רקע

1. בפני בקשת הנתבעים להשית על התובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בהמשך לפסק הדין שניתן מיום ה- 25/5/17, ואשר בו הוריתי על דחיית התובענה, לבקשת התובע.
2. כפועל יוצא, הנתבעים הגישו תמצית טיעון מטעמם ביחס להשתת הוצאות, ולהלן טיעוניהם בתמצית.

טיעוני הצדדים

1. לטענת התובע, אשר עתר לדחיית התובענה, דחיית התובענה בשלב זה חוסכת לצדדים שני דיוני הוכחות, וכן חסכה הגשת סיכומים. לטענתו, קיצור הליכים בשלב זה הפחית בשיעור ניכר את הוצאות הצדדים.
2. עוד לטענתו, לו עצמו, התובע, נגרמו נזקים של כ- 300,000 ₪, והוא מפנה לחוות דעתו של השמאי החקלאי, מומחה בית המשפט. לטענתו, נזק זה לא יכול להיות מוכח ברמה המשפטית אך ורק בשל חוות הדעת ההנדסית אשר לא אישרה את הנזק, וזאת למרות שאין חולק כי לתובע נגרמו נזקים כבדים בשל קריסת בתי הרשת.
3. התובע מפנה לנטל הכלכלי שנגרם לו, מפנה לנזקיו, לעובדה שהסיבה היחידה בשלה עותר הוא לדחיית התביעה היא בשל חוסר יכולתו להוכיח ברמה המשפטית את הסיבה לקריסת בתי הרשת, ומפנה לאשמת שתי הנתבעות בכך.
4. כמו כן, התובע מפנה לכך שהוצאות הנתבעת 1 הינן פחותות, היות ולא הוגשה כל חוות דעת מטעמה.

טיעוני הנתבעת 1

1. מתגובת הנתבעת 1 לבקשת התובע לדחיית התובענה עלה כי כבר בראשית ההליך טענה היא להעדר יריבות בינה לבין התובע, וכי היא ציינה בפניו כבר בכתב ההגנה כי מעולם לא סיפקה לו כל בתי רשת. לאור כך, טוענת הנתבעת, אין בידי התובע כל הסבר וצידוק הגיוני להתנהלותו, היות וידע היטב כי היא לא הקימה את בתי הרשת ולא תכננה אותם.
2. הנתבעת 1 מפנה לפרוטוקול הדיון מיום ה- 19/5/15, אשר כבר בו ציינה היא כי גרסת התובע איננה אפשרית. לטענתו, כבר מלכתחילה היה ברור כי לתובענה אין תכלית אלא בהשגת סכום כסף בדרך פשרה, ולא באמצעות הוכחת התביעה.
3. הנתבעת 1 מפנה להוצאותיה הרבות וביניהן- הליך גישור אשר חלקה של הנתבעת בו היה כ- 5380 ₪ , ישיבות קדם, הליכי גילוי מסמכים והגשת תצהירים.
4. כמו כן מפנה היא לסכום התביעה- אשר עמד על 726,000 ₪, לפרק הזמן הארוך שחלף עד לסיומה- כ-3 שנים, וכן לקיומם של הליכי ביניים והליכים משפטיים שונים בין הצדדים.
5. בנסיבות אלו, ועת התובע נטש את התובענה בשלב כה מאוחר, ולאחר כ- 3 שנים ארוכות, יש לדבריה להשית עליו הוצאות בהתאם.
6. הנתבעת עותרת כי בית המשפט יבצע שכלול כספי אשר יכלול את שכר טרחת מומחי בית המשפט ששולם על ידה, בסך של 5655 ₪ למומחה, סך של 3040 ₪ אשר שולם למגשר, רונן סטי, וכן שכר טרחת עורך הדין של הנתבעת ע"פ התעריף המינימלי הקבוע, כתובענת סרק.

טיעוני הנתבעת 2

1. הנתבעת 2 מלינה בטיעוניה על השתרבבותו של תיק דנא לתיקים המונחים לפתחו של בית המשפט ואשר מעמיסים על המערכת השיפוטית, לדבריה ללא כל הצדקה.
2. לטענתה, תביעה דנא הינה המשך ישיר של התנהלותו הקלוקלת של התובע, אשר מאשים אחרים ברשלנותו שלו, ומפנה לכך שכפי שניסה הוא לחסוך כספים רבים על ידי רכישה של רכיבי בית רשת, כך גם ניסה הוא להיפרע מנזקיו שלו ע"י אחרים.
3. הנתבעת 2 מדגישה כי פנתה אל התובע מספר פעמים וניסתה להעמידו על הבסיס הרעוע של תביעתו, דה עקא שהתובע התעלם מפניותיה, כך לטענתה, והמשיך להתנהל ביהירות.
4. הנתבעת 2 עותרת לכך שבית המשפט יחמיר עם התובע ויפסוק לו לשלם לנתבעת 2 הוצאות גבוהות לדוגמא, ולו על מנת להרתיע, ובין היתר להרתיע את חברי התובע אשר פעלו באופן דומה ורכשו בעקיפין בית רשת מהנתבעת 2, שלא להגיש תביעות דומות ולהטריד את בית המשפט בתביעות דומות.
5. לגופו של עניין, לטענתה, על התובע לשאת בהוצאות כלהלן: שתי ישיבות גישור בסך של 3235 ₪, הוצאות בגין חוות דעת מומחים בשווי 23,400 ₪, הוצאות בגין מומחי בית המשפט בסך של 5655 ₪, הפסד ימי עבודה של מנכ"ל התובעת בסך של 6960 ₪, שכר טרחת עו"ד בשווי של 67,953 ₪, וכן מפנה היא לפרמטרים נוספים כגון הפסד עבודה פוטנציאלית בעקבות קיומה של התביעה, הפסד קבלת אשראים, פגיעה בשמה הטוב של הנתבעת 2 וכיוב'.
6. הנתבעת 2 צרפה קבלות מתאימות להוכחת הוצאותיה.

