1. בפניי תביעה קטנה בסך 16,000 ₪ נגד חברה גדולה שעיסוקה מכירת והשכרת רכבים . הנתבעת מכרה לתובע רכב תוך הצגת מצג שווא כי הרכב עבר טיפול ובפועל הסתבר כי היא מכרה את הרכב ללא טיפול בניגוד להבטחות סוכן המכירות , דבר שגרם נזק לרכב התובע .
2. הצדדים לתביעה: התובע, מר עינב ברזני (להלן: התובע), בעלים של הרכב הניזוק. הנתבעת, חברת דומיקאר בע"מ (להלן: החברה או הנתבעת), חברה הרשומה כחברה פרטית להשכרה ומכירה של כלי רכב, ואשר ידועה גם בשמה המסחרי "באדג'ט". הנתבע, מר שרון יפתח עמונאל, סוכן המכירות של החברה בסניף גלילות, שהתנהל מול ברזני לקראת קניית הרכב (להלן: עובד החברה או הנתבע).
3. המחלוקת בין הצדדים היא: האם הייתה הטעיה ומצג שווא שבעקבותיהם רכש התובע את הרכב ללא טיפול כאשר בפועל נאמר לו שהרכב עבר טיפול ? האם קמה לנתבעת טענת הגנה מכוח תום תקופת האחריות שניתנה על הרכב? האם ישנו קשר סיבתי בין מצג השווא של הנתבעת לבין הנזק שנגרם לתובע.

רקע עובדתי

1. התובע קנה רכב יד שניה מסוג יונדאי i30 שנת 2009 (להלן: הרכב) מהחברה בסניפה בגלילות ביום 25.2.2013. ביום 1.2.14 במהלך נסיעה ברכב בכביש 6, יחד עם בת זוגו ובתו, נשמע רעש מהמנוע ובמקביל נדלקה ברכב נורת שמן אדומה. התובע עצר מיד בצד, הזמין גרר והרכב הועבר למוסך מורשה באשדוד. לאחר בדיקת הרכב במוסך נמצא כי המנוע שבק חיים ויש צורך להחליפו.
2. התובע קנה רכב שמד המרחק עמד על 96,715 ק"מ. הטיפול האחרון שנעשה לרכב טרם ההתקשרות של התובע עם החברה ביום 30.1.2012, במד שעמד על 79,094 ק"מ. טרם הרכישה ביקש התובע מהנתבעים לבצע טיפול ה-100,000 ק"מ.
3. על פי ספר הרכב יש לבצע טיפול כל 12 חודשים או 20 אלף ק"מ, הנמוך מבניהם.
4. האירוע מושא תביעה זו התרחש כאשר מונה המרחק של הרכב עמד על 113,000 ק"מ, 11 חודשים מיום הרכישה.

