השאלה שלפינו:

האם מוסמך בית המשפט להורות על פסילתו עד לתום ההליכים של מי שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה ?!

מבוא

בענייננו, המשיב נתפס נוהג על אף שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה. משכך, הוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה בהתאם לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). בד בבד עם הגשת כתב האישום עותרת המאשימה להורות על פסילתו של המשיב עד תום ההליכים. לאמור, פסילתו של המשיב עד תום ההליכים משמעותה מניעת המשיב מלקבל רישיון נהיגה. והרי נשאלת השאלה מה מטרת החלטה המונעת ממי שאינו מורשה לקבל רישיון נהיגה.

לטענת המבקשת, הרכב נמצא בבעלות המשיב, וזאת למרות היותו בלתי מורשה לנהיגה שכן מעולם לא הוציא רישיון נהיגה. משכך, לטענת המבקשת הסיכוי להישנות העבירה גבוה ביותר.

המבקשת טוענת, כי רצון המשיב לתקן את המחדל ולהוציא רישיון נהיגה על מנת שבית המשפט יתחשב בו במסגרת התיק העיקרי, היתה אמורה להישקל טרם ביצוע העבירה הנדונה ולא כלאחר יד.

לטענת המשיב, בקשה זו מנוגדת למדיניות בתי המשפט אשר נוהגים לעודד נאשמים שאינם מורשים לנהיגה להוציא רישיון נהיגה בכדי להסיר את המחדל.

המשיב טוען, שקבלת הבקשה תגרום לסיכון הן לנאשם והן לאחרים שכן לטענתו הסיכון ממי שאין לו הכשרה בנהיגה הרבה יותר גדול ממי שאין לו הכשרה כזו.

דיון והכרעה

סעיף 46 לפקודת התעבורה קובע, כדלקמן:

"היה היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים בעל רשיון נהיגה או בעל רשיון רכב בעבירה שסעיפים 35 עד 42 או 43, 44, ו-44א חלים עליה, והגיש לבית המשפט המוסמך לדון באותה עבירה בקשה לפסול את בעל הרשיון מהחזיק בו - רשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון עד לגמר בירור דינו, או עד שתבוטל הפסילה לפי הסעיפים 50-48".

לאמור, מלשון הסעיף עולה כי " רשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברישיון עד לגמר בירור דינו".

נשאלת כאן השאלה, האם מוסמך בית המשפט לפסול אותו מלקבל רישיון נהיגה עד גמר בירור דינו ?

כאמור, המחוקק נקט בסעיף הנ"ל בלשון "מהחזיק" בלבד למרות שביתר הסעיפים העוסקים בפסילת רישיון נהיגה נקט המחוקק בלשון "לפסול אותו מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה" (ראה למשל סעיף 35 לפקודת התעבורה).

לאמור, המחוקק הגביל את סמכות הפסילה עד גמר בירור הדין, עפ"י סעיף 46 לפקודת התעבורה, לגבי מי שמחזיק בידו רישיון נהיגה בלבד. שכן בית המשפט בוחן האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב בכדי לסכן את הציבור ואם לאו. בענייננו, למשיב אין רישיון נהיגה כלל ומשכך, אינני רואה טעם בלהורות על פסילתו מלקבל רישיון נהיגה עד לתום ההליכים.

האינטרס הציבורי מחייב מתן אפשרות למשיב לתקן את דרכיו ולרכוש את המיומנות הנדרשת לנהיגה על מנת לקבל רישיון נהיגה. שכן לכל אדם "קיימת זכות אזרח חוקתית לנוע בכבישים בכלי רכב" ת. 25482/97 מדינת ישראל נ' אוחיון (פורסם בנבו, 22.12.99).

קבלת הבקשה יש בה כדי לפגוע בזכות המשיב לקבל רישיון נהיגה ויהיה בכך כדי להקפיא את מצבו הנוכחי כבלתי מורשה לנהיגה. ואל לנו לשכוח כי מדובר במשיב שטרם התבררה אשמתו ובשלב זה קיימות נגדו ראיות לכאורה בלבד לביצוע העבירה ואין לדעת מה יהיה גורלו של התיק העיקרי.

טרם סיום אציין כי, במקרים דומים בהם מבקשת ההגנה פסילתו עד תום ההליכים של נאשם בלתי מורשה לנהיגה, המאשימה מתנגדת כדבר שבשגרה לבקשה ובצדק, מהטעם שאין בפסילה מעין זו כל משמעות והיא אינה משרתת את האינטרס הציבורי.

אומנם יוכל הנאשם ליהנות מכך שבעת מתן גזר הדין תנוכה תקופת הפסילה שריצה במטרה שלא לפגוע ברישיון שכבר הספיק להוציא, אולם ניתן להגיע לתוצאה דומה גם ללא צורך בפסילת הרישיון עד לתום ההליכים

בנסיבות אלה הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ד, 22 מאי 2014, בהעדר הצדדים.