<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד לילך ניסן

ב"כ המשיב עו"ד יוני שניאור

המשיב בעצמו

פרוטוקול

ב"כ המבקשת: חוזרת על הבקשה. המשיב מסוכן בכך שנהג בקלות ראש בעבירה המיוחסת לו. מנסיבות ביצוע העבירות עולה כי אחת השוטרות נאלצה לזוז לצד הדרך על מנת שלא להיפגע מהמשיב שהאיץ על אף ששוטר קודם לכן הורה לו לעצור. מתיאור העבירה עולה כי פסע בינו לבין הפגיעה בשוטרת. היות והבקשה לא היתה מונחת בפני, אין לי גיליון.

ב"כ המשיב: נעשתה הקראה אשר התשובה לה נדחתה ליום 11.9.14. במועד זה לא ידענו על כתבי אישום נוספים. המשיב קיבל לידיו ביום העבירה את כתב האישום שמייחס לו קלות ראש בכך שלא ציית ובכך שסיכן את חיי השוטרת. לאחר מכן הודפס כתב אישום בכך שיחס לו קלות ראש בכך שלא ציית להוראות השוטר (מודפס). היום כשלא היה למאשימה תיק הועבר כל החומר בפקס וקיבלתי לידי את כתב האישום המתוקן.

בית משפט: כתב האישום המתוקן לא הוגש לבית המשפט.

ב"כ המשיב: העבירות הללו, הן סעיף 62 (2) לפקודה והן תקנה 23 (א) לתקנות התעבורה, אינן עבירות המאפשרות לקצין לפסול פסילה מנהלית, משום שאינן מופיעות בתוספת הרביעית לפקודה. לכן רישיונו בידיו עד עצם היום הזה. מציג רישיון נהיגה בתוקף עד ליום 2018.

לעניין הראיות לכאורה, יש ראיה לכאורה רק לעניין אי ציות להוראת שוטר ולא לעניין הנהיגה בקלות הראש. אי הציות הינה עבירת אחריות קפידה בין אם הבחין ובין אם לא.

לעניין הרשלנות, עבירה זו מייחסת רשלנות, השוטרת מציינת כי הרכב עקף אותה משמאל....השוטר השני מציין כי השוטרת נאלצה לזוז הצידה כדי לא להיפגע מהרכב והרכב המשיך בנסיעה די מהירה. איננו יודעים את המרחקים, התייחסות יותר ספציפית לעניין מהירותו, דרך נהיגתו. אנו סבורים עם כל הכבוד שהעובדה כי המשיב לא נחקר על העבירות האלו בכלל, לא נתקבלה ממנו גרסה. המשיב נמצא באולם עם שני אנשים שישבו ברכב. לדעתנו מדובר באי הבנה. השוטר דפק על דלת הנוסע שליד הנהג והורה לו לנסוע, לא היה במקום סמל פלסטיק שאוסר כניסה. מדובר בערב יום השואה. רבע שעה לאחר האירוע הכביש נפתח. הוא חשב שאמר לו לנסוע, השוטר היה קצר רוח, הוא הבין כי אמר לו לנסוע ישר. השוטרת עמדה ממש קרוב, יוצא ממצב עצירה, זה לא שרצה להימלט, יש לו רישיון נהיגה בתוקף וכן טסט וביטוח. הוא רצה לבקר חבר בבית חולים. לו היה מבין שאסור לו לנסוע, היה נוסע בדרך אחרת.

ישנה הנחיה כי בכל תיקי התלתן יוגשו בקשות לפסילה עד תום ההליכים. אם הוא כזה מסוכן, מדוע לא הביאו אותו למחרת, אחרי יומיים, שבוע לבית המשפט?

הבקשה הוגשה שבועיים לאחר ביצוע מועד העבירה. לא הודיעו לו כי עליו להתייצב לדיון וכי יש בקשה לפסילה עד תום ההליכים נגדו, גם אנו לא ידענו זאת. רק לאחר שהתייצבנו אצל כב' השופט מהנא נודע לנו.

אנו סבורים כי מדובר באכיפה בררנית, בית משפט נתקל בעבירות כאלו יום יום ואף פעם אין בקשה לפסילה עד תום ההליכים. אומנם קיימת סמכות חוקית להגיש בקשה כזו לפי סעיף 46, עדיין אנו חושבים שמן הראוי שלא להגיש בקשה כזו. המחוקק הביע דעתו בכך שהעבירות הללו לא נמצאות בתוספת הרביעית ומכאן שאין צורך לצנן את נהיגתו של המשיב על ידי פסילה מנהלית ואם יש צורך עושים זאת למחרת היום. לא מחכים כל הזמן הזה ש"המסוכן" הזה ינהג ורק לאחר מכן מגישים את הבקשה.

לדברי המשיב יש לו שני דוחות מסוג ברירת משפט, כך שלא מדובר בנהג מסוכן.

<#3#>

החלטה

בפניי בקשה לפסילה עד תום ההליכים שמי שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו אי ציות לשוטר ונהיגה בקלות ראש.

על בית המשפט לבחון שני דברים האחד האם קיימות ראיות לכאורה, שניים, האם המשיב מסוכן.

לגבי ראיות לכאורה, הרי שעדות יחידה של שוטרת יכולה להוות ראיה לכאורה, יתכן ולא תספיק כדי להרשיע את הנאשם מעל לספק סביר, שהרי הנטל הוא אחר לחלוטין.

לגבי עבירת האי ציות, הרי שגם ב"כ המשיב מסכים כי קיימות ראיות לכאורה לגביה.

המשיב נוהג משנת 2011 ובהעדר גיליון הרשעות להצגה, אני מקבלת את הטענה כי מדובר בשתי הרשעות ברירת משפט.

איני יכולה לומר כי מדובר במשיב מסוכן לציבור וגם קשה להתרשם מעוצמת קלות הראש שבנהיגתו על סמך הראיות שנאספו עד כה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

אציין כי שיהוי של שבועיים אינו נחשב על פי הפסיקה כשיהוי וכי בהחלט יכול זמן זה להוות זמן סביר לצורך הכנת כתב אישום והבקשה.

אני מסכימה עם הסנגור כי ישנה אי הלימה בין העדר היכולת לפסול פסילה בת שלושים ימים בשל כך שעבירות אלו אינן מאפשרות זאת לבין הדרישה לפסול את רישיונו עד תום ההליכים שהמשמעות היא קבלת עונש העולה על העונש הסביר שיקבל היה ויורשע בשתי העבירות שכן הקראה ראשונה נקבעה לחודש ספטמבר.

לאחר ששקלתי את הטיעונים לכאן ולכאן הגעתי למסקנה כי יש לדחות הבקשה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ב אייר תשע"ד, 22/05/2014 במעמד הנוכחים.