טענות התובע

1. התובע טוען שקנה רכב במצב מצוין כפי שנאמר והובטח לו על ידי החברה באופן מפורש. החברה הציגה בפניו מצג כי הרכב עבר את כל הטיפולים הסדירים והציגה בפניו את דו"ח הטיפולים הפנימי של החברה שהרכב עבר (נספח 1 לכתב התביעה), שמראה כי הרכב עבר את כל הטיפולים באופן סדיר ומלא כולל טיפול ה-100,000 ק"מ.
2. הבקשה לבצע לרכב טיפול 100,000 ק"מ באה מכיוון שהמונה היה קרוב ל-100,000 ק"מ, ומכיוון שחלפו 13 חודשים מהיום שבו בוצע טיפול 80,000 ק"מ לרכב עד ליום הרכישה. לכן, סוכם עם הנתבע 2 כי יבוצע לרכב טיפול ה-100,000 ק"מ. אביו של התובע נכח בכל התהליך ושמע את הדברים הללו גם.
3. התובע מוסיף כי דרישתו לביצוע טיפול ה-100,000 ק"מ מסתמכת גם על הנתון שלפיו ההפרש בין הטיפול האחרון שנעשה לרכב לבין מועד הרכישה הינו 13 חודשים. ולכן הרכב היה צריך לעבור טיפול ה-100 אלף גם אם לא הגיע ל- 100 אלף וזאת בגלל שחלפו 13 חודשים מאז הטיפול האחרון, וזה לפי הוראות ספר הרכב.
4. הנתבע הבטיח לתובע להעביר את הרכב טיפול 100,000 ק"מ לפני שיימסר לו. במעמד הקניה נאמר לתובע כי מכיוון שהרכב בפועל עבר את הטיפול ב96,715 ק"מ ולא ב-100 אלף לא ניתן להוציא את הנתון בהיסטוריית הטיפולים הרגילה של הרכב. התובע התעקש לקבל אסמכתא על כך, הנתבע הוציא צילום "מסך טיפולים" מתוכנת הניהול מהמחשב של החברה שבו כתוב כי בוצע טיפול ב-99,100 ק"מ, והטיפול הבא נדרש בעוד 20 אלף ק"מ (נספח 1 לכתב התביעה). פעולה זו בוצעה בנוכחות התובע, אביו ובת זוגו, ובנוכחות עובד נוסף שהיה עם הנתבע.
5. 11 חודשים מיום קניית הרכב והשימוש בו המנוע שבק חיים, בבדיקה במוסך התברר כי המנוע כשל בשל לחץ שמן, נמצא כי השמן במנוע איבד את תכונותיו כשמן מנוע. התובע קיבל הצעת מחיר מהמוסך לפיה החלפת המנוע למנוע משופץ כולל עבודה תעלה כ-10,000₪.
6. פנה התובע לחברה טלפונית ביום 3.2.14, דיבר עם אותו עובד שמכר לו את הרכב, קרי הנתבע. העביר התובע את חוות הדעת של המוסך לנתבעת, וביום 7.2.14 נסע לסניף כי לא קיבל מענה מהחברה. בסניף נאמר לו שהעניין נמצא בטיפול של אמיר איטח, מנהל בסניף איירפורט סיטי של באדג'ט, וכמו כן קיבל את מספר הטלפון שלו. ניסיונות חוזרים ונשנים להשיג את אמיר נכשלו. בפעם האחרונה רונית מההנהלה ענתה לו ומסרה לו את האי-מייל של אמיר, וביקשה ממנו לתאר לו את הבעיה בכתב.
7. לאור בקשה זו התובע פנה לעו"ד. ביום 17.2.14 פנה בשמו עו"ד לחברה בנדון, תשובה מהחברה התקבלה ביום 24.2.14 שבה דחו את טענות התובע , וטענו כי מדובר בשימוש בלתי סביר ברכב וכי מעולם לא בוצע טיפול 100 אלף לרכב, וזאת לפי היסטוריית הטיפולים המתועדת אצלם. כתגובה לתשובת החברה נשלח עוד מכתב ובו נכתב כי נציגי החברה מוזמנים לערוך בדיקה משלהם של מנוע הרכב במוסך הנ"ל, והובהר להם גם כי ביום 2.3.14 יוחל במוסך תיקון המנוע. מכתב זה זכה להתעלמות של החברה, לא ענתה ולא טרחה לבדוק את הרכב על ידי אנשי מקצוע שלה.