דיון והכרעה

1. תקנה 512 לתקנות סד"א המסדירה את עניין ההוצאות, קובעת כלהלן:

"...א. קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לעניין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 (להלן – התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.

(ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון....".

1. ב- ע"א 2617/00, מחצבות כנרת נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אשר מהווה פסק דין מנחה לעניין הוצאות, נקבע כי "...יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. עם זאת על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין...".
2. ההלכה הפסוקה קבעה חזור ושנה, וחידדה את הצורך להרתיע בפני הגשת תביעות סרק, ובגין שימוש לרעה בהליכי משפט, ועל כך ראו בין היתר את דברי כבוד הנשיא לשעבר אהרון ברק אשר קבע כי "...הזכות להוצאות נתונה לזכאי מכוח דיני הנזיקין. מי שמקיים הליך נגד חברו ובסופו של דבר מתברר כי אדם סביר לא היה מקיים הליך כזה, מבצע כלפיו עוולה..."(ראו בג"צ 891/05).
3. עוד קבעה ההלכה הפסוקה כי על מנת להתריע בפני תובענות סרק יש להטיל הוצאות בהתאם.
4. בענייננו, התובע הגיש תובענה בסכום של 726,000 ₪, הוא ניהל את התובענה עד עובר לשלב ההוכחות ורק לאחר הגשת תצהירים והגשת חוות הדעת מטעם מומחי בית המשפט, הגיש הוא את בקשתו לדחיית התביעה.
5. בענייננו, זאת יודגש, התובע רכש מהנתבעת 1 צינורות אשר הועברו לעיבוד לנתבעת 2, ולמעשה לא התקשר עם הנתבעת 2 בחוזה כתוב ולמעשה התובע אף לא נתן כספים לנתבעת מס' 2. בחינת החומר המצוי בתיק, ובפרט לאור חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, מלמדת כי עסקינן בתביעה אשר לא מבוססת לחלוטין, הן מבחינת הקשר הסיבתי והן מבחינה ראייתית, ולא מן הנמנע שמוטב לה כי לא היתה באה עולם.
6. זאת ועוד-בית המשפט שב וחזר והתרה בפני התובע, כבר בראשית ההליך ועוד בטרם ניתנו חוות דעת מומחי בית המשפט, כי המשוכות אשר ייאלץ לעבור בההצלחת תביעתו הינן משוכות לא מבוטלות כלל ועיקר ואך הביע את תמיהתו הכיצד מתקין בתי הרשת בפועל, מר מוטי סויסה, לא צורף כנתבע נוסף להליך.
7. חרף כך, התובע נותר איתן ועמד על תביעתו, הוביל להוצאות לא מבוטלות לנתבעים, והגיש בקשה לדחיית תביעתו רק בשלב מאוחר יחסית, לאחר 3 שנים בהן התביעה התנהלה ורק לאחר קבלת חוות הדעת מטעם מומחה בי המשפט.
8. בנסיבות אלו, סבורתני, כי יש להביא בחשבון שיקולים אלו, כמו גם יש להביא בחשבון את השאיפה של בית המשפט להתרות בפני תובעים פוטנציאליים נוספים, מהגשת תובענות אשר אין לתובע כל תשתית מוצקה להן, כבר בעת הגשת התביעה. כמו כן, במסגרת שיקוליי הבאתי בחשבון את העובדה כי התובע בבקשתו לדחיית התביעה בטרם שמיעת הראיות, חסך מזמנו היקר של בית המשפט ואף מזמנם של הצדדים ולמעשה נעתר הוא להמלצת בית המשפט אשר ניתנה לאור התצהירים בתיק ולאור מסקנות מומחי בית המשפט.

סוף דבר

1. לאור כל הנסיבות אשר תוארו בהרחבה לעיל, ולאחר שהבאתי בחשבון את כל השיקולים שתוארו בהרחבה לעיל, ושכללתי בחישוב ההוצאות הן את שכר טרחת עורכי הדין, הן את חוות הדעת אשר הנתבעים נאלצו לממן מכיסם- הנתבעת 1 את חוות דעת מומחי בית המשפט והנתבעת 2 אף נאלצה לממן חוות דעת מטעמה- וכן הבאתי בחשבון אי אלו פרמטרים נוספים אשר הנתבעים הצביעו עליהם כגון השחתת משאבים, פגיעה אפשרית במוניטין, וכן אי אלו פרמטרים נוספים, ולאחר שהבאתי במסגרת שיקוליי אף את הסכמתו של הנתבע לדחיית התביעה בטרם שמיעת הראיות בתיק , באופן שחסך בהוצאות משפט לצדדים, הנני משיתה על התובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪, לטובת הנתבע 1, והוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 45,000 ₪ לטובת הנתבעת 2.
2. יודגש כי כמדיניות שיפוטית הגעתי להחלטה כי אין להשית על התובע לבדו את הוצאות הליך הגישור, בהיותו הליך וולנטרי, אשר בית המשפט מבקש לעודד, ואשר ככלל הינו לטובת הצדדים כולם. לפיכך הצדדים יישאו בהליך הגישור שווה בשווה.
3. התובע ישלם את הסכומים שקבעתי לעיל לנתבעים, בתוך 30 יום, ואם לא יישאו הם הפרשי ריבית והצמדה.
4. המזכירות תודיע.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ז, 04 יולי 2017, בהעדר הצדדים.