רקע – כללי

1. התובעת, מכבסת שלג חדרה (1985) בע"מ (להלן: "שלג") היא מכבסה תעשייתית המספקת שירותים למוסדות ובהם גם בתי חולים. הנתבעת, הרצליה מדיקל סנטר בע"מ (להלן: "מדיקל") מפעילה מרכז רפואי בהרצליה.

ביום 20.9.2011 התקשרו הצדדים בהסכם למתן שירותי טקסטיל, הכוללים רכש, אחזקה, כביסה ואספקה סדירה של פריטי טקסטיל (להלן: "ההסכם", נספח א' לתצהיר שמואל פולינר, מנהל שלג ובעליה – להלן: "פולינר"). שלג הצהירה שהיא בעלת היכולת, הנסיון, הידע והמיומנות לספק באופן סדיר פריטי טקסטיל נקיים ותקינים, ושהפריטים יסופקו ברמת איכות גבוהה. בהתאם להסכם, במשך תקופת ההתקשרות היה על שלג לרכוש פריטי טקסטיל עבור מדיקל, לתחזק את המלאי ולהשלים חוסרים בגין פריטים שהתבלו או ניזוקו. לשלג היו למעשה שני כובעים – האחד, כרוכשת (ומממנת) של הפריטים ומתחזקת את המלאי; והשני, כמספקת שירותי כביסה. כנגד שירותים אלה, היה על מדיקל לשלם "דמי שכירות", המגלמים את מימון הפריטים ותחזוקתם ותשלום עבור הכביסה. האספקה הסדירה של פריטי הטקסטיל והתשלום עבורם בוצעו על פי המפרט והכמויות שפורטו בנספח א' להסכם.

תוקף ההסכם היה ל-36 חודשים, אך הצדדים קבעו כי ניתן יהיה לבטלו בכל עת לאחר משלוח הודעת ביטול 90 יום מראש ואף קבעו מנגנון התחשבנות במקרה שההסכם יובא לסיומו. בסיום ההתקשרות, היה על מדיקל לרכוש את הפריטים ששלג רכשה ותיחזקה עבורה, בניכוי הפחת המוסכם בסך 25% לשנה (סע' 6.2 להסכם).

2. ביום 25.6.2013 הודיעה מדיקל לשלג על רצונה להביא את ההתקשרות לסיומה, היות שלשיטתה חלק נכבד מהפריטים נמצאו לא ראויים לשימוש (נספח י' לתצהיר פולינר). ההסכם הובא לסיומו ביום 15.8.2013. שלג דרשה ממדיקל לשלם עבור פריטי הטקסטיל שרכשה עבורה, בניכוי הפחת (נספח ט"ז לתצהיר פולינר) ומשדרישותיה נדחו הוגשה התביעה שלפניי בסדר דין מקוצר. לשיטת שלג, מאחר שתקופת ההתקשרות היתה פחות משנתיים, מבחינת הפחת הפריטים מתחלקים לשניים: פריטים שנרכשו עד לשנה לפני סיום ההתקשרות, שעליהם יש לנכות פחת בשיעור 25%; ופריטים שנרכשו לאחר מועד זה, שעליהם אין לנכות פחת בכלל. כך, עד למועד הקובע לעניין הפחת, שלג רכשה פריטים בסך כולל של 491,375 ₪, לרבות רכישה מהספק הקודם של מדיקל, יונירנט בע"מ (להלן: "יונירנט") בסך 359,238 ₪, ואחרי ניכוי הפחת היה על מדיקל לשלם 368,531 ₪. בשנה האחרונה שלג רכשה פריטים בסך 360,184 ₪, עבורם מדיקל צריכה לשלם את מלוא סכום הרכישה. לפי חשבון שלג, על מדיקל לשלם לה 728,715 ₪ ומטעמי אגרה העמידה את תביעתה על סך 663,150 ₪.

3. מדיקל הגישה בקשת רשות להגן, שאושרה בהסכמה בדיון ביום 14.1.2015. בבקשה נטען שמדיקל, כמפעילה של מרכז רפואי, מחויבת להשתמש בפריטי טקסטיל באיכות וברמת ניקיון גבוהה. שלג הפרה את ההסכם כאשר לא עמדה בדרישה זו, ולאחר התראות חוזרות ונשנות, לרבות פגישה שנערכה בעניין זה ביום 21.2.2013, הביאה מדיקל את ההתקשרות לסיומה. מדיקל כופרת בחישובי שלג שכן לשיטתה, עם סיום ההתקשרות עליה לרכוש רק את מלאי הפריטים התקינים, בניכוי פחת.