8. בלית ברירה התובע פנה לתקן את הרכב באופן עצמאי תוך כדי נטילת העלויות הגבוהות על עצמו. כדי להוזיל מהעלויות, קיבל התובע הצעות מחיר נוספות, אשר הסכים לאחת של מוסך ביהוד, אשר העביר אליו את הרכב באמצעות גרר ביום 19.3.14, וקיבל אותו בחזרה ביום 21.3.14, דהיינו כחודש ושלושה שבועות מהיום בו המנוע כשל.
9. התובע טוען שסבל לאורך כל התקופה הזו מפגיעה משמעותית לשגרת חייו, אשר נאלץ בה להתנייד במוניות או בסיוע בני משפחה וחברים.
10. ההוצאות שנשא בהם התובע: בדיקת הרכב במוסך באשדוד: 250 ₪; שכ"ט שמאי: 1,100 ₪; גרירת הרכב למוסך ביהוד: 472 ₪; החלפת המנוע במוסך ביהוד: 8,000 ₪ ותשלום לעו"ד 1,180 ₪.
11. הסעד המבוקש: סך של 11,002 ₪ הוצאות ישירות שנגרמו לתובע, וסך של 5,000 ₪ עבור עוגמת נפש וימי עבודה שהצטרך להפסיד, ועבור התקופה הארוכה שבה התנייד בעזרת אחרים.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת טוענת כי התובע מנסה לחלץ ממנה כספים שלא מגיעים לו. טוענת כי התובע השתמש ברכב קרוב לשנה לפני שנדלקה נורה המחווה שיש חסר בשמן. טוענת עוד כי התובע התרשל ולא מילא אחר חובתו הבסיסית כנהג וכבעל רכב השומר על רכושו באופן סביר, ולא בדק שמן מנוע כל תקופה זו, על אף שנסע קרוב ל 20,000 ק"מ בתקופה פחותה משנה.
2. מוסיפה כי היה מוטל על התובע לבצע שניים: טיפול לרכב כאשר הגיע ל-100,000 ק"מ, וחילופין בדיקות שגרתיות של מים ושמן. פעם שנייה, לעצור בצד הדרך ולהביא גרר כשהנורה נדלקה ולא לעצור רק כשהתחילו להישמע רעשים מהמנוע.
3. הנתבעת מכחישה את טענת התובע שלפיה הם הבטיחו לו והעבירו את הרכב טיפול ה-100,000 ק"מ, טענה זו אף אינה מתיישבת עם העובדות ועם המפורט בנספח 1 לכתב התביעה.
4. הנתבעת טוענת כי אין חולק על כך שהרכב נרכש כאשר מונה המרחק הראה 96,715 ק"מ. הטיפול האחרון שעבר הרכב היה ב-79,094 ק"מ, והטיפול הבא היה אמור להתבצע ב-99,100 ק"מ. כפי שצוין כי הרכב נמכר לתובע לפני הגעתו לק"מ הנ"ל, ולפיכך לא היה צורך לבצע טיפול בשלב זה וטרם המכירה. הנתבעת טוענת כי הרישום במערכת הינו תיעוד לצפי לטיפול הבא (NEXT).
5. הנתבעת מכחישה את טענת התובע שלפיה היה על הנתבעת לבצע טיפול ה-100,000 ק"מ וזאת כי הפעם האחרונה שבוצע בה טיפול לרכב היה לפני 13 חודשים מיום מכירת הרכב. הנתבעת טוענת כי הרכב עבר מסטטוס "השכרה" לסטטוס "מכירה" ביום 4.11.12, כחודשיים וחצי לפני מועד הטיפול ברכב. מוסיפה כי החל מאותו יום הרכב עמד, כאשר כמעט ולא שונע למעט לצורכי תחזוקה ושטיפה. טוענת כי אין זה מפחית מאחריות התובע לבדוק פעם כל חודש או חודשיים שמן ומים ברכב.
6. הנתבעת טוענת כי אינה יודעת איך תוחזק הרכב על ידי התובע במהלך השנה בה נסע. טוענת כי מנוע אינו שובק חיים ביום אחד, אלא זו שרשרת אירועים רשלניים של תחזוקה כושלת של רכב על ידי התובע, שהובילה סופו של דבר לנזק.
7. הנתבעת טוענת עוד כי אחרי שהרכב נקע, התובע לא נתן לנתבעת הזדמנות לבחון אם המנוע שבק חיים כתוצאה מרשלנותו הוא, אלא הוא קרא לנציגי הנתבעת בדיעבד.
8. בנוסף לכך, האחריות שנתנה הנתבעת במועד הרכישה לנתבע הינה אחריות של שנה או עד 15,000 ק"מ נסיעה, אשר התובע נסע ברכב קרוב ל17,000 ק"מ, הנמוך מבניהם. ולכן היא פטורה מאחריות עבור נזקים שנגרמו לאחר תום האחריות שניתנה על ידה.

