<#1#>

פרוטוקול

באי כוח הצדדים:

מגישים מחדש את ההודעה על הסדר הטיעון וכתב האישום המתוקן שנעלמו מתיק בית המשפט.

<#5#>

החלטה

המזכירות תסרוק את שני המסמכים, כפי שהוחלט בפרוטוקול מיום 02/10/2014.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י' ניסן תשע"ה, 30/03/2015 במעמד הנוכחים.

הסנגור:

לשאלת בית המשפט, אין חזרה מהודאה.

עיינתי בתסקיר ואני לא רואה חזרה מהודיה. הוא מסביר את השתלשלות הדברים כפי שהוא רואה אותם. הוא מבין את הטעות שעשה ולוקח אחריות. אם כי, נכון שהוא מאשים גם את הצד השני באחריות, אבל הוא לוקח אחריות.

לאחר שבית המשפט מפנה אותי למשפט שנאמר מפי הנאשם, אני אומר ששוחחתי עם הנאשם והוא מסר שקצינת המבחן לא הבינה את מה שאמר. הוא אומר שהיה אירוע, שלא זכור לו לפרטי פרטים ושהוא היה אירוע הדדי. לדעתי, היא לא התייחסה לכתב האישום המתוקן, מאחר ומדובר באישום אחד בודד.

אני לא יודע כיצד להתייחס לתסקיר. ניסיתי ליצור קשר עם קצינת המבחן מאחר ולא נראה לי שהיא מודעת לכתב האישום המתוקן שבו נותרה עבירה אחת בודדת.

הנאשם מודה וקיבל אחריות ומוכן לשלם את המחיר ולכן, הגענו להסדר מאחר וקיים קושי ראייתי אמיתי.

הנאשם (לאחר התייעצות עם עורך דינו):

זה נכון שמשכתי בשערות של המתלוננת.

זה נכון שהפלתי אותה על החול וזה נכון שנתתי לה מכת אגרוף בפנים ובעטתי בה.

אני מבין שנגרמו לה פצעים, כמו שמתואר בכתב האישום.

לשאלת בית המשפט למה קצינת המבחן אמרה שאמרתי את הדברים כדי להשתחרר ממעצר, אני אומר שמה שאני אמרתי... לא הכחשתי שום דבר. כן עשיתי את הדברים האלה.

<#7#>

החלטה

הסנגור ובעיקר הנאשם עומדים על ההודיה. שאלתי את הנאשם שוב אודות פרטי כתב האישום המתוקן והנאשם אכן מודה.

בנסיבות אלה, יש להשאיר את ההרשעה על כנה, למרות שלכאורה עולה שהנאשם חוזר בו בפני שירות המבחן.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י' ניסן תשע"ה, 30/03/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ הצדדים:

אין ראיות לעונש.

התובעת טוענת לעונש:

הגענו להסדר טיעון ולפיו, הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית. קיימת גם הסכמה עונשית, כאמור בהודעה על ההסדר.

מובהר כי בדיון הקודם עלתה אפשרות שהמתלוננת אינה רוצה פיצוי ומובהר עתה שהיא כן מעוניינת בפיצוי.

מבחינת הנימוקים להסדר אפרט שבתיק זה גם לאור העובדה שמדובר באלמ"ב היו לנו קשיים ראייתיים בתיק.

עמדת המתלוננת בתיק שרצתה לסיים את ההליך ורצתה לחסוך את עדותה בבית משפט ובפני הנאשם.

הודאת הנאשם שיש בה משום קבלת אחריות, החיסכון בזמן שיפוטי ובזימון עדים, גילו הצעיר של הנאשם כבן 21, הנכונות לפיצוי כספי גבוה שיש בו לפצות מעט את המתלוננת, העובדה שלנאשם אין עבר פלילי ולמעשה מדובר בהסתבכות ראשונה עם החוק.

המאשימה סבורה שהענישה עליה הסכימו הצדדים הולמת את נסיבות ביצוע העבירה בנסיבות תיק זה. המאשימה סבורה כי העונש מהווה את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס האישי של הנאשם וזאת, בשים לב ליתר רכיבי הענישה. לכן, נבקש לכבד את ההסדר.

אין מוצגים בתיק.

לשאלת בית המשפט, אני סבורה שבנסיבות תיק זה העונש הוא הולם. ישבנו עם הסנגור ובחנו את לשאלת בית המשפט אם היה סרט ווידיאו אם היינו מסכימים לעונש, אני משיבה שלא.

הסנגור טוען לעונש:

אני מצטרף לדברי חברתי.

ברצוני להדגיש כי מדובר בבחור צעיר, מהמגזר הבדואי, שהיה במערכת יחסים עם בחורה יהודיה ומכאן, נובעת המורכבות ביחסים ביניהם.

הגענו להסדר טיעון זה, לאחר שנמצאו קשיים ראייתיים ממשיים בתיק שיכלו להשליך ולמשוך תיק זה זמן רב.

הנאשם, בהודאתו, חסך זמן שיפוטי יקר ואף הביע רצון לפצות את המתלוננת ובכך, קיבל אחריות על מעשיו.

הנאשם מסכים לצו מבחן.

מדובר בבחור צעיר ללא כל עבר פלילי שנמצא אף על סף הקטינות בזמן ביצוע העבירה, מתחת לגיל 21 ויש לתת לו הזדמנות לשקם את חייו ולא להחמיר יתר על המידה בעבירה זו. לכן, אבקש מבית המשפט לאמץ את הסדר הטיעון ואת הענישה שהוסכמה.