אשר לפחת, מדיקל טוענת כי יש לנכות פחת באופן יחסי לגבי כל הפריטים, אף כאלה שנעשה בהם שימוש פחות משנה. מאחר שתקופת ההתקשרות ארכה כשנתיים, מדיקל ערכה תחשיב היוצא מנקודת הנחה ששליש מהפריטים הוכנסו לשימוש בתחילת ההתקשרות (פריטים שנרכשו מיונירנט) מהם יש לקזז פחת בשיעור 50%, שליש מהפריטים נרכשו שנה לפני סיום ההתקשרות ומהם יש לקזז פחת בשיעור 25% ואילו שליש מהפריטים נרכשו במועד סיום ההתקשרות ועל כן אין לקזז פחת כלשהו משוויים. עם סיום ההתקשרות, מדיקל הזמינה את שלג לבצע בדיקה וספירה של המלאי. שלג לא נענתה להזמנה, ולאחר ספירה שמדיקל ביצעה, ערכם המירבי של הפריטים (לאחר חיסור הפריטים שאינם ראויים לשימוש ובניכוי הפחת על פי שיטתה) הוא 93,251 ₪ (סיכום הספירה – נספח 11 לתצהיר דוד גז, מנהל אגף הרכש והלוגיסטיקה במדיקל, להלן: "גז"). סכום זה הופקד על ידי מדיקל בקופת בית המשפט ביום 14.7.2014.

דיון

פרשנות ההסכם

4. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על הדרך לחישוב הסכום המגיע לשלג בסיום ההתקשרות. לשיטת שלג, על מדיקל לשלם לה עבור כל הפריטים שרכשה עבורה, ואילו מדיקל טוענת כי עליה לשאת בתשלום עבור מלאי הפריטים התקינים בלבד (הכל, בניכוי הפחת).

5. פולינר היה שותף למשא ומתן שנוהל לקראת כריתת ההסכם עם מדיקל, והוא זה שחתם על ההסכם מטעם שלג. מנגד, שני עדי מדיקל, גז וזיו ביטון, סמנכ"ל תפעול (להלן: "ביטון"), אישרו בחקירתם הנגדית שלא נטלו חלק במשא ומתן וככל הנראה היה זה קודמו של גז, אורן חייאק (פרוט' מיום 22.10.2017, עמ' 28 ש' 25-24; עמ' 25 ש' 5-4). בהקשר זה, העובדה שמדיקל לא טרחה להגיש תצהיר או להעיד את מי שייצג אותה במשא ומתן יוצרת הנחה לרעתה (ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס סאטא (24.1.2006), סע' 7; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658-657 (12.9.1991)).

6. לשון ההסכם ברורה, בהירה, חד משמעית ואינה דורשת פרשנות כלשהי. הצדדים קבעו באופן ברור את דרך סיום ההתקשרות – סעיף 2.10.4 התייחס לפריטים שנרכשו מיונירנט באופן שנקבע:

"שלג תשפה את הלקוח בעלות רכישת הפריטים מיונירנט הזיכוי יתבצע כנגד הצגת חשבונית מתאימה. בתום ההסכם, הלקוח ישפה את שלג בעלות רכישת הפריטים מיונירנט בהתאם לפחת המפורט בסעיף 6.2."

ועל פי אותו מנגנון נקבע בסעיף 6.2 להסכם:

"בכל מקרה שההסכם יובא לסיומו, מתחייב הלקוח לרכישת פריטי הטקסטיל שנרכשו עבורו כמפורט בנספח ג', בניכוי 25% פחת לכל שנה מרגע הכנסת הבגד לשימוש אך לא פחות מ-20% מהמחיר המקורי."

הלכה פסוקה היא, שכאשר לשון החוזה ברורה לחלוטין ואינה מחטיאה את תכליתו, קשה להלום פרשנות הסוטה ממנה (רע"א 5487/16 עיריית קרית אתא נ' תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא ע"ש הרב יהודה גפן ז"ל (7.11.2016), סע' ט"ו, והאסמכתאות שם). אין גם לקרוא אל תוך ההסכם את מה שאין בו (רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (29.3.2009), סע' 5; בג"ץ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' דנילוביץ, פ"ד מח(5) 749, 769 (30.11.1994)).