דיון

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שהובא בפניי ולאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי שהתרחשו כמה עוולות כלפי התובע: רשלנות, הטעיה והצגת מצג שווא.
2. בדיון שנערך ביום 31/7/16 העיד הנתבע ובעדותו אישר את טענות התובע כי אמר לו שהרכב עבר טיפול ה-100,000 ק"מ. אמר במפורשות כי נאמר לתובע מפיו כעובד של החברה כי הרכב עבר טיפול ה-100,000 ק"מ. כמו כן, לפי בקשת התובע הדפיס לו את דף הטיפולים הפנימי של החברה שבוצעו לרכב.

התרשלות בביצוע טיפולים תקופתיים לרכב

1. לפי ספר הרכב יש להעבירו טיפול תקופתי כל 20 אלף ק"מ או 12 חודשים, הנמוך מבניהם. הרכב עבר טיפול ה-80 אלף ק"מ 30.1.12, בנובמבר 2012 הנתבעת טענה כי הרכב עבר מסטטוס השכרה לסטטוס מכירה ומאז הוא הונע רק לצרכי תחזוקה ושטיפה. הנתבעת טענה כי זה נעשה חודשיים וחצי לפני הטיפול הבא, ולכן לא היה צורך להעביר אותו טיפול באותה עת. טענה זו לא מתקבלת, הנתבעת לא פעלה לפי הוראות היצרן לאופן הטיפול ברכב כפי שנאמר לעיל, כמו כן לא הביאה ראיה אחרת שבידה להראות כי על פי הוראות היצרן אם הרכב לא היה מונע והיה בעמידה גם בחלוף התקופה המקסימלית שהרכב חייב לעבור בה טיפול, אין צורך לבצע טיפול. לכן אני מוצא כי החברה במחדלה התרשלה במילוי חובתה כאחראית על הרכב בתקופה הנ"ל.
2. החברה התרשלה שוב כשלא מסרה לתובע כי יש לבצע טיפול לרכב עת מכירת הרכב, אלא הציגה בפניו מצג שווא שלפיו הרכב עבר טיפול ה-100 אלף טרם מסירתו לו, וחיזקו את המצג בפניו כשמסרו לו מסמך שהוצא מהמערכת של החברה המראה כי הרכב עבר טיפול. עניין זה הוכחש על ידי הנתבעת, אך הנתבע אישר בפניי כי הוא אמר ומסר את המסמך הזה שעניינו להוכיח כי בוצע טיפול לרכב. בכך הנתבעת התרשלה שוב, כתוצאה מהתרשלותה המתמשכת גרמה נזק לרכב התובע.
3. סעיף 35 לפקודת הנזיקין מגדיר את עוולת הרשלנות ואת התנאים שעליהם להתקיים כדי לקבוע שהייתה רשלנות:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

1. יתרה מכך, הנתבעים הציגו בפני התובע מצג שווא שלאורו הוא התקשר בחוזה עם הנתבעת. התובע חזר ווידא מול הנתבעים כי הרכב יועבר טיפול, ולאחר מכן ביקש ראייה לעניין העברת הרכב את הטיפול. טענות אלו אושרו על ידי הנתבע שהתנהל מול התובע טרם המכירה.

הטעית התובע והצגת מצג שווא בפניו במהלך המשא ומתן

1. מה היא מידת תום הלב הנדרשת במהלך משא ומתן שהיה בין התובע לבין הנתבעים? האם הנתבעים הפרו את תום הלב? עמד על כך הנשיא ברק בע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבנייה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289 (2002), דן הנשיא ברק במהות עקרון תום הלב ובחובות המוטלות מכוחו על הצדדים המנהלים משא ומתן בשלב הטרום חוזי, ציין כי עקרון תום הלב:

"אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כן באופן הוגן תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים (עמ' 298 לפסק-הדין)."

במקרה לפניי הנתבעים העדיפו את האינטרס שלהם על פני האינטרס של התובע, אומנם אין זה פסול לדאוג לאינטרסים האישיים שלהם, אך יש לעשות את זה באופן הוגן לשני הצדדים. הנתבעים לא רק הפרו את תום הלב אלא גם הביאו להטעיית התובע על מנת להתקשר עם הנתבעת בחוזה המכר.

1. עניין ההטעיה לשם התקשרות בחוזה סודר בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, והובא בפסיקה לא פעם.

סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

בסיפא של סעיף 15 לחוק החוזים מגדירה את המונח "הטעיה", לרבות אי גילוי עובדות שעל פי הדין, הנוהג או הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

1. ניתן לחלק את ההטעיה לשתי קטגוריות חלופיות: הטעיה אקטיבית והטעיה פסיבית. אשר הראשונה נגרמת מהצגת מצג שווא, והשנייה אי גילוי נתונים שעשויים להשפיע על החלטת המתקשר לחוזה (ד' פרידמן "טעות, הטעיה ותנאים מכללא מכוח הדין" המשפט א' (תשנ"ג) 161, 162; פרידמן וכהן, 787). בין שתי הקטגוריות קיים הבדל מהות, אשר הראשונה יכולה להוות תרמית ורשלנות לפי פקודת הנזיקין (סעיפים 56 ו-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהתאמה). אשר לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין עשיית מעשה על ידי אדם שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות, או לא נקט באמצעי הזהירות הנדרש ושאדם סביר היה משתמש בו כלפי האדם הספציפי, הרי זו רשלנות ובמעשיו גרם עוולה. כמו כן, סעיף 56 לפקודת הנזיקין מגדיר מהי תרמית: "תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמתותה... ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו...". (ע"א 7730/09 ניסים כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ [פורסם בנבו] ( 6.6.2011)). בעניין שלפניי אני אתמקד בהיבט החוזי בלבד.
2. אף אם אין חובה על הנתבעת לגלות נתונים מכוח הדין, יש עליה חובת גילוי "לפי הנסיבות". חובת הגילוי לפי הנסיבות היא חובה שעולה מהנסיבות העובדתיות המיוחדות של העסקה הספציפית. פרידמן וכהן עמדו על מאפייני חובת הגילוי הקמה לפי הנסיבות: "זוהי הוראה כללית הנותנת לבית המשפט חופש רב בקביעת היקפה של חובת הגילוי, מבלי שהיא כוללת הנחיה כשלהי כיצד לעשות זאת" (פרידמן וכהן, 812).
3. הדין הישראלי מטיל חובה כללית לומר אמת על אינפורמציה שנמסרת לאחר אשר תכליתה שכנועו להתקשר עמו בחוזה. על אף שאין חובת גילוי כללית בדין הישראלי, עדיין אדם שמוסר אינפורמציה בין אם מתוך חובה קונקרטית ובין אם בלא חובה מוגדרת, על הדברים הנמסרים להיות נכונים ואמתיים ( ע"א (ירושלים) 5798/04, כרמל נ' לוי (2005)).
4. יש לציין כי לא נדרשת כוונה להטעות מצד המטעה כדי להוות הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים. די בכך שהייתה התנהגות פזיזה ורשלנית שהובילה להטעיה (שלו, 225; פרידמן וכהן, 784).
5. הסנקציה בגין הטעיה הינה ביטול החוזה אשר קמה בהתקיימות היסודות הבאים: א) טעות אצל אחד הצדדים שהתקשרו בחוזה; ב) הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד; ג) קשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות. (גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי (לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי) 313-314 (2005) (להלן: שלו)).
6. תכלית החוק מאחורי ביטול החוזה היא התפיסה שלפיה עקרון חופש החוזים שמאפשר לאדם להתקשר בחוזה, יאפשר לו גם להשתחרר ממנו (שלו, בעמ' 355). סעיף 15 לחוק החוזים מורה כי "רשאי לבטל את החוזה", הנפגע רשאי ולא חייב, מדובר על זכות ביטול ולא חובה ע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן ובנין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – ירושלים, פסקה מ' ([פורסם בנבו], 10.11.2009) (להלן: פרשת מגדלי כספי). נפגע שכל עוד לא בוחר בביטול החוזה, יישאר תקף ומחייב.
7. במקרה לפניי התובע בחר בזכותו לא לבטל את החוזה, אלא הוא ביקש פיצוי בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת תום הלב במשא ומתן ומהטעייתו. סעיף 12 לחוק החוזים דן בעניין הזה:

(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים.

1. אכן, כבר נפסק כי "במקרה בו הנפגע מעוניין בהמשך קיום החוזה, ובוחר שלא להפעיל את סעד הביטול, אין הדבר שולל ממנו את הזכות לתבוע פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מן ההטעיה, אם בגין חוסר תום לב במשא ומתן, ואם מכוח עילת תביעה נזיקית" (פרשת מגדלי כספי, פסקה מ'; ראו גם שלו, בעמ' 245).

קשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעת לבין הנזק:

1. מן האמור לעיל, לא מספיק שאדם התרשל, אלא יש צורך שיתקיים קשר סיבתי בין המעשה לבין הנזק שנגרם. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח שהמנוע שבק חיים בגלל העדר טיפול .
2. לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבור כי גרסת התובע סבירה יותר והגיונית יותר מאשר גרסת הנתבעת. מן המפורסמות הוא שרכב ללא טיפול ראוי עלול להתקלקל והתובע רשאי היה להסתמך על העובדה שהרכב עבר טיפול במועד .
3. יתרה מכך עמדת התובע מגובה בחוות דעת שמאי שציין כי השמן היה סמיך ולא תיפקד כשמן מנוע .

גם העובדה שניתנה הזדמנות לנתבעת לבדוק את הרכב ולהציג חוות דעת מטעמה , אולם היא בחרה לא לקחת את הרכב לבדיקה וטענה טענה סתמית שלא הוכח קשר סיבתי.

אחריותה של הנתבעת :

1. ככלל, בדיני הנזיקין מעוול אחראי על עוולתו. אם אדם מבצע עוולה הוא יהיה האחראי עליה, אלא לכלל הזה ישנם חריגים. הנתבע במקרה שלפניי הינו העובד של החברה, אשר לעניינו חלות הוראותיו של סעיף 13 לפקודת הנזיקין;

13.   (א)  לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו –

(1)   אם הרשה או אישרר את המעשה;

(2)   אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו;

1. מן האמור לעיל, מעסיק אחראי בעוולת הנזיקין יהיה אחראי על עוולתו של עובדו בהתקיימות התנאים שנקבעו בסעיפים הללו. לענייננו, לא נתבקש בית המשפט לדון באחריותו של העובד מול מעבידו. לכן, אינו חב באחריות באופן אישי כלפי התובע, הרי הוא היה צד למשא ומתן מכוח החברה, קרי הוא השלוח של החברה.

