1. האם המבקש הוא ארגון העובדים היציג של עובדי המשיבה 1? האם המועד הקובע לבחינת היציגות הוא המועד שבו הודיע המבקש למשיבה 1 על היציגות או המועד שבו פנה לבית הדין בשל חלוף שנתיים ממועד הודעת היציגות? האם המשיבים ניהלו משא ומתן בחוסר תום לב, פעלו נגד ההתארגנות והתנכלו לעובדי המשיבה 1 החברים במבקש?

אלה הן השאלות המרכזיות הדרושות להכרעה במסגרת פסק הדין.

1. כפי שיפורט בהמשך, בהליך זה הוגשו מספר בקשות צד. יובהר כי כתבי בי-הדין הרלוונטיים לענייננו ואשר כוללים את כל טענות הצדדים הם בקשת הצד המתוקנת מיום 13.8.2014 (להלן: בקשת הצד) והתשובה לבקשת הצד מיום 23.9.2014 (להלן: התשובה לבקשת הצד). לפיכך, כל ההפניות במסגרת פסק הדין תהיינה לשני כתבי בי-דין אלו.

הצדדים ותשתית העובדתית

1. המבקש, מען-עמותה לסיוע לעובדים, הוא ארגון עובדים (להלן: מען).
2. המשיבה 1, מנשר לאמנות בע"מ, היא חברה לתועלת הציבור המפעילה מכללה ללימודי קולנוע, צילום, אנימציה, תקשורת חזותית, כתיבה ואמנות (להלן: מנשר)^[1].
3. המשיב 2, מר עודד ידעיה, הוא מייסד מנשר ומנהלה (להלן: מר ידעיה)^[2].

התשתית העובדתית עד למועד ההודעה על היציגות בחודש יוני 2012

1. בשנת 2008 במהלך חודשי הקיץ פנתה מנשר לעובדים והודיעה להם ששכרם ישולם במשכורות חודשיות שיתפרסו על פני שנים עשר חודשים, וזאת בשונה מהנוהג שהיה קיים עד לאותו מועד ואף כיום במכללות אחרות, להעסיק את העובדים לתקופה שנעה בין ארבעה לשמונה חודשים. עוד החליטה מנשר באותה תקופה להעניק לעובדים זכויות סוציאליות ולהפריש עבורם לקרן פנסיה ולפיצויי פיטורים.

יצוין כי המהלך של תשלום שנים עשר חודשי שכר וזכויות פנסיוניות לא היה מקובל באותם ימים ולכן מנשר פנתה למען, ארגון המזוהה עם ציבור העובדים שלה, על מנת שיסביר להם את ההטבות הגלומות במהלך המתוכנן.

בתגובה ביקש מען כי יתאפשר לו לצרף את עובדי מנשר כחברים בארגון.

בהתאם להסכמת מנשר הציבה מען שולחן עם נציג מטעמה בקומת המזכירות וכן שולחן לחברת הביטוח שמען עבד עימה לצורך החתמת העובדים על הטפסים הנדרשים לביצוע ההפרשות. השולחנות הוצבו במשך חודש ימים עד לפתיחת שנת הלימודים בשנת 2008^[3].

1. בחודש מרץ או אפריל 2012 פנו אל מר ידעיה שני עובדי מנשר שעובדים במקביל במכללת "מוסררה" ועדכנו אותו בנוגע לכוונתם לארגן את עובדי מנשר במען. העובדים ביקשו להציב שולחן החתמה בכניסה למנשר.

מר ידעיה נעתר לבקשה. במשך כחודשיים חתמו עובדי מנשר על טפסי הצטרפות למען^[4].

1. בתחילת חודש יוני 2012 התקיימו בחירות לוועד העובדים^[5].
2. ביום 20.6.2012 הודיע מען למנשר באמצעות המייל על היותו הארגון היציג של עובדי מנשר ועל בחירת וועד עובדים. מען ביקש שתיקבע פגישה בין הצדדים (להלן: הודעת היציגות). וזהו נוסח הודעת היציגות^[6]:

"עודד שלום,

אבקש ליידע אותך כי בבחירות לועד העובדים במנשר שנערכו בשבוע שעבר נבחרו העובדים הבאים: איילת בכר, גבריאלה קליין, אילן נחום, עדנאן טהה ורון עמיר.

אנא יידע אותנו מתי נוח לך לערוך פגישה עמנו ועם הוועד החדש.

עד כה חתמו 83 מרצים ועובדים על טפסי ההצטרפות לארגון העובדים מען.

בישיבה תהיה לנו הזדמנות להעביר אליך את רשימת החותמים ובמקביל תוכל למסור לנו את רשימת העובדים במנשר".

אין מחלוקת כי להודעת היציגות לא צורפו טפסי ההצטרפות.

עם זאת נציין כבר כעת כי הוכח שבאותו מועד היו במנשר מאה תשעים וארבעה עובדים^[7] וכי לפחות שבעים ושניים מתוכם חתמו על טפסי הצטרפות, כך שבמועד ההודעה על היציגות היה מען הארגון היציג של עובדי מנשר. טעמנו לקביעה זו יפורטו בהרחבה בהמשך.

המשא ומתן עד למשלוח טיוטת נספח להסכם קיבוצי

1. ביום 18.7.2012 התקיימה ישיבת משא ומתן ראשונה. בישיבה נכחו גב' אורית סודרי ומר אסף אדיב - נציגי מען, מר אילן נחום - נציג וועד העובדים ומר ידעיה.

במהלך הישיבה נמסרה למר ידעיה רשימה של העובדים שהצטרפו למען^[8].

1. ביום 19.7.2012, בעקבות הישיבה שלח מר אדיב למר ידעיה מכתב. בתחילת המכתב נכתב שמען מברך על תחילת המשא ומתן ברוח טובה ושקיימת צפייה לחתום על הסכם קיבוצי עד לתחילת שנת הלימודים הקרובה. בהמשך המכתב פורטו הנושאים שיש לדון בהם במהלך המשא ומתן – קביעת דרגות שכר, היקפי משרה למרצים ולראשי מחלקות, תשלום עבור שעות שאינן שעות הוראה פרונטליות, קביעת לוח זמנים לשיבוץ מרצים לקורסים, שימוע בנוכחות נציגות העובדים, פיצוי עקב פיטורים במהלך שנת הלימודים, תנאים שונים למרצים ותיקים, תנאים סוציאליים נוספים לכלל העובדים, מנגנון לפתרון בעיות תעסוקה וקביעת גוף ניטרלי שישמש כבורר במקרים של חוסר הסכמה בין נציגות העובדים להנהלה^[9].

ביום 25.7.2012 השיב מר ידעיה למכתבו של מר אדיב והתייחס לנושאים שפורטו בו^[10].

1. ביום 10.8.2012 התקיימה ישיבת משא ומתן שנייה^[11].
2. ביום 12.8.2012 שלח מר אדיב למר ידעיה סיכום של עמדת מען. מר אדיב ציין בנושא "שכר המורים" כי קיימת מחלוקת בנוגע למסירת מידע בעניין זה בשל טענת מנשר לחסיון המידע האישי ובשל התנגדותה שמען ייקח חלק בהחלטות לדירוג המרצים. מר אדיב שלל את טענות מנשר והסביר כי ארגון העובדים והוועד רשאים לקבל את המידע על מנת לקבוע מדרגות שכר ברורות על פי קריטריונים אובייקטיביים בהסכם קיבוצי וכי זו אחת מהמטרות של ההסכם^[12].
3. ביום 15.8.2012 שלח מר ידעיה מכתב לעובדי מנשר. במכתב הכיר מר ידעיה במען כארגון העובדים היציג של עובדי מנשר. מפאת חשיבותו של המכתב נביא את עיקריו. וזהו נוסח המכתב^[13]:

"להלן: עדכון בדבר אירגון עובדי 'מנשר', הועד, 'מען'

למעלה משליש מכם נרשמו לארגון העובדים ש'מען' יזמה. לפי החוק זה ארגון מייצג. אמרתי לכל מי ששאל ולכל אורך הדרך – שאני מכיר, לא רק בחוק, אלא גם באופן עקרוני – בזכות עובדים להתארגן. אני מעדיף שאנשים יתארגנו להילחם בעוולות אמיתיות, אבל כאמור – הזכות שמורה.

נבחר גם ועד. בסדר.

התחילו ישיבות שיושב בהן רק נציג ועד אחד, והדוברים הם אנשי 'מען'.

ישנם כמה סעיפים קטנים שהסכמתי עליהם: בעיקר מיסוד נוהלים שגם ככה היו ההוגנים ביותר שקיימים בהשוואה לבתי ספר, מכללות, אוניברסיטאות וכו'.

לא יכולתי אבל, להסכים לדרישה מאוד מהותית – למסור לועד את דרגות השכר של כל אחד מהמרצים והעובדים, ולהסכים לשותפות שלהם בהחלטות. זה קודם כל מנוגד לחוק (הפרטיות). ולכן אמרתי שאמסור נתונים רק של עובד שיאשר לי זאת בכתב.....

לדעתי לא יעלה על הדעת שמרצים יהיו שותפים להכרעה בדבר שכרו של חברם. כולנו יודעים שאין דבר כזה קריטריונים לגמרי אובייקטיביים. – איך מדרגים את רמת ההוראה של כל אחד מאיתנו? איך מדרגים את מעמדנו כאמנים או בעלי מקצוע, איך מדרגים את המחסור בשוק שלפעמים מכריח אותי לשלם למרצה קצת יותר ממה ש'מגיע'?

כאמור – עם כל הכבוד לותק ולדרגה האקדמית......

כאמור – אני מחכה (במייל) לכל מי שמעונין שאמסור את משכורתו לועד.

בינתיים גם הודעתי שאינני יכול (מפאת זמן) לנהל איתם מו"מים ארוכים" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

בהקשר זה נציין כי מען טען שלמרות ההכרה ביציגות מר ידעיה הביע באופן מפורש את חוסר שביעות רצונו מההתארגנות^[14]. המשיבים הכחישו טענות אלה והוסיפו שהמכתב נשלח בהסכמת מען על מנת לקבל את רשות העובדים לחשיפת תנאי העסקתם ושהוא מוכיח שמר ידעיה פעל לקידום המשא ומתן בין הצדדים^[15]. לטענות אלה נתייחס בהמשך.

1. ביום 20.8.2012 פנה מר ידעיה אל מר אדיב במכתב שכותרתו "הסכמות בין הנהלת 'מנשר' לועד העובדים". במכתב פורטה עמדת המשיבים בנושאים עליהם מתנהל המשא ומתן.

באותו היום השיבה גב' סודרי למר ידעיה כי רוב הדברים המפורטים במכתב מוסכמים והציעה להיפגש ולדון בנושאים שפורטו במכתבה אשר לגביהם יש למען שאלות והשגות^[16].

1. ביום 2.10.2012 שלח מר ידעיה לוועד עובדי מנשר מכתב הנושא את הכותרת "נוהלי עבודה ושכר" אשר כלל התייחסות לנושאים שהועלו על ידי מען^[17].
2. ביום 15.10.2012 שלחו וועד העובדים ומען מכתב אל מר ידעיה, בזו הלשון^[18]:

"עודד שלום,

קיבלנו את הודעתך מיום 2.10 וכן את המסמך המצורף לה בשם 'נוהלי שכר'.

מתשובותיך בעל פה ובכתב עולה שאתה עסוק מעל ראשך לקראת פתיחת שנת הלימודים, והדבר מובן. יחד עם זאת נבקש להבהיר בהקשר זה כי על פי חוק הנך מחויב כמעסיק לקיים מו"מ רצוף ורציני בחתירה להסכם בכנות וב'נפש חפצה'.

לגופו של עניין, ולאור בחינת 'נוהלי שכר' ששלחת, אנו מאמינים שניתן להגיע בישיבה אחת משמעותית להסכמות רבות שיקדמו אותנו צעד גדול לקראת חתימה על הסכם.

לפיכך, אנו עומדים על קביעה מיידית של מועד לישיבת מו"מ, שיהיה לכל המאוחר בסמוך לאחר פתיחת שנת הלימודים, בה ישתתפו נציגי הועד וארגון העובדים".

באותו היום השיב מר ידעיה למכתב, באופן הבא^[19]:

"שלום לכולם

ראשית החוק – אני אמנם חייב לנהל מו"מ, אבל לא חייב להגיע להסכם.

היתה ישיבה רצינית וכנה והתוצאה היתה שהקזתם את נשמתי, ודרשתם דברים שאפילו המורים לא רוצים.

אני פונה אל כולכם כאל חברים ומתחנן – אם אתם לא רוצים הורדה בשכר של 20% לכולם, או קיצוץ של כל הקורסים שיש בהם פחות מ- 12 תלמידים, או בכלל – סגירה של בית הספר – אז תפסיקו עם לשון האיומים שלכם ('אנחנו עומדים... וכו'). וגם את לשון – נפש חפצה.... וכו'.

יש לי נפש חפצה שבית הספר יתקיים לטובת התלמידים ושהמרצים יקבלו שכר, ופנסיה וכו'.

לכם זה אולי נראה מובן מאליו אבל אם תלכו תבדקו כמה מחלקות לקולנוע, צילום, אמנות ואנימציה – פשוט נסגרו בכל בתי הספר המקבילים – השנה, אז אולי תבינו על מה אני מדבר.

ועוד דבר – אם הייתם מוצאים קיפוח אחד ב'מנשר', או אי עשיית צדק, או ביזבוז משווע מול קמצנות בולטת לעובדים.

דחילק...

עודד" (המכתב הובא במלואו וכלשונו; ההדגשה הוספה – ק.כ).

1. ביום 30.10.2012 שלח מר ידעיה מכתב לעובדי מנשר שבו הזמין אותם לפגישת הסברה. מנשר טענה שהמכתב נכתב במענה למסמך כלשהו שחילק מען לעובדים, עובדה העולה אף מהמכתב עצמו. המסמך שחילק מען לא הוגש לבית הדין. וכך כתב מר ידעיה^[20]:

"הנידון: ועד/אירגון עובדים

אני מזמין את כולכם לפגישה שלא מן המנין בנידון שלעיל – ביום ב' הקרוב 19:00

מאחר ולא כולכם תגיעו אני כותב כאן כמה נקודות מרכזיות כתגובה לפמפלט המחולק בכניסה:

זכות ההתארגנות – מרגע שבאו אלי כמה מורים לפני חצי שנה וביקשו להתארגן, עניתי שלפי החוק זכותם של עובדים להתארגן, ולכן לא אתנגד. (לא הבטחתי שאוהב את זה)

בשביל מה - כשהועד הוקם הבטיחו אנשיו ואנשי מען שיארגנו פעולות נגד משרד התרבות...., הבטיחו שיעשו פעולות התנדבות למקום ולעם ישראל, הבטיחו לעזור ביעוץ איך לקדם את בית הספר ללא קשר למשכורות. ופתאום עכשיו – טוענים הועד/מען במפורש שתפקידם היחידי הוא להלחם (נגד ההנהלה) למען העובדים.

קיבלתי את זה במכתבים ובישיבות ארוכות ומתישות.

אני טוען – שהכרזת המלחמה הזו הינה תופעה שלקוחה מהעולם הקפיטליסטי, עולם שבו חובתה היחידה של ההנהלה היא לייצר רווחים גבוהים לבעלים ומשכורות גבוהות למנהלים – או ע"י שכר נמוך ככל האפשר לעובדים או ע"י מחיר גבוה ככל האפשר לצרכן.

האם זהו המצב במנשר? שהינה חל"צ הכי הכי בעולם. אנשי מען מודים שהשכר במוסררה (שם קיים הסכם קיבוצי בשיתוף מען) נמוך מאשר ב'מנשר' ושהגיעו שם השנה להסכם הקפאת שכר 'בגלל המצב' – בעוד שב'מנשר' היו השנה עליות – קטנות אמנם ולא ממש ממש לכולם – אבל השתדלנו גם בלי שנדרשנו או נסחטנו.......

סיכום – עד עכשיו היה לא קל כאן, אבל יצא משהו יפה – עם הישגים לבוגרים ועם שכר ויחס הוגן למרצים. מותר להתווכח איתי, אפשר אפילו שלא נהיה חברים. אבל אני לא אתן שיהרסו את הדבר הזה – קודם כל למענכם ולמען הסטודנטים.

דיבורים נוספים ביום ב'" (ההדגשה אינה במקור – ק.כ).

1. לפגישת ההסברה הגיע עובד אחד ולכן ביום 6.11.2012 שלח מר ידעיה מכתב נוסף לעובדי מנשר, שבו הביע את דעתו על ההתארגנות, באופן הבא^[21]:

"שלום לכל עובדי מנשר

מאחר וחוץ מיוסי טיסונה אף אחד לא הגיע לשיחת ההסבר שהזמנתי אני שוב כותב לכם את העובדות. מבחינתי זה סוף פסוק אבל אם למישהו יש שאלות – הוא/היא מוזמנים לקבוע איתי. התארגנות – זכותכם להתארגן, לבחור ועד ואף לבוא בדרישות אין על זה ויכוח, מה שמרגיז הוא שלפחות לחלק מכם נאמר שאני מברך על כך שתצטרפו למען אז אני מודיע בזאת חגיגית – מעולם לא ברכתי על כך – זוהי אמירה הגובלת ממש בשקר ההיפך מכך – חששתי מהתערבות של גורם חיצוני ביחסים בתוך מנשר אמרתי את זה ליזמים מראש ואני רואה כעת שאכן חששותי התממשו – נכנס גורם זר המנסה לייצר כאן מחנות ולסכסך.

מחיר –

ההצטרפות ל'מען' אמורה לעלות לכם 0.9% מהשכר – כל חודש .......

מאיפה זה יבוא לדעתכם? אם יש כאן מישהו שחושב שזה ירד מהרווחים שלי, אז הוא כנראה לא מבין איפה הוא חי – הלו, הלו – במנשר אין רווחים, יש 7 בעלים שלכל אחד יש מניה של 100 ₪ - מניה לא צמודה, לא נושאת רווחים ושגם אי אפשר למכור אותה – זה מה שנקרא חברה לתועלת הציבור ומוסד ללא כוונת רווח.

תמורה מובטחת – אם הייתם רואים מול עיניכם עיוות יוצא דופן בחלוקת המשאבים במנשר – אני יכול להבין התארגנות ומחאה. אבל העובדות הרי ידועות לכולכם – בהשוואה לבתי ספר עם תקציבים כמו שלנו – שכר המורים גבוה ב- 20%, צורת ההעסק(ה) הינה הוגנת למדי, וגם מדרגות השכר – ניתנות להבנה ולשקיפות מה שכן – שכר המנהל הינו חצי מכל שכר של מכללה זוטרה, וכן – תלמידים משלמים 30% יותר........." (ההדגשה הוספה – ק.כ).

1. ביום 21.11.2012 התקיימה ישיבת משא ומתן שלישית. בישיבה זו דנו הצדדים בנושאים שפורטו במכתבו של מר ידעיה מיום 2.10.2012^[22].
2. ביום 5.12.2012 שלחו וועד העובדים ומען מכתב למר ידעיה על בסיס מכתבו מיום 2.10.2012 והתייחסו להצעותיו. כותרת המסמך שונתה על ידי מען ל"הסכם קיבוצי בבית הספר מנשר"^[23]. בפתח המכתב נכתב: "אנו מבקשים להעלות על הכתב את עמדת ארגון העובדים מען וועד עובדי ומורי מנשר באשר לסעיפי ההסכם הקיבוצי במנשר. עמדה זו הועברה בעל פה בעת ישיבת המו"מ ביום ד' 21.11 ואנו מאמינים שלאור עמדה זו קיימת אפשרות להגיע להבנה על הסכם קיבוצי בבית הספר בתוך פרק זמן קצר מאוד....".

לאחר שמען פירט את עמדתו בנוגע לכל אחד מהנושאים הוא ביקש לקיים ישיבה נוספת.

1. ביום 14.2.2013 שלח וועד העובדים מכתב נוסף למר ידעיה.

המכתב לא הוגש לבית הדין^[24].

1. ביום 19.2.2013 השיב מר ידעיה למכתב שנשלח על ידי וועד העובדים^[25].

בכותרת ציין מר ידעיה ליד המילים "הנדון: הסכם קיבוצי בבית הספר מנשר" כך: "זה לא הסכם אלא 'נוהלי שכר במנשר'". בהמשך הביע מר ידעיה את דעתו בנושאים השונים.

1. לטענת מען ביום 3.3.2013 התקיימה ישיבת משא ומתן רביעית שבמהלכה הציג מר ידעיה מסמך שכותרתו "הסדרי עבודה ונוהלי שכר מוסכמים". במסמך פורטו ההסכמות שהושגו עד לאותו מועד ואף נכתב כי בישיבה הבאה ידונו הצדדים בחתימה על הסכם קיבוצי.

מנגד טענה מנשר כי ביום 3.3.2013 לא התקיימה ישיבת משא ומתן. לטענתה, באותו מועד שלח מען מכתב למנשר שכותרתו "הסדרי עבודה ונוהלי שכר מוסכמים" שבו פורטו ההסכמות ושבסיומו נכתב שבישיבה הבאה תידון החתימה על הסכם קיבוצי^[26].

יצוין כי שני המסמכים שהוגשו לבית הדין זהים בתוכנם אולם אחד מהם נכתב על לוגו של מנשר ואילו האחר נכתב ללא לוגו ובראשיתו נכתב התאריך 3.3.2013 ובסיומו נכתב "בכבוד רב, בשם ועד עובדי מנשר וארגון העובדים מען, אורית סודרי". חילוקי הדעות בין הצדדים לא הובררו והעדים לא נחקרו בעניין זה. כך או כך, לא נידרש למחלוקת זו באשר אין היא רלוונטית לסוגיות הדרושות הכרעה במסגרת פסק הדין.

1. ביום 23.4.2013 שלח מר ידעיה מכתב למען שכותרתו "נהלי שכר למרצים ב'מנשר'" ושבסיומו נכתב כי מנשר ממתינה לייעוץ משפטי^[27].
2. ביום 25.4.2013 התקיימה ישיבת משא ומתן נוספת.

לטענת מען, באותה ישיבה נדונו נושאים שונים והצדדים אף הגיעו להסכמות נרחבות, כך שהיה סיכוי אמיתי לחתום על הסכם קיבוצי. עוד נטען כי מר ידעיה ביקש שהות להיוועצות משפטית בטרם ניסוח הסכם קיבוצי וחתימה עליו^[28].

1. ביום 23.5.2013 שלח מר ידעיה מכתב למען שכותרתו "נהלי שכר למרצים ב'מנשר'" שבו הוסיף סעיף ולפיו "מרצה שלא ירצה לחתום על קובץ נהלים זה – ימשיך לעבוד מול 'מנשר' לפי ההסכם האחיד שהיה נהוג עד עתה ולא יחוייב בתשלום 'נהנים'"^[29].
2. ביום 10.6.2013 שלח מען למר ידעיה טיוטת נספח א' להסכם הקיבוצי (להלן: הטיוטה הראשונה)^[30].

המשא ומתן לאחר משלוח טיוטת הנספח להסכם הקיבוצי

1. ביום 15.8.2013 שלח מר ידעיה תגובה לטיוטה הראשונה. בכותרת המסמך נכתב כך^[31]:

"הסכם עבודה – נספח (ל'הסכם העסקה אחיד' הקיים ב'מנשר')

להלן: הסכם עם מען ונציגות עובדים שהצטרפו לארגון".

בנוסף נכתב במבוא, בין היתר, שמדובר בתוספת להסכם ההעסקה האחיד הקיים במנשר שעליו חותמים כל המרצים וכי המרצים אינם חייבים לחתום על תוספת זו.

1. ביום 3.10.2013 התקיימה ישיבת משא ומתן נוספת שבה נכחו מר אדיב, עורכי הדין של מען, נציגי וועד העובדים, מר ידעיה ובא כוח מנשר דאז - עו"ד אופיר כץ^[32].

לטענת מען, בישיבה נאמר שמנשר אינה מתנגדת לחתום על הסכם קיבוצי אולם עקב הקשיים כספיים שבהם היא מצויה יש להתאים את הדרישות למצב זה^[33].

מנגד אישרה מנשר שהודיעה שאין לה התנגדות עקרונית לחתום על הסכם קיבוצי אולם הוסיפה שטענה כי לא הוצגו בפניה טפסי ההצטרפות וכי קיים ספק אם באותו מועד יש למען את הרב הדרוש לצורך הכרה בו כארגון יציג. נטען כי מען הבטיח להעביר את טפסי ההצטרפות, אולם לא עשה כן^[34].

1. ביום 7.10.2013 שלחה באת כוח מען לבא כוח מנשר דאז עו"ד כץ מכתב בצירוף טיוטת הסכם קיבוצי^[35]. נכתב שהטיוטה הוכנה בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בישיבה שהתקיימה ביום 3.10.2013 ושמנשר מתבקשת להגיב על מנת שניתן יהיה לחתום על ההסכם בקרוב^[36].

