רקע

1. בין חברת Magna Electronics Inc. (להלן: "מגנה") לבין קבוצת חברות שתכונה להלן TRW מתנהלים הליכים בבתי משפט במחוזות שונים בארצות הברית בקשר לפיתוחים טכנולוגיים לסיוע לנהגי רכב המיוצרים ומשווקים על ידן. בקשר לאותם הליכים הוגשו למנהל בתי המשפט בישראל ארבע בקשות שונות לסייע בגביית ראיות מן המשיבה. האחרונה, שתכונה להלן בקצרה "מובילאיי", היא חברה ישראלית שמייצרת ומשווקת מערכות טכנולוגיות לסיוע לנהג. מן הבקשות עולה כי מובילאיי מספקת למגנה ול-TRW, בין היתר, תוכנה וחומרה (שבב) המותקן במוצריהן.

אציין כי בהליך שבפני יוצגה מגנה על-ידי עורך הדין ד"ר חיים שיין, ואילו TRW יוצגה על-ידי עורכי הדין זאב פרל, יוסי מרקוביץ' ויעל שלם. הגם שהן אינן צדדים פורמליים להליך העזרה המשפטית, ומשום שהן הגורמים המעוניינים בביצוע הבקשות הנדונות, אפשרתי לחברות אלה להציג את עמדותיהן.

1. הבקשה הראשונה הוגשה ביוזמת מגנה, ולאחר הגשתה הוגשו שלוש בקשות נוספות ביוזמת TRW. הבקשות הועברו לבית משפט זה מכוח חוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק עזרה משפטית").
2. המדובר בבקשות שהן מקבילות במהותן. הבקשה הראשונה (חד"א 13721-02-14) הוגשה במסגרת הליך שמתנהל בין מגנה לביןTRW בבית משפט במחוז מערב מישיגן. לפי המוצג בבקשה, מגנה טוענת בתביעתה ש-TRW הפרה ארבעה עשר פטנטים הרשומים על שמה, ואילו TRW עותרת לצו הצהרתי לפיו לא הפרה את הפטנטים ואין להם כלל תוקף, וטוענת שמגנה הפרה פטנט שלה. לבקשת מגנה העביר בית המשפט האמריקאי את הבקשה דנן, לגביית עדות על דרך של "deposition" ולגילוי מסמכים על-ידי מובילאיי.
3. המסמכים שחברת מובילאיי מתבקשת למסור לפי בקשה הראשונה סווגו ל-47 קטגוריות (נספח A-2 לבקשה). המדובר, כך על קצה המזלג, בדרישה לפיה מובילאיי תחשוף את המסמכים הנוגעים לטכנולוגיה שלה ולהתקשרויותיה עם TRW, לרבות התקשרויות בנוגע להתדיינות בין מגנה ל-TRW והסכמי שיפוי בין מובילאיי ל-TRW (פריטים 1-6); אלגוריתמים וקוד המקור הן של מובילאיי והן של מגנה ו-TRW, וכן מסמכים המסבירים את אופן פעולת האלגוריתמים בתוכנה של מובילאיי (פריטים 7, 12-22 ו-31-37); כל המסמכים לעניין תכנון ופיתוח השבב שמשווקת מובילאיי הן ל-TRW והן בכלל לארצות-הברית (פריטים 8-10), מסמכים המפרטים את אופן הפעולה של השבב במוצרי מגנה ו-TRW (פריט 11), מסמכים הנוגעים לזיהוי חזותי בטכנולוגיה של מובילאיי (פריטים 23-30 ו-38-45), ומסמכים הנוגעים לבקרת חשיפה במוצריה (פריטים 46-47). הוצגו אף 40 קטגוריות של נושאים לחקירה במסגרת הליך ה-Deposition (נספח A-1 לבקשה), המקבילים לנושאים שנדרשו בגילוי המסמכים.
4. הבקשה השנייה (חד"א 29280-05-14) נוגעת לתלונה אותה הגישה TRW לרשות האמריקנית לסחר בינלאומי כנגד מגנה, בטענה להפרת פטנט הרשום על שמה. במסגרת זו פנתה TRW לבית משפט במחוז קולומביה, בבקשה להעברת בקשה לגביית ראיות ממובילאיי. הבקשה הוגשה ביום 14.3.2014, ובאותו יום ניתן צו הנענה לבקשה בנוסח בו הוגשה.
5. המידע אותו מתבקשת מובילאיי למסור בצו זה מקביל לזה המתבקש ממנה בבקשה הראשונה שנסקרה לעיל. במסגרת נספח 1 לבקשה ובחלוקה ל-7 קטגוריות מתבקשת מובילאיי לחשוף את כל מסמכי ההתקשרות שיש לה עם מגנה (פריטים 1-2); מסמכים המפרטים את האלגוריתמים וקוד המקור של טכנולוגית מובילאיי ואת דרכי הפעולה שלהם (פריטים 3, 6 ו-7); ומסמכים בעניין עיצוב ופיתוח השבב של מובילאיי ואופן פעולתו (פריטים 4,5). גם כאן קיימת דרישה למסירת עדות באותם נושאים (נספח 2).
6. הבקשה השלישית (חד"א 29484-05-14) נוגעת אף היא להליך שנזכר לעיל, אותו פתחה מגנה בבית המשפט במישיגן כנגד TRW. במסגרת זו פנתה אף TRW בבקשה לגביית ראיות ממובילאיי, וביום 16.4.2014 אושרה הבקשה. היא כוללת 46 קטגוריות של מסמכים ו-39 קטגוריות של נושאים לחקירה, המקבילות במהותן למידע שגילויו מתבקש בשתי הבקשות הקודמות, בשינויים קלים.
7. הבקשה הרביעית, שאף היא סומנה במספר ההליך חד"א 29484-05-14, נוגעת לתלונה אותה הגישה מגנה בפני הרשות האמריקאית לסחר בינלאומי, בטענה לפיה TRW הפרה פטנטים הרשומים על שמה. במסגרת זו פנתה TRW לבית משפט במחוז קולומביה בבקשה נוספת לקבלת ראיות ממובילאיי, כאשר מן הבקשה עולה כי טענתה היא כי הפטנטים אינם בתוקף או ש-TRW אינה מפירה אותם. הבקשה אושרה בנוסח בו הוגשה. המידע המבוקש בה, בדרך של גילוי מסמכים (נספח 1 לבקשה) וחקירה (נספח 2), מקביל לבקשות הקודמות.
8. הבקשות הוגשו זו אחר זו, כך שהטיפול החל בבקשה הראשונה ובהמשך הוגשו הבקשות הנוספות. ביום 23.2.14 נערכה ישיבה, בנוכחות נציגי מובילאיי ומגנה. מובילאיי הגישה עמדה בכתב בנוגע לבקשה הראשונה ביום 24.3.14. לאחר הגשת יתר הבקשות ואיחוד הדיון בהן, בדיון מיום 29.5.14, נקבע מתווה לקבלת עמדות הצדדים. מועדי ההגשה נדחו לפרקים, לבקשות הצדדים ולצרכי הידברות כאשר בתווך העלתה מגנה הצעות חלופיות אשר תידונה בהמשך. בימים 20.7.14 ו-30.714 הוגשו עמדות מטעמן של מגנה ומובילאיי, בהתאמה. ביום 11.8.14 הגישה מגנה טיעון נוסף וביום 17.8.14 הוגשה עמדתה של TRW.

