה שהייתה בתא המטוס רק כעבור כמה זמן. כמו כן ציינה כי את תיק היד קיבלה כמה ימים מאוחר יותר ע"י אחד המטיילים כשהוא ריק מתכולתו.

כשפנתה התובעת אל הנתבעת וביקשה להשיב לה את כספה ולפצותה בגין הנזקים שאירעו, נענתה ע"י הנתבעת כי היא אינה אחראית לנזקים אלא חברת התעופה האיטלקית שמנעה את המשך הטסתה. זאת בין היתר, בשל מצבה הרפואי שלא טרחה התובעת לגלות.

בנסיבות אלה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בסכום כולל של 28,900 ₪, לפי הפירוט הבא:

• סך של 2,099 $ (כ- 7,400 ₪) לפי שער הדולר היציג בגין תשלום עבור הטיול המאורגן.
• סך של 20,000 ₪בגין עוגמת נפש וכו'.
• סך של 1,500 ₪ בגין הפרטים שנעלמו מתיק היד.
• סך של 500 ₪ בגין הוצאות.

הנתבעת, לעומת זאת כופרת באחריות כלשהי מטעמה. לטענתה, עשתה את כל הנדרש בצורה הטובה המקצועית ביותר בדברים הנוגעים לה. אולם, בשל מצבה הרפואי של התובעת חברת התעופה מנעה את המשך הטסתה למרוקו ולא הנתבעת.

לטענת הנתבעת, קודם לנסיעה המדריך יצר קשר עם התובעת כדי להנחותה לטיול. אולם, בשיחה כשנשאלה התובעת למצבה הרפואי לא גילתה דבר. אלא אדרבה היא אמרה שמצב בריאותה תקין לחלוטין. חרף זאת, במהלך הטיסה מישראל לאיטליה, לפתע פתאום חשה התובעת ברע והתעלפה במטוס.

הצוות הרפואי שבדק את התובעת ביקש מהמדריך לגשת לחלק האחורי של המטוס בשל מצב חירום. לטענתה, גם לאחר הנחיתה ברומא המשיך הצוות הרפואי לטפל בתובעת, כשהמדריך עומד כל העת בקשר עמה ועם הצוות הרפואי.

הנתבעת מסכימה כי התובעת הועברה בכיסא גלגלים למטוס וכי המדריך נטל את תיק היד על מנת לסייע לה. אולם, היות שזמן ההמתנה בין הנחיתה ברומא להמראה למרוקו היה כ- 50 דקות בלבד, המדריך היה נתון בלחץ רב כשהוא נדרש לטפל בתובעת ובד בבד לדאוג להמשך הטיסה. לדבריה, אף שהיה בלחץ אדיר המתין המדריך לעלייתה של התובעת למטוס למרות העובדה שצוות הקרקע האיץ בו לעלות למטוס כי אחרת הטיסה תצא בלעדיו. לאחר העיכוב ומשלא נותרה כל ברירה, ובשל הלחץ שהופעל עליו ע"י הצוות נאלץ המדריך לעלות לטיסה. עוד נטען כי נאמר למדריך שהוחלט על ידי רופא כי התובעת איננה יכולה לטוס.

הנתבעת מדגישה כי המדריך היה אחראי על 40 איש, בנסיבות העניין ומטבע הדברים לא יכול היה להפקיר את הקבוצה.

עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה את הנזק הנטען שבגינו תובעת 28,900 ₪. יצוין כי הנתבעת מפנה בכתב הגנתה למספר פסקי דין שבהם נקבע כי אין להטיל אחריות על מארגן הטיולים בגין נזק שלא ניתן היה לצפות אותו.

רשלנות הנתבעת- חברת אשת טורס

כאמור, התובעת ננטשה בשדה התעופה ברומא. בשל כך, נאלצה התובעת מבוגרת בשנים וחולת סכרת לכתת רגליה בין דלפקי הטרמינל במשך שעות עד שהוצע לה ע"י חברת התעופה ללון בבתי מלון עד לטיסה למחרת בבוקר. כל זאת, מבלי שקיבלה את פרטי המלון, מיקומו, מספר טלפון או כל פרט אחר שיכל לסייע. בסופו של יום נאלצה התובעת כשהיא מותשת ועייפה ומבלי שמזון בא לפיה להישאר בשדה התעופה. זאת עד שנתקלה במקרה בבני הזוג בר חנין שעזרו לה בכל עד שובה לארץ.

לא זו בלבד, כשניסתה גב' ברס, לקבל ייעוץ טלפוני אט עזרה ראשונית מהנתבעת בארץ, הושבה ע"י נציגת הנתבעת כי אין כל אפשרות לספק שירות כלשהו, היות שערב חג סוכות ואין מוקד חירום. תמוה בעייני כיצד ייתכן כי חברה גדולה כמו הנתבעת המוציא קבוצות גדולה לחו"ל, אינה טורחת להפעיל מוקד חירום או סיוע חירום למטיילים מטעמה בחו"ל. בדומה למוקדי החירום המפעילות חברות האשראי, הבנקים ועוד. במיוחד שמדובר בתקופה עמוסה של חול המועד שבה יוצאים אנשים רבים לנופשים בארץ ובחו"ל. אין ספק כי הנתבעת התרשלה בכך שלא הפעילה מוקד חירום.

