11 דצמבר 2014

לפני בקשתו של מר מאיר אלרועי (להלן גם: "המבקש"), שהועסק במכון התקנים הישראלי בע"מ (להלן: "המכון" או "המשיב") תקופה של 45 חודשים ועד ליום 18.5.14, לבטל את פיטוריו ולהשיבו לעבודתו במכון עד להכרעה בתביעה העיקרית.

תמצית הרקע לבקשה:

1. המכון הינו תאגיד ממלכתי הפועל מכוח סמכויות אשר הוענקו לו בחוק התקנים, תשי"ג – 1953 (להלן: "חוק התקנים").
2. המבקש הועסק במכון החל מיום 1.8.10 ועד ליום 18.5.14 כמנהל פרויקטים בתחום הבינוי באגף משאבי אנוש ומנהל.
3. מעמדו של המבקש נקבע בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שבין המכון להסתדרות העובדים הכללית החדשה (ר' הסכם 2003 והסכם 1996 נספחים ב-ג לתגובת המשיב). תחילה, הועסק המבקש במעמד של עובד ארעי- תקופתי, המאפשר העסקה במתכונת זו לתקופת העסקה מקסימלית של 4 שנים (שלוש שנים ו/או שנה נוספת בכפוף להסכמת ההנהלה והוועד). החל מיום 1.8.13, הועבר המבקש למסלול העסקה של עובד ארעי (נספח ח לתגובת המשיב), המאפשר העסקה במתכונת זו לתקופה מקסימלית של שלוש וחצי שנים (שלוש שנים ו/או ששה חודשים נוספים בכפוף להסכמת ההנהלה והוועד).
4. ביום 23.2.14 נמסר למבקש מכתב זימון לשימוע (נספח כב לתגובת המשיב).
5. בעקבות בקשות ב"כ המבקש (נספחים כה-כו, כח לתגובת המשיב) נדחתה ישיבת

השימוע ליום 24.4.14 (נספחים כז, ל לתגובת המשיב).

בנוסף נוהלה בין הצדדים חליפת מכתבים, באשר לבקשות המבקש לניידו לתפקידים חלופיים (נספחים כח-לא לתגובת המשיב).

1. ב"כ המבקש הגיש בקשה, כי ימצא למבקש תפקיד הולם וכי יבוטלו הליכי השימוע בעניינו. לחלופין הוא ביקש לדחות בשנית את ישיבת השימוע (נספח לב לתגובת המשיב), אלא שבקשתו נדחתה וישיבת השימוע נקבעה ליום 22.4.14 (נספח לג-לו לתגובת המשיב).
2. ביום 22.4.14 נמסר לב"כ המבקש מכתב, ולפיו בשל היעדרות בלתי צפויה של הגב' חגית בית יוסף, תידחה ישיבת השימוע ליום 28.4.14 (נספח מ לתגובת המשיב).
3. אלא שהמבקש וב"כ התייצבו ביום 22.4.14 ודרשו לקיים את ישיבת השימוע ו/או כי מבחינתם הליך השימוע בעניינו של המבקש הסתיים (נספח מא' לתגובת המשיב).
4. ביום 27.4.14 העביר ב"כ המבקש שני מכתבים נוספים, בהם חזר על עמדתו לפיה הליך השימוע בעניינו של המבקש הסתיים ולחלופין דרש לקיים ישיבת שימוע במועדים חלופיים מוצעים (נספחים מב-מג לתגובת המשיב). ישיבת השימוע נדחתה ליום 30.4.14 (נספח מד לתגובת המשיב). ביום 30.4.14 התקיימה למבקש שיחת השימוע (פרוטוקול צורף נספח מה לתגובת המשיב) בהשתתפות: גב' בית יוסף, גב' דינה בן משה, עוזרת למנהל אגף משאבי אנוש, גב' רעות פיפמן, רכזת משאבי אנוש, מר סמי שלום, יו"ר ועד המכון, ב"כ הצדדים והמבקש.
5. בתום ישיבת השימוע, ובעקבות טענותיו של המבקש כנגד גב' בית יוסף, החליט המכון לערוך בירור בפני הגב' דינה בן משה, הממונה על הטרדה מינית במכון. כמו כן ניתנה למבקש הזדמנות נוספת להעלות טענות בעניין כוונת המכון לסיים העסקתו (נספחים מו-מז לתגובת המכון). תגובת ב"כ המבקש נמסרה, בה דרש לקיים למבקש שימוע נוסף ואף סירב להתייצב לבירור בפני הגב' בן משה (נספח מח לתגובת המשיב).
6. המבקש לא התייצב לבירור ביום 4.5.14. המכון טוען כי לאור הכחשותיה של גב' בית יוסף, ולאור חוסר שיתוף הפעולה מצד המבקש, הוחלט שלא ניתן לקבוע כי אירע אירוע של הטרדה מינית ו/או כי קיים קשר בין כוונת הפיטורים לטענות המבקש.
7. למבקש ניתנה הזדמנות נוספת בכתב, להעלות טענותיו כנגד כוונת המכון לסיים העסקתו (נספח מט לתגובת המשיב).
8. המבקש מסר תגובתו (נספח נ לתגובת המשיב), וביקש, בין היתר, שהות של שבועיים נוספים למסירת תגובתו, אך דרשתו זו נדחתה ע"י המכון (נספח נא).