עמדות הצדדים בתמצית

טענותיה של מגנה

1. מגנה טוענת כי במסגרת ההתדיינות המשפטית בארצות-הברית ניתן "צו מגן" (Protective order, נספחF לתגובתה מיום 20.7.14), ובו קביעות שנועדו לגונן על סודיות המידע המבוקש. לשיטתה, המידע רלבנטי להתדיינות האמורה שכן השבב של מובילאיי המותקן במערכות של מגנה ו-TRW הוא לב המערכת, לגביה טוענת מגנה להפרת פטנטים בידי TRW, ומשום שנתח נכבד של הכנסותיה של מובילאיי מקורו בארצות הברית (לפירוט נוסף ראו תגובה מיום 20.7.14, עמ' 3-4). מגנה הדגישה כי אין ברצונה לגרום נזק למובילאיי, וכי במהלך ההליך ניסתה להגיע לפשרה. במסגרת זו הציעה, בהודעה שהגישה ביום 20.5.14, כי מובילאיי תגלה את המידע ברמת פירוט המאפיין את פרסומיה. ביום 20.7.14 הציעה מתווה נוסף המצמצם את היקף המידע אותו מתבקשת מובילאיי למסור. זאת, למשל, באמצעות בקשה לחשוף מידע על תפקודי השבב של מובילאיי אך לא את האופן בו הוא בנוי.

טענות TRW

1. TRW סבורה כי על בית משפט זה לפעול בהתאם להוראותיהם של בתי המשפט בארצות הברית, בהיותו "זרוע ביצועית" שלהם, ובלבד שהדין בישראל אינו שולל זאת. לטענתה, מקום בו בחן מנהל בתי המשפט בישראל את הבקשות לעזרה משפטית ואישרן, ולמעט במקרים "קיצוניים ונדירים" כלשונה, אל לבית המשפט הישראלי לשמוע התנגדות של הגוף ממנו מתבקש הגילוי (היינו מובילאיי) או להימנע מלהיעתר לבקשה לפי חוק העזרה המשפטית. במסגרת זו נטען אף, כי סמכות הסירוב נתונה בלעדית לשר המשפטים ולמנהל בתי המשפט.

עוד נטען כי התנגדותה של מובילאיי לא מבססת מדוע מדובר בסוד מסחרי, וכי מסמכים שחלה עליהם הגנת פטנטים או זכויות יוצרים אינם חסויים.

אףTRW מצביעה על "צווי מגן" שניתנו בידי הערכאות בארצות הברית בקשר לבקשותיה וסבורה כי הם, וכן הסדרי שיפוי הקיימים באמנת האג, נותנים מענה לחשש מפגיעה במובילאיי.

טענותיה של מובילאיי

1. מובילאיי טוענת כי יש לדון בבקשות בהתאם לדין הישראלי, וזאת מכוח חוק עזרה משפטית ותקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז- 1977 (להלן: "תקנות אמנת האג"). היא מתנגדת לחשיפת המידע המבוקש, בטענה שמדובר במידע הכולל סודות מסחריים, ובשל ההיקף הרחב והבלתי סביר לשיטתה של הגילוי הנדרש, הכולל כמעט את מלוא המידע על מוצרי הדגל שלה, בהיקף של אלפי מסמכים.
2. עיקר המידע המבוקש, כך לפי מובילאיי, נוגע לטכנולוגיות שלה שחשיפתן תפגע באופן קשה בזכויותיה. לטענתה, אף אחת מן הבקשות אינה מצדיקה את חשיפת המידע. זאת, ראשית, משום שמבקשות הגילוי לא ביססו את רלבנטיות החומר הרב המבוקש על ידן למחלוקות הנדונות בארצות הברית, שמובילאיי כלל אינה צד להם. במסגרת זו הודגש, כי הבקשות אושרו על-ידי הערכאות בחו"ל מבלי להידרש לשאלה זו. שנית נטען, כי אף אם תוכח רלבנטיות המידע, הרי שהוא חוסה תחת חיסיון סוד מסחרי לפי סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). לטענת מובילאיי, הנזק שייגרם לה מגילוי המידע הוא הרסני ובלתי הפיך, ואינו ניתן לריפוי באמצעות צווים מגנים. בנוסף, הזמן והמשאבים הרבים שיידרשו לאיסוף המידע יגרמו לה נזקים ניכרים. לטענת מובילאיי, אף המתווים החלופיים שהציגה מגנה מותירים על כנם את הפגיעה בה.
3. באשר לחלק אחר של המידע: עתירה לגילוי מסמכי התקשרות שלה עם מגנה ו-TRW טוענת מובילאיי, כי הצדדים להליכים בארצות הברית לא מיצו את הליכי גילוי המסמכים מהצד השני באמצעותם יכלו לקבל את המסמכים. זאת, בטרם פנו בבקשה לגלותם בידי מובילאיי.

המסגרת המשפטית

הליך העזרה המשפטית בין מדינות, והיחס בינו לבין הדין הישראלי

1. הליך גבית ראיות והמצאת מסמכים מכוח עזרה משפטית בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת מוסדר בחוק עזרה משפטית, ב"אמנה בדבר גביית עדות בחוץ-לארץ בענינים אזרחיים או מסחריים", שנחתמה בהאג ביום 18.3.1970 (כתבי אמנה 899, כרך 26, עמ' 689; להלן: "אמנת האג"), ובתקנות אמנת האג.
2. הצדדים חלוקים ביניהם, כמתואר לעיל, באשר למקומו של הדין הישראלי במערכת השיקולים בהליך העזרה המשפטית ובאשר להיקף שיקול הדעת המסור לבית המשפט במסגרת זו, שלא להיענות לבקשה לעזרה משפטית. לעניין זה, איני יכול לקבל את גישתה של TRW, הרואה בבית המשפט הישראלי "זרוע ביצועית" בלבד שתפקידה מתמקד ביישום הצו הזר ושאינה מוסמכת שלא לבצעו גם אם הוא אינו עומד בקנה אחד עם עקרונות והוראות הדין הישראלי, למעט במקרים חריגים וקיצוניים.
3. גישה זו מחטיאה את מהותו של הליך העזרה המשפטית. לא מדובר בהליך ביצועי גרידא, אלא בהליך משפטי ושיפוטי העוסק, בין היתר, באיזון שבין מספר אינטרסים שעלולים, לעיתים, שלא להתיישב זה עם זה.

על ההליך חולש רצון לסייע למדינות המבקשות בעשיית משפט צדק, וזאת באמצעות עזרה בגביית ראיות וביצוע פעולות משפטיות נוספות. לעניין זה ראו הדיון בבר"ע (תל אביב-יפו) 2551/02 ירקוני נ' Boston Scientific Corporation (פורסם בנבו, 17.6.03), ואת המקורות המובאים שם, בפיס' 7 ו-8. השיקול הנדון הוצג שם במילים הבאות:

"כוונת מדינת-ישראל כאשר הצטרפה לאמנה, ומגמתו של המחוקק הישראלי בחקיקת החוק, היו לתת סיוע משפטי נרחב ביותר לבתי-משפט במדינות אחרות על מנת לאפשר להן לעשות משפט צדק, ומתוך ציפייה שאותן מדינות, לפחות אלה שחתומות על האמנה, תנהגנה כך כאשר תתבקשנה על-ידי בית-משפט בארץ להושיט לו עזרה משפטית. כמובן שהעזרה המשפטית שתינתן לבית-המשפט הזר איננה בלתי-מוגבלת אלא צריכה להיות תואמת את הוראות האמנה והחוק, ותינתן באופן שקבוע בהן" (שם, פיס' 8).

המשפט האחרון מובילנו לאלמנט נוסף, המשחק תפקיד במערכת השיקולים. השאיפה לסייע למדינות המבקשות, למרות חשיבותה הרבה, אינה בלעדית ואינה מוחלטת. היא מסויגת בסייגים שנועדו להגן על אינטרסים של מדינת ישראל, של תושביה ושל גורמים נוספים המעורבים בהליך. ביצוע בקשה לעזרה משפטית עלול, למשל, לפגוע בריבונות הישראלית או בביטחון תושביה. על רקע זה הוסמך שר המשפטים בסעיף 5 לחוק עזרה משפטית לסרב לבקשה מטעמים שונים, ובהם מצבי פגיעה בריבונות ובביטחון. הגם שאלה העילות המגדרות את סמכותו של השר לא מדובר, כטענת TRW, ברשימה ממצה בכל הנוגע להיענות בית המשפט לבקשות העזרה המשפטית. זאת, משום שהדין כולל מנגנונים נוספים אשר מגבילים את היקף ההיענות וזאת על-מנת לגונן על אינטרסים נוספים. בכלל זה, וכאן הדגש לענייננו, עיון בהוראות חוק העזרה המשפטית ובתקנות אמנת האג מלמד שההחלטה האם וכיצד לסייע למדינה הזרה כפופה לעקרונותיו של המשפט בישראל.

1. כפיפות זו מתחייבת, ראשית, מהגיונם של דברים ומעקרון החוקיות אשר חולש על פעולותיהן של הרשויות בישראל. אין זה סביר כי המחוקק ביקש ליצור מנגנון אשר מחייב את בתי המשפט, האמונים על יישום החוק הישראלי, לפעול בניגוד לו וזאת משום שהדבר התבקש בידי רשות זרה. גם אם לא כדבר שבשגרה, הרי שניתן להעלות על הדעת מקרים בהם היענות לבקשת הסיוע לא תתיישב עם הדין הישראלי, תפגע בזכויות מהותיות עליהן הוא מגונן, תגרום עיוות דין וכיוצא בזה תוצאות שאינן הולמות את משפטנו. לא ניתן לקבל, כי בנוגע למקרים שכאלה ביקש המחוקק לאפשר את הפעולה הפוגענית ואף חייב את בתי המשפט הישראלים לבצעה תוך הכפפתם להוראות הדין הזר.
2. מובן, כי אין הדבר אומר שבכל מקרה בו אין הלימה מלאה בין הדין הישראלי לבין המבוקש בבקשת הסיוע, תדחה האחרונה. השאלה היא של מידה ומהות, וכך אושרה, למשל, גביית מידע בדרך של "Deposition" הגם שזו אינה נהוגה בישראל (עניין ירקוני הנ"ל). ועם זאת, ייתכנו מקרים בהם יהא ביישום הבקשה הזרה משום פגיעה מהותית בזכויות עליהן מגונן המשפט בישראל, באופן שלא יאפשר להיענות לה.
3. המקרה שלפני עשוי להמחיש זאת. הוא עוסק בחברה ישראלית, שאיננה צד לסכסוך בין שתי חברות זרות. בשלב זה נניח (הנחה אשר תדון בהמשך) כי לחברה זו מוקנית בדין הישראלי זכות מהותית, שלא לחשוף את סודותיה המסחריים בדגש על טכנולוגיות המפותחות על ידה ושחשיפתן תגרום לה פגיעה של ממש, וכי לא הייתה נדרשת לחשיפה זו לו נוהל ההליך העיקרי בישראל. במצב זה, פרשנות של דיני העזרה המשפטית לפיה בתי המשפט בישראל מחויבים לפגוע בזכותה של החברה, ולאשר את הגילוי הפוגעני למרות שאינו עומד בדרישות הדין הישראלי וזאת משום שההליך העיקרי מתנהל מחוץ לישראל ומשום שפרוצדורת הגילוי נעשית בהליך של עזרה משפטית, היא בלתי סבירה.
4. מסקנה זו עולה גם מהוראות החוק, ומן הפסיקה. סעיף 8 לחוק עזרה משפטית נושא את הכותרת "כפיפות להוראות הדין" וקובע כדלקמן:

"(א) פעולה בישראל על פי בקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת, תיעשה בדרך שנעשית פעולה מסוגה בישראל, ויחולו עליה הוראות הדין החלות בישראל על פעולה מסוגה, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה או על פיו.

(ב) לא תיעשה פעולה בישראל על פי בקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת, אלא אם כן הפעולה מותרת על פי הדין בישראל.

(ג) הפעולה המבוקשת תיעשה בדרך התואמת את בקשתה של המדינה המבקשת, כל עוד מותרת הפעולה על פי הדין בישראל.

..."

כך הוצג הרעיון שבבסיס הסעיף, בדברי ההסבר להצעת החוק הרלבנטית:

"בהתאם לעיקרון החוקיות חלים דיני ישראל על כל פעולה שנעשית בישראל ואין זה משנה אם הפעולה נעשית לבקשתו של גורם פנים או של מדינה אחרת. יחד עם זאת, ככל שהדין בישראל מאפשר זאת, רצוי למלא את בקשתה של מדינה אחרת בדרך שתאפשר לה להשתמש, לפי הוראות הדין של אותה מדינה, בחומר שהושג בישראל..." (ה"ח 2577 תשנ"ז, עמ' 134).