הנאשם:

אני מצטער.

אני מסכים לצו מבחן, ללכת לשירות המבחן לשנה שלמה בכל עת שאדרש.

<#9#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

על פי כתב האישום המתוקן, הנאשם, בעת היותו עם המתלוננת באזור חוף הים, תקף אותה בכך שמשך בשער ראשה, הפילה לארץ, הכה בה במכות אגרוף בפנים ובעט בה בחזקה בכל חלקי גופה. למתלוננת נגרמו חבלות במקומות שונים בגוף והיא אושפזה למשך 3 ימים.

הצדדים הגיעו להסכמה לעניין העונש ולפיה, יוטל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת וצו מבחן.

הצדדים לא הגישו ראיות לעניין העונש. הוגשה חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות ולפיה, הנאשם כשיר לבצע עבודות.

הוגש תסקיר בעניינו של הנאשם, נוכח גילו הצעיר. שירות המבחן מתרשם כי הנאשם אינו לוקח אחריות, שולל קיומה של בעיה בהתנהגותו, אינו בשל לבחון את התנהגותו ואינו יכול להפיק תועלת מקשר עם שירות המבחן. לפיכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית. שירות המבחן אף סבור שיש סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד ומציע להטיל על הנאשם ענישה מוחשית שתשמש הרתעה.

הצדדים נימקו את ההסדר בקיומם של קשיים ראייתיים. התובעת ציינה כי המתלוננת ביקשה כך לסיים את ההליך. הצדדים הדגישו את התועלת בעצם הודיית הנאשם והחיסכון בזמן השיפוטי. לעניין העונש, הזכירו הצדדים כי אין לנאשם עבר פלילי, כי מדובר בצעיר וכי הוסכם גם על פיצוי שהוא גבוה יחסית בנסיבות העניין.

העונש עליו הסכימו הצדדים אינו עונש ההולם את העבירה. לפי ע"פ 512/13 רשאי בית המשפט להטיל עונש החורג ממתחם הענישה, אם הדבר מתבקש במסגרת הסדר טיעון והצדדים מנמקים את ההסדר. בשים לב לדברי הצדדים כי יש קושי ראייתי בתיק, הרי שיש להניח שהתמורה שנותן הנאשם בעצם הודאתו מאוזנת ויכולה להצדיק את הסדר הטיעון, אשר בו מוותרת המדינה על השתת ענישה הולמת.

ייאמר כי, בשים לב לתסקיר אף לו היה נקבע מתחם ענישה מוגדר, לא היה הנאשם זכאי ליהנות מענישה בצד התחתון של המתחם. כאשר מדובר במי שאינו מפנים את מהות העבירה ומהווה סכנה, הרי שהדברים מהווים שיקול של ממש בתוך מתחם הענישה להחמיר. עם זאת, כאמור, בהתקיים הסדר המבוסס על קושי ראייתי ובשים לב לכך שההסדר כולל בכל זאת ענישה מוחשית ופיצוי של ממש עבור המתלוננת, הרי שיש לכבד את ההסדר.

קושי נוסף הוא בהסכמת הצדדים על צו מבחן, כאשר המלצת שירות המבחן שלילית.

הנאשם כאן חזר והביע נכונות להגיע לשירות המבחן לצורך טיפול ובשים לב להסכמת הצדדים, דומה שאין מנוס מלאשר את ההסכמה, על אף ההמלצה השלילית. תקוותי שהנאשם ישכיל לנצל את הזמן שמעניקה לו המדינה, על מנת לאפשר לו להתבונן בעצמו ולשנות את דרכיו. יש לקוות ששירות המבחן ימצא את הדרך אל לבו של הנאשם ולסייע לו בדרך השיקום.

מכל מקום, מובהר לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי צו המבחן, הרי שניתן להשיבו אל אולם בית המשפט ולהטיל עליו ענישה מוחשית נוספת. יוער כי הנאשם נכח בדיון קודם היום, בו הובא נאשם אחר בפני עקב הפרה של צו מבחן וכי האפשרות לענישה נוספת במקרה של אי קיום הצו, היא אפשרות מוחשית.

נוכח כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1. 6 חודשי מאסר בפועל. ימי המעצר לא ינוכו. המאסר ירוצה בעבודות שירות, בהתאם לתכנית שהכין הממונה. מכיוון שהמועד שהציע הממונה חלף, הנאשם יתייצב לביצוע העבודות ביום 19/04/2015 עד השעה 08:00 ביחידת עבודות השירות במפקדת מחוז הדרום של שירות בתי הסוהר שליד כלא אשל.
2. מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור כל עבירת אלימות, לרבות איומים או אלימות כלפי רכוש.
3. הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת בסך ₪ 20,000. 10,000 ₪ מהפיצוי יועבר למתלוננת מתוך ההפקדה שהפקיד הנאשם במ"ת 29270-05-14. יתרת הפיצוי, 10,000 ₪ או אם ההפקדה אינה מספיקה יותר מכך, תשולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 01/05/2015.
4. אני מצווה על הנאשם לעמוד תחת פיקוח של שירות המבחן לתקופה של שנה, לצורך טיפול בנאשם והשגחה עליו, ככל ששירות המבחן ימצא לנכון.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#10#>

ניתנה והודעה היום י' ניסן תשע"ה, 30/03/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי יהודית עזרא