בפני תביעה, אשר עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 14.10.12 ברח' קוגל בחולון (להלן: "התאונה")

הצדדים

התובעת הינה הבעלים של אוטובוס נושא מ.ר. 91-496-01 (להלן: "האוטובוס").

הנתבע 1 הינו הבעלים של רכב נושא מ.ר. 47-441-60 (להלן: "רכב הנתבע"), אשר נהג ברכב הנתבע בעת התאונה. הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב הנתבע.

טענות הצדדים

תמצית טענות התובעת

מטעם התובעת העיד מר עופר בניאן, אשר נהג באוטובוס בעת התאונה (להלן: "נהג האוטובוס"). לדבריו, התאונה התרחשה בעת שהאוטובוס היה בעצירה מוחלטת, כאשר לפתע חש חבטה חזקה בחלק האחורי של האוטובוס, בשל פגיעת רכב הנתבע בו. נהג האוטובוס העיד, כי כתוצאה מהפגיעה נכנס הטמבון האחורי של האוטובוס פנימה, וכן צג לוח השעונים של האוטובוס הראה שמשהו לא בסדר. עוד העיד נהג האוטובוס, כי לאחר שהתכופף הבחין ברצועה קרועה מאחורה במקום בו נפגע האוטובוס. לפיכך החליט לנסוע ישירות למוסך, שם הוחלפו הטמבון והרצועה.

עוד העיד מטעם התובעת מר איתן מרגולין, מנהל תחום הביטוח אצל התובעת. לדבריו, ביום האירוע נפגע האוטובוס מאחור ונקרעו הרצועות ולכן האוטובוס לא המשיך בנסיעתו השגרתית ונכנס למוסך לתיקון. לדבריו האוטובוס תועד וצולם כשהגיע למוסך, ונרשם כי עבר תאונה. עקב טעות אנוש של אחד מהעובדים לא זומן שמאי לבדיקת האוטובוס בסמיכות לתאונה, ולכן דו"ח השמאי ניתן רק בתאריך 11.2.14.

תמצית טענות הנתבעים

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1, אשר נהג ברכב הנתבע ביום התאונה. לדבריו התאונה התרחשה כאשר נסע בשיירה מאחורי האוטובוס. בשלב מסויים עצר האוטובוס במסלול הנוסעים ואז פגע בו רכב הנתבע קלות. הנתבע 1 העיד כי לא נגרם לרכב הנתבע שום נזק וכי גם לאוטובוס לא נגרם נזק, וזאת בפרט נוכח מהירות הנסיעה הנמוכה בה נסע, בשל עומס התנועה.

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הנתבע פגע באוטובוס מאחור. המחלוקת בין הצדדים נסובה על הנזק שנגרם לאוטובוס כתוצאה מהפגיעה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם של העדים מטעם התובעות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי כי דין התביעה להידחות.

הנתבעים מכחישים כל נזק שנגרם לאוטובוס, שכן לדבריהם הפגיעה באוטובוס היתה קלה בלבד, ולראיה כי לרכב הנתבע כלל לא נגרם נזק. התובעת מצידה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה ולהוכיח כי אכן נגרם לה נזק כתוצאה מהתאונה.

חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת ניתנה בתאריך 11.2.14, למעלה משנה לאחר התאונה. חוות דעת זו אינה מבוססת על בדיקת השמאי את האוטובוס. די בעובדות אלה כשלעצמן כדי להפריך את תוקפה הראייתי של חוות הדעת, ולנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק המפורט בחוות הדעת.

למעלה מן הצורך, אתייחס לממצאים הראייתיים עליהם נסמכת חוות הדעת. חוות הדעת מבוססת על תמונת נזק, אשר הוגשה וסומנה כת/1 (להלן: "תמונת הנזק"), על פלט דו"ח שהיה במוסך של האוטובוס, המתייחס לתאריך התאונה, אשר הוגש וסומן כת/2 (להלן: "דו"ח המוסך"), וכן על דיווח נהג האוטובוס.