7. לשון ההסכם קובעת כי בסיום ההתקשרות מדיקל תרכוש משלג את כל הפריטים שנרכשו עבורה, בניכוי הפחת, וכפי שהסביר פולינר בעדותו – הפחת מגלם את הבלאי (פרוט' 17.10.2017, עמ' 10 ש' 5-3). מדיקל מבקשת להיתלות באמירות של פולינר בחקירתו הנגדית "בלאי על זה אתם לא משלמים אני מוריד מהקנייה" (שם, עמ' 11 ש' 28-27), ובחקירתו החוזרת "הבלאי הוא על חשבוני. הנזק הוא על חשבון בית החולים. נזק בזדון." (שם, עמ' 14 ש' 7-5), ואף מפנה לתעודות המשלוח בהם מצוינת ההבחנה בין פריטים שניזוקו לפריטים שנתבלו (נספח י"ד לתצהיר פולינר), הבחנה שגם מנהלת קשרי לקוחות ורכש בשלג, שחר בן עמי (להלן: "בן עמי"), ציינה בתצהיר עדותה הראשית (סעיף7). אולם, טענות אלה מתעלמות מהסברו המלא של פולינר, לפיו הפחת מגלם את הבלאי. עמדה זו נתמכת אף בעדותו של גז מטעם מדיקל באופן כללי (פרוט' 22.10.17, עמ' 35 ש' 16-13), ובעדויותיהם של ביטון וגז בעניין הספציפי של המלאי שנרכש מיונירנט (שם, עמ' 26 ש' 6-1; עמ' 41 ש' 20-12). יש לדחות את הניסיון של מדיקל להכניס תניה בעניין ניכוי בלאי בנוסף לניכוי הפחת בסיום ההתקשרות. תניה מעין זו איננה מופיעה בסעיף העוסק בסיום ההתקשרות (6.2), המציין ניכוי פחת בלבד, ואף לא במקום אחר בהסכם. גז אישר בעדותו כי הסייג הנטען בעניין תקינות הפריטים אינו כתוב בהסכם (פרוט' 22.10.2017, עמ' 35 ש' 12-11). פרשנותו של ביטון להסכם, לפיה מחיר "השכירות" השוטפת של הפריטים ששילמה מדיקל לשלג מגלמת את עלות רכישת הפריטים (שם, עמ' 24 ש' 29 – עמ' 25 ש' 2) איננה מתיישבת עם האמור בהסכם ואף לא עם עדותו של גז (שם, עמ' 34 ש' 31-21).

8. לשון ההסכם מתיישבת גם עם השכל הישר. הצדדים קבעו מנגנון פשוט להיפרדות וביקשו להימנע מהצורך לבצע ספירת מלאי והתחשבנות מסורבלת בסיום ההתקשרות. פולינר פירט במסגרת חקירתו הנגדית את הצורך בקביעת מנגנון פשוט בשל הקושי שבעריכת ספירת מלאי, מאחר שמדובר בבית חולים גדול, בו חלק ניכר מהפריטים נמצאים בשימוש שוטף (פרוט' 17.10.17, עמ' 10 ש' 28 – עמ' 11 ש' 11; עמ' 12 ש' 5-4). עדותו של ביטון, אשר לא ביצע את הספירה בעצמו, לפיה בעת הספירה כל המלאי "ירד" מהמחלקות (פרוט' 22.10.2017, עמ' 22 ש' 14-13), אינה סבירה ואינה מהימנה עליי.

9. לשון ההסכם אף מתיישבת עם הגיונו העסקי ותכליתו הכלכלית (ע"א 1974/11 בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (17.10.2012), סע' 44 והאסמכתאות שם). התכלית הכלכלית-מסחרית של ההסכם היא אספקת שירותי טקסטיל, לרבות מימון רכישת הפריטים, כביסה ותחזוקת המלאי. בהתאם לתכלית זו, במשך תקופת ההסכם שלג מימנה, רכשה והחזיקה בבעלותה במלאי פריטים עבור מדיקל, תחזקה את המלאי, השלימה חוסרים, וסיפקה שירותי כביסה שוטפים. בעבור שירותים אלה שילמה מדיקל "דמי שכירות", שגילמו את מימון הפריטים ותחזוקתם ותשלום עבור הכביסה. בסיום ההתקשרות, היה על מדיקל לרכוש את הפריטים ששלג רכשה והחזיקה עבורה, בניכוי הפחת המוסכם – המגלם גם אובדן ובלאי. פרשנות זו, התואמת את לשון ההסכם, מתיישבת אפוא גם עם תכליתו הכלכלית-מסחרית.

כמות הפריטים ששלג רכשה עבור מדיקל

10. נמצא, כי על פי ההסכם היה על מדיקל לשלם לשלג במועד סיום ההתקשרות עבור כל הפריטים שזו רכשה עבורה, בניכוי הפחת. אין כל מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם להוראת סעיף 2.10.4 להסכם רכשה מדיקל מלאי מיונירנט בסכום של 359,328 ₪, ושלג מצדה שיפתה את מדיקל במלוא הסכום (נספחים ב'-ד' לתצהיר פולינר; עדות גז בפרוט' 22.10.2017, עמ' 28 ש' 7-5; עמ' 41 ש' 13-12). על פי הסיפא לסעיף האמור, עם תום ההתקשרות היה על מדיקל לשפות בחזרה את שלג בגין סכום זה, בניכוי הפחת. יצוין בהקשר זה, כי מדיקל טענה שאין לקבל פרשנות זו, שכן במועד עריכת ההסכם הצדדים כבר ידעו את הסכום ששולם ליונירנט עוד קודם לכן, ולא הייתה מניעה לכתוב אותו במפורש בהסכם, אך טענה זו נסתרה בחקירתם הנגדית של ביטון וגז (פרוטוקול 22.12.2017, עמ' 26 ש' 6-1; עמ' 41, ש' 20-12). מכאן, שבכל הנוגע למלאי שנרכש מיונירנט, היה על מדיקל לשלם לשלג 359,328 ₪ בניכוי פחת.

11. כאמור, על פי ההסכם היה על מדיקל לשלם לשלג במועד סיום ההתקשרות עבור כל הפריטים שזו רכשה עבורה, בניכוי הפחת. נותר אפוא לברר מהו היקף הרכישות שבוצעו מלבד הרכישה מיונירנט. מטעם שלג העיד בעניין זה פולינר, אשר צירף לתצהיר עדותו הראשית תעודות משלוח, בתוספת טבלה מרכזת, וחשבוניות (נספחים ה-ז לתצהיר פולינר). בתמיכה לעדותו, העידה בן עמי שהיא זו שהנפיקה את תעודות המשלוח (פרוט' 17.10.2017, עמ' 6 ש' 17-14, 24-23). עדותה לא נסתרה ולא הופרכה באופן כלשהו.

12. מדיקל מדגישה בטענותיה, כי חלק ניכר מתעודות המשלוח לא נחתמו, וחלק אחר נחתם בחותמת "נתקבל ללא בדיקה". לטענת מדיקל, הצגת תעודות משלוח לא חתומות אינה מרימה את נטל ההוכחה בעניין האספקה הנטענת, והיא מפנה בעניין זה לפסיקה (בין השאר, ע"א (מחוזי-ת"א) 28161-11-13 מדינת ישראל נ' אורטופולוס בע"מ (17.3.2015)). כמו כן, מדיקל טוענת להיעדר הלימה בין החשבוניות לבין תעודות המשלוח ומפנה כדוגמא לחיוב בגין מאתיים חלוקים, שהחשבונית עבורם מציינת מחיר של 37.5 ₪ ואילו בטבלה המרכזת של תעודות המשלוח שלג מחייבת אותה בגינם בסך 49.5 ₪. עוד טוענת מדיקל, כי המחירים המצוינים בטבלה אינם כוללים זיכויים שניתנו למדיקל ע"י שלג וספקים אחרים, וכי הכמויות הנטענות "נופחו" על ידי שלג.

13. שלג הסכימה שלא תמיד הקפידה על החתמת תעודות המשלוח, אך הסבירה שמדובר בבית חולים גדול ושהאחראי לקבלת האספקה לא תמיד נמצא במקום הפריקה. לכן, כשהאחראי לא נמצא היו משאירים את הקרטונים עם תעודת המשלוח וסומכים שיתקבלו. בהמשך, מדיקל היו בודקים את האספקה, ואם היו בעיות היו מודיעים (עדות פולינר, פרוט' 17.10.2017, עמ' 12 ש' 25-15). פולינר אף הבהיר שהפריטים שהוזמנו עבור מדיקל נשאו לוגו של בית החולים, לעיתים אף רקום, ולכן לא היה יכול להיות להם שימוש מלבד עבור מדיקל (שם, בעמ' 10 ש' 12-16; עמ' 12 ש' 26-27). עדותו של פולינר לא רק שלא נסתרה בעדויותם של ביטון וגז, אלא שנתמכה בהן. ביטון וגז העידו כי בתקופת ההתקשרות עם שלג היו מצבים בהם נתקבלה אספקה שלא נבדקה במקום אלא רק בדיעבד, והסכימו כי לא נמצאו אי התאמות באספקה של שלג (פרוט' 22.10.2017, עמ' 23 ש' 23-10; עמ' 38 ש' 30-17). בנוסף, ביטון אישר את קבלת המשלוח בסיום ההתקשרות, אף שתעודת המשלוח לא נחתמה (שם, עמ' 22 ש' 6-4).

14. אדגיש גם, כי מתקיימת הלימה בין החשבוניות לתעודות המשלוח, ובמקרים רבים ניתן למצוא חשבונית עבור מספר משמעותי של פריטים, אשר סופקו למדיקל בצירוף תעודת משלוח עוד באותו יום, ולכל המאוחר ביום למחרת. במקרים רבים אחרים, שלג רכשה פריטים רבים וסיפקה למדיקל באופן מיידי רק את חלקם, כאשר יתרת המלאי נשמר אצלה וסופק בהמשך. אומנם, לגבי החלוקים נמצא, שככל הנראה מדובר בטעות של שלג היות שמאתיים "חלוקי חולה" שעלותם 37.5 ₪ חוייבו בטעות כ"חלוקי רופא" שעלותם 49 ₪. עם זאת, לא מצאתי להפחית את ההפרש בשל טעות נקודתית זו שכן, המחירים המופיעים בטבלה המרכזת את תעודות המשלוח, שלפיהם חישבה שלג את חיובי מדיקל בסיום ההתקשרות ובתביעה דנן, נמוכים באופן משמעותי מהמחירים המצוינים בנספח א' להסכם (עדות גז, פרוט' 22.10.2017, עמ' 35 ש' 21 – עמ' 36 ש' 21), ובכל מקרה, שלג העמידה את סכום תביעתה על פחות מהסכום המגיע לה.

15. אוסיף ואדגיש שמדיקל לא צירפה ולו בדל של ראייה לפיה לא היתה התאמה בין הפריטים המפורטים בתעודות המשלוח לבין אלה שסופקו בפועל, כמו גם ראייה על טענה כלשהי בנוגע לאמינות תעודות המשלוח. על כן, לא מצאתי להבחין בין תעודות המשלוח החתומות לאלה שאינן חתומות. אוסף הראיות (לרבות עדויות מדיקל), מובילני למסקנה ששלג עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. תעודת משלוח היא רק אחת הראיות להוכחה של אספקת סחורה, לאו דווקא הראייה היחידה, וניתן להוכיח זאת גם בהיעדר תעודות משלוח חתומות (ע"א (מחוזי-נצ') 246/98 ברנר נ' קבוצת גבת (28.3.1999)).

פחת

16. בין הצדדים היתה כאמור גם מחלוקת בעניין ניכוי הפחת, אך מחלוקת זו נפתרה כאשר שלג הסכימה (בסיכומי התשובה) עם שיטת חישוב מדיקל לעניין הפחת באופן שייקבע שיעור פחת אחיד בשיעור 25% על כל המלאי שרכשה עבור מדיקל.