המחוקק עיגן בחוק, אפוא, את כפיפותו של הליך העזרה המשפטית להוראות הדין הישראלי, וזאת לצד השאיפה לסייע למדינה הזרה. סעיף 18(א) לחוק עזרה משפטית מוסיף ומבהיר זאת מן הפרספקטיבה של מוסר המידע:

"הוזמן אדם על ידי בית משפט לשם גביית ראיות, תחול עליו כל חובה החלה על עד שהוזמן להעיד בפני בית משפט בישראל ותהיה לו כל זכות שיש לעד כאמור". (ההדגשה הוספה. ראו גם תקנה 9 לתקנות אמנת האג).

1. הוראות אלה מבארות, כי קביעות הדין הישראלי והזכויות המוענקות לפיו, לרבות זכויות הנוגעות למסירת מידע בהליך משפטי, אינן נעדרות מפרוצדורת העזרה המשפטית. החובה לקיימן ולשמור עליהן נותרת על כנה גם בפרוצדורה זו. שיקול הדעת בטיפול בבקשה לעזרה משפטית אינו צר, בגדר "זרוע ביצועית" בלבד ואינו כולל אך את הרצון לסייע לרשות הזרה בעשיית צדק באמצעות היענות לבקשתה. על בית המשפט הדן בבקשה לאזן בין שאיפה חשובה זו, לבין שיקולים נוגדים ובהם הרצון שלא לפגוע בזכויות אשר מוקנות למוסר המידע בהתאם למשפט הישראלי. מכאן, שמקום בו מועלית התנגדות לביצוע הבקשה, בית המשפט אינו פטור מלבררה ואם מצא שהיא אינה עומדת בקנה אחד עם הדין הישראלי, הוא רשאי שלא להיענות לבקשה.
2. שיקול הדעת השיפוטי בהליך העזרה המשפטית מעוגן בהוראות חוק נוספות. סעיף 9(א) לחוק עזרה משפטית מעניק את הסמכות לבצע את הפעולות לפי החוק לבית משפט השלום. סעיף 15 מאפשר ל"רשות המוסמכת" "לבקש מבית המשפט לתת צו לגביית ראיות" (ההדגשה הוספה). הוראות אלה ממחישות, בניגוד לטענת TRW, כי רשימת העילות המגדירה את סמכותה של הרשות המוסמכת לסרב לבקשה לעזרה משפטית אינה שוללת את סמכות בית המשפט לבחון את ההצדקה להיענות לבקשה. זאת, גם אם סמכותה של הרשות לא "הואצלה" לפי סעיף 3 לחוק. המחוקק טיפל, בנפרד, בסמכותה של הרשות לסרב לבקשות, ובנוסף הסמיך את בתי המשפט לבצע את פעולות הסיוע ואפשר לרשות "לבקש" מהם לעשות כן. המינוח "בקשה" מגלם בחובו שיקול דעת לבית המשפט להיענות לבקשה, או לסרב לה.

בעניין ירקוני הנזכר לעיל נקבעו בהקשר זה הדברים הבאים:

"אינני מקבל את טענתן הקוטבית של המשיבות 1 ו-2, לפיה בית-משפט קמא היה חייב להורות על חיקור-דין, שכן בקשת בית-המשפט האמריקאי אושרה על-ידי המשיבה 4 (היא הרשות המוסמכת לפי חוק העזרה המשפטית – א.ג.) בהתאם לסמכותה לפי סעיף 3(א) לחוק, והועברה לבית-משפט קמא על-מנת שיורה על ביצוע חיקור-הדין.

גם אם בקשתו של בית-המשפט האמריקאי לבצע חיקור-הדין על-ידי בית-משפט בארץ אושרה על-ידי המשיבה 4 בהתאם לסמכותה הנ"ל והועברה לבית-משפט קמא, הרי סעיף 9(א) לחוק מסמיך את בית-המשפט קמא לעשות פעולה לפי החוק, ולא מחייב אותו לבצעה גם לאחר שהבקשה לבצעה אושרה על-ידי המשיבה 4.

... בית-משפט קמא אינו חייב לבצע חיקור-דין, לרבות גביית ראיות, רק משום שבקשת בית-המשפט האמריקאי לעשות כן אושרה על-ידי המשיבה 4 והועברה אליו. מאחר ואין מחלוקת כי לעדים הפוטנציאליים, כמו המערערים שבפניי, יש מעמד בקשר להחלטת בית-משפט קמא להזמינם להתייצב לחיקור-דין, הרי במידה והם מתנגדים להשתתף בהליך, על בית-המשפט לדון בהתנגדות... ובאם תימצא על-ידו כמוצדקת, הוא יסרב לבקשה, חרף אישורה על-ידי המשיבה 4" (פיס' 5 לפסק הדין).

1. אעבור לבחון את התנגדותה של מובילאיי לחשיפת המידע המבוקש.

הדין הישראלי בסוגיית גילוי סודות מסחריים

1. מובילאיי נדרשת לגלות מסמכים שברשותה וכן להיחקר. זאת, בעיתוי המקביל לשלב של גילוי ועיון במסמכים בהליכים אזרחיים לפי הדין הישראלי. שלב זה הינו מכשיר חשוב, שנועד לקדם הן את היעילות הדיונית והן את גילוי האמת (רע"א 2629/98 השר לביטחון פנים נ' וולפא, פ"ד נו(1) 786, 793-794 (15.11.01); רע"א 3638/03 ביטום נ' כמיפרן, פ"ד נח(1) 97, 100 (16.9.03)). עם זאת, מדובר בזכות דיונית שאינה מוחלטת, ועשויה לסגת בפני זכויות אחרות המוגנות בחיסיון (תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; רע"א 1918/02 ויטלזון נ' פנטאקום, פ"ד נו(4) 865; פסקה 5 (19.6.02); עניין ביטום, שם).
2. במקרה הנדון, האינטרס המתחרה הינו הזכות להגנה על סוד מסחרי, שהיא נגזרת של זכויות הקניין והעיסוק. פגיעה בסוד מסחרי עלולה להוריד לטמיון משאבים שהושקעו בפיתוחו, לפגוע ברכושו של בעל הסוד וביכולתו לעשות בו שימוש ולהפיק ממנו פירות, וכך גם ליצור השלכות שליליות נוספות כגון גריעה מן התמריץ להשקיע בפיתוחים שהם בעלי היבטים מסחריים. ראו מ' דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר, בעמ' 297 ו-778 (2002).
3. על רקע זה חוקק חוק העוולות המסחריות. סעיף 5 לחוק מגדיר "סוד מסחרי" כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". סעיף 23 מוסיף וקובע כדלקמן:

(א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם.

(ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי.

(ג) בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אין כדי להגן על הסוד המסחרי."

מדובר בחיסיון סטטוטורי ויחסי, שקיומו מותנה במתן החלטה שיפוטית (רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן, פיס' 12 (8.7.13)); עניין ויטלזון, פיס' 6; י' עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט אזרחי - ניסיון להשלטת סדר" ספר קיטאי 247, 276 (2008)). יחסיותו באה לידי ביטוי באיזון אותו מבצע בית המשפט בין השיקולים המתחרים: עניינו של בעל הסוד מחד, ועניינו של העותר לגילוי יחד עם הרצון לרדת לחקר האמת מאידך. השאיפה, בהתאם לעקרון המידתיות, היא לצמצם את הפגיעה בבעל הסוד למינימום ההכרחי לצורך שמירה על האינטרסים הנוגדים.

1. עיון בפסיקה מעלה, כי על רקע השאיפה האמורה עוצבו מספר קווים מנחים לטיפול בבקשות לגילוי מידע.

דרישה ראשונה, הנוגעת לכל הליך גילוי, היא דרישת הרלבנטיות: על העותר לגילוי מידע להראות, כי המידע המבוקש רלבנטי לזירת המחלוקת שבהליך המשפטי. זו דרישה פרלימינרית, שביסוסה נדרש לצורך הקביעה המקדמית כי יש צורך בגילוי המסמכים וזאת עוד בטרם הידרשות לטענת החיסיון. עם ביסוס הרלבנטיות, מבוצעת בחינה נוספת המדמה "מקבילית כוחות": ככל שהמידע חשוב יותר לבירור המחלוקת, כך תדרש פגיעה קשה בבעל הסוד המסחרי כדי למנוע את הגילוי, ולהיפך (עניין רמי לוי הנ"ל, פיס' 12).

בדומה, על מנת לצמצם את הפגיעה בבעל הסוד ולמנוע שימוש לרעה בהליך הגילוי והעיון ככלי להשגת מידע בעל ערך מסחרי, נדרש המבקש לבסס את נחיצות המידע לבירור הפלוגתאות שבהליך המשפטי. רק מסמכים שהם בעלי פוטנציאל להשפיע על סיכויי ההצלחה של מבקש הגילוי במשפט, ושבלעדיהם יתקשה אותו בעל דין להוכיח את עמדתו במשפט, יחשפו (עניין ביטום הנ"ל, בעמ' 101).

משיקול הנחיצות נגזרת גם בחינת קיומן של חלופות להוראת הגילוי: מקום בו יכול המבקש להגיע למידע שגילויו מתבקש בדרכים אחרות, או מקום בו יכול הוא לבסס את טענותיו בהליך באמצעות ראיות חלופיות שברשותו, ייטה בית המשפט שלא להורות על הגילוי (עניין רמי לוי, פיס' 13; עניין ויטלזון, פיס' 7).

מדרישות אלה נגזרת דרישה נוספת מן העותר לגילוי מידע, להניח תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה היענות לבקשתו. ככל שיציג תשתית בעלת עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית המשפט להתחשב באינטרסים שלו ולהעדיפם על פני אלה של בעל הסוד המסחרי. אם לא תונח תשתית מינימלית לטענותיו, לא יינתן כלל צו לגילוי מסמכים (עניין ויטלזון, פיס' 7; עניין ביטום, שם; עניין רמי לוי, פיס' 16).

ולבסוף, נותן הדין משקל למצבים בהם הגורם שנדרש לחשוף את המידע ושעלול להיפגע מחשיפתו איננו צד להליך המשפטי. מסעיף 23 (א) לחוק העוולות המסחריות עולה, כי העותר להגנה לפי הסעיף עשוי להיות "אדם אחר" ולאו דווקא אחד הצדדים להליך. הפגיעה בגורם שכזה, שאינו חלק מן הסכסוך הנדון אך נדרש לחשוף את סודותיו כדי לסייע לבירורו, אינה מובנת מאליה ויש לבסס היטב את נחיצותה בטרם תבוצע. "אם אין הוא צד מעוניין בהליך, העשוי ליהנות מתוצאותיו, האינטרס שלו לסודיות ראוי שיזכה להתחשבות מוגברת" (דויטש, בעמ' 785. ראו אף עניין רמי לוי, בפיס' 12 ו-16). בכך גלומה בחינה מהותית, כאשר ההגנה על צד שלישי תגבר ככל שהוא רחוק מן הסכסוך הנדון בהליך המשפטי וככל שהפגיעה בו מחשיפת המידע היא ישירה ומשמעותית יותר (עמית, עמ' 280-292).

1. הדין הישראלי בסוגיה דנן חותר, אפוא, לאיזון שיבטיח פגיעה מידתית באינטרסים המתחרים: אלה של בעל הסוד, ואלה של מבקש הגילוי. לשם כך, יש להשתכנע ברלבנטיות המידע, בנחיצות חשיפתו בדרך של הוראה שיפוטית ובדרישות הנוספות שנדונו לעיל, בטרם היענות לבקשה להורות על גילוי סוד מסחרי. בקצרה אוסיף ואציין, כי גם לאחר ביסוס הדרישות האמורות, על בית המשפט להמשיך וליישם את עקרון המידתיות באמצעות התווית הגילוי באופן מדוד ונקיטה באמצעים שיגוננו על סודיות המידע המועבר. כל זאת, כדי להבטיח את זמינות המידע הדרוש להכרעה בסכסוך תוך צמצום הפגיעה בזכויותיו של בעל הסוד המסחרי.

דיון

1. יישומם של מבחנים אלה על המקרה שלפני מעלה, כי בשלב זה ובטרם בוססו התנאים לכך, לא ניתן להיעתר לבקשות ולהורות למובילאיי לגלות את המידע המבוקש. הוראה שכזו תפגע בהגנה אותה מעניק הדין הישראלי לסודותיה המסחריים של מובילאיי, וזאת מבלי שהונחה התשתית לכך והוכח, כי הפגיעה הכרחית ומידתית.
2. לעיל סקרתי את טיב המידע אותו מתבקשת מובילאיי לחשוף במסגרת הבקשות השונות. יש לציין כי הבקשות מנוסחות בצורה רחבה, ועותרות לקבל מידיה של מובילאיי נתונים רבים אודות פעילותה ונכסי הידע שלה. ככל שניתן לעמוד על טיב המידע המבוקש מנוסח הבקשות, בדגש על רשימות הקטגוריות שצורפו להן, הרי שרוב המסמכים והמידע שגילויים מתבקש נוגעים ל"גרעין הקשה" של קניינה הרוחני של חברה מסוגה של מובילאיי: הטכנולוגיה המפותחת ומשווקת על ידה, הן בהיבטי תוכנה והן בהיבטי חומרה. נראה כי המדובר במידע עסקי, אשר הולם את הגדרת הסוד המסחרי שבסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות.
3. על רקע זה אני מקבל את עמדתה של מובילאיי, שלא נסתרה לגופה בידי מגנה או TRW, לפיה יש להתייחס לגילוי המבוקש כמהלך שעלול לפגוע בסודותיה המסחריים. נראה כי המידע המבוקש עוסק בליבת הפעילות של מובילאיי, לרבות תהליכים המשמשים לייצור מוצריה. חשיפתו של מידע מעין זה עלולה ליצור נזק ניכר, ועל כן ראוי להעניק לו הגנה רחבה יותר בהשוואה למידע הנמצא בפריפריה של הידע העסקי (דויטש, בעמ' 790).