בתמונת הנזק ניתן לראות נזק למגן האחורי. ברם היא איננה נושאת תאריך. אמנם מתחת לתמונת הנזק מודפס הכיתוב:

09:37:55 2012:10:14

אולם כיתוב זה, אשר הוסף בתחתית התמונה לאחר צילומה, אינו מוכיח, כי אכן התמונה צולמה במועד התאונה, ואין בו כדי לקשור הנזק המתועד בתמונה לתאונה.

דו"ח המוסך הינו דו"ח לאקוני ותמציתי בן שלוש שורות. דו"ח זה אינו חתום, ואין בו פירוט מספק של עבודות התיקון שהתבצעו באוטובוס, וכן אין בו כל תיעוד של הגורם המבצע של התיקון, למעט המונח הסתמי: "בת ים מכונאות". עובדות אלה כשלעצמן מעמידות בספק את תוקפו הראייתי של דו"ח המוסך.

למעלה מכך, דו"ח המוסך מפרט שלוש פעולות שבוצעו באוטובוס בתאריך התאונה. הפעולה האחת הינה: "ירידה משרות בקו". הפעולה השניה הינה: "החלפת רצועת משאבת מים". הפעולה השלישית הינה: "תיקון תאונה ע"י דן". אין די בפירוט כדי להוכיח כי הנזק שתוקן על פי דו"ח המוסך נגרם כתוצאה מהתאונה, וכן אין בו כדי ללמד על היקף הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.

ההיפך הוא הנכון. נדמה כי דו"ח המוסך מחזק דווקא את גרסת הנתבעים. מחוות דעת השמאי מטעם התובעת עולה, כי הנזק הארי לאוטובוס נגרם כתוצאה מתיקון המגן האחורי וביצוע עבודות פחחות וצבע. ברם בדו"ח המוסך אין כל איזכור של תיקון נזק כלשהו למגן האחורי, או של ביצוע כל עבודת פחחות וצבע באוטובוס. התיקון היחיד המפורט בדו"ח המוסך הינו "החלפת רצועת משאבת מים".

ובאשר לעדות נהג האוטובוס - נהג האוטובוס דיווח בטופס ההודעה מטעמו, כי בעקבות התאונה נפגעו הפגוש האחורי והרצועות. בעדותו בפני בית המשפט העיד נהג האוטובוס: "ירדתי למטה, ראיתי שהטמבון נכנס פנימה. בצג השעונים שלי מקדימה היה מראה שמשהו לא בסדר, התכופפתי וראיתי רצועה קרועה מאחורה איפה שהיתה המכה" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 19-21). עוד העיד נהג האוטובוס, כי הנזקים נגרמו כתוצאה מהתאונה ולא היו קיימים באוטובוס קודם, ובלשונו (במענה לשאלה "הנזקים כפי שהיו?"): "רק מהמכה הזו. זה אוטובוס שלי אישי ולא היתה בעיה קודם לכן" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 7).

עדות זו אין בה כשלעצמה כדי להפריך את גרסת הנתבעים לפיה לא נגרם נזק לאוטובוס בעקבות התאונה, וזאת בפרט נוכח העובדה שדו"ח המוסך אינו מפרט כל נזק למגן האחורי של האוטובוס.

באשר לנזק לרצועה הקרועה, העיד נהג האוטובוס, כי נאלץ להתכופף על מנת לראות את הרצועה הקרועה. מכאן עולה, כי הנזק לרצועה אינו נזק הגלוי לעין, באופן המעמיד בספק את הטענה לפיה הנזק נגרם כתוצאה מהתאונה הזו דווקא. גם עדותו הכללית של נהג האוטובוס על "משהו שלא בסדר בצג השעונים" אינה מפורטת ומקצועית דיה כדי להוכיח כי אכן האוטובוס יצא מכלל שימוש כתוצאה מהפגיעה.

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע בגרסתה, וכי לא ניתן להעדיף את גרסת התובעת, לעניין הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה, על פני גרסת הנתבעים. לפיכך יש לדחות את התביעה, ולהורות לתובעת לשלם לנתבעים שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ה, 19 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.