1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 17/2/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער 10% נכות מותאמת לפי פריט ליקוי 29(6)(II) מיום 20/7/13 ("ההחלטה").

2. הוועדה התכנסה ביום 13/1/14 בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לכירורגית כלי דם ומומחה לטוקסיקולוגיה (פרוטוקול הוועדה - מש/2). הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, לרבות אישורים רפואיים מקופת חולים, סיכומי ביקור מבית חולים ובדיקות EMG. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול. לשם סיכום הדיון, ונוכח רישומים רפואיים בהם אובחנה פגיעה עצבית, ביקשה הוועדה להיוועץ עם מומחה לנוירולוגיה.

הוועדה שבה והתכנסה ביום 17/2/14, ולאחר שעיינה בחוות דעת היועץ הנוירולוג, ד"ר מחאג'נה מיום 29/1/14 (מש/3), קיבלה הוועדה את מסקנותיו וקבעה למערער נכויות זמניות לתקופה שמיום 27/8/11 ועד 19/7/13. בנוסף, נקבעה למערער נכות צמיתה בגין פגיעה עצבית בשיעור 10% מיום 20/7/13, ונקבע כי אין נכות אורטופדית.

טענות הצדדים:

3. טענת הערעור העיקרית היא ששגתה הוועדה משלא ערכה למערער בדיקה אורטופדית משלימה, לאחר שעיינה בחוות דעת היועץ הנוירולוג. המערער הוסיף וטען כי הוועדה לא התייחסה לכל תעודות המחלה אשר הוגשו לוועדה. לסיום טען המערער כי עבר בדיקת מיפוי עצם גפיים עליונות, אך הוועדה לא נתנה דעתה למסמך רפואי זה.

4. לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. נטען כי בהרכב הוועדה ישב אורטופד, אשר ערך בדיקה קלינית; קביעת הנכות האורטופדית אינה בסמכות המומחה לנוירולוגיה, וממילא היועץ הנוירולוג לא קבע בחוות דעתו ממצא בדבר קיומה של מגבלה אורטופדית.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

6. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 13/1/14 מעלה כי נערכה למערער בדיקה אורטופדית מקיפה. הוועדה ציינה טווחי תנועה בשורש כף יד שמאל, והוסיפה כי המערער אינו מניע את האצבעות בכף יד שמאל ומגלה התנגדות אקטיבית בעת ניסיון לבדיקת טווח התנועות.

7. למקרא חוות דעת היועץ הנוירולוג, עולה כי ד"ר מחאג'נה הקשיב לתלונות המערער, אשר אובחן כסובל ממצב לאחר חתך באמה השמאלית באזור דורסלי אמצעי. היועץ הנוירולוג התייחס בחוות דעתו לבדיקת EMG מיום 24/4/13, ולצלקת באזור הפגיעה. היועץ הנוירולוג ערך למערער בדיקה קלינית, וציין כי המערער הדגים הגבלה בפעולה מוטורית של כף יד שמאל בפיזור של שלושה עצבים, ללא סימני פגיעה אורגנית בעצבים אלה. על פי הבדיקה שנערכה למערער לא נמצא דלדול שרירים, וכן "כוח בבדיקת כל עצב בנפרד משתפר תוך כדי בדיקה לאחר עידוד, וההגבלה נראית יותר גידית מאשר עצבית". היועץ הנוירולוג הוסיף וציין כי בבדיקת תחושה מסר המערער על ירידת תחושה באופן מפושט.

8. לטענת המערער, היה על הוועדה לערוך לו בדיקה אורטופדית משלימה, נוכח האמור בחוות דעת היועץ הנוירולוג כי "ההגבלה נראית יותר גידית מאשר עצבית". דין הטענה להידחות. ראשית, עיון בחוות הדעת היועץ הנוירולוג מעלה, כפי שטען המשיב, התרשמות בדבר האדרת הגבלה בתנועה מצד המערער. לא מדובר בחוסר שיתוף פעולה, שכן ניתן היה להגיע לממצאים "לאחר עידוד". שנית, קביעת הנכות האורטופדית ממילא אינה בסמכות המומחה לנוירולוגיה, שעה שנערכה למערער בדיקה אורטופדית ביום 13/1/14 על ידי המומחה לאורטופדיה שנמנה בין חברי הוועדה. שלישית, מעיון בחוות הדעת הנוירולוגית עולה כי ד"ר מחאג'נה לא מצא בבדיקתו כל ממצא המצביע על מגבלה אורטופדית, אלא קבע כי המערער "הדגים הגבלה בפעולה מוטורית של כף יד שמאל". היועץ הנוירולוג המשיך והסביר כי אין סימנים של פגיעה אורגנית בעצבים אלה. בהעדר כל ממצא המצביע על מגבלה אורטופדית, אין ממש בטענה שהיה על הוועדה לבצע בדיקה אורטופדית משלימה.