מן הכלל אל הפרט

1. התובע קנה את הרכב מן הנתבעת לאחר שהתנהל מולה במשא ומתן דרך הנתבע שהוא העובד שלה. התובע התנה את רכישתו לרכב בביצוע טיפול ה-100 אלף, הסביר שהוא הבין משמעות הטיפול ולכן ביקש בנמרצות לבצע את הטיפול, ואכן הנתבע שהתנהל מולו מטעם החברה מסר לו שבוצע טיפול ה-100 אלף ק"מ לרכב, ואף הדפיס לו דף הטיפול מהמחשב של החברה. כעת החברה מתנערת מאחריותה ומתכחשת לטענות התובע. אשר לעניין הדף שנפל בידי התובע, הנתבעת טענה כי הטיפול הבא יהיה טיפול ה-100 אלף ק"מ כפי שרשום (NEXT). בעיון במסמך הזה ניתן לראות כי ליד כל הטיפול שעבר הרכב עד כה יש את הרישום הזה.
2. הנתבעת הינה חברה גדולה שמוכרת ומשכירה רכבים, מדובר באחת מהחברות המובילות במשק בתחום זה, היא מציגה את עצמה כחברה אמינה, מקצועית ובעלת ניסיון ומוניטין במתן שירו. למרות זאת, בחרה במקרה שלפניי להתנהג לא כפי שמצופה ממנו וכפי שהיא מבטיחה, אלא בהתנהגותה זו היא ניצלה את כוחה מול הלקוח הקטן.
3. אין שום ספק שהוא לט טופל כראוי טרם מכירתו, אשר השמן לא הוחלף משך זמן רב. בחו"ד השמאי נרשם: "בבדיקתנו מצאנו כי קיים שמן במנוע אולם המנוע אינו מסתובב, לבקשתנו בוצע פירוק המנוע ומייסביי גל הארכובה." הנתבעת לא טרחה לבדוק את הרכב למרות שהנתבע פנה אליהם פעמים מספר, והיא בחרה להתעלם מפניותיו והחמיצה את הזדמנותה לבדוק את הרכב במחדלה היא.
4. התנהגות זו של הנתבעת ראויה לכל גנאי ומעידה על התרשלות ועל חובבנות, וזאת בניגוד למצופה מחברה גדולה, וותיקה ומכובדת כחברת הנתבעת. גם אחרי הגשת תביעה זו, הנתבעת לא טרחה לבדוק מול עובדיה את הפרטים שעלולים לעזור לה בהתנהלותה בתביעה, או בכלל אם הייתה בודקת מול הנתבע את מה שהתרחש היא הייתה יכולה להימנע מלהגיע למקום זה.
5. הנתבעת טענה כי האחריות שניתנה לנתבע הינה למשך 12 חודשים או 15,000 ק"מ, הנמוך מבניהם. אומנם טענה זו לא תקום לנתבעת עת הוכח כי היא התרשלה בטיפול ברכב, ועת שהביאה לחתימת החוזה כפרי של הטעיה וניצול לרעה את כוחה כבעלת המידע.
6. הנתבעת חבה כלפי התובע בין היתר בשל הפרת חוזה הרכישה, שתנאי עיקרי בו הנו תקינות הרכב והיסטוריית טיפולים סדירים ותקינים; בגין הטעיה והצגת מצג שווא; ובגין רשלנות כאשר התנהלותה חורגת מגדר הסביר והמצופה מחברה העוסקת במכירת רכבים ומסטנדרט ההתנהגות הסביר בנסיבות העניין.

חוסר תום לב בניהול ההליך המשפטי:

1. לא אוכל לסיים את פסק הדין מבלי לציין כי הנתבעת טענה כי לא נאמר לתובע שהרכב עבר טיפול ולכן מבקשת לדחות את תביעתו.
2. טענה זו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט תוך ניסיון להכשיל את בית המשפט מלהגיע לתוצאה צודקת . במקרה הטוב טענה זו הועלתה ברשלנות תוך אי בדיקת העובדות עם סוכן המכירות ובמקרה הרע טענה זו הועלתה כדי להטעות את בית המשפט . בכל מקרה התנהלות הנתבעת מהווה חוסר תום לב ופגיעה בהליך המשפטי.

סוף דבר- הכרעה

1. דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת במלואה.
2. הנתבעת תשלם לתובעת הן הוצאות ישירות בסך 11,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק, בגין סכומים שהוציא מכיסו על מנת לכסות את הנזקים שנגרמו לו עקב רשלנותה של הנתבעת. והן פיצוי בסך 5,000 ₪ עבור הוצאות משפט, עוגמת נפש והוצאות לימים שהיה בלי רכב, שהצטרך להיעזר בהם במוניות ובקרובי משפחה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

בקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ו, 17 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.