בתשובה לבקשת הצד נטען שאף מר ידעיה הכין הסכם מתוקן בהתאם להסכמות הצדדים אולם לפני ששלח אותו קיבל את טיוטת ההסכם הקיבוצי שהכינה מען^[37].

1. מיום 29.10.2013 ועד ליום 14.11.2013 הוחלפו תכתובות בין הצדדים בנוגע לטיוטת ההסכם הקיבוצי. בתכתובות הבהירה מנשר כי יהיה על מען להתאזר בסבלנות עד לקבלת הערות מר ידעיה בשל עומס העבודה המוטל עליו לקראת פתיחת שנת הלימודים.

ביום 14.11.2013 השיב מר ידעיה למר אדיב, בזו הלשון^[38]:

"לפני שבועיים עדיין בטירוף של תחילת שנת הלימודים, ראיתי את מה ששלחתם ואמרתי מיד לאופיר (עו"ד כץ – ק.כ) שיש בעיה. אתמול בערב, קצת התפניתי וניסיתי לעבוד על מה שנשלח.

והמסקנה – יש בעיה רצינית. קיבלתי הסכם בן 10 עמודים שהקשר בינו לבין הנייר שלי שעליו עבדנו במשך שנה – רחוק מאוד. התחלתי לעשות תיקונים, עברתי שליש עמוד, העליתי את הנייר שלי כדי לראות מה חסר ופשוט התייאשתי. סעיפים שלמים שכתבתי והסכמתם שיכללו – נמחקו בלי זכר. לעומת זאת כל ההסכם מנוסח כך שצריך לתקן כמעט כל פיסקה.

אני מזכיר גם- נכנסה עו"ד שלא היתה באף פגישה לפני כן, ולא ביקשה שנחתום על הסכם שהיא מנסחת.

אני מזכיר את מה שאמרתי בישיבה המשותפת- אם אתם מסכימים לחתום על הנייר שעליו דנו במשך שנה, ושעבר הרבה תיקונים שאתם ביקשתם - אפשר לחתום כבר מחר.

אם אתם פותחים הכול - אז נא לא להגיד שתאריך זה דבר מחייב".

יודגש כי בתכתובות לא הועלתה כל דרישה מצד מנשר לקבל את טפסי ההצטרפות לעיונה והיא אף לא התנתה את החתימה על ההסכם הקיבוצי בקבלת טפסים אלה.

1. ביום 24.12.2013 שלח מר ידעיה לוועד העובדים הודעת דואר אלקטרוני בנוסח הבא^[39]:

"אני מתקדם עם התיקונים לנוסח ההסכם בינינו.

אני חייב להסב תשומת לב לבעיה עקרונית – אין לי בעיה לעשות הסכם עם כל קבוצת אנשים שמתארגנת. אבל אם קוראים לזה הסכם קיבוצי זה אומר שמחייב את כל המרצים והעובדים.

אני לא מת לחייב בתשלומים מי שלא רוצה.

ולכן מצאתי בחוק דבר כזה שנקרא 'הסדר קיבוצי' שעונה בדיוק על המצב ב'מנשר', שבו גם אין שליש עובדים בהתארגנות" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

במכתב זה העלה מר ידעיה לראשונה את הטענה שמען אינו ארגון העובדים היציג במנשר.

יצוין, כי מר ידעיה הצהיר שהעלה טענה זו בעל פה במהלך ישיבת המשא ומתן שהתקיימה בחודש אוקטובר 2013 אולם אנו סבורים שאין לקבל את עדותו^[40], משלוש סיבות: האחת, מול עדותו של מר ידעיה ניצבת גרסת מען הנתמכת בתצהיר מר אדיב ולפיה לא הועלתה כל טענה בנוגע להיעדר היציגות לפני קבלת המכתב מחודש דצמבר 2013^[41]. השנייה, עדותו של מר ידעיה לא נתמכה בראיות אובייקטיביות או במסמכים בכתב. ממועד ההודעה על היציגות ניהלו הצדדים משא ומתן, הוחלפו ביניהם תכתובות רבות ומר ידעיה אף שלח מכתבים לעובדים. בכל המכתבים עד למכתב מיום 24.12.2013 לא הועלתה כל טענה בנוגע לכך שמען אינה הארגון היציג של עובדי מנשר. עובדה זו מחלישה את גרסת מר ידעיה. השלישית, אנו סבורים כי אם הייתה מועלית טענה בנוגע ליציגות לפני חודש דצמבר 2013 היה מען פועל באותו מועד כפי שפעל לאחר קבלת המכתב מיום 24.12.2013, דהיינו מכריז על סכסוך עבודה ופונה לממונה על יחסי העבודה.

1. ביום 9.1.2014 שלח מר ידעיה למען טיוטת הסכם מתוקנת שבה הוחלפו המילים "הסכם קיבוצי" במילים "הסדר קיבוצי"^[42].
2. ביום 16.1.2014 שלח מען מכתב התראה למנשר בטרם הכרזה על סכסוך עבודה. במכתב התייחס מען לטיוטה ששלחה מנשר ופירט את השתלשלות העניינים ואת המשא ומתן המדומה שלטענתו ניהלו המשיבים עד להפסקתו^[43].
3. באותו היום השיב מר ידעיה למכתב של מען והכחיש את תכנו. מר ידעיה טען שניהל משא ומתן בתום לב ובנפש חפצה, שהוא דואג לזכויות העובדים במשך שנים רבות ואף הוסיף שהוא מוכן לחתום על 'נהלי עבודה ושכר' בהתאם למסמך שעמד בבסיס המשא ומתן בין הצדדים במשך שנה וחצי^[44].
4. ביום 19.1.2014 שלח מר ידעיה מכתב לעובדי מנשר שבו פירט את מצב הדברים לגישתו. וכך כתב מר ידעיה^[45]:

"הנידון: עדכון מצב עניינים מול מען

כללי

לצערי מאחר ושוב הגעתי לחילוקי דעות עם נציגי 'מען' ומאחר ובוודאי תקבלו פניות מהן – אני חייב להבהיר את עמדתי (בקיצור, מי שרוצה עוד אינפורמציה – שישאל).

1. החוק – לפי החוק כל אחד יכול להצטרף לארגון עובדים ולשלם 0.9% ממשכורתו לאותו ארגון. ברגע שיותר משליש מהמרצים נרשמים לארגון הזה – נציגיו נכנסים למו"מ עם ההנהלה כדי לעשות 'הסכם קיבוצי'. הסכם כזה מחייב את מי שלא נרשם לארגון ומחייב גם בתשלום 0.5% משכרו לארגון.

2. עמדת 'מנשר' – באופן עקרוני אין לנו התנגדות להתארגנות עובדים. רק שב'מנשר' ההנהלה יזמה בעצמה את כל תנאי השכר ש'מען' עוד רחוקה מלהשיג במכללות אחרות. האמת היא ש'מען' נכנסה בכלל לפעילות במכללות אחרות לאחר שלמדה מאיתנו שאפשר להעסיק מרצים בצורה הוגנת: לבנות סולם שכר הגיוני, לא לפטר את כולם כל קיץ ולהפריש זכויות סוציאליות יותר אפילו משהחוק מחייב.

........

5. הבעיה האמיתית – למה שמי שרוצה להתארגן יכפה הוצאה כספית על מי שלא רוצה? כרגע רק רבע ממרצי 'מנשר' חתומים בארגון. לפי החוק נציגי 'מען' לא יכולים לכפות הסכם ותשלום 0.5% על כל המרצים – אלא אם יגיעו להחתמת שליש מהמרצים. אני עומד על קיום החוק ועל אי כפיה של מיעוט על רוב. (גם שליש זה עדיין מיעוט, אבל – כאמור לפי החוק – שליש מחייב).

........

8. בעיה נוספת – כל אחד מכם מכיר את התרבות האירגונית של 'מנשר' – שסיכום בעל פה הופך לסיכום כתוב באותה רוח, שכל הבטחה מקוימת ושדברים שלא ניתן לעשות – אומרים מראש. לצערי במו"מ מול מען קרה הליך שאינו מקובל עלינו – אחרי שנה וחצי של 5-6 ישיבות עבודה על 'נייר עבודה' ותיקונים הדדיים, החליט פתאום מען שעו"ד מטעמו תנסח את הדברים מתחילתם בניסוחיה שלה. מאחר והנייר החדש לא תאם את הסיכומים, לא יכולתי לקבלו ללא התאמות לנייר שהוסכם עליו.

9. שורה תחתונה – הארגון החליט להאשים אותי בחוסר תום לב. לומר את האמת... קצת התרגזתי" (ההדגשות במקור – ק.כ).

1. ביום 28.1.2014 קיימו עשרים מרצים משמרת מחאה מול מנשר בדרישה להכיר במען כארגון העובדים היציג ולחתום עימו על הסכם קיבוצי^[46].

1. ביום 29.1.2014 שלח מען מכתב לעובדי מנשר שבו הודיע להם על בעיות במשא ומתן וקרא להם להצטרף לארגון^[47].

הכרזה על סכסוך עבודה על ידי מען

1. ביום 29.1.2014 שלח מען לממונה על יחסי העבודה (להלן: הממונה) הודעה על סכסוך עבודה בהתאם להוראות הדין^[48].

1. בעקבות ההכרזה על סכסוך עבודה שלח מר ידעיה ביום 2.2.2014 מכתב לממונה שבו טען, בין היתר, שההכרזה אינה חוקית ושרק רבע מעובדי מנשר חברים במען^[49].
2. ביום 2.2.2014 קיימה הממונה שיחת ועידה עם מר אדיב ומר ידעיה (להלן: השיחה). הממונה ביקשה ממען למסור נתונים בנוגע למספר העובדים החברים בו באותו מועד וממנשר למסור נתונים בנוגע למספר העובדים הכולל באותו מועד^[50].
3. בעקבות השיחה שלח מען ביום 17.2.2014 מכתב לממונה בנוסח הבא^[51]:

"הנדון: רשימת שמות של עובדי 'מנשר לאמנות' החברים בארגון העובדים מען

שלום רב ליליאן,

בהמשך לשיחתנו הטלפונית אתמול מצורפת בזאת טבלה עם שמות העובדים של מנשר לאומנות החברים בארגון העובדים מען.

אני חוזר ומזכיר שבתאריך הקובע – יולי 2012 – היו 84 עובדים שהצטרפו כחברים במען ורשימתם הועברה להנהלת מנשר. מספר זה היה שווה למחצית עובדי מנשר בזמנו ובשל כך היה מען ארגון העובדים היציג בבית הספר. גם אחרי קיזוזים שמפורטים לעיל (הפסקת עבודה של עובדים והודעה על ביטול חברות) יש כיום במנשר 71 עובדים שחברים במען מתוך 151 עובדי בית הספר...".

1. ביום 19.2.2014 שלח מר ידעיה למען מכתב עם העתק לממונה. למכתב צורפה רשימת עובדים שביטלו חברותם ואשר מוכיחה לגישתו שאין למען את הרוב הדרוש לצורך הוכחת היציגות^[52].
2. באותו מועד שלחה ב"כ מען למר ידעיה מכתב שבו ביקשה כי יחדל לפנות לעובדי מנשר החברים במען הן באופן ישיר והן באופן עקיף^[53].
3. ביום 6.3.2014 התקיימה ישיבת משא ומתן נוספת בין הצדדים ובאי כוחם^[54]. בפגישה נדונו פרטי ההסכם וסוכם להותיר את הגדרת ההסכם כ'הסכם' או כ'הסדר' קיבוצי במחלוקת. בהתאם לסיכום הועברו טיוטות בין הצדדים בתאריכים 10.3.2014 ו-1.4.2014^[55].
4. בסמוך לחג הפסח התברר כי מר ידעיה יכול לקיים פגישת משא ומתן נוספת רק בתחילת חודש מאי 2014^[56].
5. בנסיבות אלה, החליט מען לפנות לבית הדין בבקשת צד בסכסוך קיבוצי.

ההליכים המשפטיים

הפנייה הראשונה לבית הדין

1. ביום 18.5.2014 הגיש מען בקשת צד בסכסוך קיבוצי נגד מנשר ומר ידעיה (להלן: גם המשיבים). מען ביקש כי יינתנו הצווים הבאים: צו הצהרתי ולפיו הוא הארגון היציג של עובדי מנשר; צו הצהרתי ולפיו המשיבים ניהלו מו"מ בחוסר תום לב; צו המורה למשיבים לנהל מו"מ לחתימה על הסכם קיבוצי שיחול על עובדי מנשר; צו המורה למשיבים לשלם למען פיצוי בסכום של 200,000 ₪ בגין הפגיעה בהתארגנות.
2. ביום 29.5.2014 הגישו המשיבים תגובה לבקשת הצד.
3. ביום 2.6.2014 התקיים דיון בבקשת הצד. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות הבאות, אשר קיבלו תוקף של החלטה:

"הצדדים מודיעים לבית הדין הנכבד, כי לאחר הדיון הבלתי פורמלי שקויים באולם ביה"ד ובהמלצת ביה"ד הסכימו כדלקמן, וזאת מבלי שהסכמותיהם יהוו הודאה או ויתור בנוגע לכל טענה:

1. הצדדים ימציאו את כל המסמכים הנוגעים למחלוקות נושא הליך זה ובכלל כך:

א. המבקש ימציא, בין היתר, את כל טפסי ההצטרפות, כל הביטולים וכל מסמך אחר הקשור לסכסוך נושא הליך זה.

ב. המשיבה תמציא, בין היתר, את רשימת מקבלי המשכורות ליום 20.6.12 וליום 1.6.14 וכל מסמך אחר הקשור לסכסוך נושא הליך זה.

כמו כן תמציא המשיבה את מועדי סיום העבודה של עובדים שסיימו עבודתם במהלך התקופה.

האמור לעיל יוגש על ידי שני הצדדים בתצהיר ערוך כדין, וזאת עד ליום 16.6.2014.

2. בסמוך לאחר מכן ייפגשו נציגי הצדדים יחד עם באי כוחם במטרה להגיע להסכמות לגבי שתי השאלות הבאות:

א. האם המבקש התגבש כארגון עובדים יציג במשיבה ביום 20.6.12, או בכל מועד לאחר מכן, לטענתו.

ב. האם המבקש התגבש כארגון עובדים יציג במשיבה ביום 1.6.14.

ככל שיוותרו חילוקי דיעות בשאלות עובדתיות אלה, או בפרשנותם המשפטית, ישובו הצדדים וידווחו לביה"ד על מנת שישקול כיצד להכריע בסוגייה זו ככל שימצא לנכון.

3. בסמוך לאחר קיום הליך גילוי המסמכים, יפגשו הצדדים במטרה להגיע לסיכום דברים אשר ישמש מצע לחתימה כהסדר קיבוצי או כהסכם קיבוצי לפי ההכרעות המשפטיות כפי שיהיו.

4. הצדדים ידווחו לביה"ד בכתב עד ליום 30.6.14 על התקדמות המגעים ובמידת הצורך יקבע בית הדין דיון המשך.

5. כל צד רשאי לפנות לביה"ד בכל עת ובכל בקשה שימצא לנכון.

6. כמחווה של רצון טוב מטעם המבקש ותוך שמירת כל הטענות והזכויות, מודיע המבקש כדלקמן:

א. המשיב מס' 2 יימחק מההליכים.

ב. ההכרזה על סכסוך עבודה מתבטלת.

ג. נמחק הסעד הכספי שהתבקש בהליך.

7. הצדדים מבקשים כי יינתן תוקף של החלטה להסכמות ביניהם".

1. הצדדים פעלו בהתאם להסכמות, העבירו האחד למשנהו את המסמכים שהתבקשו וקבעו להיפגש ביום 23.7.2014.
2. בסופו של יום, בוטלה הפגישה על ידי מען בטענה שמר אדיב לא יוכל להתייצב לפגישה ונוכח הגשת בקשת צד נוספת לבית הדין^[57].

הפניה השנייה לבית הדין

1. ביום 22.7.2014 הגיש מען בקשה דחופה לתיקון בקשת הצד על דרך של הוספת סעדים העוסקים בהתנכלות לעובדים החברים בו. המשיבים הגישו תגובה לבקשה ביום 3.8.2014.
2. ביום 4.8.2014 התקיים דיון בבקשה. במהלך הדיון הוסכם כי מען יגיש בקשת צד מתוקנת שתכלול את כל טענותיו, כי המשיבים יגישו תגובה לבקשת הצד המתוקנת וכי ייקבע דיון הוכחות בבקשת הצד במהלך פגרת הקיץ.
3. הצדדים פעלו בהתאם להסכמות והגישו את כתבי בי-הדין המתוקנים. יצוין כי בקשת הצד המתוקנת הוגשה אף כנגד מר עוזי קצב (להלן: מר קצב) - מרצה במנשר, אשר היה עלול להיפגע מהחלטת בית הדין אם תתקבלנה הטענות בנוגע להתנכלות לאחת העובדות – גב' גבריאלה קליין (להלן: גב' קליין).
4. ביום 28.8.2014 התקיים דיון. בפתח הדיון התברר כי גב' קליין התפטרה מעבודתה במנשר ולכן הוסכם על מחיקתו של מר קצב מההליך.

בנוסף, התברר שלמרות שמען הגיש תצהיר של מר אדיב בלבד בכוונתו להעיד שני עדים נוספים – מר גסטון איצקוביץ ומר אודי בראון, שהיו רשומים ברשימת העדים בבקשת הצד.

לאחר שנשמעו שתי בקשות של המשיבים לדחיית הדיון בשל אי הגשת תצהירים של כל עדי מען והקושי להיערך לדיון עקב כך הוחלט כדלקמן:

"בהחלטתנו הקודמת הורינו כי הדיון יתקיים היום וישמעו כל העדים.

לאחר ההפסקה, ולאחר ששמענו את בקשתו החוזרת של ב"כ המשיבים ואת הטענה לפיה סוגיית ההתנכלות היא סוגיה רלוונטית למועד בו התרחשה, ככל שהתרחשה, וכי אין צורך במתן סעד מהיר בעניין זה, וכן בנוגע לכך שקיימת תביעה אישית כנגד המשיב 2, אזי, על מנת שלא לפגוע בזכויותיהם של המשיבים, להיערך לחקירה ולבחון אם ברצונם להעיד עדים נוספים נוכח עדותם של מר איצקוביץ ומר בראון, יידחה הדיון למועד שיתואם בעוד מספר דקות עם הצדדים, בהתאם ליומנו של בית הדין".

לאחר מתן ההחלטה ציין מען שייתכן שבדיון הנוסף שיתקיים יעידו עדים נוספים מטעמו וזאת על בסיס הטענות בבקשת הצד המתוקנת.

בנסיבות אלה, נעתרנו לבקשת מען והתרנו הגשת תצהירים נוספים מן הטעם שלמשיבים תהיה הזדמנות להגיב לכל הטענות במסגרת התצהירים שיוגשו מטעמם.

1. ביום 10.9.2014 הגיש מען תצהירים של ארבעה עדים: מר אדיב, מר איצקוביץ, מר עמיר ומר בראון. יצוין כי תצהירו של מר עמיר הוסף בהתאם להחלטה מיום 28.8.2014.
2. ביום 23.9.2014 הגישו המשיבים תשובה מתוקנת לבקשת הצד ותצהירים של שלושה עדים: מר ידעיה, מר נחום ומר אשר. יצוין כי תצהירו של מר אשר הוסף על ידי המשיבים.
3. ביום 28.9.2014 התקיים דיון בבקשת הצד. לאחר שנדחתה בקשת מען לסלק את תשובת הצד המתוקנת ובהתאם לבקשתו של ב"כ המשיבים כי כל העדויות יישמעו במועד אחד, נדחה הדיון ליום 30.10.2014.
4. בסופו של יום התקיימו שני דיוני הוכחות בהליך^[58].

בדיון שהתקיים ביום 5.11.2014 ויתרו המשיבים על חקירתם של עדי מען: מר אדיב - מנכ"ל מען, מר גסטון איצקוביץ – עובד מנשר לשעבר, מר רון עמיר ומר אורי בראון – חברי הוועד.

מטעם מנשר העידו: מר ידעיה ומר אילן נחום – יו"ר ועד העובדים לשעבר ועובד מנשר.

בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 13.11.2014 העיד מטעם מנשר מר אוהד אשר – עובד מנשר.

1. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
2. במסגרת פסק הדין נדון תחילה בטענת המשיבים ולפיה אי צירוף טפסי ההצטרפות פוסל את הודעת היציגות של מען. לאחר מכן נקבע מהו המועד הקובע לבחינת היציגות ונדון בשאלה אם חלוף הזמן ממועד הודעת היציגות ועד למועד הגשת בקשת הצד מחייב את בחינתה מחדש. בהמשך נבחן אם מען הוכיח את יציגותו במועד הקובע ונביע את עמדתנו בנוגע ליציגות אף במועד הנוסף. כמו כן, נדון בטענות הנוגעות להתנהלות המשיבים במהלך המשא ומתן והבעת דעתם בנוגע להתארגנות ולסיום נדון בטענות ההתנכלות לעובדי מנשר החברים במען.

דיון והכרעה

1. האם אי צרוף טפסי ההצטרפות פוסל את הודעת היציגות?
2. מען טען שאי הצגת טפסי ההצטרפות במועד ההודעה על היציגות מיום 20.6.2012 אינו פוגם ביציגות, שכן באותו מועד הצטרפו לשירותיו לפחות שבעים ושניים מתוך מאה תשעים וארבעה עובדי מנשר.

מנגד טענו המשיבים כי לא ניתן לראות בהודעת היציגות מיום 20.6.2012 הודעה כדין מכיוון שמען לא העביר באותו מועד או לאחריו עותקים מטפסי ההצטרפות אלא רשימה שמית בלבד, וזאת על אף דרישות מצידם לקבלת טפסי ההצטרפות.

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי העובדה שלהודעת היציגות לא צורפו טפסי ההצטרפות אינה פוסלת את ההודעה, מהנימוקים שיפורטו להלן.
2. ראשית, אכן נפסק כי "דרך המלך להוכחת חברות בארגון עובדים הינה הגשת טופס ההצטרפות אליו"^[59] ובעניין אל בטוף אף נקבע כי טפסי ההצטרפות של העובדים יהוו ראיה לטענת היציגות של הארגון והם אלה העומדים לבחינתו של בית הדין בעת ההכרעה בסוגיית היציגות.

עם זאת, בעניין אל בטוף נדון סכסוך בין שני ארגוני עובדים והכללים שנקבעו רלוונטיים למקרה של התמודדות בינארגונית. לכן אין להסיק מהלכה זו כי בכל מקרה אי צירוף טפסי ההצטרפות פוסל את הודעת היציגות ומביא לבטלותה. הפסיקה הכירה בכך שקיימים מצבים שבהם אין לדרוש מארגון העובדים לצרף את טפסי ההצטרפות להודעת היציגות כמו במקרה של חשש מפני התנכלות לעובדים המאורגנים או פנייה אליהם לביטול חברותם. במקרה שלפנינו מדובר בארגון עובדים יחיד הטוען ליציגות במקום עבודה שאינו מאורגן ולכן אין להחיל עליו את אותם הכללים שנקבעו במקרה שבו קיים סכסוך בין שני ארגוני עובדים הטוענים ליציגות באותו מקום עבודה^[60]. אי לכך, העובדה שלא צורפו טפסי ההצטרפות להודעת היציגות אינו פוסל את ההודעה באופן אוטומטי.

1. שנית, בפגישה שהתקיימה בין הצדדים לאחר הודעת היציגות המציאה מען למנשר את רשימת העובדים שהצטרפו כחברים. מנשר לא הוכיחה שביקשה ממען את טפסי ההצטרפות ושוכנענו שמנשר הסתפקה ברשימת העובדים שנמסרה לה. אמנם מר ידעיה הצהיר שביקש לקבל את טפסי ההצטרפות^[61] אולם אנו מתקשים לקבל טענה זו מכיוון שהיא אינה נתמכת בראיות אובייקטיביות או באסמכתאות בכתב. במהלך המשא ומתן הוחלפו בין הצדדים מספר טיוטות ונשלחו מכתבים רבים כאשר באותם מסמכים לא קיימת בקשה מצד מנשר לקבל את טפסי ההצטרפות. לכך יש להוסיף, שמר ידעיה הכיר ביציגות של מען במכתב מיום 15.8.2012. לפיכך שוכנענו כי מנשר הסתפקה ברשימה של העובדים החברים במען.
2. שלישית, המטרות של הצגת טפסי ההצטרפות הן להצביע על חברות מרצון של העובדים ולהוכיח את היציגות. במקרה שלפנינו לא הועלתה כל טענה מצד מנשר בנוגע להצטרפות עובדים שאינה מרצון במועד הרלוונטי להודעה על היציגות או לאותנטיות של טפסי ההצטרפות או לפגמים שנפלו בהם ומנשר אף הכירה ביציגות במכתב מיום 15.8.2012. לפיכך לא הייתה מוטלת על מען החובה להמציא את טפסי ההצטרפות למנשר באותו מועד בהיעדר מחלוקת בנוגע לטפסים או ליציגות. נדגיש כי במכתב מיום 15.8.2012 נכתב במפורש שלמעלה משליש העובדים חברים במען, עובדה המצביעה על כך שההכרה במען כארגון העובדים היציג נעשתה על ידי מנשר לאחר שהבינה את דרישות החוק בעניין היציגות ואת המשמעויות הנובעות מההכרה בה. לפיכך, לא היה צורך אמיתי בהצגת טפסי ההצטרפות ואנו סבורים שהעלאת הטענה כיום בדבר בטלות הודעת היציגות עקב אי המצאת טפסי ההצטרפות בחודש יוני 2012 היא טענה הגובלת בחוסר תום לב מצד המשיבים.