השילוב שבין קביעה זו לבין קודמתה: הקביעה לפיה הדיון בהליך העזרה המשפטית כפוף לדין הישראלי על הזכויות וההגנות שהוא מעניק למובילאיי, מחייב בחינה של הבקשות בהתאם לקווים המנחים שנקבעו בדין זה ואשר נסקרו לעיל. מדובר בבדיקה זהירה, שמטרתה לברר האם יש הכרח בהוראה על גילוי המידע ובפגיעה בסודות המסחר.

1. בדיקה זו מובילה למסקנה לפיה לא בוססה, בשלב הנוכחי, הצדקה לפגוע במובילאיי בדרך של חיובה לחשוף את המידע המבוקש.

רלבנטיות המידע ונחיצות חשיפתו

1. הנימוק הראשון והמרכזי למסקנתי הוא כי לא בוססה רלבנטיות המידע המבוקש ונחיצותו לבירור השאלות במחלוקת, תוך הנחת תשתית ראייתית לכאורית בדבר הצורך בגילוי. לא הוצגו בפני הכרעות של הערכאות הזרות בשאלות אלה, או דיון בהן, והחברות המעוניינות במידע אף לא הצליחו לבססן בפני.

לפי המידע שבפני, בין הצדדים מתנהלים הליכים בטענות הדדיות להפרת פטנטים ולהעדר תוקפם. זאת, בבית המשפט במישיגן ובפני הרשות האמריקנית לסחר בינלאומי. הפניה לבית המשפט במחוז קולומביה נעשתה לשם הגשת בקשות לעזרה משפטית מטעם TRW. לא נטען או הוצג בפני, כי בהליכים הללו אושרו הבקשות לאחר בחינת רלבנטיות ונחיצות גילוי המידע. הרושם המתקבל מנוסח הבקשות ומטענות הצדדים בפני הוא, כי בכל ההליכים אושרו הבקשות ללא התנגדות, בלשון בה נוסחו וללא דיון בסוגיות האמורות.

1. הדברים נאמרים בזהירות המתבקשת ובמלוא הכבוד לערכאות האמריקאיות. זאת, תחילה, משום שאין ביכולתי לדעת האם המסמכים שצורפו לבקשות ממצים את כלל ההליכים שנוהלו בארצות הברית. קביעתי מבוססת אך על המידע שבפני. שנית, אם אכן לא התקיים דיון בסוגיות האמורות, ניתן להניח כי הדבר נובע מקביעות הדין האמריקאי ומשוני בינן לבין המשפט במקומותינו.

המצב בישראל, כאמור, שונה. ואילו מנוסח הבקשות ומן הנימוקים שהוצגו במסגרתן נראה, כי מגנה וTRW - לא ביססו, בטרם אושרו הבקשות, כי גילוי המידע והמסמכים רלבנטי ונחוץ לבירור המחלוקות הנדונות בהליכים המתנהלים בארצות הברית.

1. למשל, עיון בנימוקי בקשת מגנה בהליך שנדון בבית המשפט במישיגן מעלה, כי הדיון ברלבנטיות הגילוי מתמצה בטענה לפיה מובילאיי מייצרת שבב שנמצא בשימוש במצלמה של חברת TRW, שבייצורה הופרו פטנטים של מגנה (עמ' 2 למסמך שכותרתו "Plaintiff's memorandum"). על טענתה זו חזרה מגנה גם בפני תוך שהוסיפה וטענה שהשבב הוא לב המערכת של TRW ושהאחרונה ומגנה הן מלקוחותיה החשובים של מובילאיי, שכ-65 אחוזים מהכנסותיה בשנת 2013 מקורם בארצות הברית (פסקה III לתגובה מיום 20.7.14).

אלא, שבכך לא די כדי להראות שהמידע שגילויו מתבקש רלבנטי לחזית המחלוקת בהליך המתנהל בארצות הברית, ונחוץ לבירורה. לא די בכך, שרכיב של מובילאיי משמש במצלמה של TRW, כדי להצדיק חשיפת מידע רגיש של הראשונה. מגנה לא ביססה את הקשר בין הטענה להפרת פטנטים בידי TRW, לבין הטכנולוגיה של מובילאיי. היא לא ביארה את טיב הפטנטים שלפי הטענה הופרו ולא הראתה כיצד חשיפת נכסי הטכנולוגיה של מובילאיי, כגון תהליכי הייצור שלה ואופן פעולת מוצריה, תתרום להוכחת טענתה של מגנה לפיה פטנטים אלה הופרו בידי חברה אחרת – היא TRW .

הקושי מתעצם, היות שהן מגנה והן TRW לא טענו כי מובילאיי עצמה הפרה פטנטים כלשהם, בייצור הרכיב אותו היא משווקת להן. הדבר מחדד את הקושי שבטענה, לפיה חשיפת מידע על הטכנולוגיה של מובילאיי, כגון אופן תכנונו ופעולתו של השבב, תתרום להוכחת טענה להפרת פטנטים בידי TRW. לשון אחרת, אין זה נהיר מדוע נדרש לחשוף נתונים אודות רכיב וחברה, לגביהם אין טענה להפרת פטנט, וזאת כדי לבסס טענה להפרת פטנט בנוגע לחברה אחרת ולמערכת בה מורכב הרכיב. במובן זה, טענת מגנה לפיה הרכיב הינו "לב ליבה" של המערכת רק מעצימה את הקושי. ממילא, שלא בוסס כי המידע המבוקש נחוץ להצלחת התביעה.

1. בדומה, אף בבקשותיה של TRW אין ביסוס של שאלות הרלבנטיות והנחיצות. לא בוסס קשר בין טענתה להפרת פטנטים בידי מגנה, לבין הטכנולוגיה של מובילאיי. הקשיים מקבילים לקשיים שנדונו לעיל לגבי בקשתה של מגנה, ולא אחזור על הדברים.
2. לשיטתי, הפורום המתאים לבירור סוגיות הרלבנטיות והנחיצות הוא הפורום הזר, המצוי בפרטי ההליך העיקרי, בדגש על טיב המחלוקות, טיעוני הצדדים ודרכי הוכחתם. אף מהותית נכון יותר כי הערכאה המורה על הגילוי ואשר עתידה להיעזר בראיות תשתכנע בנחיצותן, ולא בית המשפט מעבר לים המסייע בידה.