המבקש מסר תגובתו ביום 14.5.14 (נספח נב לתגובת המשיב).

1. ביום 15.5.14 קיבל המכון החלטה בדבר סיום העסקתו של המבקש (נספח נג לתגובת המשיב).
2. כתב התביעה והבקשה הנוכחית הוגשו לבית הדין, עוד ביום 14.5.14.

לטענת המבקש, המכון היה מנוע מלפטרו, מאחר והפך לעובד קבוע של המכון. זאת ועוד, המכון לא קיים חובתו ולא בחן ניודו של המבקש לתפקידים חלופיים. לטענת המבקש, הוא הוטרד ע"י הגב' חגית בית יוסף ופיטוריו היו בשל אי היענותו לחיזוריה. עוד נטען, כי המבקש פוטר שלא כדין שכן הליך השימוע בעניינו לקה בפגמים מהותיים, כי הליך השימוע בעניינו היה "טקס" גרידא , מבלי שטענותיו נשמעו "בלב פתוח ונפש חפצה", כשבסיס החלטת הפיטורים עמדו שיקולים זרים; בעיקרם, כאמור סירובו של המבקש להיענות לחיזוריה של הגב' בית יוסף.

לטענת המכון, המבקש היה עובד ארעי שעבד במכון תקופה של כשלוש וחצי שנים. במהלך שנת עבודתו האחרונה, לאור הדרדרות משמעותית בתפקודו, ולאחר שנערכו עמו שיחות רבות וניתנו לו הזדמנויות לשפר התנהלותו, נערך למבקש הליך שימוע. הליך השימוע בעניינו של המבקש נעשה כדין, כן הוצע לתובע תפקיד חלופי לו הוא סירב. למבקש אף ניתנה הזדמנות נוספת להעלות טענותיו בכתב לאחר קיום ישיבת השימוע. ההחלטה לסיים העסקתו של המבקש נתקבלה לטענת המכון, משיקולים ענייניים , בהתאם לפררוגטיבה הניהולית של המעביד, ואין מקום לאכיפת יחסי עובד מעביד בנסיבות דנן.

הכרעה:

הלכה פסוקה היא, שביה"ד הדן בבקשה ל"סעד זמני", אינו קובע מסמרות, וכל מה שיאמר יפה לעניין ההליך הנוכחי בלבד. הליך זה עניינו "סעד זמני" בלבד, ובשלב הזה השיקול העיקרי הוא שיקול של מידת ה"הוכחה לכאורה" ו"מאזן הנוחיות" שבין הצדדים. הסעד הזמני במהותו הוא "סעד מן הצדק", וכשמו כן הוא, יינתן כש"מידת הצדק" דורשת זאת.

בענייננו, מטענות המבקש ובא כוחה בפנינו נראה, כי הסעדים הקבועים שיתבקשו, יהיו, לכאורה, זהים במהותם לאלה שנתבקשו באופן זמני, קרי, ביטול הפיטורים.

