זוהי תביעה לפיצויים בשל כליאת שווא.

טענות התובע

1. ביום 4.2.14 נסעו התובעים ברכבם יחד עם חברים מכיוון היישוב קדומים שבשומרון לכיוון ביתם ביישוב יצהר. כאשר הגיע הרכב לצומת יצהר בשעה 21:45, הוא נעצר על ידי מחסום משטרתי והשוטרים ביקשו מכל יושבי הרכב את תעודות הזהות שלהם.
2. לאחר מספר דקות, חזרו השוטרים וביקשו מהתובע 1 לגשת לניידת המשטרה מאחר שהינו מעוכב. התובע ביקש לדעת מדוע הינו מעוכב, אך לא נענה על ידי השוטרים. התובע ביקש את פרטי השוטרים, אך רק שנים מהם הסכימו למסור את שמותיהם. אף פניות התובעת 2 אל השוטרים לדעת מדוע התובע מעוכב נענו בזלזול ובלעג על ידי השוטרים.
3. התובע הובא למשטרת אריאל והוכנס לחדר ההמתנה. בשעה 23:15 לערך, הודיע השוטר יהודה נסים לתובע כי הוא עצור, בשל צו הבאה שהוצא נגדו הואיל ולא התייצב למשפט. התובע השיב לשוטר כי אינו יודע על משפט וכי לא קיבל זימון למשפט, אך ללא הועיל.
4. לתובע ניתנה זכות להודיע טלפונית לאשתו כי הוא עצור, ולאחר מכן הובא לבית המעצר. התובעת נכנסה לחרדה בשל כך שבעלה נעצר ועל כן ביקשה לישון אצל השכנים.
5. לאחר מספר שעות, הוצא התובע מתא המעצר והובל כשהוא אזוק בפני חוקרת. החוקרת חקרה את התובע בחשד שלא התייצב למשפט לדיון בעניינו. התובע השיב לחוקרת כי לא ידע כי מתנהל נגדו משפט וכי לא קיבל זימון לדיון. לאחר החקירה, נלקחו מהתובע טביעות אצבע ונאמר לו כי יובא למחרת בבוקר לבית המשפט.
6. למחרת בבוקר, הגיע שוטר, אשר מסר לתובע זימון לבית המשפט לדיון בעניינו והודיע לו כי לאחר שיחתום על הזימון, ישוחרר. התובע שוחרר בשעה 11:00 בבוקר. ואולם, לתובע לא היה כסף לחזור לביתו. על כן, ביקש מהשוטרים כי ילוו לו כסף או שיסדרו לו הסעה לביתו, אך השוטרים סירבו. התובע נאלץ להגיע לביתו בטרמפים, מה שארך מספר שעות.
7. התובע טוען כי מדובר במעצר שווא ובכליאת שווא. כנגד התובע לא הוצא צו הבאה וכל שהיה על הנתבעת לעשות זה למסור לו זימון לבית המשפט. התובע מוסיף כי הנתבעת יכלה לסור לביתו של התובע ולמסור לו את הזימון, או למסור לו את הזימון בצומת יצהר. לטענת התובע, הנתבעת עשתה שימוש לרעה בסמכותה, בכך שכלאה אותו משך לילה שלם בבית המעצר, רק על מנת שבבוקר תמסור לו זימון למשפט.
8. כן טוענים התובעים כי נגרמה להם עגמת נפש ונזקים כספיים.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת טוענת כי ביום 4.2.14 בעקבות מבצע למלחמה בפשיעה הלאומנית נערך חסם משטרתי בצומת יצהר. במהלך החסם ביצעו צוות השוטרים בידוק שגרתי להולכי רגל ולכלי רכב לשם בדיקת זהותם.
2. בסמוך לשעה 22:30 הגיע רכב התובע בו ישבו התובעים ושניים נוספים. יושבי הרכב התבקשו על ידי השוטרים להציג תעודות זהות לשם בידוקם במסוף המשטרתי. מבדיקת זהותו של התובע 1 במסוף המשטרתי, עלה כי הינו דרוש חקירה למרחב שומרון. בשלב זה הודע לתובע כי הוא דרוש חקירה ועל כן הינו מעוכב, עד לבדיקה מול המחוז לשם קבלת הוראות להמשך טיפול.
3. בזמן זה החלו יושבי הרכב לצעוק ולהתלהם וגרמו לרעש ופרובוקציה באזור. כמו כן, צלצלו בטלפון לאנשים שונים על מנת שיבואו לאזור החסם לשם מחאה, ובשל כך החלה התקהלות של אנשים מסביב לחסם.
4. בשל הרעש וההמולה ועל מנת להרגיע את הניצים, החליט מפקד החסם לקחת את התובע אל תחנת המשטרה ולחכות שם להמשך הוראות בנוגע אליו.
5. מבדיקה מעמיקה יותר שנערכה עלה, כי התובע הוכרז כדרוש חקירה בשל אי התייצבותו לדיון בהליך הפלילי שנפתח נגדו ונגד אחרים בגין הפרת סדר ציבורי והיזק לרכוש צבאי (ת.פ. 52756-12-11 בבית המשפט בכפר סבא). עוד עלה מהבדיקה, כי כתובתו של התובע במשרד הפנים לא עודכנה כנדרש למענו החדש.
6. הנתבעת טוענת כי במהלך עיכובו לא שיתף התובע פעולה עם השוטרים ואף סירב להתלוות לניידת כאשר נדרש. הוסבר לתובע כי אם ימשיך בהתנגדותו לעיכוב, הוא ייעצר. למשמע דברים אלה, ניאות התובע והתלווה לניידת, אך בהמשך סירב לחתום על דו"ח העיכוב.
7. באותו היום ובסמוך לשעה 23:00, הובא התובע בפני הקצין התורן בתחנה. לקצין לא היתה גישה לתיק הפלילי שנפתח נגד התובע. משכך, בחן את מכלול נסיבות המקרה, כאשר הביא בחשבון את מעמדו של התובע כאדם המועד להפרת הסדר הציבורי וכן התרשם כי מקום מגוריו של התובע, אינו מתאים לכתובת הרשומה, דבר אשר העלה את רמת החשד, כי התובע מתחמק מהליכי חקירה. לפיכך, ראה הקצין לנכון לעצור את התובע ולהמשיך לחקור בעניין. סיבת המעצר הובהרה לתובע והוא הועבר למעצר בתחנת המשטרה באריאל.
8. התובע נחקר בתחנת המשטרה ולמחרת, לאחר שחתם ואישר קבלת זימון חדש, שוחרר ממעצרו.
9. הנתבעת טוענת כי פעלה לשם אכיפת שלטו החוק ולצורך וידוא התייצבותו של התובע לדיון שנקבע בעניינו וכי לא נפל פגם בכל הנוגע לעיכובו של התובע לחקירה ולבדיקות שנערכו בעניינו. עם זאת, מודה הנתבעת כי בדיעבד אכן לא היה מקום לעצור את התובע עד למחרת בבוקר, ועל כן היא נכונה לפצות את התובע בגין החלטה זו.
10. ואולם, טוענת הנתבעת, כי הסכום הנתבע על ידי התובע הינו מופרז וחסר בסיס ואינו עולה עם פסיקות בית המשפט בעניין. הנתבעת מפנה לתקנה 8 לתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982, וכן לפסקי דין שניתנו על ידי בתי המשפט בהם נפסקו פיצויים בסכום של 1,000 ₪ עבור יום מעצר.