עם זאת אציין, כי גם במסגרת ההליך בפני ניתנה למגנה ול-TRW הזדמנות מלאה להגיב לטענותיה של מובילאיי, ובכלל זה לטענתה המרכזית בדבר ביסוס רלבנטיות המידע ונחיצות גילויו. בטיעוניהן, הן לא ביססו את הדרישות האמורות.

דרכי פעולה חלופיות

1. גם קריטריון נוסף לגילוי לא נענה. מגנה ו-TRW לא הראו, בין אם בהחלטה של ערכאה אמריקאית או בטיעוניהן בפני, כי לא קיימות חלופות אשר תאפשרנה להן לתמוך את טיעוניהן בהליכים העיקריים ללא הוראה למובילאיי לגלות מידע, תוך פגיעה בסודותיה המסחריים.
2. הקושי נוגע, תחילה ובאופן ברור, לבקשה לגלות מידע הנוגע ליחסים חוזיים שבין מובילאיי לבין מגנה ו-TRW עצמן. במסגרת זו התבקש, למשל, גילוי מידע מסמכי התקשרות או תכתובות שבין החברות. מדובר במסמכים שמטבע הדברים מצויים ברשותן של מגנה ו-TRW. הן לא הראו, מדוע אינן יכולות לקבל מסמכים אלה בדרך של גילוי מסמכים בינן לבין יריבתן להליך בארצות הברית. הדבר עשוי לייתר את הצורך בחיובה של מובילאיי לחשוף את המידע. איני יכול, לכן, להורות על גילוי מידע שכזה. עם זאת אציין, כי מובילאיי הסכימה לסייע בהמצאת מסמכים הנוגעים לקטגוריית ההתקשרויות החוזיות אם יתקשו הצדדים לאתרם ואם לא יחבל הדבר בפעילותה שלה (פיס' 68 לתגובתה מיום 24.3.14), וחזקה עליה שתעשה כן.
3. בנוסף, שאלת דרכי הפעולה החלופיות עשויה לגעת לא רק בהיבט המצומצם של התקשרויות חוזיות, אלא אף ברובו המכריע של המידע המבוקש. הדברים נאמרים בזהירות ומבלי לקבוע מסמרות, וזאת משום שהמידע שבפני מוגבל בהיקפו כך שאין באפשרותי לעמוד על טיבן המפורט של טענות מגנה ו-TRW זו כלפי זו בהליכים העיקריים ולברר את הקשר בינן לבין המידע שחשיפתו מתבקשת. ועם זאת, מן המידע שבפני ניתן להסיק, כי טענותיהן באותם הליכים לא נוגעות לתהליכי הייצור והפיתוח של מובילאיי עצמה. זאת, משום שכאמור הן אינן טוענות להפרת פטנטים בידי מובילאיי.

על רקע זה מסתמן, כי נגיעתו האפשרית של המידע שגילויו מתבקש לזירת המחלוקת שבין מגנה ל-TRW, ואשר מצוי בידי מובילאיי, מתמקד במידע שמקורו בשיתוף הפעולה העסקי שלה עם מגנה ועם TRW. אם כך הדבר, הרי שסביר כי תיעודו של שיתוף הפעולה והמידע שהוחלף בין מובילאיי לבין שותפותיה מצויים לא רק בידיה אלא גם בידי מגנה ו-TRW. הדבר מחזק את משקל הדרישה מהחברות האחרונות להראות מדוע אינן יכולות להגיע למידע המבוקש בדרך של בקשה לגילוי מידע אותן יפנו אחת כלפי השנייה במסגרת ההליכים בארצות הברית. בהעדר הסבר לכך, אין בסיס לחייב את מובילאיי למסור את המידע.

היקף החשיפה המבוקש וזהות המחזיק במידע

1. מובילאיי אינה נוטלת חלק בסכסוך שבין מגנה ל-TRW ובהתדיינויות המשפטיות ביניהן. מגנה ו-TRW אינן מפנות את חיציהן כלפי מובילאיי ואינן טוענות לפגם בהתנהלותה או ל"קנוניה" שלה עם יריבתן להליך המשפטי, דבר שעשוי היה "לקרבה" מבחינה מהותית לסכסוך. מעמדה זה של מובילאיי, כפי שהוצג לעיל בפרק הסוקר את הדין הישראלי בסוגיה, מהווה שיקול נכבד שלא להורות על גילוי סודותיה.
2. שיקול נוסף ואחרון שלא להיענות לבקשה נוגע להיקף המידע, אותו מתבקשת מובילאיי לחשוף. כפי שצוין לעיל, הבקשות מנוסחות בלשון רחבה אשר עותרת לגילויו של מידע רב ומקיף. קשה להשתכנע כי היקף כזה של גילוי עומד בדרישת המידתיות ונחוץ כולו מבחינה עניינית, לצרכי ההליכים בארצות הברית. ברי כי היענות לבקשות תדרוש ממובילאיי חשיפה ניכרת שעשויה להיות בה פגיעה של ממש. זאת, לצד היבט ההוצאות והזמן שיידרשו לאיסוף החומרים.
3. השילוב שבין קשיים אלה לא מאפשר להורות על הגילוי.

טענות נוספות

1. שלוש הטענות שתדונה להלן, ואשר הועלו בידי באי-כוחן של מגנה ושל TRW, מבקשות להתמודד בדרכים שונות עם החששות הכרוכים בגילויו של סוד מסחרי. אלא, שהעלאתן, והדיון בהן, הם מוקדמים. מקומן בשלב בו שוכנע בית המשפט כי המידע המבוקש רלבנטי לזירת המחלוקת בהליך המשפטי, שאז נבחנת שאלת ההגנה על סוד מסחרי והדרכים למעט את הפגיעה בבעל הסוד כתוצאה מן החשיפה. כפי שצוין לעיל, שאלת הרלבנטיות היא פרלימינרית ויש לבססה בכל מקרה של בקשת גילוי (עמית, בעמ' 250). אחרת, אין מקום להורות על גילוי המידע וזאת גם אם היה בנמצא מענה לחשש מפגיעה בבעלי המידע בהיבט הקניין הרוחני.

הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו בעל המידע אינו צד להליך המשפטי. כדי ליטול את הסיכון לפגיעה בגורם שכזה, סיכון עמו מבקשות הטענות השונות להתמודד, יש להשתכנע כי ישנה הצדקה לכך. הדבר, כאמור, לא בוסס.