כלומר, המבקש עותר למעשה שבית הדין יפסוק סופית במחלוקת העיקרית שבין הצדדים, עוד לפני שהוכיח תביעתו.

הסעד הזמני לו עותר המבקש, הינו אכיפתם של יחסי העבודה בין הצדדים, אם כי בשלב זה, באופן זמני.

לעניין זה נקבע בע"ע300353/97 מדינת ישראל - משה נהרי (פד"ע לה 318), כי נכון לבחון ולאזן בין הפררוגטיבה הניהולית של המעביד לנהל את עסקו כראות עיניו ולפי שיקוליו לגבי ניהול תקין, כחלק מזכות הקניין שלו. כאשר זכות זו אינה עומדת בזכות עצמה, אלא ויש להפעילה בתום לב, תוך איזון מול זכויות אחרות של העובדים.

במקרה שלפנינו, העובד לא הציג עדיין תשתית עובדתית איתנה מספיק, על מנת להביא לביטול פיטוריו בהליך של "סעד זמני". אמנם, אין לשלול כי ייתכן ונפלו אי אילו פגמים טכניים ב"הליך השימוע" שנוהל בעניינו של המבקש. כמו כן קיימות סוגיות נכבדות נוספות שראוי כי יתבררו במסגרת התביעה העיקרית, בעיקרן שאלת מעמדו של המבקש, כמו גם טענות המבקש כלפי הגב' חגית בית יוסף, והשאלה האם אכן פיטורי המבקש היו, כך לטענתו, כתוצאה מאי היענותו לחיזוריה.

ולענייננו כאן, נזכיר כי המדובר בסעד זמני שהוא "סעד מן הצדק". לטעמי, כך על פני הדברים כנשקל בסעד זמני, לא מצאתי כי הפיטורים במהותם, היו חסרי תום לב ו/או נבעו משיקולים זרים או פסולים.

כבר נפסק שהכלל הוא, שבית-הדין לא יכפה על מעביד להעסיק עובד שהוא אינו רוצה בו, וכי דרך המלך בפיטורים שלא כדין הינה תשלום פיצוי כספי ולא אכיפת חוזה עבודה. זאת, למעט אם מדובר במקרה בו פיצוי לא יענה על הנזק, ומתקיימים תנאים נוספים, בעיקר שהפיטורים מהווים הפרת הסכם קיבוצי או חובה שבחוק. או אז, יסטה בית-הדין מהכלל (ראו ע"ע 300178/98 דוד ביבס – שופרסל בע"מ פד"ע לו 481; וכן - ע"ע 300258/97יהודית חנן – המועצה המקומית מנחמיה פד"ע לז 645; ע"ע 215/03נורית ענבר -ישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים (ניתן ביום6.11.2003); ע"ע 425/06 רוחמה אלפסי - מדינת ישראל - משרד החינוך, (ניתן ביום 18.10.06).

לאור האמור, אין זה בטוח כלל ועיקר, שגם אם ימצא שנפל פגם בהליך הפיטורים, הסעד יהיה דווקא אכיפה ולא סעד כספי גרידא.

לעניין "מאזן הנוחות": אין ספק שכתוצאה מהפסקת העבודה, ייגרם נזק ממשי למבקש אשר עלול להיוותר ללא מקור פרנסה. מנגד, לאור העובדה כי לא הוכח לכאורה קיומם של שיקולים פסולים בקשר לעילת הפיטורים ו/או פגם מהותי בהליך הפיטורים, הרי שאין כל הצדקה להמשיך ולחייב את המכון להמשיך ולהעסיק את העובד, עת הוכח לכאורה כי לא נמצא לעובד תפקיד חלופי.

סוף דבר:

מכל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה ל"סעד זמני".

המשיב יגיש כתב הגנה תוך 30 יום מהיום.

דיון מוקדם בתיק העיקרי ביום 23.6.15 בשעה 11:30.

כל צד יישא בהוצאותיו בקשר לבקשה הנוכחית.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ה, (11 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים.