משהודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסכמות אשר מייתרות את הדיון בעתירה, והעותר קיבל את המידע שביקש (נוהל בעניין מנגנוני הצמדה וריביות להחזר כספים שנתפסו על ידי המשטרה ונשמרים על ידה) – דין העתירה להימחק.

נותרה להכרעה שאלת ההוצאות. מדובר בעתירה מוצדקת, שכן העותר פנה למשיבה בהתאם להוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח-1988, ולא קיבל מענה במשך כשלושה וחצי חודשים, אף לאחר ששלח תזכורת בעניין. העותר לא הזדרז ולא השתהה בהגשת העתירה. כבר ביום שלמחרת הגשת העתירה נתנה הממונה על חופש המידע מענה ראשוני, שבו טענה כי המשטרה פועלת על פי הנחיית החשב הכללי, וכחודש לאחר מכן ציינה בפירוש כי אין נוהל של משטרת ישראל בנושא הנדון (מידע שהתברר כשגוי). לאחר כחודש וחצי נוספים העבירה הפרקליטה המטפלת בעתירה את הנוהל המבוקש לידי העותר. ב"כ המשיבה טענה כי המענה לבקשת העותר התאחר בשל עומס שנוצר לאחר שהממונה על חוק חופש המידע דאז שהתה בקורס ובשל חופשה מרוכזת לרגל חג הפסח, שחלה בסמוך לאחר חזרתה. ב"כ העותר טען כי הגשת העתירה והתערבות הפרקליטות הם שהביאו למסירת המידע. נסיבות המקרה תומכות לדעתי בעמדת ב"כ העותר. העתירה היא שהביאה להתייחסות מיידית לבקשת העותר, והמשיבה לא נתנה הסבר אחר לכך שהמידע לא נמסר אלא על ידי הפרקליטה המטפלת בתיק. בנסיבות אלה יש לפסוק הוצאות לטובת העותר. עם זאת, על גובה ההוצאות לשקף גם את העובדה כי המידע נמסר במלואו לעותר, וזאת בשלב מוקדם של ההליך. לפיכך תישא המשיבה בהוצאות העותר ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ה, 01 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.