לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 4.10.13 בירושלים.

1. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 6018718 (להלן: "רכב התובע").
2. הנתבעת 1 היתה במועדים הרלבנטיים מבטחת רכב מ.ר. 7187258 (להלן: "רכב הנתבעות"); הנתבעת 3 היתה במועדים הרלבנטיים הנהגת ברכב הנתבעות; הנתבעת 2 היא הרשות המקומית האחראית על תקינות ותחזוקת הכבישים בירושלים (להלן: "העיריה").
3. מוסכם בין הצדדים, כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובע בעודו עומד בחניה. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.
4. גרסת התובע הינה כי בעת שרכבו חנה ברח' שבתאי הנגבי בירושלים, רכב הנתבעת פגע ברכבו וגרם לו נזקים. בעקבות הפגיעה הוכרז רכב התובע כאובדן מוחלט.
5. הנתבעות 1 ו-2 טוענות, כי נהגת רכב הנתבעות החליקה על כתם שמן בכביש ובשל כך איבדה שליטה על רכבה ופגעה ברכב התובע. לפיכך, נטען כי הנתבעת 1 לא התרשלה כלפי התובע וכי מדובר בגורם זר מתערב אשר גרם לתאונה. כן נטען, כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של עירית ירושלים אשר לא דאגה לסילוק המפגע מן הכביש.
6. העיריה טוענת כי אין לה ידיעה על התרחשות התאונה. לטענתה, ביום 4.10.13 בשעה 9:27 התקבלה במוקד העירוני תלונה על כתם שמן במקום האירוע. אנשי צוות הבטיחות של העיריה הוזעקו למקום באופן מידי, טיפלו במפגע והטיפול הסתיים בשעה 10:06. הנתבעת מציינת כי בהודעת המוקד הממוחשבת רשומה שעת דיווח 8:27, אולם מדובר בתקלה מיחשובית, שכן המחשב עבר אוטומטית לשעון חורף, אף ששעון החורף החל רק ביום 27.10.13. שעת ההודעה, כפי שהיא רשומה באופן ידני ביומן צוות הבטיחות, היינו: 9:28, היא הנכונה.
7. לטענת העיריה, המפגע טופל תוך זמן סביר מרגע שהתקבלה במוקד הודעה על קיומו של המפגע, ועל כן אין עליה אחריות לנזקי התובע.

דיון והכרעה

1. ראשית, אקדים ואומר כי על מנת להקים חבות של מי מהנתבעות לפיצוי התובע יש להוכיח התרשלות של מי מהן אשר גרמה להתרחשות האירוע, שכן האחריות לנזקי התובע אינה אחריות מוחלטת, ותנאי לקיומה של חבות הוא קיומה של רשלנות.
2. מכאן ששתי שאלות טעונות הכרעה בתביעה זו: האחת, האם התאונה נגרמה בשל רשלנות הנתבעת 3; בהנחה שתאונה נגרמה בשל כתם שמן על הכביש, מבלי שהנתבעת 3 התרשלה, עולה השאלה האם יש לחייב את העיריה בפיצוי התובע.

האם התאונה אירעה בשל התרשלות הנתבעת 3

1. כאמור, רכבו של התובע עמד בחניה, כאשר התובע לא היה עד לתאונה ואין לו ידיעה אישית לגבי נסיבות התרחשותה.
2. הנתבעת 3 העידה כי נהגה ברח' שבתאי הנגבי בירושלים ולפתע איבדה שליטה על רכבה. לדבריה, ניסתה לבלום את רכבה, אך הדבר לא עלה בידה ואז פגע רכבה ברכב התובע, אשר חנה בצד הכביש. הנתבעת 3 יצאה מרכבה והבחינה בכתם שמן על הכביש ולדבריה אחת השכנות אמרה לה כי מספר כלי רכב החליקו על כתם השמן, וכי נמסרה הודעה לעיריה. עוד העידה הנתבעת 3, כי בחלוף כ-20 דקות הגיע רכב של העיריה ופיזר חול על הכביש. כן העידה הנתבעת 3, כי נסעה במהירות שאינה גבוהה, בהתאם לתנאי הדרך.
3. עדותה של הנתבעת 3 היתה אמינה עלי וגרסתה לא נסתרה בחקירתה הנגדית, ואני מקבלת את גרסתה כי איבדה שליטה על רכבה בשל קיומו של כתם שמן על הכביש. בנסיבות אלה, הואיל והוכח כי התאונה אירעה בשל קיומו של כתם שמן על הכביש ולא בשל נהיגה רשלנית של הנתבעת 3, הרי שאין מקום לייחס אחריות לנתבעת 3 להתרחשות התאונה. היותו של כתם שמן על הכביש הינו בבחינת גורם זר חיצוני, שיש בו לנתק את הקשר הסיבתי בין נהיגת הנתבעת לבין הנזק. משלא הוכחה רשלנות מצד נהגת רכב הנתבעת, הרי שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-3.

