מהותה של עתירה זו היא השגה על עיכוב חידוש רישיון נהיגה שהוטל על העותר, לכאורה, מכוח תקנה 172ב לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, וזאת עקב קיומו של קנס שהוטל על העותר בתיק תעבורה משנת 2001 על-ידי בית המשפט לתעבורה בירושלים. לציין כי העניין אינו מנהלי במהותו, ואף שתכלית הבקשה היא ביטול העיכוב, הרי הלכה למעשה מבקש העותר מבית המשפט להצהיר כי הקנס האמור שולם.

העותר טוען כי שילם את הקנס, והוא אף פנה בעניין למזכירות בית-המשפט בירושלים, אולם נענה שם כי התיק בוער. העותר לא צירף לעתירתו כל אסמכתא המעידה על סיבת העיכוב, על תשלום הקנס, וכן כל מסמך המעיד על פנייתו לרשות הרישוי בסוגיה זו או על תשובתה של האחרונה.

בנסיבות אלה סבורני כי העניין המפורט בכתב העתירה אינו ראוי להתברר במסגרת עתירה מנהלית, אם בשלב זה, בהינתן אי מיצוי ההליכים מול הרשויות, ואם בכלל, בהינתן הסעד המבוקש. על העותר לפנות בבקשה מסודרת לבית המשפט לתעבורה בירושלים, במסגרת התיק האמור, ולבקש ממנו ליתן החלטה בנוגע לסילוק הקנס ולהסרת החסימה. לחילופין, יכול העותר לפנות באופן ישיר לרשות הרישוי בצירוף אסמכתא המעידה על סילוק הקנס, כמפורט בתקנה 172ב הנ"ל.

מנימוקים אלה, ולאור סמכותי לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, אני מורה על מחיקת העתירה אף ללא שהתבקשה תשובה.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ד, 28 מאי 2014, בהעדר הצדדים.