9. יודגש ויובהר כי קביעות הוועדה לפיהן המערער מגלה התנגדות אקטיבית בעת ניסיון לבדיקת טווח התנועות, וכי המערער הדגים הגבלה בפעולה מוטורית של כף יד שמאל – הן קביעות רפואיות מובהקות. כלל ידוע הוא, כי בדיקה קלינית כוללת גם צפייה במבוטח בעת שהוא מבצע פעולות שונות, לרבות התרשמות ממנו במהלך הבדיקה הקלינית. אין בסיס לטענת המערער כי היה על הוועדה להזמינו לבדיקה אורטופדית משלימה נוכח הממצאים בבדיקה הנוירולוגית, שכן היקף הבדיקה הרפואית הוא עניין המסור לשיקול דעתה המקצועי רפואי של הוועדה. בכלל זה, השאלה אם וכיצד תערך בדיקה משלימה. משלא מצאתי חוסר סבירות בקביעות הוועדה, בית הדין אינו מוסמך להתערב בהחלטתה.

10. באשר לטענה שהוועדה לא התייחסה לכל תעודות המחלה: היועץ הנוירולוג התייחס בחוות דעתו למצבו של המערער, לפני הניתוח בחודש 7/2013 ולאחריו. בקביעת הנכות הזמנית בשיעור 100% לתקופה שמיום 10/7/13 ועד 19/7/13, התייחס היועץ הנוירולוג לניתוח שעבר המערער. ד"ר מחאג'נה הוסיף וקבע כי הנכות בשיעור 10% בגין פגיעה עצבית הייתה קיימת גם לפני הניתוח וגם לאחריו. קביעה זו מבוססת, ללא כל ספק, על תעודות המחלה של המערער.

יתר על כן: מקובלת עלי טענת המשיב כי תעודות מחלה הן מסמך רפואי ככל מסמך אחר המצוי בתיק. אין מדובר במסמך מהותי, ולכן לא נדרשת התייחסות מפורשת לתעודות מחלה. אין בסיס לטענה לפיה מוטלת על הוועדה חובה לציין שעיינה בתעודות המחלה ולהבהיר אם היא מקבלת אותן אם לאו, תוך הנמקת קביעתה. טענה זו אינה מבוססת על הוראה שבדין או בהלכה הפסוקה.

לאור האמור, לא נפל כל פגם משפטי בכך שהוועדה לא כללה בהחלטתה הנמקה לעניין האמור בתעודות המחלה, וטענת ערעור זו נדחית.

11. אין גם ממש בטענת המערער ככל שהיא נוגעת לרישום בפרוטוקול. המערער טען כי הוועדה הייתה עוינת כלפיו וחברי הוועדה פנו אליו בנימה שלילית. שומה על הוועדה בהיותה גוף סטטוטורי מעין שיפוטי, לפעול על פי כללים השוללים משוא פנים ועל פי עקרונות הצדק המבטיחים את זכויותיהם הן של המערער והן של המשיב. בהקשר זה, חזקה על הוועדה כי ניהלה פרוטוקול תקין המשקף את עיקרי הדברים (דב"ע לא/45-0 עמר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג 25).ו

כפי שטען המשיב, הטענות העובדתיות הועלו לראשונה במסגרת הדיון בערעור, ולא נתמכו בתצהיר. מכאן, שלא ניתן להעלות בערכאת ערעור טענה עובדתית בעלמא כלפי הוועדה ולבקש בעקבות טענה זו לפסול החלטתה (דב"ע נז/71-01 שלמה דלויה – המוסד לביטוח לאומי).נ

12. לסיום, בערעורו טען המערער כי ביצע בדיקת מיפוי עצמות גפיים עליונות, וכי ממצאי הבדיקה הונחו לפני הוועדה. במסגרת הדיון שב המערער על טענה זו, ומשלא נמצאה בדיקה כאמור בתיקו של המערער, ניתנה לו האפשרות להגיש לבית הדין עותק מאותה בדיקה. בדיקה כאמור אכן הוגשה לתיק בית הדין, ועולה ממנה כי בוצעה ביום 9/4/14, היינו מאוחר למועד כינוס הוועדה. לכן ברור מדוע אין התייחסות של הוועדה למסמך זה.

סוף דבר

13. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

14. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ד, (24 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.