נציין כי לא נעלמה מעינינו העובדה כי ייתכן שירות שכזה כרוך בעלויות כספיות לא מובטלת. עם זאת, לאור החשיבות שיש בהפעלת השירות, הרי שאין מנוס מכך, והי מה.

לא זו אף זו, הנתבעת הוסיפה חטא על פשע בכך שלא נתנה לפחות למדריך אלמלם מספר של איש קשר מטעמה בארץ או בחו"ל לצורך היוועצות בכל מקרה שלא יהיה. ייתכן כי ניתן היה למזער את הנזקים שנגרמו לתובעת, אילו היה למדריך אלמלם טלפון חירום של איש קשר מטעם הנתבעת בארץ או בחו"ל. אין ספק כי לו היה איש קשר שכזה, יכול היה הוא לסייע לתובעת בעניינים הבירוקרטים שם ואף מדריך את חברת התעופה כיצד לפעול בנסיבות העניין .

יתר על כן, לא ברור מדוע הנתבעת לא דאגה לקחת מהמטיילים מספר טלפון נוסף של בן זוג או אדם קרוב אחר למקרה חירום, ונתנה למדריך.

בנסיבות האמורות לעיל, הרי שהנתבעת התרשלה בהתנהגותה ולא פעלה כפי שמצופה מחברה סבירה לפעול. התנהגותה הרשלנית של הנתבעת הסבה נזקים לתובעת שייתכן כי ניתן היה למזער את הנזקים לו הייתה מפעילה מוקד חירום או יוצרת קשר עם חברת התעופה האיטלקית ומדריכה אותה כיצד לנהוג עם התובעת. על כן טענת הנתבעת כי היא אינה אחראית.

התנהגות המדריך במקרה שלפנינו

כבר בשלב זה נציין כי למרות שהתובעת תבעה גם את המדריך אלמלם, ברור כי הנתבעת היא אשת תורס. היות שהמדריך אלמלם הוא עובד חברת אשת תורס ועל כן אין לו אחריות אישית (אחריות אישית של רשלנות של מדריך רלוונטית למקרים של רשלנות פושעת שאיננה המקרה שלפנינו).

עם זאת, ניתן לומר כי המדריך אלמלם שכאמור היה אחראי על קבוצת טיול מאורגן לא פעל כפי שמדריך סביר היה צריך לפעול בנסיבות העניין. וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, המדריך השאיר התובעת לגורלה, בגילה המופלג, לבדה בארץ זרה ובידיעה שאינה חשה בטוב. כל זאת עשה, מבלי ליידעה אותה ומבלי להנחות את חברת התעופה כיצד לעזור לתובעת. ייתכן כי המדריך יכול היה למזער את נזקיה התובעת לו היה פורס בפניה את התמונה כפי שהיא, ומשאיר בידה את תיק היד.

המדריך יכל לבקש מאחד המטיילים להישאר עמה או דואג לה לסידור חלופי, ולא מפקירה לחסדיהם של עוברי אורח. שכן מתוקף תפקידו אחראי הוא לדאוג לביטחונם ולשלומם של כל אחד ואחת מהמטיילים ואין זה משנה כלל ועיקר אם מדובר במטייל אחד ובודד למול שאר הקבוצה. למעשה, אלמלא פגשה התובעת אנשים מישראל ייתכן והמצב היה חמור אף יותר.

לא נעלמה מעיני העובדה שהמדריך אלמלם היה נתון בלחץ כבד ונכפה עליו ע"י חברת התעופה לעלות לטיסה. עם זאת, למרות הלחץ בו היה נתון, הרי שהוא לא פעל כפי שמצופה ממדריך סביר לפעול. אין זה סביר כי מדריך טיולים מנוסה, המדריך שנים בקבוצות מאורגנות, יפקיר את בטחונה של מטיילת מבוגרת בידי חברת תעופה זרה.

שנית, במהלך הדיון בפני ציין המדריך כי ניסה לסייע לתובעת באמצעות הטלפון, אולם לא היה מענה מצדה. גם טענה זו אין באפשרותי לקבל. שכן לא ברור מדוע מדריך שיש לו ניסיון רב בטיולים מאורגנים, לא דאג שיהיה ברשותו מספר טלפון נוסף של בן זוג או קרוב משפחה אחר, למקרה הצורך. כמו כן, לא דאג לקחת מהנתבעת מספר טלפון של איש קשר מטעמה להיוועצות או למקרה חירום.

