<#2#>

נוכחים:

ב"כ העותר עו"ד רעות אבירי

המשיב 2 וב"כ עו"ד איתי בר עוז

פרוטוקול

ב"כ העותר:

אין הסכם סולחה.

ב"כ המשיב 2:

אין אישור נוסף לסולחה מעבר למה שהצגתי בוועדה, כי המשיב 2 נמצא במאסר ולא יוצא לחופשות ובעיקר בגלל המידע שבית המשפט מעיין בו עכשיו.

אני מסכים שהתנהגות המשיב 2 בכלא אינה בסדר, אך מאז ינואר 2014 הוא שומר על התנהגות תקינה וברוב מאסרו הוא שומר על התנהגות תקינה.

המשיב 2 החל לרצות את מאסר בספטמבר 2011 ומסיים אותו בעוד חודשיים ושבוע.

אפשר לראות מהמסמך של הסולחה שהגשנו שזה במצב מתקדם, וזה יסתיים כאשר המשיב 2 ישוחרר וילחץ יד.

ב"כ העותר:

אני חוזרת על כל נימוקינו בעתירה.

ב"כ המשיב 2:

אני סבור שהחלטת הוועדה נמצאת במתחם הסבירות, ולא נפלה כל שגגה בהחלטתה. לגבי מה שנאמר בכתב העתירה, אני מסכים לכך כפי שהצגתי בפני הוועדה, שבזמן שנותר עד השחרור המלא הוא יורחק מג'לג'וליה ויתגורר בלוד שם יעבוד.

מעבר לכך, הוועדה בחנה את כל הדרך שעבר המשיב 2 במאסרו, הדרך לא הייתה פשוטה. זהו מאסרו הראשון של המשיב 2, הוא בן 27 שנים, אין לו תיקים קודם ולא לאחר מכן. היה פה אירוע חמור מאוד, אך אירוע חריג והעונש שנגזר עליו היה לא פשוט, ובין היתר נימק את גזר הדין שהמתלוננים לא שיתפו פעולה עם הפרקליטות ולא הסכימו להגיע לעדות. גם במעמד גזר הדין, החל מעמד הסולחה שכלל פיצוי של 18,000 ₪ והכסף הועבר פיזית לידי המתלוננים ביום מתן גזר הדין וזה היה חלק מהסדר הטיעון.

הסכם הסולחה נמשך כמעט שנתיים לאחר מכן. הוועדה כאשר הגיע המשיב 2 עם תוכנית רש"א ותוכנית אפיקים, דחתה הוועדה על 4 נקודות. הגענו שוב לוועדה שהמשיב 2 לא עמד בקריטריונים, ולא ביקש להשתחרר ושוב דחינו את הדיון בוועדה. כך הדיון נדחה במשך 9 חודשים.

אין מחלוקת שהמשיב 2 שיפר את התנהגותו, ובמשך כחצי שנה לא נרשמו לו דו"חות משמעת ואני מזכיר שזה אסיר שנכנס לכלא לראשונה בחייו.

בסופו של דבר הגענו לוועדה כשעשינו כל מה שביכולתנו. המידעים הם ישנים ועוד לפני תקופת מאסרו. הסכם הסולחה התגבש, ואין הסכם סולחה סופי, כי כפי שנאמר לי צריך לחיצת יד. המסמך שהגשתי הוא הדבר הנכון שיכולתי להשיג.

בעוד כחודשיים וחצי האסיר משתחרר. וכאשר שוקלים את האינטרס הציבורי, אסיר שמשתחרר בעוד חודשיים והסכים להאריך את תקופת הפיקוח בעוד כשלושה חודשים, אז האינטרס הציבורי להורות שהמשיב 2 ישוחרר ולא פיסת נייר שמפרידה בינו לבין השחרור.

הוועדה שקלה את כל השיקולים הנכונים: הסכם הסולחה, העובדה שלא היה הסכם סולחה חדש, למידעים ולדו"חות המשמעת. אני סבור שהחלטת הוועדה אינה חורגת ממתחם הסבירות.

<#8#>

פסק דין

המשיב 2 מרצה עונש מאסר ראשון במשך 3 שנים בגין הרשעתו בעבירות של נשיאת נשק, ירי באזור מגורים, פציעה בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירה נושא תיק פלילי 8432-10-11 (בית משפט מחוזי מרכז), וביום 12.5.2014 החליטה המשיבה 1 (להלן: "הוועדה"), בדעת רוב, לשחרר אותו על תנאי בתנאים המפורטים בסיפא החלטתה, לרבות עמידה בתנאי תוכנית אל-אמל.

החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

העותר טוען בעתירה ובטיעוני באת-כוחו בפנינו, כי שגתה הוועדה כאשר שחררה את המשיב על תנאי בטרם הוצג בפניה הסכם סולחה, אשר לא הוצג גם בפנינו, ולאור המידעים החסויים שהוצגו בפניה ובפנינו.

העותר טוען כי גם אם היה מוצג הסכם סולחה בפני הוועדה, הרי יש לתת לו משקל פחות נוכח חומרת התנהגותו של המשיב נושא מאסרו.

העותר מפנה גם לעמדת גורמי הטיפול לפיהם אמנם המשיב מודה בעבירות שביצע, אך הוא מוסר מידע סלקטיבי אודות נסיבות ביצוען וגורמי הטיפול התרשמו שהוא נוקט בעמדה קורבנית ומתקשה לקחת אחריות על מעשיו.

ב"כ המשיב תומך בהחלטת הוועדה נושא העתירה וטוען כי גם אם לא הוצג בפני הוועדה ובפנינו הסכם סולחה, עדיין צדקה הוועדה כאשר הסתפקה במכתבו של ר' מועצת ג'לג'וליה לפיו הסכם הסולחה נמצא בשלב מתקדם, ולדברי ב"כ המשיב השלמתו לא אפשרית מאחר והמשיב לא יוצא לחופשות ולא יכול ללחוץ את ידו של הצד שכנגד ולחתום על הסכם הסולחה.

נאמר מיד, כי הסבר זה לאי השלמתו של הסכם הסולחה, לא בא בדברים שכתב ר' מועצת ג'לג'וליה במכתב שכתב לוועדה בכל הקשור להסכם הסולחה, ואשר הוצג גם בפנינו.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא סברה, בדעת רוב, שהמשיב מילא את כל המשימות שהוטלו עליו בדיון קודם אשר נדחה על מנת שיוכל למלא אותן.

בכל הקשור לתוכנית השיקומית, קבעה הוועדה, כי המשיב הגיש תוכנית של מרכז אל-אמל שהיא תוכנית טיפולית טובה והביע רצון להמשיך בטיפול שלושה חודשים נוספים לאחר שחרורו המוקדם.

בכל הקשור להתנהגותו של המשיב בכלא בתקופת החודשים האחרונים, קבעה הוועדה, כי מדובר בהתנהגות חיובית והדברים עולים בקנה אחד עם המידעים החסויים שהוצגו בפנינו, כאשר מידעי משטרת ישראל הם מלפני תחילת מאסרו של המשיב והמידעים של שב"ס הם מתחילת שנת 2014 ולפני כן.

שונה המצב בכל הקשור להסכם הסולחה שעל פי הנטען נמצא בשלבים מתקדמים. מכתבו של ר' מועצת ג'לג'וליה אמנם אומר את הדברים הנ"ל, אך אין מחלוקת כי לא נחתם הסכם סולחה בין המשיב לצד שכנגד ויש במחדל זה, גם אם הוא נובע מהעובדה שהמשיב לא יכול לחתום בעצמו על ההסכם, כדי לגרום לאי שחרורו המוקדם, שכן המסוכנות הנובעת ממנו כלפי הצד שכנגד, אשר הוכחה בהתנהגותו נושא מאסרו, עדיין קיימת למרות התוכנית הטיפולית.

כך במיוחד הוא מצב הדברים, כאשר גורמי הטיפול במשיב, במהלך מאסרו, מתרשמים שהוא אמנם מודה בביצוע המעשים נושא מאסרו, אך מוסר מידע סלקטיבי אודות נסיבות ביצועם והוא נוקט עמדה קורבנית, תוך שהוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה איננה לוקחת בחשבון במידה הראויה את העובדה שלא הוכח בפניה, וגם לא בפנינו, כי הסכם הסולחה לא הושלם רק בשל העובדה שהמשיב, שאינו יוצא לחופשות, לא יכול לחתום עליו באופן אישי.

משכך, החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות, ואנו מקבלים את העתירה ומבטלים את ההחלטה מיום 12.5.2014 שהורתה על שחרורו של המשיב על תנאי.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ה אייר תשע"ד, 25/05/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב 2.