בהקשר זה נתייחס לשתי טענות שהעלו המשיבים בסיכומים:

• 1. לעניין הטענה ולפיה העובדה שהמשיבים כתבו במסמכים מטעמם שמדובר ב'נהלי עבודה ושכר' בלבד (ולא בהסכם קיבוצי) מצביעה על כך שלא הכירו ביציגות של מען^[62], נציין כי יש לדחותה. שכן, מנשר הכירה באופן מפורש ביציגות במכתב מיום 15.8.2012 ולכן ככל שביקשה לחזור בה מההכרה ביציגות, היה עליה לטעון זאת במפורש במהלך ישיבות המשא ומתן שהתקיימו בין הצדדים ולא לרמוז לכך באמצעות שינוי הכותרת ל'נהלי עבודה שכר'.

לטעמנו, כאשר מעסיק סבור כי הארגון עימו הוא מנהל משא ומתן קיבוצי אינו ארגון יציג עליו להעלות טענה זו באופן מפורש ולא להסתתר מאחורי ניסוחים מעורפלים, וזאת על מנת שתינתן לארגון העובדים האפשרות לפעול ב'זמן אמת' באמצעים החוקיים העומדים לרשותו לצורך ההכרה ביציגות. כל התנהלות אחרת מצד המעסיק היא בבחינת מצג שווא וניהול משא ומתן בחוסר תום לב. לפיכך, ככל שאכן כוונת מנשר הייתה מלכתחילה שלא לנהל משא ומתן קיבוצי עם מען בשל הספק בשאלת היציגות, על אף ההכרה ביציגות במכתב שנשלח לעובדים, הרי שיש בהתנהלותה כדי לתמוך בטענות מען בנוגע לניהול משא ומתן בחוסר תום לב מצידה.

• 1. לעניין הטענה ולפיה ההכרה ביציגות אינה הופכת את מען לארגון יציג מכיוון שיציגות היא עניין של סטטוס נציין כי כל אין מחלוקת בעניין זה בין הצדדים^[63]. הצדדים מסכימים כי הכרה ביציגות מצד מעסיק אינה יכולה להעניק לארגון עובדים מעמד של ארגון יציג, אם אינו כזה. עם זאת, במקרה שלפנינו היציגות הוכרה לאחר שמנשר בחנה את רשימת העובדים שחתמו על טפסי הצטרפות. כלומר, אין מדובר על הכרה ביציגות ללא הוכחה ועל סמך טענות בעל פה של ארגון עובדים אלא על הכרה שנעשתה לאחר בדיקה מצד המעסיק הן של רשימת העובדים והן של המצב המשפטי כפי שעולה במפורש מהמכתב מיום 15.8.2012 ולפיו "למעלה משליש מכם נרשמו לארגון העובדים ש'מען' יזמה..." ומהמכתב מיום 15.10.2012 ולפיו "ראשית החוק – אני אמנם חייב לנהל מו"מ אבל לא חייב להגיע להסכם".

1. רביעית, כפי שיפורט בהמשך, מעיון בטפסי ההצטרפות שצורפו לבקשת הצד ושהוצגו בפני מנשר בחודש יוני 2014 ומתצהירו של מר אדיב שלא נסתר^[64], עולה כי מען היה הארגון היציג של עובדי מנשר במועד ההודעה על היציגות. שכן באותו מועד היו חברים במען לפחות שבעים ושניים מתוך מאה תשעים וארבעה עובדי מנשר, כך שמספר החברים במען עלה על שליש מכלל עובדי מנשר. לפיכך, אף אם היינו מקבלים את הטענה ולפיה נפל פגם בכך שלא צורפו טפסי ההצטרפות להודעת היציגות, הרי שמשהוכח שבמועד הודעת היציגות היו חברים במען למעלה משליש עובדי מנשר – נרפא הפגם.

בהקשר זה נציין כי המשיבים העלו לראשונה בסיכומים טענות בנוגע לפגמים שנפלו בטפסי ההצטרפות, אולם אין לקבל טענות אלה מן הטעם שהן בגדר "הרחבת חזית" אסורה ומן הטעם שיש לדחותן אף לגופן כפי שיפורט בהמשך.

1. לסיכום: אנו דוחים את טענת המשיבים ולפיה הודעת היציגות בטלה באשר לא צורפו לה טפסי ההצטרפות וזאת מן הטעם ששוכנענו כי מנשר הסתפקה ברשימת העובדים שקיבלה ממען והכירה ביציגות לאחר בחינת הרשימה ומן הטעם שלא הועלתה דרישה מפורשת לקבלת טפסי ההצטרפות באותו מועד או כל טענה בנוגע לחברות שאינה מרצון או בנוגע לאותנטיות של הטפסים ולפגמים שנפלו בהם. בנוסף, בחינת טפסי ההצטרפות מעלה כי במועד הודעת היציגות היו חברים במען למעלה משליש עובדי מנשר כפי שיפורט בהמשך. אי לכך, הודעת היציגות תקפה ואין לפסול אותה בשל אי צירוף טפסי ההצטרפות.
2. מהו המועד הקובע לצורך הכרעה ביציגות המבקש?

טענות הצדדים

1. מען טען כי המועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד ההודעה עליה, קרי – יום 20.6.2012. נטען כי באותו מועד הצטרפו לשורותיו לפחות שליש מעובדי מנשר ולכן הוא הארגון היציג של העובדים. עוד נטען כי מנשר הכירה ביציגות וניהלה משא ומתן ממושך בחוסר תום לב ולכן אין לשנות את המועד הקובע לבחינת היציגות בשל חלוף הזמן. מען הוסיף כי היה ארגון פעיל במהלך כל חודשי המשא ומתן ואף טיפל בבעיות פרט של עובדים שפנו אליו. עוד נטען כי ישנן הוכחות להתנכלות על רקע ההתארגנות ולהימנעות המשיבים מקבלת זכות התארגנות בפועל ולכן יש לקבוע שהמועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד ההודעה על היציגות.

מען הוסיף כי היה הארגון היציג של העובדים גם ביום 28.1.2014, סמוך למועד הפנייה לממונה. עוד נטען כי אף אם ייקבע שחלוף הזמן מחייב לבחון את היציגות במועד אחר, אין להביא בחשבון את ביטולי החברות של העובדים מכיוון שנשלחו בעקבות לחץ כבד שהופעל על ידי המשיבים וכי אם הם יובאו בחשבון הרי שביום 1.6.2014 הוא אינו ארגון יציג במנשר באשר פחות משליש העובדים חברים בו.

1. מנגד טענו המשיבים כי חלוף פרק זמן של שנתיים ממועד הודעת היציגות ועד למועד הפנייה לבית הדין מחייב בחינה מחדש של היציגות מכיוון שחלו שינויים במצבת כוח האדם במנשר וחלק מהעובדים אף ביטלו את חברותם מרצונם החופשי כך שכיום מען אינו הארגון היציג של עובדי מנשר והוא אף אינו יכול לגייס לשירותיו חברים נוספים. המשיבים הוסיפו וטענו כי נפלו פגמים מהותיים בטפסי ההצטרפות המצביעים על כך שמען לא היה הארגון היציג במועד ההודעה על יציגות ולכן אין כל רלוונטיות להכרתם ביציגות. בנסיבות אלה, נטען כי אין להכיר במען כארגון היציג של עובדי מנשר.

התשתית המשפטית

זכות ההתארגנות וההגנה על זכות זו

1. אין צורך להכביר מילים על חשיבותה של זכות העובדים להתארגן במקום העבודה. כידוע, זכות זו הוכרה כזכות יסוד הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפסיקת בית הדין הארצי^[65].

בעניין ק.א.ל - קווי אוויר למטען בע"מ^[66] נפסק כי:

"יסודותיה של הזכות לחופש ההתארגנות היא הזכות לחירות אישית שהתארגנות קבוצתית משמשת בסיס למימושה, על דרך של הגשמת יעדים משותפים. חופש ההתארגנות בארגון עובדים מאפשר מתן קול לאלה שקולם מוחלש במסגרת הממוסדת המקובלת; לקידום ההליך הדמוקרטי; ולהבטחת החופש הכלכלי והחברתי של כל אזרח במדינה. הזכות לחופש ההתארגנות מאפשרת הגשמת יעדיו של משפט העבודה הקיבוצי ובכללם איזור החסר דמוקרטי (democratic deficit); השמעת קולם של העובדים והגדלת השתתפותם, ולו במידת-מה, בניהול המפעל; יתר-שוויון בין העובדים עצמם; ויתר יעילות של המפעל, כשעצם היחסים הקיבוציים מרחיבים את שיתוף הפעולה מצד העובדים, מצמצמים עלויות של ניהול ומשא ומתן מול עובדים שונים, ומאפשרים רציונאליזציה של השקעת המשאבים במקום העבודה תוך חשיבה כללית ולטווח רחוק".

1. בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק) עיגן המחוקק את העקרונות שנקבעו בפסיקה^[67] ואף הרחיב את ההגנה על זכות ההתארגנות. בסעיפים 33ח – 33טז לחוק נקבעה זכות העובד לפעול למען ההתארגנות במסגרת וועד עובדים וארגון עובדים ולהיות חבר בהם. בנוסף, נקבעו הגנות על עובדים הפועלים למען התארגנות במקום העבודה ובין היתר ניתנה לבית הדין סמכות ליתן צו מניעה או צו עשה ולפסוק פיצויים לדוגמא בסכום שלא יעלה על 200,000 ₪, בהתחשב בחומרת ההפרה ובנסיבותיה. כמו כן, הוסף סעיף 33 ח1 לחוק הקובע את חובת המעביד לנהל משא ומתן בעניינים המנויים בסעיף 1 לחוק עם ארגון עובדים יציג במקום העבודה בהתארגנות ראשונית.
2. במהלך השנים הובאו לפתחם של בתי הדין לעבודה מקרים רבים שבהם התעוררו סוגיות משפטיות בנוגע לזכות העובדים להתארגן במקום העבודה. בשורה ארוכה של פסקי דין ביצרו בתי הדין את מעמדה של זכות ההתארגנות ופיתחו את ההגנות עליה בכלל ובשלב ההתארגנות הראשונית בפרט^[68]. בתי הדין הגנו על עובדים מפני פיטורים במקרים שבהם נקבע שהפיטורים נבעו מניסיונות המעסיק לפגוע בזכות ההתארגנות^[69]; קבעו סעדים במקרים שבהם נפסק שהתערבות המעסיק בהתארגנות הייתה לא מידתית^[70]; התירו לארגון עובדים יציג לנקוט בצעדים ארגוניים במסגרת התארגנות ראשונית במטרה להגיע לחתימה על הסכם קיבוצי ראשון במקום העבודה^[71]; קבעו גבולות להתנהלות המעסיק והגבילו את חופש הביטוי שלו בזמן התארגנות ראשונית במקום העבודה^[72].

נציין כי הצורך בהגנה על זכות ההתארגנות התעורר נוכח הקשיים הרבים העומדים בפני עובדים המבקשים לממש את זכותם היסודית להתארגן. לעיתים נתקלים העובדים בהתנגדות פעילה מצד המעסיק לפעילותם הארגונית, בפיטורים של עובדים מרכזיים בהתארגנות ובהתנכלות כלפיהם מצד המעסיק, בהצרת צעדי העובדים המאורגנים ובהפעלת לחץ מצד המעסיק, בניכור מצד המעסיק ובשיפור תנאים של עובדים שאינם פעילים בהתארגנות ולעיתים אף בהקמת ארגוני עובדים מתחרים לא אותנטיים. קשיים אלה ואחרים עלולים במקרים רבים לאיין את האפשרות להתארגן במקום העבודה.

1. מכאן, שנוכח החשיבות של זכות ההתארגנות המגמה בפסיקת בתי הדין היא להגן על זכות ההתארגנות במקום העבודה בכלל ועל זכות ההתארגנות הראשונית בפרט.

ארגון עובדים יציג והמועד הקובע לבחינת היציגות

1. חופש ההתארגנות היא זכות המשלבת מימד אישי ומימד קיבוצי. המימד האישי עניינו בזכות הפרט להצטרף לארגון עובדים על פי בחירתו ואילו המימד הקיבוצי עניינו בזכות לפעול במסגרת קיבוצית ומאורגנת^[73].

הלכה היא כי במסגרת המימד האישי של חופש ההתארגנות נתונה לעובד הזכות להחליט אם להצטרף לארגון עובדים אם לאו, הזכות לבחור את ארגון העובדים אליו הוא מעוניין להשתייך, הזכות להפסקת חברותו בארגון העובדים בכל רגע נתון וכן הזכות להצטרף לארגון עובדים אחר^[74]. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בעניין פלאפון: "החלטת העובדים אם להתארגן אם לאו, ובאיזה ארגון עובדים יתארגנו – הם מעניינם של העובדים בלבד ונתונים להכרעתם לבחינתם ולשיקולם, בינם לבין עצמם".

1. כידוע, לא די בהצטרפות עובדים לארגון עובדים על מנת שיחתם עם הארגון הסכם קיבוצי מיוחד, אלא יש צורך שאותו ארגון עובדים יהיה "ארגון יציג".

סעיף 3 לחוק מגדיר מהו 'ארגון עובדים יציג' לגבי הסכם קיבוצי מיוחד וקובע כי על בית הדין להשתכנע שהארגון ממלא אחר שני תנאים מצטברים: האחד, שעם חבריו נמנה המספר הגדול של העובדים המאורגנים שעליהם יחול ההסכם והשני, שמספר העובדים שהצטרפו לשורותיו אינו פחות משליש כלל העובדים עליהם יחול ההסכם.

בענייננו, מען הוא ארגון העובדים היחיד במנשר ולכן די שיוכח כי הוא ממלא אחר התנאי השני בלבד^[75].

1. בעניין הורן את ליבוביץ^[76] קבע בית הדין הארצי כי המועד הקובע לבחינת יציגותו של ארגון עובדים "הוא המועד שבו ארגון העובדים מודיע למעסיק ששליש מעובדיו הם חברי הארגון, ובתנאי שבמועד ההודעה הנ"ל אכן לפחות שליש מעובדי המפעל נמנים עם חבריו".

בית הדין חזר ואישר את ההלכה ולפיה המועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד ההודעה למעסיק על היציגות במקרים נוספים שנדונו לפניו^[77]. לאחרונה בעניין אל בטוף, שבו נדונה סוגיית התמודדות בין-ארגונית על היציגות במקום עבודה אחד, סיכם בית הדין את ההלכה בנוגע ל'מועד הקובע', בזו הלשון:

"משהגענו עד הלום, ולאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים, הרינו קובעים כי אין לשנות מן ההלכה הפסוקה. אי לכך, 'המועד הקובע' לבחינת יציגותו של ארגון עובדים במקום העבודה, לרבות בנסיבות של יריבות על יציגות בהתארגנות ראשונית פורצת במקום העבודה או במקום עבודה מאורגן, הוא המועד בו מסר ארגון העובדים הודעתו למעסיק על היותו הארגון המייצג את רוב העובדים במקום העבודה, ולא פחות משליש העובדים" (ההדגשות במקור – ק.כ.).

מכאן, שהמועד הקובע לבחינת יציגותו של ארגון העובדים במקום העבודה הוא המועד שבו הודיע הארגון למעסיק על היציגות.

נציין כי הקביעה בדבר בחינת היציגות על פי המועד שבו נמסרה ההודעה למעסיק נועדה, בין היתר, למנוע הפעלת לחץ על עובדים לבטל את חברותם בארגון לפני שהאחרון יוכרז כארגון היציג של העובדים במקום העבודה. כך למשל בעניין הורן את ליבוביץ לאחר מסירת הודעת היציגות למעסיק ביטלו מאה וחמישים עובדים את חברותם בעקבות לחץ שהופעל עליהם מצד ההנהלה, אולם עובדה זו לא שינתה מכיוון שהיציגות נבחנה על פי המועד שבו נמסרה הודעת היציגות למעסיק.

1. בעניין האוניברסיטה הפתוחה הוסיף בית הדין הארצי לעניין 'המועד הקובע' את הדברים הבאים:

"במקרה המקובל והרצוי, בו מעורב ארגון עובדים יחיד בניסיונות לארגן את העובדים במקום העבודה, 'המועד הקובע' לבחינת יציגותו הוא המועד בו הודיע למעסיק כי הוא ארגון העובדים היציג במקום העבודה.

במאמר מוסגר, נוסיף לעניין קביעת היציגות בנסיבות בהן מעורב ארגון אחד במהלכי ההתארגנות, דברים אלה: מחד גיסא, קביעת היציגות בנסיבות של ארגון עובדים אחד המעורב במהלכי ההתארגנות תיעשה גם על סמך הצטרפותם של עובדים לארגון לאחר ההודעה למעביד, והארגון רשאי לחזור על הודעתו למעביד, תוך צירוף אסמכתאות נוספות שיובאו בכלל חשבון בקביעת היציגות. מאידך גיסא, קיימת חזקה הניתנת לסתירה, לפיה עזיבה של עובדים את הארגון לאחר ההודעה למעסיק, נעוצה בלחץ בלתי הוגן של המעסיק. לפיכך, ככלל, ובהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, אין להביא בחשבון בקביעת היציגות עזיבה של עובדים את הארגון לאחר ההודעה למעסיק" (ההדגשות במקור – ק.כ).

1. יצוין כי בעניין האוניברסיטה הפתוחה הוסיף השופט פליטמן (כתוארו אז) כי במהלך משא ומתן אין המעסיק יכול לדרוש בחינה מחודשת של יציגות ארגון העובדים כאשר מדובר בהתארגנות ראשונית. ובלשונו של בית הדין הארצי:

"סוגיית יציגות ארגון עובדים פורץ שתי פנים לה. משקיים ארגון עובדים אחר וכשלא קיים ארגון עובדים כזה.

כאשר לא קיים ארגון עובדים אחר, שאלת יציגות ארגון עובדים הינה ביחס למעסיק בלבד. במקרה שכזה יש ליתן הדעת בעיקרו של דבר לכללים הבאים:

א. כאמור בדעת הנשיא, המועד הקובע לבחינת יציגותו של ארגון עובדים הינו מועד ההודעה של ארגון העובדים למעסיק, כי הינו ארגון העובדים היציג במקום העבודה תוך צירוף אסמכתאות לכך (סעיף 12 לדעת הנשיא);

ב. לאחר מועד זה יכול ארגון העובדים יציג לצרף עובדים נוספים לשורותיו, אולם קימת חזקה הניתנת לסתירה, כי עזיבת עובדים את ארגון העובדים היציג נעוצה בלחץ בלתי הוגן של המעסיק כלפי העובדים שהצטרפו לארגון (סעיף 12 לדעת הנשיא);

ג. מבלי לקבוע מסמרות, אזי קיום ארגון עובדים יציג פורץ מחייב את המעסיק לנהל עימו משא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי למשך תקופה סבירה. בכל אותה תקופה אין הוא יכול לדרוש בחינת מחודשת של יציגות ארגון העובדים אפילו הוא מילא בתום לב אחר חובתו לניהול משא ומתן;

ד. משנחתם הסכם קיבוצי, אין המעסיק יכול לטעון בדיעבד שארגון עובדים בעל ההסכם הקיבוצי לא היה בשעת עשייתו של ההסכם ארגון עובדים יציג. טענה שכזאת יכולה להישמע רק מטעם ארגון עובדים אחר (סעיף 6 לחוק)" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

1. בעניין ועד עובדי הרכבת נקבע כי ארגון העובדים ייהנה מחזקת היציגות כל עוד מתנהל משא ומתן אותנטי ובתום לב, באופן הבא: "הדגש הוא על משא-ומתן קיבוצי אותנטי, בתום לב, אפקטיבי ויעיל המתקיים משך תקופה סבירה, בצורה סבירה, על ידי ארגון עובדים אשר נכון לאותה עת, אין חולק כי הוא הארגון היציג במקום העבודה. כל עוד מתקיימים התנאים הללו, ימשיך ארגון העובדים הקיים ליהנות מחזקת היציגות, כאמור".
2. נוסיף כי בעניין הורן את ליבוביץ שלל בית הדין הארצי את הטענה ולפיה יש לבחון את היציגות במועד הפנייה לבית הדין וקבע:

"לא מצאנו כל טעם או הגיון בטענה זו ואין בידנו לקבלה. מועד הגשת התובענה הוא המועד בו מבקש ארגון העובדים למצות את זכויותיו בבית הדין לאחר שאלה נדחו על ידי המעסיק. לשון אחר, במועד הפנייה לבית הדין זכויות הארגון עומדות לעצמן, אלא שהוא מבקש מבית הדין לסייע בידו במימושן. זאת ועוד.... למועד הגשת התובענה אין נגיעה למועדים בהם הצטרפו העובדים לארגון, לרבות המועד בו הצטרף העובד שהביא את שיעור ההצטרפות לידי השליש הדרוש. יתרה מכך, ניסיון החיים מלמד, כי ארגון עובדים לא מגיש תובענה לבית הדין לעבודה כפעולה ראשונה המצביעה על מעמדו כארגון יציג, אלא דורש מהמעסיק לנהל עימו משא ומתן. ברי, כי אין לעודד הגשת בקשות מסוג זה בטרם מיצו הצדדים את הליכי המשא ומתן ביניהם. כמו כן, אין ליצור תקופת ביניים מלאכותית, בה יוכל המעסיק להפעיל לחץ ואיומים על עובדיו במטרה שיבטלו את חברותם בארגון, כפי שככל הנראה אירע במקרה דנן. תקופת ביניים מעין זו, בה רשאי המעסיק להשתדל בין עובדיו כנגד ארגון העובדים, תפגע בחופש ההתארגנות של עובדי המפעל ותמנע מהם לממש את רצונם להתאגד, כפי שבא לידי ביטוי בהצטרפותם לארגון העובדים" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

1. לאחרונה התייחס בית הדין הארצי בעניין ידיעות אינטרנט^[78] לחלוף הזמן ממועד ההודעה על היציגות ועד לפנייה לבית הדין וקבע:

"... אנו סבורים, כי אין לקבוע כלל קשיח לעניין פרק הזמן שבין מסירת הודעת היציגות לבין הגשת הליך לבית דין לעבודה, ככל שנדרש להגיש תביעה לבית הדין לצורך הכרה ביציגות. פרק הזמן בו רשאי ארגון עובדים להסתמך על הודעת יציגות ייגזר ממכלול נסיבות המקרה: האם לאחר מסירת הודעת היציגות היה ארגון העובדים פעיל במקום העבודה; האם התנהל מו"מ בין המעסיק לבין ארגון העובדים, הן לעניין ההכרה ביציגות והן לעניין תנאי העבודה; האם חלו שינויים מהותיים במצבת כוח האדם, ללא קשר למהלכי ההתארגנות, כך שעלול להיווצר מצב שבמועד ההכרה לא מתקיימים בארגון העובדים התנאים להיותו ארגון יציג על פי סעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים".

יצוין כי באותו עניין נקבע שארגון העובדים היה פעיל ממועד ההודעה על היציגות ועד למועד משלוח המכתב אליו צורפו טפסי ההצטרפות ולכן היציגות נבחנה במועד מתן הודעת היציגות.

הכרעה

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי במקרה שלפנינו המועד הקובע לבחינת היציגות של מען הוא מועד ההודעה על היציגות, קרי – יום 20.6.2012. כמו כן לא מצאנו כי חלוף הזמן ממועד הודעת היציגות ועד למועד הגשת בקשת הצד מחייב את בחינת היציגות מחדש. נפרט טעמנו לקביעות אלה.

1. ראשית, בהתאם לפסיקה המועד הקובע לבחינת יציגות של ארגון עובדים, מען בענייננו, הוא מועד ההודעה על היציגות ולא מועד הפניה לבית הדין וזאת על מנת למנוע מהמעסיק את האפשרות להפעיל על העובדים לחץ ואיומים במטרה שיבטלו את חברותם בארגון ועל מנת לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן קיבוצי מבלי לערב את בית הדין שלא לצורך^[79].

אי לכך, משאין חולק כי מען הודיע למנשר על היציגות ביום 20.6.2012, הרי שעל פי הפסיקה המועד הקובע לבחינת היציגות הוא תאריך זה.

1. שנית, אין חולק כי ממועד הודעת היציגות ועד למועד הגשת בקשת הצד חלפו כשנתיים. במהלך אותה תקופה חלק מעובדי מנשר החברים במען סיימו את עבודתם, עובדים נוספים הצטרפו למען והעובדים אחרים הודיעו על ביטול החברות. על אף האמור, בנסיבות המקרה שלפנינו אין לראות בחלוף הזמן עילה לבחינה מחודשת של היציגות, מהטעמים הבאים.
   1. האחד, ביום 15.8.2012 הכירה מנשר ביציגות של מען ואף החלה לנהל עימו משא ומתן קיבוצי לצורך חתימה על הסכם קיבוצי מיוחד. ובלשונו של מר ידעיה^[80]:

"אני כמובן שהתכוונתי להסכם קיבוצי. אני רק אמרתי שאם יהיה שליש מחייב בעת החתימה. אני גם כתבתי במכתב, בסיום הישיבה הראשון, שעל פי רשימה שהעבירו לי יש להם שליש ולכן הם ארגון יציג".

מכאן, שנוכח הכרת מנשר ביציגות של מען לא נדרש מען לבצע פעולות נוספות לצורך ההכרה ביציגותו באותו מועד.

• 1. השני, ממועד ההודעה על היציגות ועד למועד הגשת בקשת הצד ניהלו מנשר, נציגי מען וועד העובדים משא ומתן אינטנסיבי בנושאים הנוגעים לזכויות העובדים ולתנאי העסקתם תוך הסתמכותו של מען על ההכרה ביציגות. הצדדים קיימו בין שש לשבע ישיבות משא ומתן במהלך התקופה בתאריכים 18.7.2012, 10.8.2012, 21.11.2012, 3.3.2013 (קיום ישיבה זו שנוי במחלוקת בין הצדדים), 25.4.2013, 30.10.2013 ו-6.3.2014. כמו כן, בפרקי הזמן שבין ישיבות המשא ומתן החליפו הצדדים ביניהם טיוטות שונות ומכתבים רבים במהלך החודשים יולי 2012, אוגוסט 2012, אוקטובר 2012, דצמבר 2012, פברואר 2013, מרץ 2013, אפריל 2013, מאי 2013, יוני 2013, אוגוסט 2013, אוקטובר 2013, נובמבר 2013, ינואר 2014, מרץ 2014 ואפריל 2014. עובדות אלה מצביעות על פעילותו האינטנסיבית של מען במקום העבודה ועל ניהול משא ומתן אמיתי מצידו לצורך הסדרת זכויות העובדים ושיפור תנאי העסקתם וזאת החל ממועד ההודעה על היציגות ועד למועד הפניה לבית הדין.
  2. השלישי, מען פעל להכרה ביציגות בסמוך למועד שבו היא הוכחשה על ידי מנשר. בסוף חודש דצמבר 2013 טענה מנשר שמען אינו ארגון יציג ובעקבות זאת פנה מען לממונה בחודש ינואר 2014, הכריז על סכסוך עבודה ואף ניסה ליישב את חילוקי הדעות באמצעותה. במקביל, המשיך מען לנהל משא ומתן עם מנשר לצורך חתימה על מסמך שיעגן את זכויות העובדים ותנאי העסקתם תוך השארת שאלת היציגות להכרעה שיפוטית. מכאן, שמען לא "שקט על שמריו" ובסמוך למועד שבו הועלו טענות בנוגע להיעדר יציגותו פנה לממונה ולאחר שהבין באופן סופי שלא ניתן יהיה לגבש הסכם קיבוצי נוכח הכחשת היציגות על ידי מנשר פנה לבית הדין.
  3. הרביעי, הטענה בדבר היעדר היציגות של מען הועלתה לראשונה על ידי מנשר כשנה וחצי לאחר הודעת היציגות וכשנה וארבעה חודשים לאחר ההכרה ביציגות. הוכח כי טענת מנשר הועלתה במועד שבו היו הצדדים קרובים לחתימה על הסכם קיבוצי ולאחר שהוחלפו טיוטות בין באי כוחם בהתאם להסכמות שגובשו עד לאותו מועד במהלך המשא ומתן. לטעמנו העובדה שעד למועד העלאת הטענה ניהל מען משא ומתן בתום לב לצורך הסדרת זכויות העובדים ותנאי העסקתם לאחר שמנשר הכירה ביציגותו מחייבת את דחיית טענת מנשר בנוגע להיעדר היציגות, במיוחד כאשר מדובר בשלב הסופי של המשא ומתן הקיבוצי.

נוסיף כי אנו סבורים שהעלאת הטענה בשלב כה מאוחר של המשא ומתן היא בבחינת התנהלות בחוסר תום לב של מנשר ואין לקבלה. שכן אם תתקבל הטענה לא יהיה למעסיק כל אינטרס לגבש הסכם קיבוצי עם ארגון העובדים והוא יפעל בכל דרך לעכב את המשא ומתן ולנהל אותו במשך תקופה ארוכה וממושכת, בין בתום לב ובין בחוסר תום לב, מתוך הנחה שהארגון עשוי לאבד את יציגותו במשך הזמן מסיבות שונות: פעולות מצד המעסיק, סיום עבודה של חלק מהעובדים, ביטולי חברות וכדומה. אי לכך, יש לדחות טענת מעסיק בנוגע להיעדר יציגות בשלב מתקדם של המשא ומתן בשל חלוף זמן ממועד הודעת היציגות, כל עוד מתנהל משא ומתן אותנטי ויעיל.

כאמור, בנסיבות המקרה שלפנינו שבו הוכח כי מען פעל כל העת להסדרת זכויות העובדים בהסכם קיבוצי לאחר שלא הייתה כל מחלוקת בנוגע ליציגותו, אין לקבל את טענת מנשר ולפיה חלוף הזמן מחייב את בחינת היציגות במועד הפניה לבית הדין.

בהקשר זה נציין, כי לא נעלם מעינינו שבפסיקה נקבעה תקופת חסינות של חצי שנה מפני העלאת טענות כנגד היציגות של ארגון העובדים לאחר שהוכרה ולפני שנחתם הסכם קיבוצי וכי נקבעה תקופת מניעות של שנה לאחר החתימה על הסכם קיבוצי^[81]. עם זאת, תקופות אלה נקבעו במקרים שבהם נדונו סכסוכים בין שני ארגוני עובדים הטוענים ליציגות באותו מקום עבודה, כך שבכל מקרה בסיום אותן תקופות תבוא זכות ההתארגנות לידי מימוש באמצעות אחד מארגוני העובדים. לעומת זאת, במקרים שבהם נדון סכסוך קיבוצי במקום עבודה שבו קיים ארגון עובדים יחיד אין לקבוע תקופה מוגדרת שבה אין להעלות טענות נגד היציגות ועל כל מקרה להיבחן בהתאם לנסיבותיו ובהתחשב בכך שקבלת הטענה עלולה להוביל לאי מימוש זכות ההתארגנות, שעל חשיבותה עמדנו לעיל.

• 1. החמישי, אין חולק כי חלק מעובדי מנשר החברים במען סיימו את עבודתם ללא קשר להתארגנות וכי חלקם שלחו הודעות לביטול החברות. אולם כפי שיפורט בהמשך, אנו סבורים שאין לקבל את מרבית הודעות הביטול מכיוון שלא שוכנענו שהביטול נעשה מרצון חופשי של העובדים ושלא כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של המשיבים וזאת נוכח חוסר שביעות הרצון מההתארגנות שהובעה בפני העובדים הן במכתבים שנשלחו אליהם והן בניסיון לארגן אסיפת הסברה.

כמו כן, שינוי במספר העובדים במקום העבודה הנובע מאופי העבודה אינו מצדיק בהכרח לבחון את היציגות כל פעם מחדש ועל כל מקרה להיבחן לגופו. במקרה שלפנינו שבו הוכרה היציגות על ידי מנשר ומען פעלה כל העת במישור הקיבוצי לגיבוש הסכמות בנוגע לתנאי שכרם של העובדים וזכויותיהם, אין בעובדה שמדובר במכללה שבה קיימת תחלופה של עובדים הנובעת מאופי מקום העבודה כדי להוביל לבחינת היציגות במועד מאוחר מהמועד שבו נמסרה הודעת היציגות.

• 1. השישי, כאמור מדובר בהתארגנות ראשונית במנשר ולכן על אף חלוף פרק זמן של שנתיים ממועד ההכרה ביציגות ועד למועד הפנייה לבית הדין אנו סבורים כי יש להעדיף את זכות העובדים להתארגן ולבחון את היציגות במועד ההודעה על היציגות - שבו לא אמורה להיות מחלוקת על כך שמען הוא הארגון היציג - על פני בחינתה במועד מאוחר יותר שבו עלולה להיות מחלוקת בנוגע ליציגות וקיים חשש שזכות ההתארגנות לא תמומש.

1. מן המקובץ עולה כי בנסיבות המקרה שלפנינו המועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד ההודעה על היציגות וכי חלוף הזמן אינו מצדיק את בחינת היציגות מחדש. כאמור, מנשר הכירה ביציגות של מען בחודש אוגוסט 2012 ומאותו מועד ניהלו הצדדים משא ומתן אינטנסיבי לעיגון זכויות העובדים ותנאי העסקתם בהסכם קיבוצי מיוחד. כמו כן, מיד עם הכחשת היציגות על ידי מנשר פעל מען לצורך ההכרה ביציגות באמצעות פניה לממונה ולאחר מכן לבית הדין. בנוסף, בהתחשב בכך שמדובר בהתארגנות ראשונית במקום עבודה ובכך שהיציגות הוכרה על ידי מנשר והטענות בנוגע להיעדר היציגות הועלו על ידי מנשר ולא על ידי ארגון עובדים אחר, בשלב שבו הצדדים היו קרובים לחתימה על הסכם קיבוצי, אנו סבורים כי חלוף הזמן אינו מחייב את בחינת היציגות מחדש.
2. נפנה לבחון אם מען הוכיח כי היה ארגון העובדים היציג של עובדי מנשר במועד הקובע, קרי - ביום 20.6.2012 שבו נמסרה למנשר ההודעה על היציגות.

כמו כן, למעלה מן הדרוש ונוכח טענות הצדדים בנוגע להודעות הביטול ולנסיבות שהובילו למשלוחן, נבחן את היציגות אף במועד הסמוך להגשת בקשת הצד לבית הדין.

1. האם הוכחה היציגות של מען במועד מסירת הודעת היציגות (20.6.2012)?
2. מהראיות שהוצגו לפנינו עולה כי מען הוא הארגון היציג של עובדי מנשר במועד הקובע, כמפורט להלן.

• 1. ביום 20.6.2012 העסיקה מנשר מאה תשעים וארבעה עובדים^[82].
  2. ביום 20.6.2012 היו חברים במען לפחות שבעים ושניים עובדי מנשר^[83].

בהקשר זה נציין כי מען טען שבידיו שישה טפסים נוספים שלא הובאו בחשבון מכיוון ששמם של העובדים אינו מופיע ברשימת העובדים נכון ליום 20.6.2012^[84]. כמו כן, מנשר טענה שקיימים שבעים וחמישה טפסי הצטרפות^[85].

1. המשיבים טענו בתשובה לבקשת הצד כי ברשימת החברים שהעביר מען נרשמו ארבעה עובדים שלא עבדו במנשר באותו מועד – מר קובי אסף, מר עמית איצקר, גב' מאיה אבידן וגב' אביה בן דוד^[86]. המשיבים לא חזרו על טענה זו בסיכומים מטעמם שכן אין בה ממש, ונסביר.

לעניין מר קובי אסף ומר עמית איצקר - עובדים אלה עבדו במנשר באותו מועד והם מופיעים ברשימת העובדים נכון ליום 20.6.2012 (עובדים מס' 22 ו-15 בהתאמה). לפיכך, משמדובר בעובדי מנשר במועד הקובע הרי שיש להביאם בחשבון במספר החברים במען.

לעניין גב' מאיה אבידן וגב' אביה בן דוד - עובדות אלה לא הובאו בחשבון כפי שעולה מעיון ברשימת החברים שהגיש מען.

בנסיבות אלה, אין בטענת מנשר כדי לשנות את הנתונים שפורטו לעיל ולשלול את יציגות מען.

האם נפלו פגמים בטפסי ההצטרפות?

1. במסגרת הסיכומים^[87] העלו המשיבים לראשונה טענות בנוגע לאותנטיות של חמישים ותשעה טפסים מתוך שבעים וחמישה טפסים. לטענתם, בעשרים ושניים טפסים קיים פער בין מועד החתימה על הטפסים לבין המועד שבו אישר רכז האזור את החתימה (להלן: הרכז), שנע בין יום לשלושה ימים ובארבעה טפסים מדובר בפער גדול יותר של עד חודש ועשרים ימים^[88]. עוד נטען כי בשלושים ושבעה טפסים אחרים לא מולא תאריך החתימה והרכז אישר את החתימה בין החודשים פברואר ומאי 2012, כאשר שנים עשר טפסים אושרו ביום 20.5.2012. לטעמנו דין הטענות בנוגע לפגמים בטפסי ההצטרפות להידחות בשל הרחבת חזית אסורה, ונסביר.
2. כאמור, טענות המשיבים בנוגע לפגמים בטפסי ההצטרפות הועלו לראשונה בסיכומים ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה, כפי שטענה מען^[89] ויש לדחותן. שכן אם המשיבים סברו שנפלו פגמים בטפסי ההצטרפות היה עליהם להעלות טענותיהם בתשובה לבקשת הצד (שתוקנה לאחר שהטפסים היו ברשותם) ולתמוך אותן בתצהיר. ניסיון המשיבים לבצע 'מקצה שיפורים' בשלב הסיכומים פסול ואין לאפשרו. שכן, מדובר בטענות עובדתיות והעלאתן לראשונה בשלב הסיכומים מנעה בירור עובדתי שלהן ופגעה בזכותו של מען להתגונן ולספק הסבר מתאים לפגמים לכאוריים אלו. בנסיבות אלה, דין טענות המשיבים בנוגע לפגמים בטפסים – להידחות בהיותן בגדר הרחבת חזית אסורה.

יצוין כי לא נעלמה מעינינו הודעת ההבהרה שהגישו המשיבים ביום 13.1.2015 ולפיה בדיון מיום 4.8.2014 התנגדו להגיע להסכמות על היציגות במועד ההודעה עליה (20.6.2012) בטענה שקיימים מקרים שבהם טפסים שנחזו לתקינים התגלו כפסולים. אנו סבורים כי אין בהבהרה כדי לסייע למשיבים, מכיוון שכל הטענות בנוגע לפגמים בטפסים, במיוחד כאשר מדובר בטענות עובדתיות, היו צריכות להיטען במסגרת התשובה לבקשת הצד שהוגשה ביום 23.9.2014, דהיינו – לאחר הדיון מיום 4.8.2014, ולאחר שכל הטפסים היו בידי המשיבים. אי לכך הטענות בנוגע לפגמים בטפסים שהועלו לראשונה בסיכומים – דינן להידחות בהיותן בגדר הרחבת חזית אסורה.

1. למעלה מן הדרוש נציין כי דינן של הטענות בנוגע לפגמים בטפסים להידחות אף לגופן.
   1. בעניין אל בטוף פורטו הקריטריונים הנדרשים לבחינת תקינותם של טפסי ההצטרפות, באופן הבא:

"להלן נעמוד על עיקרי התנאים הנדרשים לבוא לידי ביטוי בטופס ההצטרפות לארגון העובדים, אשר יש בהם כדי להצביע על חברות רצונית אישית של העובד והסכמתו המושכלת מדעת ומרצון להצטרפות לארגון עובדים אחד והסרת חברותו בארגון עובדים אחר באותו מקום עבודה. ככל שלא התמלאו התנאים, כולם או בחלקם, יבחן בית דין זה מהות הפגמים, משקלם והשלכותיהם, כשלעצמם ובשים לב לנסיבות המקרה הנדון. ואלה הדברים:

• טופס הצטרפות לארגון עובדים יכלול פרטים מזהים של העובד ושל המעסיק ובהם, השם המלא של העובד, מספר תעודת זהות, כתובת מגורים, שם המעסיק וכתובת מקום העבודה. פרטיו האישיים של העובד והצהרותיו על הצטרפות לארגון העובדים, יאומתו על ידי העובד על פני הטופס, באופן קריא וברור, בציון שמו המלא בחתימת ידו, ובציון התאריך.
• כלפי ארגון אליו העובד מצטרף כחבר, נדרשת הצהרת העובד כי הוא בוחר להיות חבר באותו ארגון עובדים, כי הוא מסכים לתנאי התקנון או החוקה של הארגון, וכי אינו חבר בארגון עובדים אחר, או בארגון העובדים היציג, לפי העניין.
• ככל שהעובד היה חבר בארגון עובדים אחר באותו מקום עבודה, נדרשת הצהרתו המפורשת על הפסקת חברותו בארגון אותו עזב. הצהרת העובד כלפי הארגון אותו עזב, תאומת בחתימת ידו ותכלול אותם פרטים הנדרשים בהודעתו לארגון אליו הוא מצטרף, בהתאמה הנדרשת לעניין. אין להסתפק בהודעה כללית על 'הפסקת חברותי בכל ארגון עובדים אחר ככל שהיא קיימת'.
• אין מניעה כי הצהרות העובד כנדרש, יינתנו במשולב בטופס אחד, ובלבד שיומצאו לארגון העובדים אותו עזב העובד סמוך למועד הודעתו על ביטול חברותו, ולכל המאוחר במצורף להודעת היציגות של הארגון המתחרה.
• אין מניעה כי ארגון העובדים יוסיף פרטים או תנאים על אלה המנויים לעיל, לפי העניין" (ההדגשות במקור – ק.כ).

כלומר, מטרת טופסי ההצטרפות היא, בין היתר, להצביע על חברות מרצון של העובד והסכמתו להצטרף לארגון העובדים. כמו כן, אם נמצאו פגמים כלשהם בטפסי ההצטרפות תפקיד בית הדין לבחון את מהותם, משקלם והשלכותיהם בנסיבות המקרה הספציפי הנדון.

בעניין ידיעות אחרונות^[90] דן בית הדין הארצי בשאלת כשרותם של טפסי הצטרפות לארגון עובדים וקבע שבהתאם להלכת אל בטוף יש לבחון את משקלו של הפגם ולהבחין בין ליקויים מהותיים לבין ליקויים פורמאליים, שאין בהם כדי לפגום במידת הרצוניות והאותנטיות של ההצטרפות לארגון העובדים.

• 1. מעיון בטפסי ההצטרפות של מען עולה כי בתחילת הטופס^[91] מצהיר העובד את ההצהרה הבאה:

"אני הח"מ מצהיר/ה על רצוני להצטרף כחבר בארגון העובדים 'מען – עמותה לסיוע לעובדים'. הצטרפותי לארגון העובדים מען נעשית מרצוני החופשי ולאחר שהבנתי את מטרותיו ותקנונו. אני מקבל/ת על עצמי את חובותיו של חבר/ת הארגון כולל קבלת החלטות מוסדותיו, הוראות התקנון, ותשלום דמי החבר – כפי שיתקבלו וישונו מעת לעת על ידי מוסדות ארגון העובדים. בחתימתי זו אני מייפה את כוחו של מען לפעול להקמת ועד עובדים ולהגיע לחתימת הסכם קיבוצי בחברה בה אני מועסק. הריני לאשר את נכונות הפרטים האישיים שלמטה, ואודיע למען על כל שינוי בהם".

בהמשך מפורטים פרטי החבר – שם, מספר תעודת זהות, תאריך לידה, כתובת מגורים, טלפונים, פרטי דואר אלקטרוני, מקצוע, שם מקום העבודה וחתימה.

כמו כן, בטופס קיים אישור על ניכוי דמי חבר בגובה 0.9% מהשכר, שבו מפורטים תאריך, מקום העבודה והכתובת, שם העובד, מספר תעודת זהות, כתובת וחתימה.

בנוסף, בראשית הטופס מעל הצהרת העובד קיים מקום לאישור חתימה של הרכז.

• 1. לטעמנו, העובדה שהתאריך שבו חתם הרכז על חלק מהטפסים אינו תואם את תאריך החתימה של העובד על אישור ניכוי דמי חבר או העובדה שבחלק מהטפסים מופיע רק תאריך חתימה של הרכז, אינה בבחינת פגם מהותי המחייב את פסילת את הטפסים, ונסביר.

ראשית, מטרתם העיקרית של הטפסים היא להצביע על חברות מרצון של העובד ועל הסכמתו להיות חבר בארגון העובדים. לכן קיימת חשיבות רבה לכך שניתן יהיה לזהות את העובד החתום על טופס ההצטרפות. בענייננו, אין חולק כי פרטי העובדים ברורים ומשכך יש בטפסים כדי להצביע על חברות וולונטרית ומרצון של אותם עובדים.

שנית, אישור החתימה של הרכז על גבי טפסי ההצטרפות אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין הוכחת חברות רצונית וולונטרית של העובדים. אין הכרח שטופס הצטרפות ייחתם ויאושר על ידי הרכז באותו מועד שבו חתם העובד על הטופס, וזאת בהיעדר טענה בנוגע לזיוף חתימות העובדים או היעדר חתימה שלהם. אי לכך, העובדה שקיים פער בין מועד אישור הרכז לבין מועד חתימת הטופס על ידי העובד אינה בבחינת פגם היורד לשורשו של עניין ואין בה כדי לפסול את הטפסים.

שלישית, אין מחלוקת כי קיימת חשיבות לתאריך מילוי טופסי ההצטרפות על ידי העובדים וכי היעדר תאריך חתימה בטפסים יכול להוביל לאי הבאתם בחשבון בעת בחינת היציגות, וזאת כאשר לא קיימת ראייה אחרת המצביעה על מועד חתימתם.

במקרה שלפנינו העובדה שהטפסים אושרו על ידי הרכז לפני מועד ההודעה על היציגות מצביעה על כך שהעובדים מילאו את הטפסים עוד קודם לאישור הרכז ולכן יש לקבלם בעת בחינת היציגות.

בנסיבות אלה, יש לדחות את טענות המשיבים בנוגע לפגמים שנפלו בחמישים ותשעה טפסי ההצטרפות ולהביא טפסים אלה בחשבון בעת בחינת היציגות.

• 1. בשולי הדברים נציין כי המשיבים הוסיפו וטענו שאחד מהטפסים^[92] (שלא נכלל בשבעים וחמישה טפסים) אושר על ידי הרכז ביום 26.3.2012 כאשר העובד חתם על הטופס ביום 25.4.2012, כלומר אישור הטופס היה לפני מילויו על ידי העובד. לכאורה, מדובר בטופס פסול שאין לקבלו. עם זאת, נציין שמדובר בטענה המחייבת בירור עובדתי שאינו מתאפשר בשל העיתוי שבו הועלתה. בכל מקרה טופס זה לא הובא בחשבון במניין הטפסים הרלוונטיים לבחינת היציגות, ולכן אין בטענה זו כדי לשנות מהתוצאה אליה הגענו בנוגע ליציגותו של מען.

כאמור, יש לדחות את טענות המשיבים בנוגע לפגמים בטפסי ההצטרפות שהועלו לראשונה במסגרת הסיכומים בהיותן בגדר "הרחבת חזית" ובמיוחד בשל היותן טענות המחייבות בירור עובדתי. כמו כן, כאמור לטעמנו יש לדחות את הטענות אף לגופן.

1. אי לכך, אנו מקבלים את טפסי ההצטרפות שהגיש מען וקובעים כי במועד הודעת היציגות היו חברים במען לפחות שבעים ושניים עובדי מנשר (לטענת מנשר בסיכומים היו שבעים וחמישה חברים במועד זה). מכאן, שעלה בידי מען להוכיח כי במועד הודעת היציגות, קרי – ביום 20.6.2012, היו חברים במען למעלה משליש מכלל עובדי מנשר (למעלה מ-37%).
2. בנסיבות העניין, מען הוא הארגון היציג של עובדי מנשר במועד הקובע לבחינת היציגות, הוא מועד הודעת היציגות למנשר.
3. לסיכום עד כאן: המועד לבחינת היציגות של מען בנסיבות המקרה שלפנינו הוא מועד ההודעה על היציגות, קרי – 20.6.2012, ולטעמנו אין לבחון את היציגות במועדים מאוחרים יותר. כמו כן, הוכח כי נכון לאותו מועד מען הוא הארגון היציג של עובדי מנשר.
4. למעלה מן הדרוש ונוכח טענות הצדדים בכל הנוגע להודעות ביטול החברות ולסיבות שהובילו למשלוחן נבחן את היציגות אף נכון ליום 2.6.2014, הגם שאנו סבורים כי המועד הקובע לבחינת היציגות בענייננו הוא מועד הודעת היציגות, כפי שהוסבר בהרחבה לעיל.
5. למעלה מן הדרוש: האם הוכחה היציגות בסמוך לפניה לבית הדין (1.6.2014)?
6. מהראיות שהוצגו לפנינו אנו סבורים כי גם במועד זה מען הוא הארגון היציג של עובדי מנשר, כפי שיפורט להלן.
7. ביום 1.6.2014 העסיקה מנשר מאה ארבעים ושבעה עובדים^[93].
8. עד לאותו מועד סיימו לעבוד במנשר עשרים ושישה עובדים שהיו חברים במען.