כאמור, למרות שנפלו פגמים בהתנהגותו של המדריך, הרי שבנסיבות העניין, אין לו אחריות אישית לנזקיה התובעת. זאת כיוון שחרף רשלנותו הוא היה נתון ללחצי חברת התעופה ולצורך לטפל ביתר הקבוצה. למרות יכולתו למזער את נזקיה של התובעת שפורטו לעיל, לא יכול היה הוא בנסיבות העניין למונען לחלוטין בשל חובתו כלפי יתר חברי הקבוצה. כשלוח של הנתבעת הוא אמנם התרשל אך לא חרג משליחותו באופן המטיל עליו אחריות. אי לכך הנושאת הבלעדית לנזקיה של התובעת הינה הנתבעת- אשת טורס.

מצבה הרפואי של התובעת

באשר לטענת הנתבעת כי לתובעת אשם תורם עת לא גילתה את דבר מחלתה וכי מחלתה היא הגורם המרכזי, אין בידי לקבל טענה זו. במהלך הדיון לפני ציינה התובעת כי אומנם היא חולת סכרת אך מחלה זו אינה מגבילה אותה במאומה. ציינה כי נוהגת היא כבר כמה שנים לצאת לכמה וכמה טיולים מאורגנים מסביב לעולם, וכי זה התחביב שלה. התובעת אף צירפה מסמך ממשרד הפנים המאשש את דבריה. מעיון במסמך ממשרד הפנים המעודכן ליום 09.02.14 (טרם הגשת התביעה) עולה כי משנת 2002 ועד היום יצאה כ- 36 פעמים!

בשנת 2013 עד ליום 09.02.14 יצאה פעמים. התובעת אף ציינה במהלך הדיון לפני כי מאז הגשת התביעה יצאה ליעדים נוספים בחו"ל ולא קרה לה דבר. כך שטענת הנתבעת כי מחלתה היא הגורם אין בה דבר.

כלשונה:

"בשנה האחרונה נסעתי פעמיים לחו"ל לגרוזיה לפני שבועיים, לגאורגיה, לצרפת, בלגיה והולנד, אני נוסעת לבד בטיול מאורגן. לפני שנה נסענו, אני לא זוכרת, נסעתי הרבה לא זוכרת, נסענו לספרד, איטליה, הרבה מקומות". (פרו' עמ' 2 ש' 25- 27).

באשר לאירוע המטוס ציינה התובעת כי סך הכל הקיאה כנראה בשל האוכל במטוס ללא קשר למחלת הסכרת. התובעת הדגישה כי היא בריאה בדרך כלל ומנהלת אורח חיים תקין חרף היותה חולה במחלת הסכרת.

כאן המקום לציין גם, כי הנתבעת לא הציגה בפני כל מסמך או אישור רפואי המוכיח את טענתה כי התובעת הייתה במצב חירום עד כדי סכנת חיים שמנע את המשך הטסתה למרוקו.

למעלה מן הצורך נציין כי מי שמוציא לטיול מאורגן אישה בת – 80, הרי שהוא צריך להיות מוכן גם לתרחישים כאלה, ולפעול בהתאם ולא להפקיר את החולה בארץ זרה.

כך שטענת הנתבעת בעניין זה נידחת.

לסיכומו של דבר, כאמור משהתובעת רכשה חבילת נופש בטיול מאורגן באמצעות הנתבעת, הרי שהנתבעת הינה האחראית הבלעדית לנזקיה של התובעת.

גובה הנזק שלו זכאית התובעת

לאור האמור ומשקבעתי כי הנתבעת אחראית לנזק שנגרם לתובעת, הרי שמגיע פיצויים לתובעת, וכעת עלינו לקבוע את גובה הנזק.

כאמור התובעת ביקשה פיצויים בסך של 28,900 ₪, סכום זה כולל; עלות הטיול (7,400 ₪), עוגמת נפש (20,000 ₪), עבור הפרטים שנעלמו מתיק היד (1,500 ₪) והוצאות (500 ₪) . כאמור, אין ספק כי הנתבעת התרשלה בהתנהגותה והסבה נזק לתובעת. עם זאת, סבורני כי סכום התביעה גבוה במקצת, וזאת מבלי להקל ראש בסבל שנגרם לתובעת אני פוסק לה את הסכומים הבאים:

• 7,400 ₪ - סכום ששילמה התובעת לחבילת הנופש הכוללת לנתבעת.
• סכום של13,000 ₪ כפיצוי הכולל הפרשי הצמדה וריבית בגין אובדן החפצים בתיק היד, עוגמת נפש, הוצאות והנזקים שנגרמו לתובעת. סה"כ תשלם הנתבעת סכום של 20,400₪.

סוף דבר

לסיכומו של דבר, לא כל מה שכתבנו למעלה, הרי אני קובע כי הנתבעת 1, חברת אשת-טורס תשלם לתובעת סכום של 20,400 ₪ שישולמו תוך 45 יום מהיום. לא ישולמו, ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לבית משפט המחוזי.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ד, 04 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.