1. לכן, איני יכול לקבל את הטענות הנסמכות על "צווי מגן" אשר ניתנו בידי הערכאות הזרות במסגרת הטיפול בבקשות לעזרה משפטית. כאמור, יש בטענות אלה משום היפוך היוצרות, שכן בטרם בוסס הצורך בחשיפת המידע אין מקום לדון בהסדרים שיפחיתו את הפגיעה בבעליו כתוצאה מן החשיפה. קיומם של הצווים, השואפים לשפר את ההגנה על המידע, אינו מצדיק בפני עצמו את הגילוי.

למעלה מן הצורך אציין, כי איני משוכנע שהצווים הנדונים מספקים מענה שלם. המלומד דויטש כותב לעניין זה, כי "רבדי ההגנה על הסוד המסחרי באמצעות צווים מגינים וצווים לאיסור פרסום פותרים רק חלק מן הקשיים שבחשיפת הסוד בהליך המשפטי. גם אם ניתנים צווים מסוג זה, קיים סיכון לדליפת הסוד" (ספרו הנזכר לעיל, בעמ' 786). במקרה הנדון, היקפן הרחב של בקשות המידע, כמתואר לעיל, מגביר את הסיכון האמור ומקשה להשתכנע כי ניתן למנעו באמצעות הצווים. עצם העברת המידע למגנה ול-TRW, העוסקות באותו תחום כמו מובילאיי ואף נזקקות לטכנולוגיה שלה, עלולה לפגוע בה. בנוסף, עיון בצווי המגן מעלה כי הגם שצומצם בהם היקף הגורמים שיבואו במגע עם המידע, הרי שהרשימה כוללת בעלי מקצוע ויועצים למיניהם המועסקים בידי הצדדים (סעיף 4.b לצו שניתן בבית המשפט במישיגן וסעיף 3 לצווים שניתנו בבית המשפט בקולומביה). כל אלה מחדדים את החשש לפגיעה בסודותיה של מובילאיי.

1. טענה נוספת הועלתה בידי TRW. לפיה, חלקים מן המידע הנדון מוגנים בפטנט ולכן אינם נהנים מהגנת הסוד המסחרי. בטענה זו יש ממש ברמה המשפטית. בעליו של פטנט רשום לא יוכל, ככלל, ליהנות מהזכות לסודיות מסחרית שכן רישום הפטנט הכרוך בפרסום האמצאה ברבים מפקיע זכות זו (רע"א 6025/05 Merck & Co. Inc. ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח', פיס' 36 (פורסם בנבו, 19.05.11); דויטש, בעמ' 464). אלא, שכפי שהוסבר לעיל הטענה אינה מתמודדת עם המכשול הניצב בדרכה של TRW שעניינו בהוכחת דרישות הבסיס לגילוי המידע. לכן, אין בה להביא לגילוי זה.

לצד רלבנטיות ונחיצות המידע יש להדגיש, בהקשר זה, את סוגיית התשתית הראייתית. לא בוסס בפני, כי מלוא המידע שגילויו מתבקש מוגן בפטנט, או בוארו חלקים מן המידע המוגנים כאמור. TRW הסתמכה על משפט שנכתב בידי מובילאיי בתגובתה לבקשות הגילוי. במסגרת הטיעון להגנת הסוד המסחרי, כתבה מובילאיי כי "המידע המבוקש כולל, רובו ככולו, סודות מסחריים מובהקים של מובילאיי, שהם קניינה הרוחני העיקרי ולמעשה נכסיה העיקריים של מובילאיי, אשר מוגנים כולם בדיני הקניין הרוחני, החל מדיני הפטנטים, דיני זכויות יוצרים וכלה בדיני סודות מסחריים" (פיס' 3 לתגובתה מיום 24.3.14. דברים דומים נכתבו בפיס' 39). אמירה כללית זו לא מבארת איזה חלק מן המידע המבוקש מוגן בפטנט כלשהו. גם במישור זה ישנו, אפוא, חסר עובדתי שאינו מאפשר הכרעה בטענה. זאת, כאשר עצם ההכרעה אינו דרוש משום שלא בוסס כי המידע המוגן רלבנטי ליריעת המחלוקת.

1. סוגיה שלישית נוגעת לנסיונותיו של ב"כ חברת מגנה, להציע מתווי גילוי חלופיים לאלה שנכללו בבקשה המקורית. יש לברך על השאיפה למצוא מתווה שיפחית את הפגיעה כתוצאה מחשיפת מידע. ועם זאת, לא ניתן לקבל את המתווים שהוצעו. זאת, בין אם את המתווה הראשון שביקש להגביל את בקשת הגילוי למסמכים שהם "ברמת הפירוט שמאפיינת את המשיבה מובילאיי בפרסום מאמרים, במסגרת אפליקציות שפורסמו ורשום עליהן פטנט ופטנטים שהונפקו" (תגובה מיום 20.5.14), ובין אם את המתווה השני שצימצם את רשימת הנושאים לגילוי (תגובה מיום 20.7.14). הצעות אלה נתקלות באותם קשיים, בהם נתקלו הבקשות שקדמו להן: גם כאן לא הובהר מדוע המידע המבוקש רלבנטי לטענותיה של מגנה בהליכים בארצות הברית, ומדוע חיובה של מובילאיי לחשפו הוא נחוץ ולא ניתן להגיע אליו בדרכים אחרות או לבסס את הטענות באמצעות חומר אחר.
2. כך, הטענות האמורות הן מוקדמות, ואינן גורעות מן הקושי שבהעדר דיון הולם ברלבנטיות המידע, נחיצות גילויו וקיומן של חלופות להוראת הגילוי.

הכרעה

1. הקשיים עליהם הצבעתי אינם מאפשרים להיענות לבקשות העזרה המשפטית ולהורות למובילאיי לגלות את המידע המתבקש. פעולה שכזו תחטא לדרישות הדין הישראלי ותפגע בזכות מהותית העומדת למובילאיי, להגנה על סודותיה המסחריים. על רקע זה, איני יכול להיענות לבקשות.
2. עם זאת אציין, כי החסרים עליהם הצבעתי הם הפיכים. אפשר, כפי שהוסבר לעיל, שמגנה ו-TRW יוכלו להגיע למידע המבוקש באמצעים אחרים כגון גילוי הדדי. לחלופין, אין בהחלטתי לשלול את האפשרות להניח, בפני הערכאות המתאימות, תשתית ראייתית הולמת תוך ביסוס הדרישות שנדונו בהחלטה זו ואשר עשויות להוביל להתוויה מדודה יותר של הגילוי המבוקש.
3. החלטה זו תשלח על-ידי המזכירות לצדדים, וכן תועבר ללשכת כב' נשיאת בית המשפט, להמשך טיפול מול מנהל בתי המשפט.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ד, 14 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.