בהקשר זה נציין כי ברשימת חברי מען שסיימו את עבודתם במנשר^[94] צוין כי קיימים עשרים ושבעה חברים אולם באותה רשימה נכללה גב' ברכה זיסמן כהן. מעיון ברשימת העובדים נכון ליום 20.6.2012 עולה שלא נרשם בה מועד עזיבה של גב' כהן ובנוסף היא מופיעה ברשימת עובדי מנשר נכון ליום 1.6.2014. לכן יש להביאה בחשבון בעת בחינת היציגות.

1. כמו כן, עד ליום 1.6.2014 הצטרפו למען שבעה חברים נוספים מעובדי מנשר^[95].
2. בנוסף עד לאותו מועד נמסרו למען שמונה עשרה הודעות ביטול חברות - שש הודעות ביטול שנשלחו מכתובת האימייל של מנשר (minshar for art) ושתים עשרה הודעות אישיות^[96].

יצוין כי מתוך שמונה עשרה הודעות הביטול אין להביא בחשבון את הודעתם של מר יוסי דניאלזון ומר ברבי הקטור מכיוון שאותם עובדים לא עבדו במנשר ביום 1.6.2014, כפי שעולה מרשימת העובדים שהוגשה.

אי לכך, נותר לבחון את שש עשרה הודעות ביטול החברות של עובדי מנשר ולקבוע אם יש להביאן בחשבון בעת בחינת היציגות.

האם יש להביא בחשבון את שש עשרה הודעות ביטול החברות שנמסרו למען עד ליום 1.6.2014?

1. מען טען כי אין להביא בחשבון את הודעות ביטול החברות של עובדי מנשר (להלן: הודעות הביטול). נטען כי קיימים שני סוגים של הודעות ביטול – הודעות ביטול אישיות והודעות ביטול שנשלחו מכתובת האימייל של מנשר. לטענת מען, יש לפסול את הודעות הביטול מכיוון שהן נשלחו כתוצאה מלחץ אסור של המשיבים ומפעולותיהם לסיכול ההתארגנות. נטען כי מרבית הודעות הביטול נשלחו במועדים סמוכים זה לזה (בעיקר בחודשים ינואר ופברואר 2014 שבהם הוכרז סכסוך עבודה ונבחנה היציגות על ידי הממונה) וכי הנוסח שלהן זהה. בנסיבות אלה נטען כי ביטול החברות לא נעשה מרצון חופשי של המבטלים.
2. מנגד טענו המשיבים כי לא נפל פגם בהודעות הביטול ויש להביאן בחשבון. נטען כי פעולותיו הכוחניות של מען כלפי מנשר והסלמתן בחודש ינואר 2014 הן הסיבה לביטולי החברות. המשיבים טענו שלא פעלו לסיכול ההתארגנות ולא הפעילו לחץ פסול על העובדים.
3. בעניין האוניברסיטה הפתוחה נקבע כי כאשר חבר ארגון עובדים מבקש לפרוש מהארגון די שיודיע על ביטול חברותו בהתאם לפרוצדורה הקבועה בתקנון ואין צורך בפירוט סיבה לביטול החברות. עוד נקבע כי הודעת הביטול צריכה לעמוד בתנאי הדין ועליה להגיע לארגון העובדים שאם לא כן החברות תישאר בתוקפה. בנוסף נקבע שקיימת חזקה הניתנת לסתירה ולפיה ביטולי חברות לאחר הודעת היציגות נובעת מהשפעה בלתי הוגנת של המעסיק על אותם עובדים ולכן ככלל אין להביא בחשבון בעת בחינת היציגות עזיבת עובדים לאחר מתן ההודעה.

הכרעה

1. לאחר שבחנו את הודעות הביטול ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי אין להביא בחשבון את מרבית הודעות הביטול, כפי שיפורט להלן.
2. ואלה הודעות הביטול שיש להביא בחשבון בעת בחינת היציגות נכון ליום 1.6.2014:

גב' רותם דרור הודיעה ביום 24.2.2014 לוועד העובדים באמצעות הדואר האלקטרוני על ביטול החברות, בזו הלשון: "... אני מודה לכם על המאמצים לשפר את התנאים שלנו, אלא שנכון להיום החלטתי שאיני מעוניינת להמשיך כחברה בארגון (הסברתי קצת לגבי בשיחת טלפון). בבקשה לבטל או להוציא אותי או מה שצריך, ולהודיע לי שקלטתם מייל זה".

מר צביקה אורן הודיע ביום 3.2.2014 לוועד העובדים בכתב על ביטול חברותו. וכך כתב מר אורן: "עם כל ההערכה הרבה שיש לי כלפיכם, חברי הוועד, והאמון שיש לי בכנות מאמציכם אני מסתייג מן ההתנהלות חסרת השקיפות ומן ההתעלמות החוזרת ונשנית מבקשותי לקבל מידע על ישיבות הוועד. לפיכך אני משעה את חברותי באיגוד עובדי מנשר לאלתר".

מר אסף קורמן הודיע ביום 30.1.2014 לוועד העובדים על ביטול חברותו, באופן הבא:

"אני מעולם לא נכוויתי מהנהלת מנשר ונוטה לסמוך עליהם. אני מבין שהמשא ומתן הנוכחי הגיע למקומות לא נעימים ולאור היותי חבר של משפחת ידעיה עובר טרם לימודים והוראה במנשר אני מבקש להסיר את השתתפותי בועד העובדים".

מעיון בהודעות הביטול של גב' דרור, מר אורן ומר קורמן עולה כי מדובר בהודעות מנומקות המפרטות סיבה למשלוחן ושוכנענו כי יש בהן כדי להצביע על ביטול החברות מרצון.

אי לכך, יש להביא בחשבון בעת בחינת היציגות נכון ליום 1.6.2014 את הודעות הביטול של שלושת עובדים אלה.

1. לטעמנו אין להביא בחשבון בעת בחינת היציגות את יתר שלוש עשרה הודעות הביטול, כפי שיפורט להלן.
2. תחילה נפרט את הודעות הביטול שהוצגו לפנינו ואת המשותף להם^[97]:

ארבע הודעות ביטול של העובדים מר איגור פריאדקו, גב' ברכה זיסמן כהן, מר אלכסנדר סרבר ומר פואד יבדייב נשלחו מכתובת האימייל של מנשר (minshar for art) בחודש נובמבר 2012. כל ההודעות הן בנוסח זהה "אני..... (שם העובד) ת.ז..... מבקש לבטל את הצטרפותי למען".

יצוין כי אותם העובדים הגישו בקשות חוזרות לביטול החברות בחודש פברואר 2014, דהיינו באותו החודש שבו נדון עניין היציגות בפני הממונה.

הודעת ביטול אחת של העובדת גב' יאנה בוקלר נשלחה בחודש אוקטובר 2013 ואף היא בנוסח זהה לארבע הודעות הביטול האחרות שנשלחו מכתובת האימייל של מנשר.

שמונה הודעות הביטול האחרות (גב' איריס מנדל, מר גיא אביטל, גב' הגר בן אשר, גב' יעל חזן, מר עוזי קצב, מר עדו ערן, גב' עינת יקיר וגב' שרה חתוכה) נשלחו בחודשים ינואר ופברואר 2014, אותם חודשים שבהם הוכרז סכסוך עבודה ועניין היציגות נדון בפני הממונה. בכל הודעות הביטול נכתב באופן לקוני כי העובדים מבקשים לבטל את החברות.

1. כאמור, לטעמנו אין להביא בחשבון את שלוש עשרה הודעות הביטול בעת בחינת היציגות מכיוון שלא עלה בידי המשיבים לסתור את החזקה ולפיה ביטולי החברות נובעת מהשפעה בלתי הוגנת, מהנימוקים שיפורטו להלן.
   1. ארבע מהודעות הביטול נשלחו מכתובת האימייל של מנשר בחודש נובמבר 2012. לטעמנו, העובדה שהודעות הביטול נשלחו מכתובת האימייל של מנשר מצביעה על כך שלמנשר הייתה 'תרומה' לביטול החברות של אותם עובדים ומחזקת את הטענות שהביטול לא נעשה מרצון אמיתי של העובדים.

בנוסף, ארבע הודעות הביטול נשלחו בחודש נובמבר 2012 והודעה אחת נשלחה בחודש אוקטובר 2011. כאמור, ביום 30.10.2012 שלח מר ידעיה מכתב לעובדים המזמין אותם לאסיפת הסברה בתחילת חודש נובמבר 2012 בנוגע להתארגנות. לאחר שרק עובד אחר הגיע שלח מר ידעיה ביום 6.11.2012 מכתב נוסף לעובדים שבו הודיע כי לא בירך על ההתארגנות וכי חשש מפני כניסתו של גורם חיצוני למנשר. סמיכות הזמנים בין הבעת עמדתו של מר ידעיה בנוגע לחוסר שביעות רצונו מההתארגנות לבין משלוח הודעות הביטול מחזקת את טענת מען ולפיה הודעות הביטול נעשו שלא מרצון חופשי אלא כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של המשיבים.

• 1. כמו כן, שמונה מהודעות הביטול וכן ארבע הודעות הביטול החוזרות נשלחו בחודשים ינואר ופברואר 2014. באותם חודשים הוכרז סכסוך עבודה ועניין היציגות נדון אצל הממונה. כמו כן, בחודש ינואר 2014 שלח מר ידעיה מכתב נוסף לעובדים שבו פירט את חילוקי הדעות עם מען ואת העובדה שהסכם קיבוצי יחול על כל העובדים ויחייב ניכוי דמי חבר משכרם. אנו סבורים כי העובדה שהעובדים שלחו את הודעות הביטול סמוך למועד משלוח מכתבו של מר ידעיה ולהכרזה על סכסוך קיבוצי מצביעה על כך שהסיבה האמיתית לביטולים נבעה מהפעלת לחץ בלתי ראוי על ידי המשיבים.

נדגיש כי מר ידעיה הבהיר בפניותיו לעובדים באופן מפורש את הסתייגותו ממען ומעצם ההתארגנות, פירט את החסרונות של ההתארגנות ואת השלכותיה הכספיות והנזקים שייגרמו למנשר ולעובדים כתוצאה מההתארגנות ומהחתימה על הסכם קיבוצי. אי לכך, שוכנענו כי הודעות הביטול לא נעשו מרצון חופשי ואמיתי.

• 1. זאת ועוד. הודעות הביטול שנשלחו למען היו לקוניות וכללו משפט אחד בנוסח דומה שבו מבקשים העובדים לבטל את חברותם. הודעות הביטול לא כללו סיבה לביטול החברות על אף שמדובר במקרה שבו לא קיים ארגון עובדים מתחרה. אין חולק כי עובד יכול לבטל את חברותו בארגון עובדים מבלי לפרט סיבה. אולם יש להניח כי כאשר עובד טורח ושולח הודעת ביטול חברות מיוזמתו ולא באמצעות ארגון עובדים אחר אליו הצטרף, הוא עושה זאת מסיבה מסוימת אותה יטרח ויפרט בהודעת הביטול במיוחד אם הוא סבור שהארגון אינו ממלא את תפקידו כראוי. ביטול חברות שאינו נובע ממעבר לארגון עובדים אחר מעלה את החשד כי העובד הושפע משיקולים זרים או מלחץ בלתי הוגן בעת ביטול את חברותו.

כאמור, הוכח שבכל התקופה שבה נוהל משא ומתן בין הצדדים שלח מר ידעיה מכתבים לעובדים המצביעים על חוסר שביעות רצונו מההתארגנות וממען וכי לטעמו מדובר בהתארגנות מיותרת. אי לכך, אנו סבורים שלא עלה בידי המשיבים להפריך את החזקה ולפיה הודעות הביטול של העובדים נשלחו כתוצאה מהשפעה פסולה של המשיבים ולכן אין להביאן בחשבון.

• 1. לא זו אף זו. טענות מר נחום ומר אשר כי ביטלו את חברותם במען עקב התנהלותו הכוחנית של מען, לא שיכנעו. שכן כפי שיפורט בהמשך מר אשר ומר נחום לא הוכיחו שביטלו את החברות בזמן 'ההתנהלות הכוחנית' של מען אלא רק לאחר הגשת בקשת הצד לבית הדין. מכאן, שלא שוכנענו שביטול החברות נעשה כתוצאה מההתנהלות של מען ולא כתוצאה מהשפעת המשיבים.

כמו כן, אף אם היינו מקבלים את הטענה שמר אשר ומר נחום ביטלו את חברותם עקב ההתנהלות הכוחנית של מען, הרי שלא הוכח כי זו הייתה הסיבה לביטול החברות של יתר העובדים ולא הלחץ שהופעל עליהם על ידי המשיבים במהלך תקופת המשא ומתן.

• 1. בנסיבות אלה, משאחת מהודעות הביטול נשלחה בחודש אוקטובר 2011, ארבע הודעות נשלחו מכתובת האימייל של מנשר בחודש נובמבר 2011 ושמונה הודעות נשלחו בחודשים ינואר ופברואר 2012 וזאת לאחר שהמשיבים הביעו את חוסר שביעות רצונם מהתארגנות העובדים; משהודעות הביטול נשלחו על אף שלא קיים ארגון עובדים מתחרה ומבלי שהוצגה עילה למשלוחם; משלא שוכנענו כי הסיבה לביטולים הייתה התנהלות מען, אנו סבורים כי לא עלה בידי המשיבים לסתור את החזקה ולפיה ביטולי העובדים נבעו כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת. אי לכך, אין להביא בחשבון את הודעות הביטול של אותם שלושה עשר עובדים.

1. עוד יש לציין כי הוגשו לבית הדין שלוש הודעות ביטול נוספות אותן אין להביא בחשבון בעת בחינת היציגות מכיוון שלא הוכח שנמסרו למען עד ליום 1.6.2014, ונסביר.
   1. גב' ליאור נשר – ההודעה על ביטול החברות נשלחה למען ביום 20.6.2014 ולכן אין להביאה בחשבון.
   2. מר אילן נחום – מר נחום הצהיר^[98] כי "כאשר החלטתי לפרוש מהוועד וביטלתי את החברות במען, פניתי פעמיים למר אסף אדיב וגם לגברת אורית סודרי בבקשה לבטל את החברות ואת תשלום דמי החבר, ובבקשה שימחקו את שמי מרשימת חברי מען. בדיעבד כיום מסתבר לי כי מען קיבלו את בקשתי לבטל את חברותי אצלם רק בחודש יוני 2014" (ההדגשה הוספה – ק.כ). נוכח עדותו של מר נחום ולפיה הבקשה לביטול החברות התקבלה במען רק בחודש יוני 2014 ומשמר נחום לא הציג הודעת ביטול הנושאת תאריך המוקדם מחודש יוני 2014, אין להביא בחשבון את ביטול חברותו.
   3. מר אוהד אשר – מר אשר הצהיר כי ביטל את החברות בחודש מרץ 2014 אולם הוסיף כי המשיך לקבל פניות מחברי הוועד גם לאחר מועד זה. מר אשר המשיך והצהיר^[99] כי "לאחר תקופה מסוימת, כאשר הסכסוך בין מנשר למען היה כל הזמן בכותרות, ומאחר שלא קיבלתי אישור על ביטול חברותי במען, הסתקרנתי לבדוק האם באמת חברותי בוטלה. אי לכך, ביום 29.6.2014 שלחתי מייל למר ניר נאדר (ממנו קיבלתי מיילים מטעם מען) בו כתבתי את הדברים הבאים:

'שלום רב, שמי אוהד אשר, לפני כשנתיים הצטרפתי לארגון 'מען' - כעובד מנשר. לפני כשלושה חודשים ניסיתי להסיר את חברותי בארגון אשמח לקבל אישור על כך שחברותי הוסרה מהארגון תודה והמשך שבוע טוב. אוהד אשר' " (ההדגשות הכפולות הוספו – ק.כ).

מר אשר הגיש את המכתב ששלח למר נאדר ביום 29.6.2014. לטעמנו בהיעדר הודעה בכתב על ביטול החברות במועד מוקדם יותר לא ניתן להסתמך על הצהרתו של מר אשר בלבד. מען הציג את טופס הצטרפות חתום של מר אשר ולכן על מנת לסתור מסמך זה לא די בהצהרה ויש להוכיח את מועד ביטול החברות באמצעות אסמכתא בכתב.

אי לכך, לא הוכח ששלושת העובדים – גב' ליאור נשר, מר אילן נחום ומר אוהד אשר – ביטלו את חברותם במען עד ליום 1.6.2014.

1. מן המקובץ עולה כי גם ביום 1.6.2014 היה מען הארגון היציג של עובדי מנשר, כמפורט להלן:
   1. במנשר הועסקו באותו מועד מאה ארבעים ושבעה עובדים.
   2. עשרים ושש עובדים מתוך לפחות שבעים ושניים חברי במען (לטענת מנשר מתוך שבעים וחמישה חברים) סיימו את עבודתם במנשר.
   3. שבעה עובדים נוספים הצטרפו למען עד ליום 1.6.2014.
   4. מתוך שש עשרה הודעות ביטול יש להביא בחשבון שלוש הודעות ביטול.

כלומר, ביום 1.6.2014 היו במען חברים לפחות חמישים עובדי מנשר המהווים 34% מכלל עובדי מנשר. אי לכך, מען הוא הארגון היציג של עובדי מנשר אף אם נבחן את היציגות נכון למועד הפנייה לבית הדין.

1. יצוין כי לא נעלמה מעינינו טענת מען ולפיה מספר החברים נכון למועד הגשת בקשת הצד, אם נביא בחשבון את הודעות הביטול ואת העובדים שעזבו את מנשר, עומד על כ-26% מעובדי מנשר. אלא שכאמור אנו סבורים שאין להביא בחשבון את הודעות הביטול מהנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל ולכן מען הוא הארגון היציג של עובדי מנשר אף נכון למועד הגשת בקשת הצד. בהקשר זה נחזור ונדגיש כי אנו סבורים שבנסיבות המקרה שלפנינו המועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד הודעת היציגות (יוני 2012) ולא מועד הפניה לבית הדין.
2. בשולי הדברים נציין שמען העלה טענה בנוגע ליציגותו בתאריך 28.1.2014 (סמוך למועד הפניה לממונה) אולם מדובר בתאריך שרירותי שננקב על ידי מען. נוכח קביעתנו שהמועד הקובע לבחינת היציגות הוא מועד מתן ההודעה עליה, הרי שאין צורך לבחון את היציגות במועד זה.

לסיכום עד כאן

1. מן המקובץ עולה כי המועד הקובע לבחינת היציגות הוא המועד שבו מסר מען הודעה על היציגות למנשר, קרי - יום 20.6.2012. באותו מועד היו חברים במען לפחות שבעים ושניים מכלל עובדי מנשר, המהווים למעלה משליש ולכן מען הוא הארגון היציג של עובדי מנשר.
2. כמו כן, הוכח כי המשיבים הכירו ביציגות של מען במועד הודעת היציגות ולאחר ששקלנו את טענותיהם לא שוכנענו שבנסיבות המקרה שלפנינו חלוף הזמן ממועד הודעת היציגות וההכרה בה על ידי המשיבים ועד למועד הפנייה לבית הדין מחייב את בחינת היציגות מחדש.
3. בנוסף ולמעלה מן הדרוש, נציין כי גם לאחר שבחנו את היציגות של מען בסמוך למועד הפנייה לבית הדין מצאנו שאין להביא בחשבון את מרבית הודעות הביטול של העובדים מכיוון שלא עלה בידי המשיבים לשכנע שההודעות נשלחו מרצון חופשי ולא כתוצאה מלחץ בלתי הוגן. בנסיבות אלה ולאחר בחינת מספר העובדים במנשר באותו מועד, מספר העובדים שסיימו את עבודתם, מספר העובדים שהצטרפו למען ומספר הודעות הביטול שיש להביא בחשבון, מצאנו כי מען היה הארגון היציג במנשר גם בסמוך למועד הפנייה לבית הדין.
4. לאחר שהכרענו במועד הקובע לבחינת היציגות של מען בקרב עובדי מנשר ולאחר שהגענו למסקנה ולפיה מען הוא הארגון היציג של עובדי מנשר, נפנה לבחון אם הוכחה פגיעה בזכות ההתארגנות.
5. האם הוכחה פגיעה בזכות ההתארגנות?
6. מען טען שתי טענות עיקריות. האחת, המשיבים התנהלו בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן והשפיעו על ההתארגנות באמצעות הבעת דעה נגדה במכתבים שונים ששלחו לעובדים. השנייה, המשיבים התנכלו לעובדים החברים במען באופן אישי.

נדון בטענות אלה כסדרן.

1. התנהלות בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן והבעת דעה נגד ההתארגנות

טענות הצדדים

1. מען טען כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן וכי לא הייתה להם כוונה אמיתית לנהל משא ומתן לצורך חתימה על הסכם קיבוצי. נטען כי במהלך המשא ומתן הביעו המשיבים עמדה נגד ההתארגנות ואף ניסו לשכנע עובדים לבטל את חברותם. עוד נטען כי מר ידעיה פנה לעובדים במכתבים שנשלחו בדואר אלקטרוני והביע את עמדתו נגד ההתארגנות ומען. באותם מכתבים פירט מר ידעיה את "חששו" שלהתארגנות תהיינה השלכות קשות על העובדים והיא עלולה לגרום לסגירת מנשר, לסגירת מחלקות, לביטול קורסים ולהפחתות שכר. נטען שהאמירות נועדו להפחיד את העובדים ולמנוע מהם לממש את זכות ההתארגנות. מען הוסיף שמר ידעיה הגביר את הלחץ על העובדים במיוחד בסמוך למועד הכרזת סכסוך העבודה וכתוצאה ממעשים פסולים אלו ביטלו חלק מהעובדים את חברותם. נטען כי רם רעייתו של מר ידעיה שכנעה עובדים לפרוש מההתארגנות באיומים וברמזים שונים.
2. מנגד הכחישו המשיבים את טענות מען. נטען שהמשיבים פעלו בתום לב במהלך המשא ומתן. עוד נטען כי המשיבים לא פגעו בזכות העובדים להתאגד וכל פעולותיהם נעשו בתום לב, באופן מקצועי לטובת העובדים והסטודנטים ולכן פעלו בשיתוף פעולה עם מען עוד לפני ההתארגנות. המשיבים הוסיפו כי מעולם לא הייתה להם כוונה לפגוע בהתארגנות, כי הם מכירים בזכות העובדים להתארגן ומכבדים אותה וכי הפניות אל העובדים לא כללו התבטאויות שיש בהן משום פגיעה במימוש הזכות להתארגן. נטען כי מען העלה דרישות מופרזות שהיו עלולות להביא לקריסת מנשר ופעל באופן תוקפני וכוחני מול המשיבים ובכך העכיר את יחסי העבודה במנשר. עוד נטען כי מען פנה אל העובדים וסילף את העובדות וכנגד התנהלות זו יצא קצפם של המשיבים ולא נותרה להם ברירה אלא להעמיד דברים על דיוקם באמצעות פנייה ישירה לעובדים. נטען כי המשיבים הסבירו לעובדים את עמדת מנשר הן בנוגע לזכות ההתארגנות והן בנוגע לדרישות מען כשהתנגדותם מכוונת לאופן ההתנהלות של מען ובכלל זה הפצת דברי כזב, סכסוך בין ההנהלה לעובדים והעכרת האווירה במקום העבודה ולא לעצם ההתארגנות. עוד נטען כי המשיבים לא היו מיוצגים מרבית הזמן וכי מען הציג מצג ולפיו הוא מסכים להפצת מכתבים לעובדים ומעולם לא התריע שמכתבים אלו מהווים פגיעה בהתארגנות. בנסיבות אלה נטען שקיימת חזקה ולפיה מען סבר שלא נפל פגם כלשהו בפניותיו של מר ידעיה לעובדי מנשר והעלאת הטענות בשלב זה נועדה להפעיל לחץ על מנשר.