אחריות העיריה

1. כעת עולה השאלה, האם יש מקום לחייב את העיריה בשל קיומו של כתם השמן על הכביש.
2. אין חולק שלרשות המקומית אחריות לדרכים אשר בתחום שיפוטה, ואולם אחריות זו אינה מוחלטת או אוטומטית. אמנם חובתה של הרשות המקומית לדאוג שהדרכים שבתחומה יהיו ראויים לנסיעה ובטיחותיים ואולם לא ניתן לצפות שבכל רגע כל כביש שבתחום הרשות המקומית יהיה נקי וללא כתמי שמן. אין לדרוש מהרשות המקומית לפקח באופן רצוף על כל הכבישים המצויים בתחומה, להבדיל מחובתה לפעול להסרת מפגע כאשר מוגשת תלונה. מעת קבלת הודעה על קיומו של מפגע, על הרשות המקומית לפעול בשקידה הראויה ובזמן סביר על מנת להסיר את המפגע. כאשר מדובר במפגע בכביש, זמן התגובה צריך שיהיה קצר ככל הניתן על מנת למנוע תאונות ונפגעים (ראו, למשל: תא"מ 15657-11-09 מדינת ישראל נ' עירית רחובות (פורסם בנבו); תא"מ 23321-10-09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו)).
3. יש לבחון, אם כן, האם בנסיבותיו של המקרה הספציפי התרשלה הרשות המקומית בטיפול בכתם השמן. לשם כך, יש תחילה לקבוע מתי אירעה התאונה.
4. מהראיות שהובאו לפני עולה כי שעת התאונה לא הוכחה. כך, הנתבעת 3 לא היתה יכולה לנקוב בשעת התאונה וכל שיכלה לומר הוא כי התאונה אריעה בשעות הבוקר.
5. מיומן צוות המחלקה לבטיחות בדרכים של העיריה עולה, כי הודעה על קיומו של כתם שמן נתקבלה בשעה 09:28 על ידי צד ג' כלשהו (הגב' הילה יצחק-פור). ההודעה על המפגע נמסרה לצוות בטיחות של המועצה המקומית, שתפקידו לאתר מפגעים ולטפל בתלונות על מפגעים, וזה יצא למקום על מנת לטפל במפגע. על פי הרישומים, הגיע הצוות למקום וסיים את הטיפול במפגע בשעה 10:06, היינו בתוך 38 דקות מרגע קבלת ההודעה על המפגע. בעניין זה העיד מר ישראל חודידה, מפקח על צוות הבטיחות בעירית ירושלים, כי צוות הבטיחות של העיריה פעל בהתאם לקריאה שהתקבלה במוקד העירוני וכי בתוך קצת יותר מ-30 דקות הסתיים הטיפול בכתם השמן.
6. לנוכח העובדה שעם קבלת ההודעה פעל צוות הבטיחות של העיריה במהירות על מנת להגיע למקום, הגיע תוך זמן סביר וטיפל במפגע, ומשלא הוכח כי נמסרה לעיריה הודעה כלשהי על קיום כתם השמן זמן רב לפני אירוע התאונה, הגעתי למסקנה כי אין לייחס לעיריה רשלנות בטיפול במקרה.
7. יצוין, כי אמנם הנתבעת 3 טענה בעדותה כי שכנה שהיתה במקום אמרה לה כי נמסרה הודעה לעיריה על קיומו של כתם השמן, אך מעדות הנתבעת 3 לא ניתן ללמוד מתי נמסרה אכן הודעה לעיריה על קיומו של כתם השמן בכביש, וייתכן שהודעה זו נמסרה דקות ספורות לפני התאונה. מכל מקום, מרישומי העיריה עולה כי כתם השמן טופל בתוך 38 דקות ממועד קבלת הודעה על המפגע, וזהו פרק זמן סביר, ועל כן אין לייחס לעיריה התרשלות בטיפול בכתם השמן.
8. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה גם כנגד הנתבעת 2. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ה, 18 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.