ספירת הפריטים בסיום ההתקשרות על ידי מדיקל

17. לנוכח האמור לעיל, אין מקום להידרש לספירה שמדיקל ביצעה עם סיום ההתקשרות. מעבר לעובדה שהידרשות לספירה נוגדת את הוראות ההסכם, הרי שלא ניתן להסתמך על ספירה שנערכה במעמד צד אחד, שתוצאותיה אינן מתיישבות עם התנהלות הצדדים ועם השכל הישר. כמו כן, לא ניתן להסתמך על העדויות מטעם מדיקל ולבסס עליהן ממצאים בעניין הספירה, שאיש משלושת עדי מדיקל לא נכח בה באופן רציף. יתרה מכך, העדויות סתרו את עצמן, סתרו האחת את רעותה ואף לא נתמכו בראיות כלשהן. כך למשל, הטענה לפיה מרבית הפריטים שנתקבלו משלג היו בלתי ראויים לשימוש אינה סבירה, בהתחשב בצרכי מדיקל לתחזק פעילות שוטפת של בית חולים. אין זה סביר שבמשך כל תקופת ההתקשרות הוצגה בסך הכל תלונה אחת בנוגע לשירותים שסיפקה שלג, וזאת במשך כשנה וחצי של התקשרות במהלכן בית החולים פעל לכאורה עם חלק קטן מאד ממלאי הטקסטיל. לא ניתן לקבל גם את הטענה כי עובדי מדיקל התלוננו פעמים רבות, אך עשו כן רק בשיחות בטלפון ולא בכתב (ולו במסרון), וזאת למרות שתלונותיהם הנטענות לא הועילו לשינוי המצב. ואפרט:

18. ראשונה העידה מטעם מדיקל מנהלת השירות ובקרית האיכות סיגל סולץ
(להלן: "סיגל"), שטענה ביחס לפריטים שקיבלה משלג, כי "לפחות 85% היו פסולים" (פרוט' 22.10.2017, עמ' 17 ש' 3). סיגל לא דייקה בתשובתה לגבי מועד תחילת עבודתה במדיקל וטענה כי כל הפריטים שקיבלה משלג היו פגומים ושינו צבעם בכביסה (שם, עמ' 16-15). על אף שנתקלה בפגמים כה רבים וחריגים, לשיטתה, אין בידיה תיעוד כלשהו לפנייה לשלג בעניין. סיגל צירפה לתצהירה צילומים רבים של פריטים מלוכלכים, מוכתמים ודהויים (הנספחים לתצהירה), אך אלה לא נשאו תאריכים והיא לא ידעה להשיב מתי צולמו ואיך ניתן לשייכם בוודאות לכביסה שהגיעה משלג (שם, עמ' 17 ש' 21-5). ביטון אישר במסגרת חקירתו הנגדית שלא ביצע את ספירת המלאי אלא הסתפק בביקורים במהלך הספירה (שם, עמ' 22 ש' 8-7) ואף הוא לא ידע להבחין בין הפריטים שהתקבלו מיונירנט לבין פריטים חדשים (שם, עמ' 20 ש' 9-8). בתחילת עדותו ציין שלהערכתו "40-30%" מהפריטים היו פגומים, אך בהמשך העיד כי
60-50% מהפריטים היו לא שמישים (שם, עמ' 20 ש' 27-25; עמ' 24 ש' 5-4). חרף כמות הבלאי החריגה, ביטון אישר שלא שלח ולו מכתב אחד בעניין זה והסתפק בשיחות טלפון (שם, עמ' 21 ש' 16-10; עמ' 24 ש' 8-6). עדותו של גז לא הוסיפה דבר ולהיפך, שכן גם הוא לא ביצע את ספירת המלאי אלא, כעדותו, צוות משולב של עובדי מדיקל ביחד עם נציגים של הספק שהחליף את שלג (יונירנט), שלהם אינטרנס ברור בתוצאות הספירה, ויש בכך כדי להפחית עוד יותר מאמינותה (שם, עמ' 37 ש' 15-1). גז העיד עוד כי 90-70% מהמלאי לא היה תקין (שם, עמ' 32 ש' 15), אך הסתפק בפנייה הבודדת בדוא"ל מיום 14.2.2013 (נספח 6 לתצהיר גז). גז אף לא הציג את התחשיבים שעליהם ביססה מדיקל את טענותיה בעניין ספירת המלאי (פרוט' 22.10.2017, עמ' 36
ש' 31-22). לנוכח ריבוי הגרסאות והיעדר ראיות, אני דוחה את גרסת מדיקל לעניין הבלאי והספירה גם לגוף העניין.

סוף דבר

19. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה וקובעת שעל מדיקל לשלם לשלג סך של 663,150 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪.

ניתן היום, א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.