בסיכומים הוסיפו המשיבים וטענו כי מען הוא זה שנהג בחוסר תום לב בכך שלא הציג את טפסי ההצטרפות ושהגיע לישיבת המשא ומתן שהתקיימה ביום 3.10.2013 עם טיוטת הסכם בת עשרה עמודים שנוסחה על ידי עורכת דין שלא נכחה בישיבות עד לאותו מועד. בנוסף נטען כי מען עשה פעולות שונות על מנת למנוע את הפגישה שנקבעה ליום 23.7.2014 לצורך בחינת היציגות (שלח מכתב התראה, הגיש בקשת צד נוספת וביטל את הפגישה). בנסיבות אלה נטען כי המשיבים נהגו בתום לב ולא ממען.

התשתית המשפטית

1. הלכה היא כי קיימת חובה על מעסיק לנהל משא ומתן בתום לב עם ארגון העובדים היציג על תנאי העבודה של העובדים, זכויותיהם ועל עניינים נוספים שביחסי עבודה. בעניין הסינמטק נקבע כי "משא ומתן עם ארגון עובדים אינו בגדר דיבורים בעלמא, ותכליתו עיגון ההסכמות שיושגו בין הצדדים בהסכם קיבוצי".
2. לעניין הזכות לחופש הביטוי שהוכרה כזכות יסוד חוקתית^[100], נקבע כי במסגרת יחסי עבודה זכות זו קיימת הן למעסיק והן לעובד אולם היא אינה מוחלטת וכאשר קיימת התנגשות בינה לבין זכויות יסוד אחרות יש לערוך איזון.
3. בפסק הדין בעניין פלאפון^[101] נדרש בית הדין הארצי לבצע איזון בין זכות המעסיק לחופש הביטוי לבין זכות העובד להתארגן. נקבע כי הזכות לחופש הביטוי של המעסיק נסוגה מפני הזכות להתארגנות של העובד עת מדובר בהתארגנות ראשונית וזאת עד לכינונו של ארגון יציג בשל פער הכוחות המובנה שבין המעסיק לבין עובדים. לעומת זאת, לאחר כינונו של ארגון עובדים יציג למעסיק זכות ביטוי רחבה יותר אולם אסור לו להשתמש בה כדי להשפיע על ההתארגנות באופן בלתי הוגן.

בפסק הדין נקבעו כללים מנחים בנוגע להתנהלות הצדדים במהלכי התארגנות בכלל ובמהלכי התארגנות ראשונית בפרט. באשר לפעולות המעסיק במהלך מימוש זכות ההתארגנות של העובדים נקבע, בין היתר, כי:

".........

ב. המעסיק לא יתערב במהלכי ההתארגנות במקום העבודה, במעשה או בהתבטאות השוללים את ההתארגנות, במישרין או בעקיפין.

ג. המעסיק לא יטען כי מימוש זכות העובדים להתארגנות בארגון עובדים אסורה ונוגדת את החוק. המעסיק לא יקבע בחוזה עבודה אישי של העובד, או בהתקשרות אחרת עמו, כי העובד אינו רשאי להיות מיוצג על ידי ארגון עובדים.

.........

ו. בכל הנוגע להתארגנות והשלכותיה ולמימוש הזכות להתארגנות, המעסיק לא יפנה לעובדים בתכתובת אישית באמצעים אלקטרוניים או אחרת, לא יזום ולא יקיים פגישות עם עובדים בקבוצות או בשיחות אישיות one-on-one discussions.

ז. במהלך ההתארגנות, המעסיק לא יחתים עובדים על מכתב בנוסח אחיד לפיו אינם מעוניינים בייצוג של ארגון עובדים ולא ישכנע עובדים לבטל טפסי החברות שלהם בארגון עובדים.

ח. המעסיק לא יתחקה אחר העובדים, לשם סיכול מהלכי התארגנות, ולא ינהל רשימות מעקב מי מהם הצטרף לארגון העובדים או פעיל במסגרתו לקידום ההתארגנות.

ט. המעסיק לא ינצל כוחו בהפעלת לחץ על העובדים, בכפיה, בהפחדות או באיומים בפיטורים, או בפיטורים, בגין התארגנותם, לא ינקוט בהליכי פיטורים כלפי חברי ועד וכלפי פעילים בהתארגנות הראשונית, לא ינקוט בפעולות העברה מתפקיד, בהתנכלות, בהליכים משמעתיים או בסגירת מפעל, ולא יפלה בין העובדים על רקע התאגדותם בארגון עובדים או פעילותם בו.

י. נקיטת המעסיק באמצעים של הפחדה, כפיה או השפעה בלתי ראויה ביחסי עבודה קיבוציים, במישרין או בעקיפין, משמעותה הפעלת לחץ מצד המעסיק לשם השפעה על החלטת העובד אם להתארגן אם לאו, ובאיזה ארגון עובדים.

יא. פעולות המעסיק, במעשה או בהתבטאות, כלפי עובדים פעילים בהתארגנות, בנוגע לסיום יחסי עבודה או המשפיעות על תנאי עבודתם, מקימות חזקה לשיקולים שאינם עניינים, ומטילות נטל מוגבר על המעסיק לשכנע אחרת.

יב. בבחינת קיומה של חזקת לחץ והשפעה בלתי הוגנת על ידי המעסיק או מי מטעמו, במעשה או בהתבטאות, בנסיבות המקרה הנדון, תינתן הדעת לתסמינים אלה: תוכן ההתבטאות של המעסיק; עיתוי ההתבטאות והפורום בה הושמעה; מידת ההשפעה של האמצעים בהם נקט המעסיק לצורך הבעת עמדתו לרבות: הפצת חומר כתוב לעובדים באגרת, בתכתובת מסרונים לטלפון נייד, בתכתובת אלקטרונית, בשיחות אישיות בטלפון, או פנים מול פנים, או בחיוב העובדים להשתתפות באסיפות כ'קהל שבוי'.

יג. ככל שהמעסיק טוען כי פעולות והתבטאויות של מנהלים בכירים, או זוטרים, או עובדים אחרים, בקשר להתארגנות עובדים במקום העבודה נעשו שלא על דעתו ובידיעתו - על המעסיק הנטל להוכיח טענה זו, ובאילו אמצעים נקט נגד מי שפעלו ללא רשותו, בשמו או מטעמו.

יד. נודע למעסיק על פעולות או התבטאויות בנוגע להתארגנות, שלא ברשותו ושלא מטעמו, ימסור על כך הודעה מוסמכת לארגון העובדים המעורב במהלכי ההתארגנות במקום העבודה".

יצוין כי על פסק הדין בעניין פלאפון הוגשה עתירה לבג"צ שנדחתה^[102].

1. מכאן, שבהתאם לפסיקה על מעסיק לנהל משא ומתן קיבוצי בתום לב ועליו להרחיק את עצמו מהתערבות בהתארגנות בכל שלב משלביה ובמיוחד בשלבי ההתארגנות הראשונית בשל פערי הכוחות הקיימים במקום העבודה. כמו כן, התבטאויות המעסיק נגד ההתארגנות, בין אם טרם ההכרה ביציגות ובין אם לאחריה, מקימות חזקה להשפעה ולחץ בלתי הוגן של המעסיק על העובדים במקום העבודה.

הכרעה

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי יש בפעולותיהם ובהתבטאויותיהם של המשיבים משום פגיעה במימוש זכות ההתארגנות, כי המשיבים פעלו לסיכול ההתארגנות ולשכנוע העובדים לבטל את חברותם במען וכי המשיבים ניהלו משא ומתן בחוסר תום לב, כפי שיפורט להלן.
2. ביום 15.8.2012, לאחר ישיבת המשא ומתן השנייה, פנה מר ידעיה לעובדים בכתב^[103] והביע עמדתו נגד ההתארגנות בציינו כי "אני מעדיף שאנשים יתארגנו להילחם בעוולות אמיתיות, אבל כאמור – הזכות שמורה". משפט זה מצביע על חוסר שביעות רצונם של המשיבים מהתארגנות העובדים המתהווה בחצרם. בהמשך המכתב הוסבר כי תנאי העבודה במנשר הוגנים, כי לא ייתכן שמען יהיה מעורב בקביעת שכר המרצים וכי הדרישה לקבלת מידע ונתונים בעניין זה גובלת בפגיעה בפרטיות. בסיום המכתב הוסיפו המשיבים כי שכר המרצים אינו בגובה השכר שמשולם במוסדות "עשירים", כלשונם, אולם האלטרנטיבה היא "להתפרק כמו שכל המוסדות הלא מתוקצבים בתל אביב התפרקו?". במשפט זה ניתן למצוא מסר סמוי בנוגע לגורל הצפוי לדעת המשיבים למנשר כתוצאה מהתארגנות.

נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת המשיבים ולפיה הפנייה לעובדים נעשתה בהסכמתו של מען בשל החשש מפני פגיעה בפרטיותם של העובדים ונועדה לקבל את הסכמתם לחשיפת פרטי שכרם לצורך קידום המשא ומתן בין הצדדים. אולם, אף אם ניתנה הסכמת מען לפנייה לעובדים הרי שתוכנה חורג מהתבטאות לגיטימית מצד המעסיק וזאת מן הטעם שהמכתב אינו כולל בקשה לקבל את הסכמת העובדים לחשיפת פרטי שכרם בלבד אלא הוא כולל בנוסף אמירות שיש בהן כדי לבטא את הסתייגות המשיבים מעצם ההתארגנות. לאמירות אלה מצד מעסיק אין מקום בעת התארגנות עובדים בכלל ובהתארגנות ראשונית בפרט.

1. בנוסף, ביום 30.10.2012 הזמינו המשיבים את העובדים לאסיפת הסברה בנוגע להתארגנות. במכתב כתב מר ידעיה שהוא אינו מתנגד לעצם ההתארגנות אך הוסיף ש"לא הבטחתי שאוהב את זה"^[104]. בהמשך כתב מר ידעיה שהמצב במנשר טוב ולכן רצונו של מען להיאבק לטובת העובדים מיותר, כי מען אינו יכול להחליט על דירוג שכר מכיוון שמדובר בהתערבות בניהול מנשר וכי תכלית ההתארגנות היא להשיג תוספות שכר או להתערב בניהול. עוד ציין מר ידעיה שתפקיד מען "להילחם (נגד ההנהלה) למען העובדים" הוא בגדר הכרזת מלחמה "שלקוחה מהעולם הקפיטליסטי" וש"יש מי שרוצה להפוך את המקום הזה לזירת התגוששות וכיפוף ידיים". בסיום המכתב הזמין מר ידעיה את העובדים לאסיפת הסברה.

מכתב זה מכיל מסרים ברורים בנוגע להיעדר הצורך בהתארגנות העלולה לפגוע בעובדים וביחסי העבודה במנשר ובנוגע לניסיונות של מען להתערב בניהול מנשר.

בהקשר זה יצוין שהעובדים, פרט לאחד, נמנעו מלהגיע לאסיפת ההסברה. עובדה המצביעה הסתייגותם מטענות המשיבים ולמצער על כך שאינם מעוניינים לשמוע את עמדתם. למרות זאת המשיכו המשיבים לשלוח מכתבים לעובדים ולהביע עמדתם נגד ההתארגנות במנשר.

1. ביום 6.11.2012 פנו המשיבים אל העובדים במכתב נוסף^[105], וזאת חרף העובדה שהעובדים הדירו רגליהם מאסיפת ההסברה, כאמור. באותו מכתב כתב מר ידעיה כי מעולם לא בירך על ההתארגנות וכי חששותיו התממשו מכיוון ש"נכנס גורם זר המנסה לייצר כאן מחנות ולסכסך". בהמשך ציין מר ידעיה כי בנסיבות אחרות הוא יכול היה להבין את ההתארגנות אולם לא כשמדובר במקום עבודה כמו במנשר, שבו תנאי ההעסקה הוגנים בהשוואה לתנאי העסקה במקומות אחרים. מר ידעיה הדגיש את העלות הכספית של דמי החבר והוסיף שהמידע שמסר מען מסולף ושקרי. בהמשך נכתבו הדברים הבאים:

".... אז למה צריך להתאגד – אנשי מען רואים את 'מנשר' כשדה קרב שבו הועד נלחם בהנהלה אבל אם ההנהלה לא רוצה להרוויח, והרקורד שלה בשבע השנים מוכיח על חלוקה הוגנת של המשאבים דאגה לעובדים, הליכה לפי דקדוקי החוק וכו' וכו' – אז למה צריך לייצר מלחמות?".

בהמשך מבטיחים המשיבים לעובדים את ההבטחה הבאה:

"הבטחה – כל כסף שיתווסף לתקציב מנשר ביוזמת המרצים – ילך להוספת משכורות עד שנגיע לגובה המשכורות הנהוג בבתי הספר העשירים – אלו שמקבלים עשרות מיליונים מהמדינה. כלומר שתקבלו – גם הגדלת גם קרן השתלמות וגם תוספת 20-30% שכר לכולם".

התבטאויות המשיבים במכתב זה בנוגע לעצם ההתארגנות ולמשא ומתן עם מען וכן ההבטחה שהובטחה בסיומו להעלאת שכר מהווים התערבות פסולה בזכות ההתארגנות וכל מטרתם היא להניא את העובדים מהתארגנות.

עדות להשפעה השלילית של התבטאויות אלה על העובדים ניתן למצוא בבקשות לביטולי החברות שנשלחו על ידי העובדים בחודשים אוקטובר ונובמבר 2012, כמפורט בסעיפים 110 ו-111 לעיל.

1. לא זו בלבד, ביום 19.1.2014, לאחר שמען התריע על כוונתו להכריז סכסוך עבודה, שלחו המשיבים מכתב נוסף לעובדים^[106]. במכתב חזרו המשיבים על כך שלחברות במען יש עלות כספית מיותרת והעלו השגות בנוגע להתנהלות מען, למטרותיו ולפעולותיו. המשיבים טענו כי לשיטתם מען אינו הארגון היציג באותו מועד ולכן אינו יכול לחייב את רוב העובדים. בעקבות התבטאויות אלה נשלחו מכתבי ביטול נוספים, כאמור.
2. זאת ועוד. התנהלות המשיבים במהלך המשא ומתן מצביעה על ניהול משא ומתן בחוסר תום לב. שכן, אף אם לטענת המשיבים כוונתם הייתה לגבש נהלי עבודה בלבד (כפי שעולה מכותרת המסמכים ששלחו "נהלי עבודה ושכר"), בין היתר, בשל הספק בהיותו של מען ארגון העובדים היציג^[107] - הרי שהמצג שהוצג בפני מען הן בנוגע ליציגות והן בנוגע לגיבוש הסכם קיבוצי היה שונה. מהראיות שהוצגו לפנינו עולה כי מתחילת המשא ומתן ועד לחודש דצמבר 2013 הציגו המשיבים בפני מען מצג ולפיו הם מכירים ביציגותו ולא העלו כל טענה בעניין זה בישיבות שהתקיימו ביניהם או במסמכים שהוחלפו במהלך אותה תקופה. בנוסף, המשיבים הציגו בפני מען מצג שווא ולפיו הם פועלים לגבש הסכמות שיחולו על כלל העובדים ואף הודו כי בפגישה שהתקיימה בחודש אוקטובר 2013 הודיעו למען שאין להם התנגדות עקרונית לחתום על הסכם קיבוצי^[108]. התנהלות זו של המשיבים היא התנהלות חסרת תום לב.

נוסיף כי לטעמנו העובדה שהמשיבים ניהלו משא ומתן על פני תקופה כה ארוכה מבלי שהייתה להם כוונה לגבש הסכם קיבוצי ומבלי שהעלו כל טענה בנוגע להיעדר היציגות, מצביעה על כך שהתנהלותם נועדה להתיש את מען והעובדים ובדרך זו למנוע ממען למלא את תפקידו כארגון עובדים יציג ולהוביל להתפוררותה של היציגות.

1. מן המקובץ עולה כי המשיבים ניהלו משא ומתן בחוסר תום לב, הסתירו את התנגדותם לחתימה על הסכם קיבוצי ויצרו מצג שווא בדבר ניהול משא ומתן קיבוצי בתום לב ומתוך הכרה ביציגות. כמו כן, הוכח שהמשיבים פנו לעובדים פעם אחר פעם במכתבים במהלך המשא ומתן והביעו בפניהם את הסתייגותם מההתארגנות ואת השלכותיה על יחסי העבודה במנשר ובכלל זה פגיעה ביציבות הכלכלית של מנשר, פגיעה בביטחון התעסוקתי של העובדים, פגיעה בשכרם ובתנאי העסקתם והצורך בתשלום דמי חבר. המסרים המפורשים והסמויים המובעים במכתבים השונים מהווים לחץ בלתי הוגן על העובדים ומטרתם לפגוע בזכות ההתארגנות ולגרום לביטול החברות במען. נציין כי למרות שמדובר בתקופה שבה כבר הוכרה היציגות של מען, עדיין יש להתבטאויות אלה השפעה על העובדים בשל פערי הכוחות המובנים במקום העבודה והוכח שמכתבים אלה גררו בקשות לביטול חברות, עליהם בקשו המשיבים להסתמך בהליך זה. התנהלות המשיבים והתבטאויותיהם שכללו הבעת עמדה נגד ההתארגנות עולה כדי פגיעה מכוונת בזכות ההתארגנות של העובדים.
2. בשולי הדברים נציין לא נעלמו מעינינו טענות מען בנוגע למכתב ששלח מר נחום לעובדים ביום 3.6.2014^[109], אלא שאנו סבורים שאין להידרש לעניין זה באשר המכתב נשלח לאחר הפנייה לבית הדין.
3. בטרם נדון בסכום הפיצוי שיש לפסוק לזכות מען בשל הפגיעה בזכות ההתארגנות נבחן אם הוכחה התנכלות לעובדים.
4. האם המשיבים התנכלו לעובדים החברים במען?

טענת התנכלות לגב' קליין

1. גב' קליין החלה לעבוד במנשר בשנת 2007 בתפקיד מורה לציור ורישום. משנת 2008 ועד לשנת 2014 לימדה גב' קליין, בין היתר, קורס רישום שנה א' לתקשורת חזותית (להלן: קורס הרישום). בחלק מתקופת עבודתה לימדה גב' קליין שתי קבוצות תלמידים במקביל. בשנה האקדמית האחרונה (2013 - 2014) לימדה גב' קליין את קורס הרישום בימי ראשון בשעות 12:30 - 15:00 ובנוסף לימדה קורס ציור בשנה א' ביום ראשון בשעות 09:30 - 12:00^[110].
2. ביום 24.4.2014 הודיע מר ידעיה לגב' קליין שהתכנון הוא שבשנת הלימודים הקרובה (2014 – 2015) היא תמשיך ללמד את שני הקורסים באותה מתכונת שלימדה באותה שנה. מר ידיעה הוסיף שהוא מקווה שהדבר יתאפשר מכיוון שההרשמה קשה.

ביום 30.4.2014 השיבה הגב' קליין בחיוב להודעתו של מר ידעיה^[111].

1. ביום 20.6.2014, לאחר שמען פנה לבית הדין בפעם הראשונה ולאחר הדיון הראשון, שלח מר ידעיה מכתב לגב' קליין הכולל את תמצית משובים שנערכו לגביה. מר ידעיה כתב שהציון הממוצע בשני הקורסים היה 3.7 ופירט את הערות הסטודנטים. מר ידעיה הציע שגב' קליין תעבור על הסיליבוס^[112].

גב' קליין השיבה למר ידעיה בכתב באותו היום. גב' קליין התייחסה לאמור במכתב וציינה כי הופתעה מתוכנו מכיוון שלא קיבלה פידבקים שליליים מהסטודנטים. גב' קליין הוסיפה כי תשמח לשבת עם הגורמים המקצועיים בעניין^[113].

1. ביום 26.6.2014 הודיע מר ידעיה לגב' קליין על שינויים במתכונת העבודה "כדי לשפר את התאמת הקורסים למרצים". בהתאם להודעה, גב' קליין תלמד את קורס הציור לשנה א' אמנות בימי ראשון בשעות 12:30 – 15:00 ובמקום קורס הרישום היא תלמד קורס ערב של רישום וציור בימי ראשון בשעות 18:30 – 21:00.

יצוין כי קורס ערב אינו קורס חובה וכי פתיחתו תלויה במספר הנרשמים. כמו כן, בהתאם להודעתו של מר ידעיה יהיה הפרש של שלוש וחצי שעות בין שני הקורסים.

בהמשך היום שלח מר ידעיה הודעה נוספת לגב' קליין ובה כתב: "אני יודע שזה לא נוח ומקשה. מצטער באמת. לצערי מרצים רבים עובדים ככה. השתדלנו ונמשיך להשתדל – לעשות צמדים, כרגע זה לא אפשרי"^[114].

1. ביום 28.6.2014 פנתה הגב' קליין למר ידעיה והעלתה טענותיה נגד השינוי וציינה כי מפריע לה שלא תלמד את קורס הרישום אותו לימדה במשך שש שנים. עוד ציינה גב' קליין שייתכן שקורס הערב לא ייפתח בסופו של יום והיא תלמד קורס אחד בלבד. גב' קליין ביקשה להיפגש עם מר ידעיה.

ביום 30.6.2014 השיב מר ידעיה לגב' קליין כי ייפגש איתה והוסיף כי היו לו התלבטויות לפני החילוף אולם השיקולים לחילוף הם "התאמת אופי המרצה ודרך ההוראה שלו לקורסים".

ביום 2.7.2014 סיכמו מר ידעיה וגב' קליין להיפגש בתאריך 8.7.2014^[115].

1. גב' קליין פנתה למר טריינין - מנהל מחלקת התקשורת החזותית והממונה הישיר עליה (להלן: מר טריינין). ביום 29.6.2014 שלח מר טריינין מסרון לגב' קליין בזו הלשון^[116]: "הי גבי, דיברתי עם עודד, ההחלטה לגבי מה תלמדי היא שלו ושל חנוש. והבנתי שהם רוצים שתלמדי שני קורסים בציור ושעוזי ילמד רישום א וכיוון שאלו החלטות ששייכות למחלקה פלסטית אני מקבלן".
2. ביום 7.7.2014 פנתה גב' קליין למר ידעיה בכתב והודיעה לו כי לא תוכל להיפגש עימו ביום 8.7.2014 כפי שסיכמו. גב' קליין פירטה במכתב את הקשיים הטמונים בשינוי מועדי הקורסים והוסיפה כי לא ברור לה מדוע חל שינוי בשים לב לכך שלימדה את קורס הרישום במשך שש השנים האחרונות. גב' קליין אף הוסיפה כי מר טריינין ביקש שתלמד את הקורס גם בשנה זו. גב' קליין שאלה אם המשובים הם הסיבה לשינוי וציינה כי היא מופתעת שמר טריינין לא ראה אותם מעולם. בהמשך ציינה גב' קליין שהיא סבורה שההחלטה בנוגע לשינוי הקורסים שתלמד מהוות מעין "ענישה" על חברותה במען ופעילותה בוועד העובדים. גב' קליין ביקשה להמשיך וללמד את קורס הרישום בשנה הבאה וכן ביקשה לקבל את המשובים^[117].
3. באותו היום השיב מר ידעיה לגב' קליין, בזו הלשון:

"שלום גבריאלה

בסוף דבריך את מאשימה אותי במשהו שנשמע כמו תביעה משפטית. מכיוון שמען כבר ניסו לתבוע אותי אישית על התנהלות בלתי הוגנת – ומחקו את התביעה תוך 20 דקות בתוך המשפט, כך גם במקרה הזה – לא רק שאין לך קייס, אלא שמה שאת זורקת עלי יכול להוות בשבילי עילה לתביעת דיבה ממך.

מחר או מחרתיים אמצע(א) זמן ואשלח לך את כל המשובים שלך (אני צריך להפריד מדף כללי). מסתבר שכשאני שולח תמצית את לא מאמינה לי. וגם רומזת שראשי מחלקה לא ראו אותם.

גבריאלה – הגיע הזמן שתביני שזה שאת מלמדת שבע שנים, לא נותן חסינות לרמת ההוראה שלך...

ועוד דבר לא ראיתי אותך מתלוננת כשעשרות מרצים מצוינים סביבך לימדו רק קורס אחד או לימדו מפוצל בימים שונים. לפני שנה כשכבר הייתה מען ומאוד לוחמנית – הזזנו קורסים למחלקת אמנות כך שנאלצנו לבטל קורס של מישהו אחר רק כדי שיצא לך 2 קורסים ברצף. מהלך זה גורם לנו בעיות גם לשנה הבאה משום שלרבים ממחלקת אמנות חסר הקורס הזה.

שורה תחתונה – כן, לפעמים אנחנו נותנים זוג קורסים למרצים שאינם במען, אם טובת התלמידים והמערכת מצדיקה את זה....." (ההדגשות הוספו – ק.כ)^[118].