דיון והכרעה

1. הנתבעת אינה חולקת על כך שלא היה מקום לעצור את התובע. השאלות שבמחלוקת הן: האם עיכובו של התובע נעשה כדין ומה גובה הפיצוי לו זכאים התובעים בגין מעצרו של התובע.
2. סמכותו של שוטר לעכב אדם מוסדרת בסעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי) הקובע כדלקמן:

"(א) היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו.

(ב) שוטר רשאי לדרוש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שיקבע, אם נתקיימו שניים אלה:

(1) יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (א);

(2) הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו".

על-פי הוראה זו, רשאי שוטר לבקש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה אם יש יסוד סביר לחשד כי עבר עבירה ולא ניתן לחקור אותו במקום המצאו.

1. בהתאם לדו"ח העיכוב של המשטרה, אשר צורף לכתבי הטענות, עוכב התובע בשל היותו רשום במסוף המשטרתי כדרוש חקירה במרחב שומרון, שכן התובע לא התייצב לדיון בהליך פלילי שהתנהל נגדו. מדו"ח הפעולה של משטרת ישראל, עולה, כי במקום בו נתפס התובע החלה התקהלות ועל כן לא ניתן היה לחקור את התובע במקום הימצאו, ולפיכך התבקש התובע להתלוות עם השוטרים לתחנת המשטרה. לאור האמור, אני קובעת כי עיכובו של התובע נעשה כדין.
2. יחד עם זאת, כפי שמודה הנתבעת לא היה מקום לעצור את התובע, שכן לא התקיימה עילה למעצרו, ועל כן זכאי התובע לפיצוי בגין מעצרו שלא כדין. יצוין, כי התובע היה עצור משך 12 שעות, החל מהשעה 23:00 בלילה ועד השעה 11:00 בבוקר למחרת. עוד יצוין, כי מעדותו של התובע עולה כי אף הושמו איזיקים על ידיו ורגליו.
3. אשר לגובה הפיצוי לו זכאי התובע, הרי שבהתחשב במכלול הנסיבות, ובכלל זה משך הזמן בו היה עצור התובע, וכן בסכום הפיצוי שנפסק במקרים דומים, אני סבורה כי יש להעמיד את סכום הפיצוי לו זכאי התובע על סך של 6,000 ₪.
4. איני מוצאת מקום לפסוק לתובעת 2 פיצוי בגין מעצרו של בעלה. הקשר הסיבתי בין טענת התובעת 2 כי נכנסה ללחץ וחרדה משהודיע לה התובע, כי נעצר הוא רחוק ואינו מצדיק פסיקת פיצויים.
5. אשר לטענת התובע, כי השוטרים סירבו ליתן לו כסף על מנת שישוב לביתו וכן סירבו להסיעו לביתו, הרי שלא מוטלת על השוטרים חובה להלוות לתובע כסף לצורך נסיעות והתובע יכול היה להתקשר לאשתו או לאדם קרוב אחר על מנת שייקח אותו מתחנת המשטרה.
6. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ בגין מעצרו שלא כדין. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של 1,000 ₪.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ה, 07 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.