1. ביום 8.7.2014 שלח מר ידעיה לגב' קליין מסמך שכותרתו "גבריאלה קליין – כל המשובים תשע"ד", הנושא מסיבה שאינה ברורה את התאריך 23.1.2012^[119]. במכתב פורטו המשובים שניתנו לגב' קליין על ידי הסטודנטים (שמונה משובים בסמסטר א' וחמישה בסמסטר ב').

בהקשר זה נציין כי מען טען שהמשובים נשלחו לאחר ה-13.7.2014^[120] אולם נוכח המייל של מר ידעיה מיום 8.7.2014, אנו מעדיפים את גרסת המשיבים בנוגע למועד משלוח המשובים.

1. ביום 11.7.2014 כתבה גב' קליין למר ידעיה כי היא חשה שהסיבה לשינוי בהתנהגותו מקורה במעורבותה בוועד העובדים וציינה את הודעתו שתמשיך ללמד את הקורס כבעבר. גב' קליין הוסיפה כי למר טריינין לא הייתה כוונה לשנות את תכנית העבודה שלה ואת הקורסים שהיא מלמדת וכי במהלך השנה קיבלה רק תגובות חיוביות על עבודתה. גב' קליין הוסיפה שמספר הסטודנטים בשיעוריה עולה על מספר המשובים שפורטו ושהיא אינה סבורה כי המשובים הם הסיבה האמיתית להחלטתו. בסיום המכתב הוסיפה גב' קליין כי מצבה המשפחתי והכלכלי אינו מאפשר את השינויים אותם מעוניין מר ידעיה לבצע ולכן ביקשה ללמד שני קורסים ברצף כפי שהיה עד אותו מועד, שאחרת לא תוכל להמשיך בעבודתה במנשר^[121].
2. ביום 13.7.2014 השיב מר ידעיה לגב' קליין באופן הבא^[122]:

"שלום גבריאלה

מכיוון שבזמן האחרון איימו עלי, הכפישו אותי בעיתון ואף תבעו אותי... אני מודה שנהייתי פרנואיד. אבל – גם את פרנואידית, כנראה לא פחות ממני וחושבת שאני מתנכל לך בגלל פעולותיך בוועד. ולא היא, הערכתי אליך ואהבתי לא נפגמו. אני רק חייב לעשות פעולות להצלת בית הספר ולחלוקה שווה בצמצומים ובפיצולים בין כל המרצים.

איני חוזר לעובדות יסוד – במשך שנים – כולל בשנתיים האחרונות – ניסיתי לשמר לך זוג קורסים בשעות הבוקר, ניסיתי להתחשב, ניסיתי להתאים. לפני שנה זה עשה נזק גם לתלמידים וגם למרצות אחרות. בשנים האחרונות לא היה אף מרצה במחלקה לאמנות שהצלחתי לשמור לו על זוג קורסים.

לגבי שנה הבאה – החלטתי שאני לא יכול להמשיך בכך. זה ההבדל בהשקפה בינינו – את חושבת שבגלל שקיבלת יחס בכיר בעבר זה צריך להימשך בעתיד.

ואני חושב שצריך להתחשב גם במרצים בכירים ותיקים ובכירים אחרים. אז יש שנה שאחד נפגע יותר ויש שנה שהשני נפגע יותר.

ועוד דבר שבזמנים חלשים אני חייב לעשות – זה להזיז ממחלקה למחלקה – ואם מרצה מקבל ממחלקה מסוימת ציון 7 (3.5) ומרצה אחר מקבל 10 (5) אני חייב לנסות להתאים כל מרצה למחלקה לה הוא מתאים......

לא אעיר יותר על מען כי את לוקחת כל משפט שלי ועושה ממנו ההיפך, תקראי עוד פעם – אני חוזר ונותן בך אמון, אני מנסה לשמור לך על המירב, למרות שכולנו יודעים שאת בוועד המרצים. אני חוזר ומכריז שאני בעד התארגנות עובדים ובעד זכויות עובדים. אני לא חייב להגיד שאני אוהב שתובעים אותי".

1. ביום 20.7.2014 שלח מר ידעיה לגב' קליין מכתב והציע לה להעביר את הקורסים אותם היא עתידה ללמד לימי שני^[123].
2. גב' קליין לא השיבה למכתב ובתחילת חודש ספטמבר הודיעה על התפטרותה^[124].

טענות הצדדים

1. מען טען כי שיבוצה של גב' קליין לשיעורים מפוצלים ולקורס ערב מהווה הרעת תנאים ונעשה בשל חברותה בוועד העובדים. נטען כי סמיכות הזמנים בין השינוי בשיבוץ ובמשלוח תמצית המשובים לבין הגשת בקשת הצד מצביעה על התנכלות מכוונת לגב' קליין בשל חברותה במען.
2. מנגד הכחישו המשיבים טענות אלה. נטען כי השינויים שבוצעו בקורסים שלימדה גב' קליין נובעים משיקולים עניינים ומהצרכים של מנשר. לטענת המשיבים במשך מספר שנים נעשו מאמצים לשבץ את גב' קליין, ללמד שני קורסים רצופים בשעות היום על אף שהדבר לעיתים לא תאם את צרכי המערכת ופגע בעובדים אחרים שנאלצו ללמד שני קורסים לא רצופים. המשיבים הסבירו שגב' קליין לימדה שני קורסים – קורס ציור למחלקת אמנות וקורס רישום וכי במקביל לימד מר קצב שני קורסים דומים – קורס רישום וקורס ציור שנלמד בשעות הערב. לאחר שנבחנו המשובים התברר שהציונים שקיבל מר קצב גבוהים מאלו שקיבלה גב' קליין ושהסטודנטים חשו שמי שלמד אצל מר קצב הרוויח יותר ממי שלמד אצל גב' קליין. לפיכך ועל מנת שלא תהיה לתלמידים תחושה של חוסר הוגנות הוחלט שמר קצב ילמד שני קורסים של רישום ואילו גב' קליין תלמד שני קורסים של ציור (בוקר וערב) למחלקת אמנות. נטען ששכרה של גב' קליין ושעות עבודתה לא עשויים להיפגע מהשינוי. המשיבים הוסיפו וטענו שבוצעו שינויים גם בנוגע למרצים אחרים על יסוד משובי הסטודנטים.

התשתית המשפטית

1. הלכה היא שפיטורי עובדים מרכזיים במהלך ההתארגנות ופגיעה בהם הם כלי לסיכול ההתארגנות בשלביה הראשונים מכיוון שצעד זה מרתיע עובדים רבים מהצטרפות לארגון, מתמיכה בהתארגנות וממעורבות פעילה. ובלשונו של בית הדין הארצי בעניין הוט טלקום^[125]: "...פיטורי עובד על רקע מעורבותו באיגוד העובדים, מהווים פגיעה כפולה בזכות ההתארגנות: פגיעה אישית בזכותו של אותו עובד להתאגד, ופגיעה קיבוצית בדרך של שלילת זכותם של כלל עובדי המפעל להחליט באופן חופשי אם להצטרף לארגון עובדים".
2. בחוק הסכמים קיבוציים עיגן המחוקק את העקרונות שנקבעו בפסיקה והרחיב את ההגנה על העובדים הפעילים בהתארגנות. הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 33י' לחוק האוסר על פגיעה בעובד בגין חברותו או פעילותו בוועד עובדים או בארגון עובדים. וזהו לשון הסעיף:

"(א) מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:

(1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים;

(2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;

(3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;

(4) חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לענין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;

(5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים.

(ב) בסעיף זה, 'תנאי עבודה'- לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".

הרציונל העומד בבסיס סעיף 33י' לחוק הוא שהפליית עובד בשל חברותו או פעילותו בארגון עובדים או בוועד עובדים מהווה הפרה של עיקרון השוויון בין עובדים מאורגנים לעובדים שאינם מאורגנים ופוגעת בחופש ההתאגדות בכלל ושל העובד בפרט.

1. ההגנה על עובדים במסגרת מימוש חירות ההתארגנות אינה משתרעת רק על פיטורי עובדים אלא על כל פגיעה בתנאי העבודה לרבות הרעה בתנאיה. בעניין אלקטרה מוצרי צריכה^[126] קבע בית הדין כך:

"כאן המקום להדגיש, כי אין סתירה בין הפסיקה בעניין פלאפון לבין נוסח סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים. הסעיף האמור אוסר, בין היתר, על פגיעה בתנאי העבודה, כאשר הגדרת תנאי עבודה אינה הגדרה סגורה, אלא מנוסחת כ'לרבות' קידום בעבודה וכו'. על כן, המחוקק השאיר לבית הדין אפשרות לקבוע סוגי פגיעות נוספות כפגיעות בתנאי העבודה. לאור חשיבות ההגנה על הזכות להתארגנות בכלל, ובזמן התארגנות ראשונית בפרט כפי שפירטנו לעיל בהרחבה, יש לפרש את 'תנאי העבודה' לעניין סעיף 33י לחוק באופן רחב.

בנסיבות העניין שלפנינו אנו סבורים כי הזכות להתארגנות ראויה להתפרש לעניין סעיף 33י לחוק כזכות אשר כלולה בתנאי העבודה של כל עובד ועובד. לכל עובד נתונה הזכות לפעול באופן חופשי, בהתאם לאוטונומיה הפרטית שלו, להצטרף לארגון עובדים לפי בחירתו, ואף לפעול בקרב עובדים אחרים להקמת ארגון עובדים יציג במקום העבודה. כל זאת באווירה 'נקייה', בלי שהוא יהיה נתון ללחצים, לאיומים ולהפחדות מצד המעסיק, ובלי שהוא יחשוש להתנכלות מצד המעסיק, שעלולה להביא לפגיעה בשכרו ואף לגרום לפיטוריו, כפי שראינו שקרה במקרים אחרים שנדונו בפסיקה. הגשמת הזכות להתארגנות אינה צריכה לעמוד בצילם של איומים או חששות, כאשר כל חשש קטן עלול לפגוע בהתארגנות בצורה שתסכל אותה כליל" (הדגשות במקור – ק.כ).

1. בית הדין הארצי בעניין הוט טלקום קבע כי די בקיומו של חשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת שנטל ההוכחה יועבר על כתפי המעסיק להראות שהליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים ענייניים. על פי הפסיקה מדובר בנטל מוגבר נוכח מעמדה של זכות ההתארגנות.

הכרעה

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו שוכנענו כי השינויים בנוגע לקורסים שלימדה גב' קליין היו מטעמים ענייניים וכי אין מדובר בהתנכלות, ואלה טעמנו.
2. ראשית, גרסת המשיבים בנוגע לשיקולים שהובילו להחלטה בדבר ביצוע שינויים בקורסים שתלמד גב' קליין לא נסתרה ומר ידעיה אף לא נחקר בעניין זה. כמו כן, גרסת המשיבים אף נתמכה במסמכים בכתב.

המשיבים הציגו את תמצית המשובים שהתקבלו בעניינה של גב' קליין והסבירו כי הסיבה היחידה להחלטה שהיא תלמד קורס אחד לשתי כיתות במקום שני קורסים לשתי כיתות היא הציונים הנמוכים שקיבלה לעומת אלה שקיבל המרצה המקביל והרצון למנוע מהסטודנטים תחושה של חוסר הוגנות והשוואה בין הלימוד של שני המרצים. שיקולים אלה אף מצאו ביטוי בהתכתבות של מר ידעיה עם גב' קליין בנושא. שכן עוד ביום 26.6.2014 הודיע מר ידעיה לגב' קליין שהסיבה לשינוי היא "כדי לשפר את התאמת הקורסים למרצים" וביום 30.6.2014 חזר על כך שהשיקולים הם "התאמת המרצה ודרך ההוראה שלו לקורסים".

1. שנית, גרסת המשיבים בדבר ביצוע שינויים בשיבוצים של מרצים נוספים במהלך החודשים יוני ויולי 2014 לא נסתרה ואף נתמכה במסמכים בכתב. ביום 23.6.2014 שלח מר ידעיה מכתב למרצה י' וציין כי השנה לימדה קורסים שלא התאימו לה כפי שאף עולה ממשובי הסטודנטים ולכן תשוב ללמד קורס שלימדה בעבר בהצלחה^[127]. ביום 13.7.2014 הודיע מר ידעיה למרצה ע. כי עקב מספר נרשמים מועט הוא ילמד שני קורסים במקום שלושה^[128]. ביום 22.7.2014 שלחה גב' ידעיה מכתב למרצה י' שבו ציינה כי ההרשמה השנה חלשה וכי ייעשה מאמץ לשבץ אותה בשני קורסים ברצף^[129]. ביום 24.7.2014 הודיע מר ידעיה למרצה ח' כי הפיצול של הקורסים לימים נפרדים הוא כורח המציאות^[130]. מסמכים אלו מצביעים על כך שבמהלך החודשים יוני ויולי בוצעו שינויים בקורסים נוספים שבהם לימדו מרצים אחרים משיקולים שונים.

1. שלישית, מנשר הוא מקום עבודה שבו קיימת תחלופה רבה של מרצים והקורסים הנלמדים נפתחים בהתאם למספר הנרשמים. לפיכך מטבע הדברים אין המשיבים יכולים להתחייב בפני המרצים על היקף העסקה מסוים קודם לחודש יוני.

בתחילת המשא ומתן בין הצדדים ציין מר ידעיה במכתב מיום 25.7.2012 בנושא של קביעת לוח זמנים לשיבוץ לקורסים, כך^[131]: "לוח הזמנים לשנה הבאה מורכב במהלך אפריל עד יוני ובהתייעצות שוטפת עם המרצים לגבי ימים, שעות וסוג הקורסים. בדרך כלל עד סוף יוני ותחילת יולי אנחנו מודיעים למרצים על שיבוצם וגם רושמים תלמידים לפי שיבוץ זה. יחד עם זאת במהלך יולי עד אוקטובר חלים שינויים, בעיקר בגלל הפתעות בהרשמה – לכאן ולכאן. אין אפשרות לשלם על קורס שלא נרשמו אליו תלמידים" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

בתשובה למכתב הציע מען שעד לתאריך 15 בספטמבר מידי שנה יינתנו הודעות בכתב למרצים בנוגע לשיבוצים לקורסים כדי למנוע "הפתעות", כלשונו^[132]. יצוין כי במהלך המשא ומתן בין הצדדים נעשה ניסיון לקבוע מועד קבוע בחודש יוני שבו תינתן הודעה למרצים על כוונה כללית לשיבוץ ולקבוע מועד קבוע במהלך חודש ספטמבר שבו תינתן להם הודעה רשמית על השיבוץ. מכאן, שהמועד שבו הודיעו המשיבים לגב' קליין על השינוי בשיבוץ לקורסים אינו חורג מלוח הזמנים שהצדדים עצמם ניסו לגבש במהלך המשא ומתן.

לכך יש להוסיף, שבשנת 2012 שובצה גב' קליין לשלושה קורסים רק ביום 28.6.2012^[133].

1. רביעית, בבקשת הצד נטען כי משיחה שביצעה גב' קליין עם הממונה הישיר - מר טריינין עולה שהוא היה שבע רצון מעבודתה ורצה שתמשיך ללמד את קורס הרישום במחלקתו ושהשינויים שבוצעו היו בניגוד לדעתו. טענה זו לא נתמכה בתצהיר של גב' קליין ולכן מדובר בעדות מפי השמועה שמשקלה אפסי.

עוד נציין כי בבקשת הצד נטען שגב' קליין הופתעה מהמשובים השליליים של הסטודנטים מכיוון שעד לאותו מועד לא הושמעו כלפיה תלונות או טענות בנוגע לעבודתה המקצועית ותפקודה^[134]. אולם, המשיבים הגישו לבית הדין מכתב מיום 9.2.2012 שבו הובא לידיעת מר טריינין וגב' קליין כי הסטודנטים מתלוננים על כך שהיא לא מלמדת מספיק "יסודות: אור צל, קומפוזיציה וכו'"^[135]. מסמך זה, שנשלח לגב' קליין עוד קודם להתארגנות, מצביע על תלונות בנוגע לתפקודה בקורס רישום בשנים קודמות והוא סותר לכאורה את טענותיה.

1. חמישית, אין חולק כי שינויים במערכת השעות, בקורסים הנלמדים ובשיבוץ מרצים הם עניינים המצויים בתחום הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק ואין מקום להתערב בהם אלא אם יוכח כי נעשו מטעמים לא ענייניים. במקרה שלפנינו הסביר מר ידעיה את הסיבות שהובילו לשינוי בשיבוץ של גב' קליין לקורסים השונים – הציונים הנמוכים יחסית במשובי הסטודנטים והרצון לאחידות בלימוד הקורסים ולא מצאנו כי מדובר בשיקולים לא ענייניים או בשיקולים החורגים ממתחם הסבירות.
2. נציין שלא נעלמה מעינינו טענת מען ולפיה ממכתב מר ידעיה מיום 7.7.2014 עולה שהפעילות של גב' קליין בוועד העובדים היא הסיבה לשינוי בקורסים שלימדה, אלא שאין בידינו לקבלה.

במכתב כתב מר ידעיה לגב' קליין כך: "בסוף דבריך את מאשימה אותי במשהו שנשמע כמו תביעה משפטית. מכיוון שמען כבר ניסו לתבוע אותי אישית על התנהלות בלתי הוגנת – ומחקו את התביעה תוך 20 דקות בתוך המשפט, כך גם במקרה הזה – לא רק שאין לך קייס, אלא שמה שאת זורקת עלי יכול להוות בשבילי עילה לתביעת דיבה ממך". כאמור, אנו סבורים כי אין באמירות אלה כדי ללמד על קשר כלשהו בין החברות במען לבין השינוי בשיבוץ של גב' קליין וכי יש לקרוא אותן בהקשר שבו נכתבו. אמירות אלה נכתבו על ידי מר ידעיה בתגובה לטענות גב' קליין שהשינוי במתכונת עבודתה נעשה בשל פעילותה בוועד העובדים ועל מנת לפגוע בה באופן אישי. לטעמנו, הגם שמוטב לו האמירות של מר ידעיה לא היו נכתבות, אין בהן כדי להצביע על התנכלות מצד המשיבים לגב' קליין וכאמור שוכנענו כי השינוי במתכונת העבודה נעשה משיקולים ענייניים.

1. בנסיבות העניין, אנו סבורים כי עלה בידי המשיבים לשכנע שהשינוי במתכונת העבודה של גב' קליין בוצע משיקולים ענייניים וללא קשר להתארגנות ולחברותה בוועד העובדים.

טענת ההתנכלות לעובדת נוספת

1. מען טען כי עובדת נוספת (ששמה לא פורט בבקשת הצד) המועסקת במנשר שלוש שנים ואשר הצטרפה למען כשלושה חודשים לפני הגשת בקשת הצד המתוקנת, קרי – בחודש אפריל 2014, קיבלה שיחות טלפון מגב' ידעיה בבקשה להתרחק מההתארגנות. עוד נטען כי ביום 30.6.2014 קיבלה אותה עובדת מכתב ממר ידעיה ולפיו היא אינה משובצת לשנת הלימודים הבאה. נטען שמדובר בפעולת ענישה מכוונת בשל הצטרפותה למען ולא בביטול קורס עקב מיעוט נרשמים. עוד נטען כי לאחר הפנייה לבית הדין הודיע מר ידעיה לאותה עובדת ביום 23.7.2014 שהיא תשובץ לעבודה בשנה הבאה.
2. מנגד הכחישו המשיבים את הטענות. נטען כי מדובר בעובדת המועסקת כשלוש שנים ואשר לימדה במשך שנתיים קורס סמסטריאלי ולאחר מכן הוצע לה ללמד קורס שנתי. המשיבים הוסיפו כי מדובר בעובדת בעלת הוותק הנמוך ביותר מבין המרצים המלמדים את אותו קורס ולכן מר ידעיה הודיע לה שאם לא יהיו מספיק נרשמים ייתכן ולא תשובץ בשנת הלימודים הבאה. עוד נטען ששבועיים לאחר משלוח המכתב הוסף קורס למתקדמים בשל דרישת הסטודנטים, אליו שובץ מרצה וותיק שאמור היה ללמד את הקורס שלימדה אותה עובדת, ולכן העובדת תשובץ להוראה בשנת הלימודים הבאה.

הכרעה

1. לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שהובאו בפנינו מצאנו כי עלה בידי המשיבים לשכנע שפעלו מטעמים עניינים וכי לא הייתה התנכלות לעובדת, משלוש סיבות:

האחת, העובדת לא הגיעה למתן עדות ולכן טענות מען הן בבחינת עדות מפי השמועה שמשקלה אפסי. בנוסף, מר ידעיה לא נחקר בעניין זה ולכן גרסת המשיבים בדבר הוותק הנמוך של אותה עובדת ואי רישום סטודנטים לקורסים, דבר שמנע את המשך העסקתה וזאת עד לפתיחת קורס למתקדמים - לא נסתרה.

השנייה, ההודעה נשלחה לעובדת בתקופה שבה קיבלו כל המרצים הודעות על שיבוצם לקורסים או על ביטולי קורסים בהתאם לכמות הנרשמים, כך שאין מדובר בהודעה חריגה.

השלישית, העובדת שובצה לעבודה בשנית לאחר כשלושה שבועות מבלי שוויתרה על חברותה מען. לא שוכנענו שהשיבוץ מחדש נבע מהפנייה לבית הדין דווקא ולא מהסיבה שפורטה בתצהיר, דהיינו פתיחת קורס למתקדמים. נדגיש כי מר ידעיה לא נחקר בעניין זה.

1. נוכח כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי המשיבים התנכלו לעובדת בשל חברותה במען.

עניין מר גסטון איצקוביץ

1. מען טען כי ביום 16.7.2014 נפגשו מר איצקוביץ ובני הזוג ידעיה באקראי. מר איצקוביץ עבד בעבר במנשר והוא פעיל בהתארגנות העובדים במען. נטען, כי גב' ידעיה אמרה למר איצקוביץ כי מרצים המועסקים במנשר אמרו לה שהוא פונה אליהם בעניין ההתארגנות ומזדהה כעובד מנשר. גב' ידעיה התרתה במר איצקוביץ לבל ימשיך לפנות לעובדי מנשר בעניינים הקשורים בהתארגנות והוסיפה כי אם ימשיך בפעולותיו תפנה לבית הדין בעניין.

טענות מען נתמכו בתצהירו של מר איצקוביץ.

1. מנגד טענו המשיבים שמר איצקוביץ לא עובד במנשר למעלה משנתיים ולכן השיחה עם גב' ישעיה אינה רלוונטית לטענת ההתנכלות. עוד נטען כי תוכן השיחה התמקד בבעייתיות שבהזדהות מר איצקוביץ כעובד מנשר בזמן שהוא עובד במקום מתחרה ולא בהתארגנות. בנוסף נטען כי תוכן השיחה בין מר איצקוביץ לגב' ידעיה לא הובא לידיעת העובדים ולכן בה כדי להשפיע על העובדים או על ההתארגנות.

טענות מען נתמכו בתצהירו של מר ידעיה בלבד.

הכרעה

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי המקרה עם מר איצקוביץ מצביע על חוסר שביעות הרצון של המשיבים מההתארגנות העובדים ושהפנייה אליו בנושא נועדה לפגוע בהתארגנות ולסכלה, ונבאר.

גרסתו של מר איצקוביץ בדבר תוכן השיחה עם גב' ידעיה לא נסתרה מכיוון שלא נחקר על תצהירו ומכיוון שגב' ידעיה לא הובאה למתן עדות. לפיכך, גרסה זו מתקבלת במלואה.

כמו כן, העובדה שמר איצקוביץ אינו עובד מנשר ואינו תלוי בבני הזוג ידעיה לפרנסתו אין בה כדי לשלול את הפגיעה בהתארגנות בעצם הפנייה אליו בנושא זה. מר איצקוביץ חבר במען ומתוקף תפקידו הוא רשאי לפנות אל עובדי מנשר על מנת לקדם את ההתארגנות וזאת ללא קשר למקום עבודתו הנוכחי. אמנם נכונה הטענה שמר איצקוביץ אינו יכול להזדהות כעובד מנשר אולם אין כל פגם בפנייתו לעובדים על מנת לשכנעם להצטרף למען. שכן ההלכה היא שהמעסיק אינו יכול למנוע מארגון עובדים לפנות לעובדים ולשכנעם להתארגן, כל עוד פעולות הארגון אינן מנוגדות לדין. לכן גם אם תוכן השיחה בין גב' ידעיה למר איצקוביץ לא הובא לידיעת העובדים הרי שעצם הפנייה למר איצקוביץ, הפעיל בארגון העובדים, כדי לגרום לו להפסיק את פעולות ההתאגדות אסורה ומהווה פגיעה בזכות ההתארגנות.

1. כללו של דבר: הוכח כי המשיבים ניהלו משא ומתן בחוסר תום לב עם מען וכי המשיבים הביעו עמדתם בנוגע לחוסר שביעות הרצון מההתארגנות במכתבים שנשלחו לעובדים החל ממועד הודעת היציגות ואף לאחר שהדירו רגליהם מאסיפת הסברה שכינסו המשיבים. פניות המשיבים לעובדים ולמר איצקוביץ נועדו לפגוע בהתארגנות, לגרום לביטול חברותם של העובדים במען ולסכל את ההתארגנות. עם זאת, שוכנענו שהמשיבים לא התנכלו לגב' קליין ולעובדת הנוספת וכי ההחלטות שהתקבלו בעניינן היו משיקולים ענייניים הנמצאים במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק.
2. מהו גובה הפיצוי לו זכאית מנשר בגין הפגיעה בחופש ההתארגנות?
3. מען ביקש פיצוי בסכום של 200,000 ₪ בגין ההתנכלות לעובדים והפגיעה בזכות ההתארגנות.
4. סעיף 33יא(ב)(1) לחוק קובע כך:

"מצא בית דין אזורי לעבודה כי מעסיק הפר את הוראות סעיפים 33ט או 33י, רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמא), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק, בשל הפרה כאמור, פיצויים לדוגמא בסכום העולה על 50,000 שקלים חדשים ובלבד שלא יעלה על 200,000 שקלים חדשים, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה;".

1. בית הדין הארצי בעניין אלקטרה מוצרי צריכה דן באופן שבו יש לקצוב את שיעור הפיצויים לדוגמה מכוח הוראות סעיף 33יא לחוק וקבע רשימה לא סגורה של שיקולים ונסיבות שעל בית הדין לבחון לצורך קביעת שיעור הפיצוי. ובלשונו של בית הדין הארצי:

"א. בראש ובראשונה, אל מול עיני בית הדין צריכים לעמוד השיקולים החוקתיים שעומדים בבסיסה של תכלית החוק וחשיבותה של הזכות החוקתית להתארגנות והשמירה עליה, ובמיוחד כאשר מדובר בנסיבות של התארגנות ראשונית במקום העבודה... במסגרת זו יביא בחשבון בית הדין את השיקול הציבורי ההרתעתי ואת הצורך בהטמעת המודעות לזכויות עובדים בהתארגנות ראשונית והחובות המוטלות על מעסיק בנסיבות כאלה.

ב. בלב העניין של פסיקת הפיצוי, יש לתת את הדעת למהותה של ההפרה (המעשה אותו הוכח כי המעסיק ביצע) ולהעריך את עוצמתה וחומרתה...

ג. יש לבחון את מספר ההפרות אותן ביצע המעסיק ואם מדובר בהפרה כשיטה נוהגת אצל אותו מעסיק, כאשר בית הדין מוסמך לפסוק פיצוי בנפרד בגין כל הפרה והפרה.

ד. על בית הדין להתייחס לשלב בו מצויה ההתארגנות. כאשר ההתארגנות מצויה בשלב הראשוני, טרם הוכר ארגון עובדים יציג, לפגיעה בזכות ההתארגנות עלולות להיות השלכות חמורות יותר...

ה. יש להתייחס לנסיבות הקשורות לגורמים המעורבים בהפרת הזכות להתארגנות, וביניהן זהות הגורם שביצע את ההפרה וזהות העובד שהיה המושא להפרה...

ו. ניתן לתת משקל גם לגודל החברה ולמהותו של המעסיק: ככל שמדובר בחברה גדולה יותר... כך הצורך בהרתעה גדול יותר, והפרת זכות ההתארגנות מצד מעסיק מהסוג הזה תיבחן בחומרה יתרה...

ז. השלכות ההפרה עשויות להיות שיקול בהגדלת סכום הפיצוי....

ח. באשר למהות המעסיק – חברה פרטית או גוף ציבורי...."

1. במקרה שלפנינו המשיבים התנהלו בחוסר תום לב במשא ומתן, הביעו עמדה נגד ההתארגנות וארגון העובדים במכתבים ובניסיון לארגן אסיפת הסברה ואף פנו למר איצקוביץ לבל ימשיך בפעולות ההתארגנות במפגש אקראי בסינמטק. לטעמנו על אף שמדובר במספר אירועים יש לפסוק פיצוי כולל בגין התנהלות המשיבים.
2. בעת קביעת שיעור הפיצוי הראוי הבאנו בחשבון את חומרת הפגיעה בהתארגנות בעקבות ניהול המשא ומתן בחוסר תום לב ובעקבות הבעת עמדת המשיבים בנוגע לחוסר שביעות הרצון מההתארגנות הן במכתבים ששלחו לעובדים והן בפנייה למר איצקוביץ. התנהלות המשיבים הייתה מכוונת ושיטתית והיא נועדה למנוע מעובדים נוספים להצטרף למען ולגרום לביטולי חברות של העובדים שהצטרפו למען. לעניין זה נציין כי פעולות המשיבים צלחו וחלק מהעובדים שלחו הודעות ביטול בסמוך למועדים שבהם נשלחו מכתבי המשיבים. בנוסף, התנהלות מנשר ומכתבי הביטול שנשלחו בעקבות הבעת עמדה אסורה הובילה למחלוקת בנוגע ליציגות של מען שהוכרה עוד בחודש יוני 2012 ולניהול הליך משפטי זה.
3. מנגד לא ניתן להתעלם מכך שמרבית מכתבי המשיבים נשלחו אל העובדים לפני פסיקת בית הדין הארצי בעניין פלאפון ולפני שנקבעו הכללים בנוגע לחופש הביטוי של המעסיק בעת התארגנות ראשונית ומכך שמנשר היא חברה לתועלת הציבור שתקציבה מוגבל.
4. בשים לב למכלול השיקולים שפורטו לעיל הגענו למסקנה כי גובה הפיצוי שיש לפסוק לחובת המשיבים בגין התנהלותם הוא בסכום של 50,000 ₪.

סוף דבר

1. בקשת הצד מתקבלת.
2. מען הוא הארגון היציג בקרב עובדי מנשר ומשכך על מנשר לפעול בהתאם להוראות סעיף 33ח1 לחוק הסכמים קיבוציים ולנהל עם מען משא ומתן קיבוצי בעניינים המפורטים בסעיף 1 לחוק לצורך גיבוש הסכם קיבוצי.

בשולי הדברים נבהיר כי על אף שהחוק והפסיקה אינם מחייבים את מנשר לחתום על הסכם קיבוצי עם מען, על מנשר מוטלת החובה לנהל משא ומתן קיבוצי בתום לב ומתוך כוונה לגבש את ההסכמות במסגרת הסכם קיבוצי שכן זו המטרה שלשמה קיים ארגון העובדים והסיבה לצורך בהוכחת היציגות^[136]. ניהול משא ומתן מתוך מטרה שלא לגבש הסכם קיבוצי אלא מתוך מטרה לעגן את ההסכמות במסמך שלא יחייב את כלל העובדים יש בה כדי לחתור תחת האושיות של משפט העבודה הקיבוצי והיא עומדת בסתירה למהותם של יחסי העבודה הקיבוציים, בהתאם לפסיקה שניתנה לפני התיקון לחוק הסכמים קיבוציים (דעת הרב בעניין הסינמטק) ולאחריו (עניין פלאפון). בנסיבות אלה על הצדדים לנהל משא ומתן קיבוצי בתום לב לשם גיבוש ההסכמות בהסכם קיבוצי שיחייב את כלל העובדים במנשר.

יודגש כי אין באמור כדי לסתור את החוק והפסיקה בדבר היעדר החובה לחתום על הסכם קיבוצי, אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכמות בסופו של יום.

1. המשיבים ישלמו למען, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, פיצוי בסכום של 50,000 ₪ בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב ופגיעה בזכות ההתארגנות. לא ישולם הסכום במועד האמור, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
2. משמדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 14 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' שבט, התשע"ה, (26 בינואר, 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. סעיף 4 לתשובה לבקשת הצד. ↑

2. סעיף 4 לבקשת הצד. ↑

3. סעיפים 17, 19 – 23 לתשובה לבקשת הצד. ↑

4. סעיפים 18 ו-19 לבקשת הצד; סעיפים 25 – 27 לתשובה לבקשת הצד. ↑

5. סעיף 20 לבקשת הצד. ↑

6. סעיף 21 לבקשת הצד, נספח מב/1; סעיף 29 לתשובה לבקשת הצד, נספח א' לתשובה לבקשת הצד. ↑

7. נספח מב/40. ↑

8. סעיף 24 לבקשת הצד; נספח מב/2; סעיף 30 לתשובה לבקשת הצד. ↑

9. סעיף 25 לבקשת הצד; נספח מב/3; סעיף 31 לתשובה לבקשת הצד. ↑

10. סעיף 26 לבקשת הצד; נספח מב/4; סעיף 32 לתשובה לבקשת הצד; נספח ג'. ↑

11. סעיף 27 לבקשת הצד; סעיף 33 לתשובה לבקשת הצד. ↑

12. סעיף 28 לבקשת הצד; נספח מב/5; סעיף 34 לתשובה לבקשת הצד; נספח ד' לתשובה לבקשת הצד. ↑

13. סעיף 29 לבקשת הצד; נספח מב/6; סעיף 35 לתשובה לבקשת הצד; נספח ה' לתשובה לבקשת הצד. ↑

14. סעיפים 29 – 31 לבקשת הצד. ↑

15. סעיפים 33 ו-35 לתשובה לבקשת הצד. ↑

16. סעיפים 36 – 37 לתשובה לבקשת הצד; נספחים ו' ו-ז' לתשובה לבקשת הצד. ↑

17. סעיף 32 לבקשת הצד; סעיף 38 לתשובה לבקשת הצד; נספח ח' לתשובה לבקשת הצד. ↑

18. סעיף 39 לתשובה לבקשת הצד; נספח ט' לתשובה לבקשת הצד. ↑

19. נספח ט' לתשובה לבקשת הצד. ↑

20. סעיפים 40 ו-41 לבקשת הצד; נספח י' לתשובה לבקשת הצד. ↑

21. סעיף 33 לבקשת הצד; נספח מב/8; סעיף 42 לתשובה לבקשת הצד; נספח י"א לתשובה לבקשת הצד. ↑

22. סעיף 34 לבקשת הצד; סעיף 44 לתשובה לבקשת הצד. ↑

23. סעיף 35 לבקשת הצד; נספח מב/9; סעיף 45 לתשובה לבקשת הצד; נספח יב לתשובה לבקשת הצד. ↑

24. סעיף 46 לתשובה לבקשת הצד. ↑

25. סעיף 47 לתשובה לבקשת הצד; נספח י"ג לתשובה לבקשת הצד. ↑

26. סעיף 36 לבקשת הצד ונספח מב/10 אל מול האמור בסעיף 48 לתשובה לבקשת הצד ונספח י"ד לתשובה. ↑

27. סעיף 37 לבקשת הצד; נספח מב/11; סעיף 49 לתשובה לבקשת הצד; נספח ט"ו לתשובה לבקשת הצד. ↑

28. סעיף 38 לבקשת הצד. ↑

29. סעיף 52 לתשובה לבקשת הצד; נספח ט"ז לתשובה לבקשת הצד. ↑

30. סעיף 42 לבקשת הצד; נספח מב/12 ↑

31. סעיף 43 לבקשת הצד; נספח מב/13; סעיף 53 לתשובה לבקשת הצד; נספח י"ז לתשובה לבקשת הצד. ↑

32. סעיף 54 לתשובה לבקשת הצד. סעיף 45 לבקשת הצד. ↑

33. סעיפים 45 – 45 לבקשת הצד. ↑

34. סעיף 54 לתשובה לבקשת הצד. ↑

35. סעיף 48 לבקשת הצד; נספח מב/14; סעיף 56 לתשובה לבקשת הצד; נספח כ'. ↑

36. נספח י"ט לתשובה לבקשת הצד. ↑

37. סעיף 55 לתשובה לבקשת הצד. ↑

38. סעיף 57 לתשובה לבקשת הצד; נספח כ"א לתשובה לבקשת הצד. ↑

39. סעיף 51 לבקשת הצד; נספח מב/15; סעיף 58 לתשובה לבקשת הצד; נספח כ"ב לתשובה לבקשת הצד. ↑

40. סעיף 54 לתשובה לבקשת הצד. ↑

41. סעיפים 52 – 54 לבקשת הצד; נספח מב/17 – מכתב מען מיום 16.1.2014, סעיפים 11 – 15. ↑

42. סעיף 52 לבקשת הצד; נספח מב/16; סעיף 59 לתשובה לבקשת הצד; נספח כ"ג לתשובה לבקשת הצד. ↑

43. סעיף 54 לבקשת הצד; נספח מב/17; סעיף 60 לתשובה לבקשת הצד; נספח כ"ד לתשובה לבקשת הצד. ↑

44. סעיף 61 לתשובה לבקשת הצד; נספח כ"ה לתשובה לבקשת הצד. ↑

45. סעיף 55 – 56 לבקשת הצד; נספח מב/18; סעיף 62 לתשובה לבקשת הצד, נספח כ"ו לתשובה לבקשת הצד. ↑

46. סעיף 58 לבקשת הצד. ↑

47. סעיף 63 לתשובה לבקשת הצד; נספח כ"ז לתשובה לבקשת הצד. ↑

48. סעיף 57 לבקשת הצד; נספח מב/19; סעיף 64 לתשובה לבקשת הצד; נספח כ"ט לתשובה לבקשת הצד. ↑

49. סעיף 65 לתשובה לבקשת הצד; נספח כ"ט לתשובה לבקשת הצד. ↑

50. סעיף 68 לבקשת הצד; סעיף 66 לתשובה לבקשת הצד. ↑

51. סעיף 67 לבקשה נספח ל'. ↑

52. סעיף 70 לבקשת הצד; נספח מב/23; סעיף 68 לתשובה לבקשת הצד; נספח ל"א לתשובה לבקשת הצד. ↑

53. נספח ל"ב לתשובה לבקשת הצד. ↑

54. סעיף 60 לבקשת הצד; סעיף 70 לתשובה לבקשת הצד. ↑

55. נספחים מב/21 ומב/22; נספחים ל"ג ול"ד לתשובה לבקשת הצד. ↑

56. סעיף 62 לבקשת הצד; סעיף 74 לתשובה לבקשת הצד. ↑

57. נספח ל"ו לתשובה לבקשת הצד. ↑

58. יצוין כי עד לדיוני ההוכחות כלל המותב את נציגת הציבור (עובדים) גב' מירה ארינובסקי אולם בשל פקיעת תוקף מינויה הוחלפה גב' ארינובסקי בנציג הציבור (עובדים) מר כוחלאני בהתאם להחלטה מיום 30.10.2014 ↑

59. עניין הורן את ליבוביץ. ↑

60. ראו עניין ידיעות אינטרנט. ↑

61. סעיף 30 פסקה שלישית לתשובה לבקשת הצד. ↑

62. סעיף 1.4.2 לסיכומי המשיבים. ↑

63. סעיף 18 לסיכומי התשובה של מען. ↑

64. סעיף 104 לבקשת הצד; נספחים מב/40 ו-מב/41. ↑

65. דב"ע (ארצי) נה/30 – 4 'עמית' הסתדרות עובדים מכבי – ההסתדרות הכללית החדשה, פד"ע כ"ט 61 (1995); בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63 (1997) (להלן: בג"צ עמית); דב"ע (ארצי) מח/5 – 1 ארגון עובדי בנק המזרחי בע"מ – הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, פד"ע כא 283 (1990); דב"ע (ארצי) שם/18 – 4 ההסתדרות הכללית של העובדים – עיריית תל-אביב, פד"ע יב 62; דב"ע (ארצי) לח/5 – 1 מרקוביץ – ארגון עובדי קופת חולים, פד"ע ו' 197 (1975); בג"צ 789/78 אופק נ' שר הפנים, פ"ד לג(3) 480 (1979); דב"ע (ארצי) 98/10 – 4 "דלק"-חברת הדלק הישראלית בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לג 337 (1998) (להלן: עניין דלק); עס"ק (ארצי) 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה 145 (2000) (להלן: עניין הורן את ליבוביץ); אהרון ברק פרשנות במשפט: פרשנות חוקתית 431 (1994). ↑

66. ע"ע (ארצי) 56/10 חביב – ק.א.ל.- קוי אוויר למטען בע"מ, (לא פורסם, 24.3.2010). ↑

67. עס"ק (ארצי) 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – אי.סי.איי טלקום בע"מ, פד"ע לו 298 (2001); עס"ק (ארצי) 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מתנ"ס קרית מלאכי, פד"ע לט 295 (2003) (להלן: עניין מתנ"ס קרית מלאכי); עס"ק (ארצי) 28/07 איגוד עובדי הדפוס, התקשורת והאומנים – ידיעות אחרונות בע"מ, (לא פורסם, 12.1.2008); עס"ק (ארצי) 2/03 מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לט 106 (2003). ↑

68. עס"ק (ארצי) 64/09 כוח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי – עמותת סינמטק ירושלים-ארכיון ישראלי לסרטים, (לא פורסם, 2.7.2009) (להלן: עניין הסינמטק); עס"ק (ארצי) 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – פלאפון תקשורת בע"מ, (לא פורסם, 7.1.2013). ↑

69. עניין דלק; עניין הורן את ליבוביץ; עניין מתנ"ס קרית מלאכי. ↑

70. עס"ק (ארצי) 57/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מדינת ישראל, פד"ע מ 481 (2005). ↑

71. עניין הסינמטק. ↑

72. עס"ק (ארצי) 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – פלאפון תקשורת בע"מ, (לא פורסם, 2.1.2013) (להלן: עניין פלאפון). ↑

73. עניין פלאפון; סב"א 50718-07-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות העובדים הלאומית בישראל, (לא פורסם, 17.11.2010). ↑

74. דב"ע (ארצי) לג/7 – 4 אוניברסיטת תל אביב – ארגון הסגל האקדמי באוניברסיטת תל אביב, פד"ע ה 85 (1973); דב"ע (ארצי) מב/5 – 2 הסתדרות העובדים הכללית של העובדים בארץ ישראל – אגודת העובדים הבכירים בפז, פד"ע יד 367 (1983). ↑

75. סב"א (ארצי) 31575-02-13 הסתדרות העובדים הלאומית – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (לא פורסם, 9.9.2013) (להלן: עניין אל בטוף). ↑

76. עניין הורן את ליבוביץ. ↑

77. סב"א (ארצי) 32690-10-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי, (לא פורסם, 20.1.2011) (להלן: עניין האוניברסיטה הפתוחה); סב"א (ארצי) 9685-07-12 ועד עובדי רכבת ישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (לא פורסם, 15.7.2012) (להלן: עניין ועד עובדי הרכבת). ↑

78. עס"ק (ארצי) 59352-10-13 ידיעות אינטרנט בע"מ (שותפות רשומה) – הסתדרות העובדים הכללית החדשה-ארגון העיתונאים בישראל, (לא פורסם, 21.8.2014). ↑

79. עניין הורן את ליבוביץ; עניין האוניברסיטה הפתוחה. ↑

80. עדות מר ידעיה – עמ' 38 לפרוטוקול ש' 1 – 3. ↑

81. עניין אל בטוף. ↑

82. נספח מב/40 – תצהיר מר ידעיה, נספח א'. ↑

83. סעיף 104 לבקשת הצד; נספח מב/42; סעיף 13 לסיכומי המבקש. ↑

84. סעיף 104 לבקשת הצד. ↑

85. סעיף 1.5 לסיכומי המשיבים. ↑

86. סעיף 30 לתשובה לבקשת הצד. ↑

87. סעיף 1.5 לסיכומי המשיבים. ↑

88. מוצג מב/41 – טופס מס' 64. ↑

89. סעיף 3 פסקה אחרונה לסיכומי התשובה. ↑

90. סב"א (ארצי) 22825-08-13 ארגון העיתונאים בישראל-הסתדרות העובדים הכללית החדשה – אגודת העיתונאים בתל אביב, (לא פורסם, 12.3.2014). ↑

91. מוצג מב/41. ↑

92. מוצג מב/41 – טופס מס' 53. ↑

93. נספח מב/40 – תצהיר מר ידעיה, נספח ב'. ↑

94. סעיף 106 לבקשת הצד; נספח מב/43. ↑

95. סעיף 106 לבקשת הצד; נספח מב/43. ↑

96. סעיפים 113 ו-116 לבקשת הצד; נספחים מב/40, מב/44 ומב/45. ↑

97. נספחים מב/44 ו-מב/45 לבקשת הצד. ↑

98. סעיף 24 לתצהיר מר נחום, פסקה שניה. ↑

99. סעיפים 7 – 10 לתצהיר מר אשר; נספח א' לתצהיר. ↑

100. בג"צ 73/53 חברת "קול העם" בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד ז 871 (1953); דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס פ"ד נב(3) 1 (1998); ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ פ"ד נח(3) 558 (2004); רע"א 4740/00 מאר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510 (2001). ↑

101. עניין פלאפון. ↑

102. בג"צ 4719/13 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים נ' בית הדין הארצי לעבודה, (לא פורסם, 7.7.2014). ↑

103. נספח ה' לתשובה לבקשת הצד. ↑

104. נספח י' לתשובה לבקשת הצד. ↑

105. נספח י"א לתשובה לבקשת הצד. ↑

106. נספח כ"ו לתשובה לבקשת הצד. ↑

107. סעיף 1.4.2 לסיכומי המשיבים. ↑

108. סעיף 54 לתשובה לבקשת הצד. ↑

109. סעיף 45 א4 פסקה אחרונה לסיכומי מען. ↑

110. סעיפים 78 ו-79 לבקשת הצד. ↑

111. סעיף 81 לבקשת הצד; נספחים מב/24 ו-מב/25; סעיף 88 לתשובה לבקשת הצד; נספח מ' לתשובה לבקשת הצד. ↑

112. סעיף 82 לבקשת הצד; נספח מב/26; סעיף 95 לתשובה לבקשת הצד; נספח מ"ג לתשובה לבקשת הצד. ↑

113. סעיף 83 לבקשת הצד; נספח מב/27. ↑

114. סעיפים 84 ו-86 לבקשת הצד; נספחים מב/28 ו-מב/29; סעיפים 108 ו-109 לתשובה לבקשת הצד; נספחים מ"ה ו-מ"ו לתשובה לבקשת הצד. ↑

115. סעיף 87 לבקשת הצד; נספחים מב/30 ו-מב/30; סעיף 110 לתשובה לבקשת הצד; נספח מ"ז לתשובה לבקשת הצד. ↑

116. סעיפים 88 ו-89 לבקשת הצד; נספח מב/32. ↑

117. סעיף 90 לבקשת הצד; נספח מב/33; סעיף 111 לתשובה לבקשת הצד; נספח מ"ח לתשובה לבקשת הצד. ↑

118. סעיף 91 לבקשת הצד; נספח מב/34; סעיף 112 לתשובה לבקשת הצד; נספח מ"ח לתשובה לבקשת הצד. ↑

119. נספח מב/37; סעיף 113 לתשובה לבקשת הצד; נספח מ"ט לתשובה לבקשת הצד. ↑

120. סעיף 94 לבקשת הצד. ↑

121. סעיף 92 לבקשת הצד; נספח מב/35; סעיף 114 לתשובה לבקשת הצד; נספח נ' לתשובה לבקשת הצד. ↑

122. סעיף 93 לבקשת הצד; נספח מב/36; סעיף 115 לתשובה לבקשת הצד; נספח נ' לתשובה לבקשת הצד. ↑

123. סעיף 116 לתשובה לבקשת הצד; נספח נ"א לתשובה לבקשת הצד. ↑

124. סעיף 123 לתשובה לבקשת הצד. ↑

125. עס"ק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ – הסתדרות העובדים הלאומית, (לא פורסם, 16.3.2010) (להלן: עניין הוט טלקום). ↑

126. עס"ק (ארצי) 33142-04-13 ‏אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (לא פורסם, 10.4.2014). ↑

127. נספח מ"ד לתשובה לבקשת הצד. ↑

128. נספח מ"ב לתשובה לבקשת הצד (עמ' 218 לתשובה לבקשת הצד). ↑

129. נספח מ"ב לתשובה לבקשת הצד (עמ' 219 לתשובה לבקשת הצד). ↑

130. נספח מ"א לתשובה לבקשת הצד. ↑

131. נספח מב/4 לבקשת הצד; נספח ג' לתשובה לבקשת הצד. ↑

132. נספח מב/5 לבקשת הצד; נספח ד' לתשובה לבקשת הצד. ↑

133. נספח לט לתשובה לבקשת הצד. ↑

134. סעיף 80 לבקשת הצד. ↑

135. נספח לח לתשובה לבקשת הצד. ↑

136. בג"צ עמית. ↑